אין אונות (אימפוטנציה) - מידע רפואי

אין אונות (בלעז, אימפוטנציה) הוא מצב המאופיין בחוסר יכולת להשיג ולשמור על זקפה מספקת לצורך קיום יחסי מין.

מדובר במצב שכיח מאד, בעיקר בקרב גברים מבוגרים. מעריכים שכמחצית מהגברים בגילאים 40-70 סובלים מאין אונות במידה זו או אחרת.

הגורמים לאין אונות מגוונים ויכולים להיות גופניים ונפשיים. גורמים גופניים כוללים:

• היצרות כלי הדם דרכם זורם דם אל הפין. תופעה זו קשורה פעמים רבות ליתר לחץ דם, לכולסטרול גבוה או לסוכרת.
• בעיות הורמונליות.
• ניתוח או חבלה בפין.

גורמים נפשיים לאין אונות כוללים:

• חרדה.
• דיכאון.
• בעיות בזוגיות.

אבחון וטיפול באין אונות

על אף המבוכה יש לפנות לבדיקת רופא על מנת לברר את הגורם לאין האונות. באמצעות תשאול המטופל והפנייתו לביצוע בדיקות מתאימות יכול רופא המשפחה לאבחן את המצב ולהציע טיפול מתאים.

הטיפול ייקבע בהתאם לגורם, בין אם הוא נפשי או גופני.

פעמים רבות אין אונות היא סימפטום מוקדם להיצרות של כלי הדם. קוטר כלי הדם המובילים דם אל הפין קטן יותר מקוטרם של כלי דם אחרים בגוף ולכן הם אלו שמושפעים ראשונים במקרה של היצרויות.

היצרות של כלי דם מהווה גורם סיכון למחלות לב וכלי דם שונות לרבות מחלת לב כלילית, שבץ מוחי והתקף לב.

רופא המשפחה יבצע הערכה של הסיכון למחלות לב וכלי דם ויציע לבצע שינויים באורח החיים לרבות ירידה במשקל, על מנת להוריד את הסיכון. ביצוע שינויים באורח החיים הוא מרכיב חשוב בטיפול באין אונות ויכול להביא לשיפור בסימפטומים ולשפר את מצב הבריאות הכללי.

ישנם מספר טיפולים שיעילותם הוכחה לטיפול באין אונות. אצל כשני שליש מהמטופלים ניתן לפתור את הבעיה בעזרת תרופות כגון ויאגרה. כמו כן ניתן להיעזר במשאבות ייעודיות היוצרות ואקום ומעודדות זרימת דם אל הפין והתפתחות זקפה. יעילותן של המשאבות מגיעה לכ- 90%.

טיפול הכרתי (קוגניטיבי) התנהגותי וכן טיפול מיני עשויים גם כן לשפר את המצב.

בעזרת הטיפולים הקיימים כיום מצליחים מרבית המטופלים לחזור ולקיים יחסי מין מוצלחים ומספקים.

הסימפטום העיקרי הוא חוסר יכולת להשיג זקפה. אין לבלבל אין אונות עם בעיות שפיכה כגון שפיכה מוקדמת.

חוסר יכולת להשיג זקפה

לעיתים תיתכן אין אונות רק במצבים מסוימים. למשל, מצב בו ניתן להשיג זקפה במהלך אוננות או שהאדם מתעורר בבוקר כשאברו זקוף אך אינו מסוגל להשיג זקפה בזמן קיום יחסי מין עם בן או בת זוגו.

בנסיבות אלו הסיבה לאין האונות היא בדרך כלל נפשית. לעתים מדובר בחרדה.

כאשר לא ניתן להשיג זקפה בשום מצב הסיבה לאין האונות היא בדרך כלל גופנית.

פנייה לקבלת טיפול רפואי

יש לפנות לרופא במקרה של אין אונות הנמשכת מעל מספר שבועות. הרופא יבצע הערכה של המצב הבריאותי הכללי מאחר שהבעיה עלולה להוות סימן מוקדם לבעיות רפואיות חמורות אחרות לרבות מחלת לב כלילית.

