ולוודיניה, כאב מתמשך בפתח הנרתיק - מידע רפואי

ולוודיניה הינה מצב של כאב כרוני (מתמשך) באזור שמסביב לפתח הנרתיק, שעלול להימשך חודשים ושנים, והגורם לכאב אינו ידוע. כאב, תחושת שריפה או גירוי שהם סימפטומים לוולוודיניה יכולים לגרום לאי נוחות משמעותית, עד כדי כך שישיבה ממושכת או קיום יחסי מין הופכים לבלתי אפשריים.

מיקום הכאב

הפות הוא החלק החיצוני של אברי המין הנשיים, אשר מגן על הנרתיק ועל פתח צינור השתן. דרך פתח הנרתיק מתבצעת חדירה בעת קיום יחסי מין מלאים. הפתח הזה נקרא Vestibule והכאב האופייני לוולודיניה ממוקם בדרך כלל באזור שמסביב לו.

מה ההבדל בין ולוודיניה לבין דלקת מבוא העריה?

מצב דומה לוולוודיניה נקרא דלקת מבוא העריה (וסטיבוליטיס) אך בניגוד לוולוודיניה הוא מתאפיין בכאב שמופיע רק כאשר מופעל לחץ על האזור שמסביב לפתח הנרתיק.

כאשר מתעורר חשד לוולוודיניה מומלץ לפנות לבירור רפואי אצל רופא נשים.

הסימפטום העיקרי של ולוודיניה הינו כאב מתמשך (כרוני) באזור פתח הנרתיק, שיכול להיות בעל אופי של כאב פועם או הולם, או גרד, או תחושת שריפה, או עקצוץ ורגישות למגע.

הכאב עלול להחמיר במהלך קיום יחסי מין.

הכאב יכול להיות קבוע או להופיע לסירוגין, ולהימשך חודשים ואף שנים. הוא עשוי להעלם באותה פתאומיות שבה הופיע.

מיקום הכאב

הפות הוא החלק החיצוני של אברי המין הנשיים, אשר מגן על הנרתיק ועל פתח צינור השתן. דרך פתח הנרתיק מתבצעת חדירה בעת קיום יחסי מין מלאים. הפתח הזה נקרא Vestibule והכאב האופייני לוולודיניה ממוקם באזור שמסביב לו.

למרות שבמקרים רבים הכאב ממוקם באזור שמסביב לפתח הנרתיק, הוא גם יכול להיות מפושט בכל אזור הפות.

האם לוולוודיניה יש ביטוי במראה האזור הכואב?

במקרים מסוימים הרקמה שמסביב לפתח הנרתיק תיראה נפוחה מעט או דלקתית, אך במרבית המקרים היא תיראה תקינה לחלוטין.

מה ההבדל בין ולוודיניה לבין דלקת מבוא העריה?

מצב דומה לוולוודיניה נקרא דלקת מבוא העריה (וסטיבוליטיס) אך בניגוד לוולוודיניה הוא מתאפיין בכאב שמופיע רק כאשר מופעל לחץ על האזור שמסביב לפתח הנרתיק.

ולוודיניה הינה מצב נפוץ למדי וכאשר עולה חשד לוולודיניה כדאי לפנות לברור אצל רופא נשים. חשוב שהרופא ישלול תחילה סיבות אחרות לכאב, לרבות פטרת הנרתיק, זיהום חיידקי, בעיה בעור או סיבוכים של מחלה כללית אחרת דוגמת סוכרת. לאחר שהרופא יעריך את המצב הוא יוכל להמליץ על טיפול או על אמצעים לניהול הכאב.

החוקרים טרם מצאו מה בדיוק גורם לוולוודיניה, אבל אותרו מספר גורמי סיכון:

• פגיעה או גירוי של העצבים המקיפים את איזור הפות. פגיעה בתפקוד של עצב הערווה (Pudendal Nerve) אשר מעביר תחושות בכלל וכאב בפרט מאזור הפות אל המוח, עלולה לגרום להתפתחות ולוודיניה.
• היסטוריה של זיהומים נרתיקיים, לרבות פטרת הנרתיק (קנדידה) או זיהום חיידקי (ווגינוזיס חיידקי).
• אלרגיות או רגישות יתר אזורית של העור.
• שינויים הורמונאליים.
• חולשה או התכווצויות בלתי נשלטות של שרירי רצפת האגן.
• חלק מהנשים הסובלות מוולודיניה חוו התעללות מינית בעברן.

