מחלת גושה - מידע רפואי

Gaucher’s Disease

עדכון אחרון 30.03.22

הקדמה

מחלת גושה היא מחלה תורשתית הנגרמת עקב חסר באנזים גלוקו-צרברוזידאז האחראי על פירוק שומנים הנאגרים בתאים. המחלה מתבטאת באגירת יתר של חומרים שומניים רעילים בכבד, בטחול, בריאות, במח העצם ואף במוח. הצטברות השומנים פוגעת בתפקודו התקין של הגוף ועלולה לגרום להגדלת איברים ולכאבי עצמות.

המחלה עלולה להתפתח בכל גיל ושכיחה בעיקר בקרב יהודים ממוצא אשכנזי (שכיחות של כ- 1:15). בקרב יהודים ממוצא שאינו אשכנזי המחלה נדירה. כמחצית מהחולים המאובחנים כחולים בגושה הם ילדים עד גיל 10. ככל שהמחלה מאובחנת בגילאים מאוחרים יותר, היא לרוב קלה יותר.

הטיפול במחלה כולל מתן חיצוני של האנזים החסר וכן טיפולים נוספים.

אצל אנשים הסובלים מסימפטומים מועטים בלבד, ובפרט אצל אלו שפיתחו את המחלה לראשונה בגיל מבוגר, תוחלת החיים דומה מאד לזו הצפויה בכלל האוכלוסייה. פעוטות שחלו בתקופת הינקות לרוב אינם שורדים מעבר לגיל שנתיים. תוחלת החיים של חולים במחלת גושה מסוג 3 היא 20-30 שנים.

סימפטומים

קיימת שונות רבה בסימפטומים מאחר שמבחינים בין סוגים שונים של המחלה. כמו כן תיתכן שונות בין אנשים שונים, הלוקים באותו סוג של המחלה. אחים, ואף תאומים זהים, עלולים לסבול מסימפטומים שונים שחומרתם שונה.

הסימפטומים האופייניים לסוגים העיקריים של המחלה מפורטים להלן. אם קיים חשד שילד או מבוגר לוקה בסימפטומים האופייניים למחלת גושה יש לפנות בהקדם לבדיקת רופא.

סוג 1

זהו הסוג השכיח ביותר של המחלה, ולרוב אף הקל ביותר. כ- 90% מהלוקים במחלה חולים במחלה מסוג 1. אצל חולים בסוג זה לרוב אין פגיעה במוח. אף שהמחלה שכיחה בעיקר בקרב מבוגרים היא עלולה להתפרץ בכל גיל. עם זאת, הגיל הממוצע לאבחנה הוא 30. סימפטומים אופייניים למחלת גושה מסוג 1 כוללים:

    • בעיות במערכת השלד, הידלדלות עצמות (אוסטיאופניה), כאב בעצמות ושברים בעצמות.
    • הגדלה של הכבד, הטחול או של שניהם.
    • ירידה במספר כדוריות הדם האדומות (אנמיה).
    • עייפות רבה.
    • נטייה להתפתחות חבורות כחולות (עקב מיעוט טסיות דם).
    • כתמים צהובים בעיניים.
    • בגרות מינית מאוחרת.
    • דימום מהאף.

סוג 2

סוג זה של המחלה נדיר וחמור יותר מהסוגים האחרים. מחלה מסוג 2 מתפתחת בשנת החיים הראשונה, לרוב סביב גיל 3 חודשים. תינוקות הלוקים במחלת גושה מסוג 2 סובלים מפגיעה מוחית חמורה, המתפתחת במהירות. בנוסף לסימנים ולסימפטומים שהוזכרו עבור סוג 1, במחלה מסוג 2 יתכנו גם סימפטומים הכוללים בעיות בתפקוד המוח לרבות פיגור שכלי ושטיון, נוקשות (שרירים) ופרכוס.סוג זה של המחלה נדיר וחמור יותר מהסוגים האחרים. מחלה מסוג 2 מתפתחת בשנת החיים הראשונה, לרוב סביב גיל 3 חודשים. תינוקות הלוקים במחלת גושה מסוג 2 סובלים מפגיעה מוחית חמורה, המתפתחת במהירות. בנוסף לסימנים ולסימפטומים שהוזכרו עבור סוג 1, במחלה מסוג 2 יתכנו גם סימפטומים הכוללים בעיות בתפקוד המוח לרבות פיגור שכלי ושטיון, נוקשות (שרירים) ופרכוס.