מומלץ להימנע מקבלת טיפול מגורם שאינו מוסמך. אף שאתרים רבים ברשת האינטרנט מציעים טיפולים שונים לאין אונות רכישת טיפולים אלו אינה מומלצת ואף עלולה להיות מסוכנת. יש ליטול אך ורק טיפול תרופתי שהותאם על ידי הרופא המטפל בלבד ונרכש בבית מרקחת מורשה.

יתכנו גורמים שונים ומגוונים לאין אונות, לרבות מצבי מחלה ומצבים נפשיים או גופניים.

זקפה

בזמן גירוי מיני שולח המוח אותות לעצבים המעצבבים את הפין. בתגובה מגבירים עצבים אלו את זרימת הדם לפין, דבר שגורם להתרחבות ולהתקשות רקמת הפין. לפיכך, בעיות במערכת העצבים או בזרימת הדם עלולות לגרום לאין אונות.

כל דבר אשר משפיע על החשק המיני עלול גם כן לגרום לאין אונות מאחר שחשק מיני ירוד מקשה על המוח לגרום לזקפה. גורמים נפשיים כגון דיכאון או חרדה עלולים לפגוע בחשק המיני, וכך גם שינויים הורמונליים.

גורמים גופניים

גורמים גופניים שעלולים לגרום לאין אונות כוללים:

• בעיות בכלי הדם אשר משפיעות על זרימת הדם לפין.
• בעיות עצביות. אלו הם מצבים שמשפיעים על מערכת העצבים שכוללת את המוח, חוט השדרה והעצבים.
• בעיות הורמונליות המשפיעות על רמת ההורמונים בגוף.
• בעיות מבניות (אנטומיות) המשפיעות על מבנה רקמות הפין.

בעיות כלי דם

דוגמאות לבעיות הקשורות לכלי הדם ועלולות לגרום לאין אונות כוללות:

• מחלות לב וכלי דם – מחלה של הלב או כלי הדם כגון טרשת עורקים.
• יתר לחץ דם.
• סוכרת. סיבוכי המחלה עלולים לפגוע באספקת הדם ובעצבוב לפין.

קיים קשר הדוק בין אין אונות למחלות כלי דם. מחלות כלי דם הן לרוב הגורם הראשון שייבדק במסגרת בירור האבחנה ותכנון הטיפול.

בעיות במערכת העצבים

דוגמאות לבעיות במערכת העצבים שעלולות לגרום לאין אונות כוללות:

• טרשת נפוצה.
• מחלת פרקינסון.
• פגיעה או מחלה בחוט השדרה.
• גידול במערכת העצבים.
• שבץ מוחי.

בעיות הורמונליות

בעיות הורמונליות שעלולות לגרום לאין אונות כוללות:

• תת פעילות של בלוטות המין (היפוגונדיזם). מצב המתבטא בייצור מופחת של הורמון המין הגברי (טסטוסטרון) בגוף וברמה נמוכה מהתקין שלו עקב כך.
• פעילות יתר של בלוטת התריס (היפרתיירואידיזם).
• תת פעילות של בלוטת התריס (היפותיירואידיזם).
• תסמונת קושינג. תסמונת הנובעת מייצור עודף של ההורמון קורטיזול.

בעיות במבנה הפין

מצבים אלו עלולים גם כן לגרום לאין אונות:

• עקמת הפין (מצב המכונה גם 'מחלת פיירוני', Peyronie's disease) אשר פוגעת ברקמת הפין.
• היפוספדיאס. מצב מולד בו פתח השופכה נמצא בצידו התחתון של הפין במקום בקצהו.

גורמים תרופתיים

אין אונות עלולה להיות תופעת לוואי הנגרמת עקב נטילת תרופות מסוימות, לרבות:

• משתנים – תרופות שמגבירות את ייצור השתן ונמצאות בשימוש נרחב לטיפול ביתר לחץ דם, באי ספיקת לב ובמחלות כליה.
• תרופות לטיפול ביתר לחץ דם כגון תרופות מקבוצת חוסמי בטא. (לדוגמה, אטנולול, שם מסחרי: נורמיטן ונורמלול).
• פיבראטים – קבוצת תרופות לטיפול בכולסטרול גבוה.
• אנטיפסיכוטים – תרופות שנועדו לטפל במחלות נפשיות דוגמת סכיזופרניה.
• נוגדי דיכאון – תרופות שנועדו לטיפול בדיכאון ובסוגים מסוימים של כאב כרוני.
• קורטיקוסטרואידים – תרופות שמכילות סטרואידים.
• נוגדי H2 – תרופות המשמשות לטיפול בכיב קיבה להורדת חומציות יתר בקיבה.
• נוגדי פירכוס – תרופות שנועדו לטיפול באפילפסיה (כפיון).
• נוגדי היסטמינים – תרופות לטיפול במצבי אלרגיה כמו קדחת השחת.
• נוגדי אנדרוגנים – תרופות להורדת רמת האנדרוגנים (הורמוני המין הגבריים).
• תרופות ציטוטוקסיות – תרופות כימותרפיות לטיפול בסרטן.