למרות האמור, נשים רבות הסובלות מוולוודיניה אינן כלולות בקבוצות הסיכון האמורות לעיל.

כדאי לדעת שוולוודיניה אינה מועברת במגע מיני ואינה סימן לסרטן.

הכאב האופייני לוולוודיניה עלול להוביל לתסכול, לבעיות רגשיות ולהימנעות מפעילות מינית. החשש מפני כאב במהלך יחסי מין עלול גם לגרום להתכווצויות בלתי רצוניות של השרירים המקיפים את הנרתיק, מצב המכונה וגיניזמוס (Vaginismus).

בעיות נוספות העלולות להיגרם:

• חרדה
• דיכאון
• הפרעות שינה
• פגיעה בתפקוד המיני
• הרעה בדימוי העצמי של הגוף
• בעיות בזוגיות
• ירידה באיכות החיים

במקרה של חשד לוולוודיניה מומלץ לפנות לרופא נשים.

לקראת הפגישה עם הרופא

• מומלץ לרשום את הסימפטומים הקיימים, כולל אלו שנראים לא קשורים לבעיית הכאב בפות.
• מומלץ להכין נתונים אודות הרקע הרפואי. לעיתים התיעוד המצוי אצל רופא קופת החולים אינו מלא, בין היתר בשל ביצוע הליכים שלא תועדו, בבית חולים או אצל רופא או מטפל פרטי. הנתונים אמורים לכלול תרופות, ויטמינים, תוספי מזון וכן טיפולים רפואיים שקיבלתן בעבר או שהנכן מקבלות.
• כדאי לכתוב מראש שאלות לרופא. למשל:
  - מה יכול להיות הגורם לסימפטומים?
  - מהן הבדיקות עליהן הרופא ממליץ?
  - אילו טיפולים עשויים להביא לשיפור בסימפטומים?
  - האם המצב הינו זמני או קבוע?
  - מתי אפשר לצפות להקלה בכאב ובחוסר הנוחות?
  - האם ישנן חלופות גנריות לתרופה המומלצת?

שאלות שהרופא יכול לשאול:

• מתי התחילו הסימפטומים?
• עד כמה חמור הכאב וכמה זמן הוא נמשך?
• מה אופי הכאב - חד או עמום, מתמשך או התקפי?
• האם הכאב מופיע בעקבות פעולה או אירוע, כמו קיום יחסי מין או פעילות גופנית?
• האם מופיע כאב בעת מתן שתן או הפרשת צואה?
• האם הכאב מושפע ממחזור הווסת?
• מה מקל או מחמיר את הכאב?
• האם עברת ניתוחים כלשהם באגן?
• האם הרית לאחרונה או שאת בהריון כעת?
• האם קיבלת לאחרונה או בעבר טיפול נגד זיהום בדרכי השתן או נגד זיהומים נרתיקיים?

תהליך האבחון

תהליך האבחון של ולוודיניה כולל:

• בחינת ההיסטוריה הרפואית ותשאול המטופלת – שאלות אישיות יכולות לעורר מבוכה, אולם ראוי לזכור שתשובות כנות וגלויות עשויות לסייע באיתור הגורם לבעיה ובהתאמת הפתרון המיטבי.
• בדיקת אגן (בדיקה גינקולוגית) – במהלך הבדיקה יבדוק הרופא אם קיימים באזור הפות והנרתיק סימנים המעידים על זיהום וינסה למצוא גורמים אחרים היכולים לגרום לסימפטומים. גם אם אין עדות חיצונית לזיהום ייתכן שהרופא ייקח דגימת תאים והפרשות מהנרתיק, על מנת לשלול נוכחות זיהום כגון ווגינוזיס חיידקי או פטרת הנרתיק.
  הרופא ינסה לאתר את מיקום הכאב על ידי בדיקת מטוש. בבדיקה זו הרופא נעזר במקלון שקצהו כותנה, על מנת לבדוק אם מגע עם אזורים בפות או בנרתיק מסבים כאב.
• הפנייה לבדיקות דם – ייתכן שהרופא יפנה אותך לבדיקת דם, או שייטול בעצמו דגימת דם, לשם מדידת רמת הורמונים כגון אסטרוגן, פרוגסטרון וטסטוסטרון. שינויים ברמת ההורמונים הללו יכולים להשפיע על התחושתיות בפות ובנרתיק. למשל, לאחר הפסקת הווסת (תקופת האל-וסת, מנפאוזה) ירידה ברמת האסטרוגן גורמת לרקמת הפות והנרתיק להיות דקה ועדינה יותר, מה שמוביל לרגישות מוגברת באזור.

