28 מרץ 2017 א' ניסן תשע"ז
מעודכן לתאריך  30.12.2012  באדיבות ה 

גמגום - מידע רפואי

Stammering, Stuttering

סימנים לזיהוי גמגום התפתחותי

לרוב ניתן לזהות גמגום התפתחותי באמצעות מספר סממנים אופייניים גלויים לעין המתבונן וכן על ידי כמה סימנים גלויים פחות.
סממנים גלויים כוללים:
  • חזרה על צלילים, הברות או מילים בזמן דיבור. לדוגמה, 'ת-ת-ת-ת-תפוח' במקום 'תפוח'.
  • משיכת צלילים מסוימים (שנוצרת עקב קושי להתקדם לצליל הבא). לדוגמה, 'מממממממים'.
  • הפסקות ממושכות בין צלילים ומילים, כאילו שהילד מתאמץ להוציא את המילה או הביטוי הנכונים.
  • שימוש רב בביטויים 'ממלאי מקום' כגון 'אה' ו- 'אתה יודע' בזמן דיבור.
  • הימנעות מיצירת קשר עין עם אנשים אחרים.
 
בדרך כלל יחמיר הגמגום במצבים בהם הילד מודע לדיבור שלו ומנסה בכל כוחו לא לגמגם. דבר זה יתכן במקרים הבאים:
  • שיחה עם אדם בעל סמכות, כמו מורה או מנהל.
  • הצגת נושא או עבודה בבית הספר, בפני הכיתה.
  • קריאה בקול רם.
  • דיבור בטלפון.
  • אמירת שמו בפני קהל.
 

התנהגויות נלוות

ילדים הלוקים בגמגום עלולים לפתח התנהגויות נלוות כגון תנועות גוף בלתי רצוניות דוגמת  מצמוצים, הקפצת הראש או הלסת, הידוק השיניים או האגרופים ואף עוויתות באיברי הגוף.
סימנים פחות גלויים הנלווים לגמגום עלולים לכלול:
  • הימנעות מכוונת מאמירת מילים או צלילים המעוררים גמגום אצל הילד.
  • הימנעות מפעולות ומצבים בשל הפחד מגמגום. לדוגמה, הימנעות מפניה לעזרה או חוסר רצון להשתתף במסיבות ובאירועים.
  • שינוי סגנון הדיבור כדי להימנע מגמגום. לדוגמה, דיבור בקצב מהיר מאד או בקול שונה.
  • התפתחות רגשות שליליים עקב הגמגום לרבות פחד, תסכול, בושה ומבוכה.