אם קיים חשש שהמצב נגרם עקב נטילת תרופה מסוימת יש להתייעץ עם הרופא המטפל. פעמים רבות קיימות חלופות לאותה תרופה. עם זאת, אין להפסיק נטילת תרופה שנרשמה על ידי רופא אלא אם כן הרופא המליץ על הפסקת הטיפול בה.

גורמים נפשיים

גורמים נפשיים כגון דיכאון או חרדה עלולים אף הם לגרום לאין אונות.

במקרים רבים תיתכן אין אונות עקב שילוב של גורמים נפשיים וגופניים. לדוגמה, מצב מחלה מסוים אשר פוגע ביכולת להשיג זקפה ובעקבות כך, תחושות חרדה ודיכאון, התורמות אף הן לאין אונות.

מצבים רגשיים רבים עלולים לפגוע ביכולת הגופנית להשיג ולשמור על זקפה. מצבים אלו כוללים:

• בעיות בזוגיות, למשל חוסר יכולת לשתף את בן הזוג בבעיות שונות.
• חוסר ידע מיני.
• בעיות בקיום יחסי מין בעבר.
• ניצול מיני בעבר.
• תחילת מערכת יחסים חדשה.

סיבות נוספות

גורמים אפשריים נוספים לאין אונות כוללים:

• צריכת אלכוהול מופרזת.
• עייפות.
• שימוש בסמים לרבות מריחואנה, הרואין או קוקאין.

מספר גורמים עלולים להגביר את הסיכון ללקות באין אונות. גורמי סיכון אלו דומים לגורמי הסיכון ללקות במחלות לב וכלי דם וכוללים:

• חוסר פעילות גופנית.
• השמנת יתר.
• עישון.
• רמה גבוהה של כולסטרול בדם.
• תסמונת מטבולית. כינוי לקבוצת גורמי סיכון כמו יתר לחץ דם והשמנה.

אין אונות לכשעצמה יכולה להוות גורם סיכון להתפתחות מחלות לב וכלי דם.

רופא המשפחה יוכל לאבחן את המצב. הרופא יתשאל את המטופל לגבי הנושאים הבאים:

• הסימפטומים בגינם פנה לקבלת טיפול.
• מצבו הכללי: בריאותי, גופני ונפשי.
• הרגלי צריכת אלכוהול.
• שימוש בסמים.
• שימוש קבוע בתרופות.

עבר מיני

הרופא ישאל שאלות מפורטות לגבי העבר המיני של המטופל. אין אונות היא בעיה שכיחה ולכן אין סיבה למבוכה. בהתאם להעדפותיו של כל מטופל ניתן לקבוע תור אל רופא ממין זכר או נקבה. הרופא עשוי לשאול לגבי הנושאים הבאים:

• מערכות יחסים מיניות בעבר, מערכת היחסים הנוכחית.
• מהי ההעדפה המינית?
• כמה זמן סובל המטופל מאין אונות?
• האם המטופל מסוגל להשיג רמה כלשהיא של זקפה (למשל, על ידי אוננות)?
• האם הבעיה יחודית ליחסי מין עם בן או בת הזוג?
• האם המטופל מסוגל להגיע לשפיכה או לאורגזמה?
• מידת החשק המיני.

אין אונות קבועה, שאינה תלויה בנסיבות, עלולה לרמז על בעיה גופנית. אין אונות הנגרמת רק בזמן שמנסים לקיים יחסי מין עם בן או בת הזוג תיתכן על רקע נפשי.

