17 ינואר 2017 י"ט טבת תשע"ז
מעודכן לתאריך  18.02.2013  באדיבות ה 

אין אונות (אימפוטנציה)

(Erectile Dysfunction (Impotence

טיפול באין אונות

סוג הטיפול יקבע בהתאם לגורמים למצב.

טיפול במחלות רקע

אם אין האונות נגרמת עקב מצב בריאותי אחר כמו מחלת לב או
סוכרת
לרוב יהיה צורך תחילה לטפל במחלת הרקע לפני שניתן יהיה להתייחס לאין האונות בפני עצמה. פעמים רבות הטיפול במחלת הרקע יפתור את בעיית אין האונות.
במידה שהמצב נגרם כתופעת לוואי של טיפול תרופתי מסוים ניתן לשקול טיפול חלופי, שאינו גורם לאין אונות. ניתן להתייעץ עם הרופא המטפל בנוגע לאפשרויות הקיימות. אין להפסיק את נטילתה של כל תרופה ללא התייעצות עם הרופא.

שינויים באורח החיים

ניתן לשפר את היכולת להשיג זקפה ולשמור עליה באמצעות שינויים באורח החיים, כמפורט:
 
מלבד השיפור בסימפטומים של אין אונות, שינויים אלו באורח החיים עשויים לשפר גם את מצב הבריאות הכללי. כך למשל, ירידה במשקל עשויה להפחית את הסיכון ללקות במחלות לב וכלי דם.

מעכבי האנזים פוספודיאסטראז 5 (PDE-5 inhibitors)

תרופות מקבוצה זו מהוות את אחד מאמצעי הטיפול השכיחים והיעילים ביותר לאין אונות. תרופות אלו פועלות דרך הגברה זמנית של זרימת הדם אל הפין.
בארץ נמכרות שלוש תרופות מקבוצת מעכבי PDE-5:
  • סילדנאפיל (sildenafil). שם מסחרי ויאגרה.
  • טאדאלפיל (tadalafil). שם מסחרי סיאליס.
  • וארדנאפיל (vardenafil). שם מסחרי לוויטרה.
 
לארדנאפיל ולסילדנאפיל השפעה במשך כשמונה שעות. בפרק זמן זה מאפשרות תרופות אלו השגת זקפה בעקבות
גירוי
מיני. לטאדאלפיל השפעה ארוכה יותר המאפשרת השגת זקפה במשך 36 שעות. תרופה זו מתאימה כשיש צורך בטיפול לטווח זמן ממושך יותר, למשל במהלך סוף השבוע.
כתלות בתרופה המסוימת ובמינון, יש ליטול את התרופה חצי שעה עד שעה לפני שמעוניינים לקיים יחסי מין. לאחר נטילת ורדנאפיל או סילדנאפיל ניתן לקיים יחסי מין החל משעה ועד שמונה שעות ממועד הלקיחה.
אם נוטלים את התרופה יחד עם מזון יכול לעבור זמן רב יותר עד לתחילת ההשפעה. לכן מומלץ ליטול תרופות אלו על קיבה ריקה. שעה לאחר נטילת התרופה ניתן לאכול מבלי שהדבר ישפיע על פעילות התרופה.
אין ליטול יותר מטבליה אחת במהלך 24 שעות.
במרבית המקרים לשלושת התרופות יעילות דומה ולכן המטופלים יכולים לבחור באיזו תרופה להשתמש. הרופא יסביר על היתרונות של כל אחת מהן ועל אופן הפעולה. הבחירה בתרופה מסוימת יכולה להיות תלויה בגורמים שונים כגון תדירות קיום יחסי המין ונסיון קודם עם תרופה אחרת מקבוצה זו.
מחקרים רבים נערכו למטרת הערכת היעילות של שלושת התרופות. לפחות שני שליש מהמטופלים מדווחים על שיפור ביכולת להשיג זקפה לאחר נטילת אחת משלושת התרופות.
גורמים אפשריים לחוסר יעילות של התרופה כוללים:
  • משך הזמן שעבר מנטילת התרופה היה קצר מדי (יש לחכות חצי שעה עד שעה, כתלות בתרופה).
  • זמן השפעת התרופה חלף.
  • מינון התרופה אינו מספיק.
  • הגירוי
    המיני לא היה מספיק.
 
התרופות משפיעות בעקבות גירוי מיני. משמעות הדבר היא שנטילת התרופה בפני עצמה אינה גורמת לזקפה אלא יש צורך בגירוי מיני.

