ניתוח לאבחון וטיפול במפרק הקרסול (ארתרוסקופיה, ארטרוסקופיה) - מידע רפואי

הליך זה יבוצע אצל מטופל שפעולת מפרק הקרסול שלו נפגמה או גורמת לו לכאב עז. בהליך זה ניתן לאבחן מצבי מחלה במפרק ולברר את הגישה הטיפולית הנדרשת, לרבות האם נדרש טיפול תרופתי, האם ניתן לתפור קרעים או להסיר חלקים נגועים או שאין מנוס מהחלפת המפרק או חלק ממנו. במהלך הניתוח ניתן לערוך תיקונים קלים במפרק. ההליך מבוצע בגישה זעיר פולשנית.

מפרק הקרסול הוא נקודת החיבור בין עצמות השוקה והשוקית (העצמות התחתונות ברגל) לבין כף הרגל. המפרק מוחזק באמצעות סחוס וגידים המחברים בין תחתית עצם השוקה ועצם השוקית לבין כף הרגל ומאפשרים את כיפוף הכף הרגל מעלה ומטה ולצדדים. סביב למפרק הקרסול נמצאים סחוסים דמויי רצועות שתפקידם להקל על התנועה.

מפרק הקרסול הוא מפרק גדול יחסית המסוגל להתמודד עם משקל הגוף המופעל עליו כאשר האדם עומד. הסחוס בין העצמות פועל כבולם זעזועים וסופג את כוחות הפגיעה בקרקע בזמן הליכה, קפיצה או ריצה. אם סחוס זה נהרס, העצמות תתחככנה זו בזו, דבר אשר יוביל לשחיקתן ויגרום לכאב עז ולהגבלת תנועה.

הסחוס עלול להיהרס כתוצאה מחבלה, מדלקת מפרקים או מתקיפה עצמית של הגוף את הסחוס והמפרק עצמו (מחלה הנקראת אוסתיאוארתריטיס). שחיקת סחוס היא תופעה שכיחה ביותר. מעריכים שכ- 80% מהאוכלוסייה תסבול משחיקה מסוימת בסחוס במפרק כלשהו בגוף עד גיל 65.

לא ניתן לרפא את הסחוס או להפוך את תהליך שחיקתו. בעזרת טיפול תרופתי ניתן לשכך את הכאב הנגרם עקב כך.

בעיות נוספות במפרק הקרסול תיתכנה גם עקב קריעה או מתיחה של רצועות הגידים, מצב אשר עלול לגרום לכאב בזמן הפעלת המפרק או לפגוע בזוויות הכיפוף של המפרק. לחץ מתמשך על הקרסול עלול לגרום להתפתחות סדקים זעירים בעצם השוקה או בכף הרגל ואף לשבירת רסיסי עצם וסחוס. אלו עלולים להצטבר בתוך המפרק ולפגוע בפעילותו.

עוד בעיה בקרסול עלולה להיגרם עקב צמיחת עצם בקצה התחתון של עצם השוקה או השוקית, כך שבכל פעם שהקרסול מכופף קדימה, עצם השוקה או השוקית מתחככת בעקב וגורמת לכאב עז. תופעה זו שכיחה אצל שחקני כדורגל.

ארתרוסקופיה של מפרק הקרסול נועדה לאבחן האם העצמות חולות או שחוקות, האם הרצועות המייצבות את הקרסול נקרעו או עומדות להיקרע, האם קיימים רסיסי עצם או סחוס בתוך המפרק והאם הסחוס קרוע או שחוק. בהתאם לממצאי הבדיקה יוחלט על הטיפול הנדרש. חלק מהטיפולים יבוצעו במהלך הארתרוסקופיה עצמה.

ארתרוסקופיה של מפרק הקרסול תבוצע תחת הרדמה כללית או תחת הרדמה מקומית עם טשטוש. סוג ההרדמה יקבע בהתאם לשיקול דעתו של המנתח ולרצונו ולמצבו של המטופל.