הערכת מצב הלב וכלי הדם

גורם חשוב לאין אונות הוא היצרות של כלי הדם המהווה גם גורם סיכון למחלות לב וכלי דם. אם קיימים גורמי סיכון ללקות במחלות אלו יפנה הרופא את המטופל להערכת מצב בריאות הלב וכלי הדם. גורמי סיכון אלו עלולים להיות הגורם לאין האונות.

• במסגרת הערכת גורמי הסיכון יבצע הרופא את הבדיקות הבאות:
• מדידת לחץ הדם על מנת לבדוק האם המטופל סובל מיתר לחץ דם.
• האזנה לקצב הלב כדי לבדוק האם הקצב סדיר.
• מדידת גובה, משקל והיקף מותניים על מנת לקבוע האם המטופל סובל מעודף משקל.
• בדיקת דם למדידת ערכי הגלוקוז (סוכר) והשומנים בדם.

כמו כן יברר הרופא את הרגלי החיים והתזונה של המטופל, והאם הוא עוסק בפעילות גופנית.

בדיקה גופנית ובדיקות נוספות

יתכן שהרופא ירצה לבדוק את הפין על מנת לשלול בעיות מבניות שעלולות לגרום לאין אונות.

למטופלים מעל גיל 50 ימליץ בדרך כלל הרופא לעבור בדיקה רקטלית לאבחון בעיות הקשורות לבלוטת הערמונית לרבות הגדלת ערמונית שפירה או סרטן הערמונית. בדיקה זו כרוכה בהחדרת אצבעו של הרופא לפי הטבעת לצורך מישוש האזור.

כמו כן יכול הרופא להפנות את המטופל לבדיקות דם שיכולות לסייע באבחון של בעיות בריאותיות שונות. למשל, מדידת כמות ההורמונים בדם יכולה לשלול גורמים הורמונליים לאין האונות. במקרים מסוימים תיתכן אין אונות עקב היפוגונדיזם, מצב בו רמת הטסטוסטרון (הורמון המין הגברי) בדם נמוכה באופן חריג.

בדיקות נוספות

מטופלים צעירים, שבקבוצת גילם אין אונות שכיחה פחות, יופנו בדרך כל לבירור אצל מומחה בתחום. אין אונות היא תופעה נדירה יחסית אצל גברים מתחת לגיל 40.

במידה שההערכה היא שאין האונות נגרמת עקב מחלת לב או כלי דם לרוב לא תידרשנה בדיקות נוספות.

בדיקה באמצעות הזרקה לפין

בדיקה זו כרוכה בהזרקת הורמון מלאכותי לתוך הפין כדי להגביר את זרימת הדם למקום. ניתן לבצע בדיקה זו לצורך הערכת בעיות שונות בפין וכן למטרת תכנון ניתוח.

אם לא מושגת זקפה בעקבות ההזרקה הדבר עלול להצביע על בעיה באספקת הדם לפין. אם מתרחשת זקפה לאחר ההזרקה הסיכון לבעיה בכלי הדם נמוך יותר, אם כי קיים בכל זאת. פעמים רבות בנוסף לבדיקה זו תבוצע גם בדיקת דופלר אולטרה סאונד כדי למדוד את זרימת הדם בתוך הפין.

ארטריוגרפיה (arteriography) ומדידת לחצים בגופים המחילתיים (dynamic infusion cavernosometry)

אלו הן בדיקות פולשניות במהלכן מוזרק חומר צבע אל כלי הדם בפין ונתוני הזרימה דרך כלי הדם נמדדים ונרשמים. בדיקות אלו אינן שכיחות תבוצענה בעיקר אצל מטופלים צעירים או אם שוקלים לבצע ניתוח לטיפול בבעיות כלי דם בפין.

הערכה נפשית

אם הגורם למצב נפשי יפנה הרופא את המטופל להערכה נפשית שתבוצע על ידי מומחה בתחום בריאות הנפש כגון פסיכולוג או פסיכיאטר.

סוג הטיפול יקבע בהתאם לגורמים למצב.

טיפול במחלות רקע

אם אין האונות נגרמת עקב מצב בריאותי אחר כמו מחלת לב או סוכרת לרוב יהיה צורך תחילה לטפל במחלת הרקע לפני שניתן יהיה להתייחס לאין האונות בפני עצמה. פעמים רבות הטיפול במחלת הרקע יפתור את בעיית אין האונות.