  • אזהרות

על אנשים הלוקים במחלת לב כלילית לנהוג משנה זהירות טרם נטילת מעכבי PDE-5. טרם תחילת השימוש יש להתייעץ עם הרופא המטפל ולשקול את יתרונות הטיפול כנגד סיכונים אפשריים הכרוכים בו.
כך גם לגבי הלוקים בבעיות במבנה הפין, גברים הנמצאים בסיכון לזקפה ממושכת (בלעז, פריאפיזם ) וגברים שנוטלים תרופות מקבוצת חוסמי אלפא (קבוצת תרופות שנועדו לטיפול במגוון מצבים רפואיים לרבות
יתר לחץ דם
).
  • אין ליטול תרופות מקבוצת מעכבי PDE-5 אם נוטלים תרופות או סמים ממריצים המכילים ניטרטים מאחר שהדבר עלול לגרום לפגיעה בלב.
תרופות שמכילות ניטרטים שכיחות לטיפול במחלת לב כלילית. ניטרטים נמצאים בסמים ממריצים (לדוגמה, סם המכונה 'פופרס').
במצבים מסוימים יש להימנע מנטילת מעכבי PDE-5. אלו כוללים:
  • המלצת רופא להימנע מקיום יחסי מין או מביצוע כל פעילות הגורמת
    להרחבת כלי דם
    .
  • לחץ דם נמוך מהתקין.
  • שבץ מוחי
    שארע לאחרונה.
  • תעוקת חזה
    בלתי יציבה.
  • התקף לב
    בעבר.
  • ארוע של אוטם בעצב הראייה שאינו נגרם עקב
    דלקת
    עורקים, מצב המתבטא באובדן ראייה פתאומי.
 
בהתאם לנסיבות ולמשך הזמן שחלף מחלק מהארועים שהוזכרו לעיל ניתן לשקול שימוש במעכבי PDE-5. יש להתייעץ עם הרופא המטפל. לדוגמה, שלושה עד שישה חודשים לאחר התקף לב עשוי הרופא המטפל לאשר בכל זאת שימוש בתרופות מקבוצה זו.

תופעות לוואי

מעכבי PDE-5 עלולים לגרום לתופעות לוואי כגון:
  • כאב
    ראש ו
    מיגרנה
    .
  • הסמקה (
    אודם
    בפנים).
  • הפרעות עיכול.
  • בחילה
    .
  • גודש באף.
  • כאב גב
    .
  • הפרעות ראייה.
  • כאב שרירים.
 

משאבות ואקום

אפשרות טיפול נוספת באין אונות היא באמצעות משאבת ואקום. המכשיר מורכב מגליל פלסטיק המחובר למשאבה שמופעלת באופן ידני או על ידי סוללות.
השימוש במשאבה כרוך בהכנסת הפין אל גליל הפלסטיק באופן שלא מאפשר כניסת אוויר לגליל. לאחר מכן יש לשאוב את האוויר מהגליל. שאיבת האוויר יוצרת ואקום הגורם לדם לזרום אל הפין וכך מושגת זקפה. כשמושגת זקפה מניחים טבעת גומי ייעודית (כלולה בערכה) סביב בסיס הפין על מנת למנוע מהדם לזרום חזרה מהפין. בדרך זו ניתן לשמור על הזקפה במשך כחצי שעה.
לעיתים נדרשים מספר ניסיונות עד שלומדים להשתמש במשאבה אולם עם הזמן מצליחים רוב הגברים להשיג זקפה בדרך זו ולקיים יחסי מין. 9 מתוך 10 גברים מצליחים לקיים יחסי מין בעזרת משאבת ואקום, ללא תלות בסיבה שגרמה לאין האונות.
אין להשתמש במשאבת ואקום אם סובלים מדימומים או אם נוטלים תרופות לדילול דם שמורידות את יכולת הדם להיקרש.
תופעות לוואי של שימוש במשאבת ואקום כוללות כאב מקומי או חבלה אולם הן מתרחשות אצל פחות משליש מהגברים.

אלפרוסטדיל (alprostadil)

אם טיפולים אלו אינם יעילים ניתן לשקול טיפול באמצעות תרופה שנקראת אלפרוסטדיל (שמות מסחריים מיוז (muse) וקברג'קט (caverject)). החומר הפעיל בתרופה זו גורם להרחבת כלי דם ולהגברת זרימת הדם אל הפין.
קיימות שתי אפשרויות לשימוש באלפרוסטדיל:
  • זריקות לפין המכונות זריקות תוך מחילתיות.
  • פתילות להחדרה לתוך
    השופכה
    .
 