סוג 3

סוג זה של המחלה אף הוא נדיר ומתחיל בדרך כלל בילדות או בגיל ההתבגרות. מחלה מסוג 3 מתקדמת בקצב איטי יותר מאשר סוג 2. אף שהמוח מעורב גם כן, לרוב הפגיעה קלה יותר מאשר במקרה של מחלה מסוג 2, ותוחלת החיים ארוכה מעט יותר.

סימפטומים האופייניים לסוג זה של המחלה, בנוסף לסימפטומים המפורטים תחת סוג 1, כוללים בעיות בתפקוד המוח לרבות פיגור שכלי ושטיון, תנועות עיניים חריגות ואובדן התיאום בין פעולת שרירי הגוף.

גורמים

המחלה נגרמת עקב חסר באנזים גלוקו-צרברוזידאז. במצב תקין מפרק אנזים זה שומנים מסוג גלוקו-צרברוזידאזים הנאגרים בתאים. כאשר קיים חסר באנזים מצטברים שומנים אלו במוח, באיברי גוף נוספים ואף במח העצם.

מחלת גושה היא מחלה תורשתית המועברת באופן אוטוזומלי רצסיבי. משמעות הדבר היא שעל שני ההורים להיות נשאים של הגן הפגוע על מנת שילדם יפתח את המחלה. עד היום נמצאו למעלה מ- 300 שינויים ('מוטציות') בגן הקשור במחלת גושה.

גם כאשר שני ההורים נשאים של גן פגוע, הסיכון להולדת ילד חולה הוא 1:4, או 25%, בהשוואה ל- 50% סיכוי שהילד יהיה נשא בלבד (ולא יחלה) ול- 25% שהילד כלל לא ישא את הגן הפגוע.

גורמי סיכון

הסיכון לשאת את הגן הפגוע או לחלות במחלה מסוג 1 גבוה במיוחד בקרב יהודים ממוצא אשכנזי. מחלת גושה מסוג 2 או 3 תיתכן בקרב אנשים מכל מוצא. מחלה מסוג 3 שכיחה מעט יותר בקרב אנשים ממוצא שבדי.

אם המחלה קיימת במשפחה גובר הסיכון ללקות בה, מאחר שמדובר במחלה תורשתית המועברת על ידי ההורים לילדיהם.

אבחון

האבחנה נקבעת על ידי מדידת רמת האנזים הקשור במחלה. לרוב תבוצענה הבדיקות הבאות:

בדיקת רמת האנזים

ניתן לקבוע את רמת האנזים גלוקו-צרברוזידאז בדם. אצל חולים בגושה, רמת האנזים תהייה נמוכה. אצל נשאים של המחלה, שאינם חולים בה, תימדדנה רמות בינוניות של האנזים.

בדיקה לאיתור הגן הפגום

באמצעות בדיקה זו ניתן לאתר את השינויים ('מוטציות') בגן הקשור למחלת גושה. בקרב יהודים אשכנזים יזוהו95% מהנשאים באמצעות בדיקה זו. בקרב נבדקים שאינם ממוצא אשכנזי תזהה הבדיקה רק 50% מהנשאים.

בדיקה זו מבוצעת על ידי לקיחת דם ורידי.

 

קראו עוד אודות הבדיקה לאיתור נשאי מחלת גושה

ניטור התקדמות המחלה

על מנת לעקוב אחר קצב התקדמות המחלה תבוצענה הבדיקות המפורטות להלן:

    • בדיקת דקסה (DXA) לקביעת צפיפות העצם. זוהי השיטה המקובלת כיום למדידת צפיפות העצם ומבוצעת על מנת להעריך מצבי דלדול עצמות ואובדן מסת עצם.
    • דימות בתהודה מגנטית (MRI). בדיקות שמטרתן הדגמת מבנה הכבד והטחול, על מנת שניתן יהיה לעקוב אחר שינויים בגודל איברים אלו.

 

עוד אודות דימות MRI של אברי חלל הבטן

בדיקות סקר גנטיות ובדיקות במהלך ההריון

זוגות ממוצא יהודי אשכנזי המתכננים להרות, או אנשים שבמשפחתם חולי גושה, מומלץ שיעברו בדיקות סקר גנטיות על מנת לברר האם הם נשאים של המחלה. אם רק אחד מבני הזוג ממוצא אשכנזי, יש לבדוק אותו תחילה ולהמשיך לבדיקת בן הזוג השני, אך ורק אם ימצא כי הוא נשא.