במידה שהמצב נגרם כתופעת לוואי של טיפול תרופתי מסוים ניתן לשקול טיפול חלופי, שאינו גורם לאין אונות. ניתן להתייעץ עם הרופא המטפל בנוגע לאפשרויות הקיימות. אין להפסיק את נטילתה של כל תרופה ללא התייעצות עם הרופא.

שינויים באורח החיים

ניתן לשפר את היכולת להשיג זקפה ולשמור עליה באמצעות שינויים באורח החיים, כמפורט:

• ירידה במשקל (אם קיימת בעיה של משקל עודף).
• גמילה מעישון.
• הפחתת צריכת אלכוהול.
• הימנעות משימוש בסמים.
• ביצוע פעילות גופנית באופן סדיר.
• הפחתת מתח (סטרס) בחיי היום יום.

מלבד השיפור בסימפטומים של אין אונות, שינויים אלו באורח החיים עשויים לשפר גם את מצב הבריאות הכללי. כך למשל, ירידה במשקל עשויה להפחית את הסיכון ללקות במחלות לב וכלי דם.

מעכבי האנזים פוספודיאסטראז 5 (PDE-5 inhibitors)

תרופות מקבוצה זו מהוות את אחד מאמצעי הטיפול השכיחים והיעילים ביותר לאין אונות. תרופות אלו פועלות דרך הגברה זמנית של זרימת הדם אל הפין.

בארץ נמכרות שלוש תרופות מקבוצת מעכבי PDE-5:

• סילדנאפיל (sildenafil). שם מסחרי ויאגרה.
• טאדאלפיל (tadalafil). שם מסחרי סיאליס.
• וארדנאפיל (vardenafil). שם מסחרי לוויטרה.

לארדנאפיל ולסילדנאפיל השפעה במשך כשמונה שעות. בפרק זמן זה מאפשרות תרופות אלו השגת זקפה בעקבות גירוי מיני. לטאדאלפיל השפעה ארוכה יותר המאפשרת השגת זקפה במשך 36 שעות. תרופה זו מתאימה כשיש צורך בטיפול לטווח זמן ממושך יותר, למשל במהלך סוף השבוע.

כתלות בתרופה המסוימת ובמינון, יש ליטול את התרופה חצי שעה עד שעה לפני שמעוניינים לקיים יחסי מין. לאחר נטילת ורדנאפיל או סילדנאפיל ניתן לקיים יחסי מין החל משעה ועד שמונה שעות ממועד הלקיחה.

אם נוטלים את התרופה יחד עם מזון יכול לעבור זמן רב יותר עד לתחילת ההשפעה. לכן מומלץ ליטול תרופות אלו על קיבה ריקה. שעה לאחר נטילת התרופה ניתן לאכול מבלי שהדבר ישפיע על פעילות התרופה.

אין ליטול יותר מטבליה אחת במהלך 24 שעות.

במרבית המקרים לשלושת התרופות יעילות דומה ולכן המטופלים יכולים לבחור באיזו תרופה להשתמש. הרופא יסביר על היתרונות של כל אחת מהן ועל אופן הפעולה. הבחירה בתרופה מסוימת יכולה להיות תלויה בגורמים שונים כגון תדירות קיום יחסי המין ונסיון קודם עם תרופה אחרת מקבוצה זו.

מחקרים רבים נערכו למטרת הערכת היעילות של שלושת התרופות. לפחות שני שליש מהמטופלים מדווחים על שיפור ביכולת להשיג זקפה לאחר נטילת אחת משלושת התרופות.

גורמים אפשריים לחוסר יעילות של התרופה כוללים:

• משך הזמן שעבר מנטילת התרופה היה קצר מדי (יש לחכות חצי שעה עד שעה, כתלות בתרופה).
• זמן השפעת התרופה חלף.
• מינון התרופה אינו מספיק.
• הגירוי המיני לא היה מספיק.

התרופות משפיעות בעקבות גירוי מיני. משמעות הדבר היא שנטילת התרופה בפני עצמה אינה גורמת לזקפה אלא יש צורך בגירוי מיני.

אזהרות

על אנשים הלוקים במחלת לב כלילית לנהוג משנה זהירות טרם נטילת מעכבי PDE-5. טרם תחילת השימוש יש להתייעץ עם הרופא המטפל ולשקול את יתרונות הטיפול כנגד סיכונים אפשריים הכרוכים בו.