המנתח יבצע מספר חתכים קטנים בצידי המפרק בו יש לטפל, דרכם יחדיר את הארתרוסקופ. זהו צינור מתכת צר שבקצהו מצלמה או כלי ניתוח. האתרוסקופ יוחדר למרכז המפרק ויוזרמו דרכו מים על מנת לנקות את המפרק ולנפח אותו כדי שניתן יהיה להתבונן היטב במקום ולאבחן את המצב.

בנוסף להחדרת המים ימתח המנתח את עצמות כף הרגל, על מנת לאפשר את כניסת הארתרוסקופ, וזאת מכיוון שלא קיים מרחב רב בין עצמות מפרק הקרסול. המידע המתקבל יוצג על גבי מרקע ויאפשר לצוות המנתח להתבונן במצב המפרק. הרופאים ינסו לאתר כל סימן לפגיעה במפרק, לרבות בעצמות, בסחוס, בקרום המקיף את המפרק או ברצועות המקיפות את הקרסול.

במידת הצורך יחדיר המנתח כלי חיתוך דרך הארתרוסקופ כדי להסיר פיסות סחוס או עצם אשר נראות פגועות, למטרת אבחון מאוחר יותר. כמו כן יוכל המנתח לשאוב חלקיקי עצם או סחוס ממרכז המפרק ואף לתפור רצועות קרועות.

במרבית המקרים, עם זאת, יבוצע הליך זה בעיקר למטרות אבחנתיות ולקביעת טיפול עתידי.

הליך זה כרוך באשפוז במשך יממה בבית החולים. משך הפעולה הצפוי בחדר הניתוח הוא 45-90 דקות.

הרדמה, טשטוש ואלחוש

ארתרוסקופיה של מפרק הקרסול תבוצע תחת הרדמה כללית או תחת הרדמה מקומית עם טשטוש. לפני תחילת הניתוח יחובר המטופל לעירוי דרכו יזליף הרופא המרדים תרופת הרגעה על מנת להפחית את חרדתו.

הרדמה מלאה משמעותה שהמטופל ישן שינה עמוקה, שריריו רפויים והוא אינו חש כלל את מהלך הניתוח. הרדמה מלאה מבוצעת על ידי רופא מומחה בהרדמה שמנטר את מצבו הגופני של המטופל במשך הניתוח כולו.

ההרדמה תבוצע באמצעות הזלפת חומר ההרדמה אל שקית העירוי של המטופל. כעבור פרק זמן קצר ביותר (עשרות שניות) יחווה המטופל ערפול הכרה וישקע בשינה עמוקה. בסיום הניתוח ותפירת החתכים יפסיק הרופא המרדים את הזלפת חומרי ההרדמה, המטופל יתעורר ויועבר אל מחלקת ההתאוששות כדי לאפשר התעוררות איטית ובטוחה מהניתוח.

אם תבוצע הרדמה מקומית יזריק המנתח חומרי הרדמה מקומית לאזור ביצוע החתכים בלבד. טרם הניתוח יינתנו למטופל חומרי הרגעה וטשטוש דרך הוריד ולכן במהלך הניתוח יהיה המטופל ער אך מטושטש, ולא יחוש כל כאב או אי נוחות. השפעת חומר ההרדמה המקומי כמעט מיידית, ונמשכת כשעתיים.

לפני הניתוח

בהתאם לגילו ולמצבו הרפואי ידרש המטופל לבצע בדיקות מתאימות טרם ביצוע ההליך לרבות בדיקות דם, תפקודי קרישה, צילום חזה ואק"ג. לעתים תידרשנה בדיקות דימות.

מטופלים שעברו ניתוחים קודמים, אושפזו בעבר, לוקים במחלות כרוניות, סובלים מאלרגיה או נוטלים תרופות מרשם או תוספי מזון יעדכנו על כך את הרופא המנתח ואת הרופא המרדים. מטופלים שסובלים ממחלות נוספות ידרשו לקבל ייעוץ מרופא מומחה בתחום טרם ההליך.