הרופא המטפל ילמד את המטופל כיצד להשתמש בתרופה. עם הזמן רוכשים רוב המטופלים את היכולת להזריק לעצמם את התרופה או להחדירה לשופכה.
אלפרוסטדיל גורמת לזקפה כחמש עד 15 דקות ממועד ההזרקה או ההחדרה לשופכה. משך הזקפה תלוי במינון התרופה.
הזרקת אלפרוסטדיל לפין גרמה לזקפה אצל 85 מתוך 100 גברים, גם כאשר טיפול במעכבי PDE-5 לא היה יעיל בהשגת זקפה. החדרת אלפרוסטדיל לשופכה גורמת לזקפה אצל שני שליש מהגברים.

  • אזהרות

אם בת הזוג
בהריון
יש להשתמש בקונדום בזמן קיום יחסי המין כאשר משתמשים באלפרוסטדיל.
מצבים בהם אין להשתמש באלפרוסטדיל כוללים:
  • סיכון לזקפה ממושכת (בלעז, פריאפיזם), למשל אצל גברים שחולים באנמיה חרמשית.
  • אם נוטלים תרופות אחרות לטיפול באין אונות.
  • אצל גברים עם שתל בתוך הפין.
  • אם הרופא ייעץ להימנע מקיום יחסי מין.
 
אין להחדיר פתילות אלפרוסטדיל במקרים הבאים:
  • בעיות במבנה ובצורת הפין.
  • דלקת בפין לרבות דלקת בעטרת הפין (בלעז, בלניטיס).
 

תופעות לוואי

שימוש באלפרוסטדיל עלול לגרום לתופעות הלוואי הבאות:
  • שינויים בלחץ הדם.
  • סחרחורת.
  • כאב ראש.
  • כאב בפין.
  • תחושת שריפה בשופכה או דימום מהשופכה.
  • אדמומיות
    או נפיחות במקום הזרקת התרופה לפין.
 

טיפול הורמונלי

אם נמצא שאין האונות נגרמת עקב בעיה הורמונלית יופנה המטופל לאנדוקרינולוג (רופא מומחה בבעיות שקשורות למערכת ההורמונלית).
הורמונים
הם חומרים כימיים שמיוצרים על ידי הגוף. ניתן לטפל בבעיות רבות שקשורות להורמונים על ידי הזרקת הורמונים מלאכותיים וכך להשיג רמות תקינות של ההורמונים בגוף.

ניתוח

לרוב יומלץ על ניתוח רק לאחר ששאר שיטות הטיפול נוסו ונמצאו לא יעילות. מצבים נוספים בהם ניתן לשקול ניתוח כוללים:
  • גברים צעירים שעברו פציעה קשה באזור
    האגן
    . למשל, לאחר תאונת דרכים.
  • גברים עם בעיה משמעותית במבנה הפין.
 
בעבר, היווה הניתוח אפשרות טיפולית רק במקרים בהם הייתה עדות ברורה לחסימה של אספקת הדם לפין. בניתוח פתחו המנתחים את החסימה והביאו לחידוש זרימת הדם לפין. מחקרים מהשנים האחרונות העלו כי התוצאות ארוכות הטווח של ניתוחים אלו אינן טובות ולכן הם אינם מומלצים כיום.

שתלים לפין

טיפול ניתוחי נוסף הוא השתלת פין תותב. קיימים מספר סוגי שתלים:
  • שתלים קשיחים למחצה שמתאימים לגברים מבוגרים שלא מקיימים יחסי מין לעיתים תכופות.
  • שתלים מתנפחים שמורכבים משניים או משלושה חלקים וניתנים לניפוח. שתלים אלו מאפשרים זקפה טבעית יותר.
 
לניתוח אחוזי הצלחה גבוהים. רוב המטופלים מדווחים על שביעות רצון מתוצאות הניתוח.

טיפול נפשי

אם הגורם לאין האונות נפשי ניתן לשקול כמה אפשרויות טיפול. טיפול נפשי באמצעות שיחות יעיל כאשר אין האונות נגרמת עקב חרדה או
דיכאון
.