כך גם לגבי הלוקים בבעיות במבנה הפין, גברים הנמצאים בסיכון לזקפה ממושכת (בלעז, פריאפיזם) וגברים שנוטלים תרופות מקבוצת חוסמי אלפא (קבוצת תרופות שנועדו לטיפול במגוון מצבים רפואיים לרבות יתר לחץ דם).

אין ליטול תרופות מקבוצת מעכבי PDE-5 אם נוטלים תרופות או סמים ממריצים המכילים ניטרטים מאחר שהדבר עלול לגרום לפגיעה בלב.

תרופות שמכילות ניטרטים שכיחות לטיפול במחלת לב כלילית. ניטרטים נמצאים בסמים ממריצים (לדוגמה, הסם המכונה "פופרס").

במצבים מסוימים יש להימנע מנטילת מעכבי PDE-5. אלו כוללים:

• המלצת רופא להימנע מקיום יחסי מין או מביצוע כל פעילות הגורמת להרחבת כלי דם.
• לחץ דם נמוך מהתקין.
• שבץ מוחי שארע לאחרונה.
• תעוקת חזה בלתי יציבה.
• התקף לב בעבר.
• ארוע של אוטם בעצב הראייה שאינו נגרם עקב דלקת עורקים, מצב המתבטא באובדן ראייה פתאומי.

בהתאם לנסיבות ולמשך הזמן שחלף מחלק מהארועים שהוזכרו לעיל ניתן לשקול שימוש במעכבי PDE-5. יש להתייעץ עם הרופא המטפל. לדוגמה, שלושה עד שישה חודשים לאחר התקף לב עשוי הרופא המטפל לאשר בכל זאת שימוש בתרופות מקבוצה זו.

תופעות לוואי

מעכבי PDE-5 עלולים לגרום לתופעות לוואי כגון:

• כאב ראש ומיגרנה.
• הסמקה (אודם בפנים).
• הפרעות עיכול.
• בחילה.
• גודש באף.
• כאב גב.
• הפרעות ראייה.
• כאב שרירים.

משאבות ואקום

אפשרות טיפול נוספת באין אונות היא באמצעות משאבת ואקום. המכשיר מורכב מגליל פלסטיק המחובר למשאבה שמופעלת באופן ידני או על ידי סוללות.

השימוש במשאבה כרוך בהכנסת הפין אל גליל הפלסטיק באופן שלא מאפשר כניסת אוויר לגליל. לאחר מכן יש לשאוב את האוויר מהגליל. שאיבת האוויר יוצרת ואקום הגורם לדם לזרום אל הפין וכך מושגת זקפה. כשמושגת זקפה מניחים טבעת גומי ייעודית (כלולה בערכה) סביב בסיס הפין על מנת למנוע מהדם לזרום חזרה מהפין. בדרך זו ניתן לשמור על הזקפה במשך כחצי שעה.

לעיתים נדרשים מספר ניסיונות עד שלומדים להשתמש במשאבה אולם עם הזמן מצליחים רוב הגברים להשיג זקפה בדרך זו ולקיים יחסי מין. 9 מתוך 10 גברים מצליחים לקיים יחסי מין בעזרת משאבת ואקום, ללא תלות בסיבה שגרמה לאין האונות.

אין להשתמש במשאבת ואקום אם סובלים מדימומים או אם נוטלים תרופות לדילול דם שמורידות את יכולת הדם להיקרש.

תופעות לוואי של שימוש במשאבת ואקום כוללות כאב מקומי או חבלה אולם הן מתרחשות אצל פחות משליש מהגברים.

אלפרוסטדיל (alprostadil)

אם טיפולים אלו אינם יעילים ניתן לשקול טיפול באמצעות תרופה שנקראת אלפרוסטדיל (שמות מסחריים מיוז (muse) וקברג'קט (caverject)). החומר הפעיל בתרופה זו גורם להרחבת כלי דם ולהגברת זרימת הדם אל הפין.

קיימות שתי אפשרויות לשימוש באלפרוסטדיל:

• זריקות לפין המכונות זריקות תוך מחילתיות.
• פתילות להחדרה לתוך השופכה.