נשים הרות הנושאות את הגן הפגום תוכלנה לשקול לבצע בדיקת סיסי שליה או דיקור מי שפיר, על מנת לברר האם עוברן נושא אף הוא את הגן למחלת גושה. בהתאם לתוצאות הבדיקה, יומלץ לעתים על יעוץ גנטי.

 

קראו עוד אודות בדיקות סקר גנטיות

קראו על בדיקות שניתן לבצע במהלך ההריון על מנת לברר את תקינות החומר הגנטי של העובר:

 

בדיקת סיסי שליה

טיפול

חלק מהלוקים במחלת גושה מסוג 1 יסבלו אך ורק מסימפטומים קלים שאינם מצריכים קבלת כל טיפול.

אין טיפול ייעודי למחלת גושה מסוג 2.

 

האפשרויות הטיפוליות במחלת גושה מסוג 1 או 3 כוללות:

    • מתן אנזים חיצוני. בגישה טיפולית זו מושלם החסר באנזים גלוקו-צרברוזידאז באמצעות אנזים המיוצר בתנאי מעבדה. האנזים ניתן בעירוי תוך ורידי, במסגרת אשפוז יום. טיפול זה יעיל עבור חולים במחלה מסוג 1, ולעתים אף עבור חולים במחלה מסוג 3. לעתים תיתכן תגובה אלרגית או רגישות יתר לטיפול זה.אצל מטופלים רבים משיג הטיפול הקטנה של הכבד והטחול ושיפור בצפיפות עצמותיו של המטופל. חלק מהבעיות המערבות את מערכת הדם משתפרות אף הן. אף שהסיבה לכך אינה ברורה, טיפול זה תורם לשיפור מסוים בבעיות העצביות מהן סובלים חולי גושה.
    • השתלת מח עצם. הליך זה משמש לעתים במקרים חמורים של מחלת גושה. באמצעות טיפול זה ניתן להחליף תאי מח עצם שניזוקו עקב המחלה וכך להקל על חלק מהסימפטומים האופייניים. הליך זה כרוך בסיכון רב ולכן פחות שכיח מאשר מתן אנזים חיצוני.
    • טיפול תרופתי.

הריון

הריון עלול להחמיר את הסימפטומים של המחלה אך מרבית החולות בגושה מסוגלות להרות וללדת בהצלחה.

לחיות עם מחלת גושה

ההתמודדות עם מחלה נדירה דוגמת מחלת גושה עלולה להיות קשה ומאתגרת. מעט מאד אנשים מכירים את המחלה, ומעטים אף יותר מבינים את הקושי הכרוך בהתמודדות עימה. אנשים הלוקים בגושה והורים לילדים החולים במחלה נעזרים, פעמים רבות, בקבוצות תמיכה של אנשים אחרים החווים את אותה התמודדות יומיומית עם המחלה.

סיוע ומידע אודות קבוצות תמיכה ניתן למצוא בפורומים של העמותה הישראלית לגושה, ובאתר העמותה.

סיבוכים

מחלת גושה, על כל סוגיה, היא מחלה מתמשכת המתקדמת עם הזמן. אופי הסיבוכים יקבע בהתאם לסוג המחלה.

סיבוכים של כל סוגי המחלה

אלו כוללים:

    • כאב בעצמות שעלול להחמיר עם הזמן. לעתים יתכן כאב עקב סדקים או שברים בעצמות.
    • נטייה לדמם, בעיקר מהאף, ולפתח חבורות כחולות בקלות.
    • נטייה מוגברת ללקות בסרטן מסוגים שונים. מבוגרים הלוקים בגושה נמצאים בסיכון מוגבר להתפתחות סרטן מסוג מיאלומה שכיחה.

סיבוכים של מחלת גושה מסוג 2

לרוב יסבלו הלוקים בסיבוכים עצביים (נוירולוגיים) חמורים הכוללים התקפי פרכוס, קשיי בליעה וקשיי הליכה. סיבוכים אלו עלולים מחמירים במהירות, עד כדי מוות.

סיבוכים של מחלת גושה מסוג 3

אנשים הלוקים בסוג זה של המחלה נמצאים בסיכון מוגבר לפתח סיבוכים במסתמי הלב אשר פוגעים ביכולת התפקוד של ליבם.

מקורות מידע באתרים אחרים

העמותה הישראלית לגושה