מיקוד תחושתי (sensate focus)

מיקוד תחושתי הוא טיפול מיני המבוצע על ידי שני בני הזוג. טרם תחילת הטיפול יש להסכים להימנע מקיום יחסי מין מלאים במשך מספר שבועות או חודשים. בפרק זמן זה ניתן לגעת אחד בשני אך יש להימנע מכל מגע באיברי המין או בחזה (אצל נשים).
ניתן לעסות, לגעת או ללטף אחד את השני, עם או ללא בגדים. המטרה היא לחקור את הגוף האחד של השני בידיעה שלא מקיימים יחסי מין מלאים.
לאחר שהתקופה שנקבעה מראש חלפה ניתן להוסיף מגע גם באיברי המין. אפשר לפרוש שלב זה על פני מספר שבועות ובכל פעם להעלות בהדרגה את כמות הזמן שמוקדש למגע באיברי המין. בשלב זה ניתן גם להשתמש בפה (ליקוק, נשיקה) כדי לגעת בבן או בבת הזוג. פעולות אלו יכולות להוביל למגע מיני שכולל חדירה.
ניתן לפנות למרפאה לבריאות מינית או למטפל מיני לקבלת הנחיות מפורטות יותר על השלבים ואופן התרגול.

טיפול מיני

זהו סוג של טיפול זוגי במהלכו מדברים בני הזוג עם מטפל מוסמך על בעיות מיניות ורגשיות שעלולות להיום הגורם לאין האונות. פעמים רבות, עצם השיחה על נושאים אלו מפחיתה חרדה ומתח ומשיגה שיפור במצב האין האונות.
המטפל המיני יכול גם לתת יעוץ מעשי על משחק מקדים ודרכים נוספות לשיפור חיי המין.
טיפול מיני יכול לארוך זמן ממושך והדיווחים לגבי תוצאותיו מעורבים.

טיפול הכרתי (קוגניטיבי) התנהגותי (CBT)

זוהי שיטת טיפול המבוצעת גם כן דרך שיחות ועשויה להועיל במקרה של אין אונות. הטיפול מבוסס על העיקרון לפיו רגשות ותחושות שאדם חווה תלויים במידת מה במחשבות שלו לגבי אותם דברים.
המטפל יכול לעזור לזהות מחשבות ותחושות הגורמות לאין האונות, לדוגמה:
  • הערכה עצמית נמוכה.
  • תחושת מיניות.
  • היחסים הזוגיים.
 
דרך שינוי יכולת ההסתכלות של המטופל על נושאים אלו עשוי המטפל לעזור לו לחולל שינוי בגישתו וכך לשפר את יכולתו להשיג זקפה.

תרגילים לחיזוק שרירי
רצפת האגן

קיימים מחקרים לפיהם בחלק מהמקרים ניתן להשיג שיפור במצב בעזרת תרגילים לחיזוק שרירי רצפת האגן. זוהי קבוצת שרירים הנמצאת באזור שלפוחית השתן, החלחולת (רקטום) ובסיס הפין.
ניתן לפנות לייעוץ אצל פיזיותרפיסט מוסמך על מנת לקבל הדרכה על תרגילים מתאימים.

טיפולים משלימים

לא הוכח שטיפולים משלימים כגון דיקור יעילים לטיפול באין אונות.
אף שקיימים, כביכול, תוספי מזון שעשויים לסייע בהשגת זקפה, חלקם עלולים להכיל חומרים פעילים שיפגעו בפעולתן של תרופות אחרות שהמטופל נוטל. מומלץ להתייעץ עם הרופא המטפל טרם קבלת החלטה על שימוש בתוספים מסוג זה.

הימנעות מטיפולים שמוצעים ברשת האינטרנט

אין אונות עלולה לגרום למבוכה רבה ולכן חלק מהגברים מנסים למצוא פתרונות בעצמם ולהימנע מפניה לגורם מקצועי. אתרים רבים ברשת האינטרנט מציעים תרופות לטיפול באין אונות.
תרופות שנמכרות באינטרנט לא נמצאות תחת בקרה וכמות החומר הפעיל שהן מכילות עלולה להשתנות. התרופות אף עלולות לגרום לתופעות לוואי ולסיבוכים אחרים. חלק מהתרופות עלולות להכיל רכיבים מזויפים או רכיבים פגי תוקף.
מומלץ להימנע מרכישת תרופות דרך אתרי אינטרנט שאינם רשמיים או שייכים לרשת בתי מרקחת מוכרת. רצוי להשתמש אך ורק בתרופות שהותאמו על ידי הרופא המטפל הבקי במצבו הרפואי הכללי של המטופל.