הרופא המטפל ילמד את המטופל כיצד להשתמש בתרופה. עם הזמן רוכשים רוב המטופלים את היכולת להזריק לעצמם את התרופה או להחדירה לשופכה.

אלפרוסטדיל גורמת לזקפה כחמש עד 15 דקות ממועד ההזרקה או ההחדרה לשופכה. משך הזקפה תלוי במינון התרופה.

הזרקת אלפרוסטדיל לפין גרמה לזקפה אצל 85 מתוך 100 גברים, גם כאשר טיפול במעכבי PDE-5 לא היה יעיל בהשגת זקפה. החדרת אלפרוסטדיל לשופכה גורמת לזקפה אצל שני שליש מהגברים.

אזהרות

אם בת הזוג בהריון יש להשתמש בקונדום בזמן קיום יחסי המין כאשר משתמשים באלפרוסטדיל.

• מצבים בהם אין להשתמש באלפרוסטדיל כוללים:
• סיכון לזקפה ממושכת (בלעז, פריאפיזם), למשל אצל גברים שחולים באנמיה חרמשית.
• אם נוטלים תרופות אחרות לטיפול באין אונות.
• אצל גברים עם שתל בתוך הפין.
• אם הרופא ייעץ להימנע מקיום יחסי מין.

אין להחדיר פתילות אלפרוסטדיל במקרים הבאים:

• בעיות במבנה ובצורת הפין.
• דלקת בפין לרבות דלקת בעטרת הפין (בלעז, בלניטיס).

תופעות לוואי

שימוש באלפרוסטדיל עלול לגרום לתופעות הלוואי הבאות:

• שינויים בלחץ הדם.
• סחרחורת.
• כאב ראש.
• כאב בפין.
• תחושת שריפה בשופכה או דימום מהשופכה.
• אדמומיות או נפיחות במקום הזרקת התרופה לפין.

טיפול הורמונלי

אם נמצא שאין האונות נגרמת עקב בעיה הורמונלית יופנה המטופל לאנדוקרינולוג (רופא מומחה בבעיות שקשורות למערכת ההורמונלית).

הורמונים הם חומרים כימיים שמיוצרים על ידי הגוף. ניתן לטפל בבעיות רבות שקשורות להורמונים על ידי הזרקת הורמונים מלאכותיים וכך להשיג רמות תקינות של ההורמונים בגוף.

ניתוח

לרוב יומלץ על ניתוח רק לאחר ששאר שיטות הטיפול נוסו ונמצאו לא יעילות. מצבים נוספים בהם ניתן לשקול ניתוח כוללים:

• גברים צעירים שעברו פציעה קשה באזור האגן. למשל, לאחר תאונת דרכים.
• גברים עם בעיה משמעותית במבנה הפין.

בעבר, היווה הניתוח אפשרות טיפולית רק במקרים בהם הייתה עדות ברורה לחסימה של אספקת הדם לפין. בניתוח פתחו המנתחים את החסימה והביאו לחידוש זרימת הדם לפין. מחקרים מהשנים האחרונות העלו כי התוצאות ארוכות הטווח של ניתוחים אלו אינן טובות ולכן הם אינם מומלצים כיום.

שתלים לפין

טיפול ניתוחי נוסף הוא השתלת פין תותב. קיימים מספר סוגי שתלים:

• שתלים קשיחים למחצה שמתאימים לגברים מבוגרים שלא מקיימים יחסי מין לעיתים תכופות.
• שתלים מתנפחים שמורכבים משניים או משלושה חלקים וניתנים לניפוח. שתלים אלו מאפשרים זקפה טבעית יותר.

לניתוח אחוזי הצלחה גבוהים. רוב המטופלים מדווחים על שביעות רצון מתוצאות הניתוח.

טיפול נפשי

אם הגורם לאין האונות נפשי ניתן לשקול כמה אפשרויות טיפול. טיפול נפשי באמצעות שיחות יעיל כאשר אין האונות נגרמת עקב חרדה או דיכאון.

מיקוד תחושתי (sensate focus)

מיקוד תחושתי הוא טיפול מיני המבוצע על ידי שני בני הזוג. טרם תחילת הטיפול יש להסכים להימנע מקיום יחסי מין מלאים במשך מספר שבועות או חודשים. בפרק זמן זה ניתן לגעת אחד בשני אך יש להימנע מכל מגע באיברי המין או בחזה (אצל נשים).