יש להפסיק את נטילתן של תרופות נוגדות קרישה (דוגמת אספירין או קומדין) שבוע לפני הליך זה. יש להתייעץ עם הרופא המטפל לגבי הצורך בנטילת תחליפים.

כדי לאפשר החלמה מהירה ובטוחה לאחר הניתוח יש להימנע מעישון במשך שבועיים לפחות לפני מועד הניתוח וכן במשך שבועיים לאחריו. אין להשתמש בתקופה זו בתחליפי עישון המכילים ניקוטין.

ביום הניתוח

יש להיות בצום מוחלט לרבות נוזלים 6 שעות לפני תחילת הניתוח (אם יבוצע בהרדמה כללית).

טרם הניתוח יש להסיר שיניים תותבות, תכשיטים וביגוד אישי ולהמנע מלעיסת מסטיק או מעישון.

שערות באזור המיועד לניתוח (אם ישנן) יגולחו על ידי צוות בית החולים טרם הכניסה לחדר הניתוח.

לאחר הניתוח

לאחר סיום הניתוח ישהה המטופל כשעתיים במחלקת ההתאוששות על מנת לאפשר התעוררות איטית ובטוחה מהניתוח.

התאוששות והחלמה מההליך

ההתאוששות מהליך זה מהירה.

לאחר ארתרוסקופיה אבחנתית ניתן לשוב לתפקוד שגרתי תוך כשבוע. במשך יום עד יומיים אין לשאת משקל על הקרסול, יש להיעזר בקביים ולהרבות לשכב תוך הרמת הרגליים והנחת הקרסול על כרית.

לאחר הליך טיפולי שכלל איחוי עצם וסחוס או איחוי רצועות ניתן לשוב לשגרה תוך 6 שבועות. במשך תקופת ההחלמה יש להיעזר בקביים ולהימנע מהפעלת לחץ על הקרסול.

המטופל יוזמן לביקורת אצל המנתח 2-3 שבועות לאחר ההליך.

סיכונים הכרוכים בהליך

זהו הליך ניתוחי פולשני ולכן עלול להיות כרוך בסיכונים ובסיבוכים לרבות דימום, זיהום ופגיעה במפרקים סמוכים. סיבוכים מתרחשים בכ-1-2% מהמקרים. בכ-1% מהמקרים יתכן זיהום בקרסול בעקבות הליך זה. אצל כ-4% מהמטופלים נפגעת רגישות העור במקום החדרת הארתרוסקופ והעור במקום נעשה פחות רגיש לאחר החלמת המקום.

הליך זה עלול אף לגרום להיווצרות קרישי דם ברגליים, לדלקת ולהצטברות דם בקרסול. עם זאת, נזק קבוע הוא סיבוך נדיר ביותר בעקבות הליך זה.

סיכונים הכרוכים בהרדמה

סיכונים שעלולים להגרם בעקבות הרדמה כללית כוללים חסימה של נתיב האוויר כתוצאה מחנק, ירידה פתאומית בלחץ הדם והדופק וכן נזק לשיניים או למיתרי הקול עקב החדרת צינורות לקנה הנשימה. במקרים נדירים ביותר תיתכן תגובה אלרגית לחומרי ההרדמה.

הרדמה מקומית נחשבת בטוחה ובעלת תופעות לוואי מועטות בלבד. במקרים נדירים תיתכן השפעה על קצב הנשימה, קצב הלב ועל לחץ הדם.

סיבוכים

עליית חום מעל 38 מעלות צלזיוס מחייבת פנייה דחופה לרופא המנתח, למוקד החירום או לחדר המיון.

בכל מקרה של דימום מתמשך או אדמומיות יש לפנות לרופא המטפל על מנת לשלול התפתחות זיהום.