ניתן לעסות, לגעת או ללטף אחד את השני, עם או ללא בגדים. המטרה היא לחקור את הגוף האחד של השני בידיעה שלא מקיימים יחסי מין מלאים.

לאחר שהתקופה שנקבעה מראש חלפה ניתן להוסיף מגע גם באיברי המין. אפשר לפרוש שלב זה על פני מספר שבועות ובכל פעם להעלות בהדרגה את כמות הזמן שמוקדש למגע באיברי המין. בשלב זה ניתן גם להשתמש בפה (ליקוק, נשיקה) כדי לגעת בבן או בבת הזוג. פעולות אלו יכולות להוביל למגע מיני שכולל חדירה.

ניתן לפנות למרפאה לבריאות מינית או למטפל מיני לקבלת הנחיות מפורטות יותר על השלבים ואופן התרגול.

טיפול מיני

זהו סוג של טיפול זוגי במהלכו מדברים בני הזוג עם מטפל מוסמך על בעיות מיניות ורגשיות שעלולות להיום הגורם לאין האונות. פעמים רבות, עצם השיחה על נושאים אלו מפחיתה חרדה ומתח ומשיגה שיפור במצב האין האונות.

המטפל המיני יכול גם לתת יעוץ מעשי על משחק מקדים ודרכים נוספות לשיפור חיי המין.

טיפול מיני יכול לארוך זמן ממושך והדיווחים לגבי תוצאותיו מעורבים.

טיפול הכרתי (קוגניטיבי) התנהגותי (CBT)

זוהי שיטת טיפול המבוצעת גם כן דרך שיחות ועשויה להועיל במקרה של אין אונות. הטיפול מבוסס על העיקרון לפיו רגשות ותחושות שאדם חווה תלויים במידת מה במחשבות שלו לגבי אותם דברים.

המטפל יכול לעזור לזהות מחשבות ותחושות הגורמות לאין האונות, לדוגמה:

• הערכה עצמית נמוכה.
• תחושת מיניות.
• היחסים הזוגיים.

דרך שינוי יכולת ההסתכלות של המטופל על נושאים אלו עשוי המטפל לעזור לו לחולל שינוי בגישתו וכך לשפר את יכולתו להשיג זקפה.

תרגילים לחיזוק שרירי רצפת האגן

קיימים מחקרים לפיהם בחלק מהמקרים ניתן להשיג שיפור במצב בעזרת תרגילים לחיזוק שרירי רצפת האגן. זוהי קבוצת שרירים הנמצאת באזור שלפוחית השתן, החלחולת (רקטום) ובסיס הפין.

ניתן לפנות לייעוץ אצל פיזיותרפיסט מוסמך על מנת לקבל הדרכה על תרגילים מתאימים.

טיפולים משלימים

לא הוכח שטיפולים משלימים כגון דיקור יעילים לטיפול באין אונות.

אף שקיימים, כביכול, תוספי מזון שעשויים לסייע בהשגת זקפה, חלקם עלולים להכיל חומרים פעילים שיפגעו בפעולתן של תרופות אחרות שהמטופל נוטל. מומלץ להתייעץ עם הרופא המטפל טרם קבלת החלטה על שימוש בתוספים מסוג זה.

הימנעות מטיפולים שמוצעים ברשת האינטרנט

אין אונות עלולה לגרום למבוכה רבה ולכן חלק מהגברים מנסים למצוא פתרונות בעצמם ולהימנע מפניה לגורם מקצועי. אתרים רבים ברשת האינטרנט מציעים תרופות לטיפול באין אונות.

תרופות שנמכרות באינטרנט לא נמצאות תחת בקרה וכמות החומר הפעיל שהן מכילות עלולה להשתנות. התרופות אף עלולות לגרום לתופעות לוואי ולסיבוכים אחרים. חלק מהתרופות עלולות להכיל רכיבים מזויפים או רכיבים פגי תוקף.

מומלץ להימנע מרכישת תרופות דרך אתרי אינטרנט שאינם רשמיים או שייכים לרשת בתי מרקחת מוכרת. רצוי להשתמש אך ורק בתרופות שהותאמו על ידי הרופא המטפל הבקי במצבו הרפואי הכללי של המטופל.