עיקר הטיפול בלוקות בוולוודיניה הוא באמצעות הקלת הסימפטומים. הטיפול המומלץ אמור להיות מותאם לכל מטופלת ולעיתים שילוב של מספר טיפולים יהיה היעיל ביותר. ההקלה עשויה לבוא בטווח הקצר אך ייתכן שתתרחש רק לאחר שבועות ואף חודשים.

אפשרויות הטיפול כוללות:

• תרופות – תרופות נוגדות דיכאון ממשפחת הטריציקליים (Tricyclic Antidepressant) או תרופות נוגדות פרכוס (Anticonvulsants). אלו יכולות להפחית כאב כרוני. תרופות נוגדות אלרגיה מסוג אנטיהיסטמינים (Antihistamines) עשויות להפחית גרד או גירוי.
• תרגול שרירי רצפת אגן – לנשים רבות הלוקות בוולוודיניה יש גם בעיות בתפקוד שרירי רצפת האגן שתפקידם לתמוך ברחם, בשלפוחית השתן ובמעי. תרגילים לחיזוק שרירים אלו עשויים להקל גם על הכאב האופייני לוולוודיניה. ניתן למצוא באתר STRESS NO MORE מאמרים בנושא וכן ספרות וציוד שעשויים לסייע (האתר בשפה האנגלית).
• טיפול בביופידבק - מטרת הטיפול בביופידבק היא ללמד שיטות הרפיה שתפחתנה את תחושת הכאב. במקרה של ולוודיניה, ניתן ללמוד באמצעות ביופידבק כיצד להרפות את שרירי האגן, שלפעמים מתכווצים בציפיה לכאב, וגורמים בעצם התכווצותם לכאבים מתמשכים (כרוניים).
• אלחוש מקומי – תרופות מאלחשות, כגון משחת לידוקאין, יכולות לספק הקלה זמנית מהכאב. בדרך כלל מומלץ למרוח את המשחה כחצי שעה לפני קיום יחסי מין המלווים בחדירה, על מנת להפחית את הכאב במהלך יחסי המין. כאשר אחד מבני הזוג משתמש במשחת לידוקאין, ייתכן שלאחר קיום יחסי המין גם בן הזוג השני יחווה ירידה זמנית (מקומית) בתחושה.
• חסימה עצבית – נשים הסובלות מכאב מתמשך שאינו מגיב לטיפולים אחרים, עשויות למצוא תועלת בזריקה מקומית שחוסמת את ההולכה של הכאב בסיבי העצב.
• ניתוח - במקרים בהם הכאב ממוקד באזור שבו קיים או היה קיים קרום הבתולים, ניתן לשקול ביצוע ניתוח להסרת העור והרקמה הכואבים, בהליך שנקרא ווסטיבולקטומיה (Vestibulectomy). הדבר עשוי להפחית את תחושת הכאב.

טיפול עצמי

רטיות קרות (Cold Compresses) – הנחת פדים או תחבושות קרות ישירות על הפות עשויה להפחית כאב וגרד.

ישיבה באמבט – ישיבה נוחה באמבט של מים פושרים או קרים, במשך חמש עד עשר דקות, פעמיים - שלוש ביום, עשויה לסייע.

הימנעות מלבישת תחתונים צמודים וגרביוני ניילון - תחתונים צמודים מפחיתים את האוורור של אברי המין ומובילים לעליה בטמפרטורה ובלחות באזורים אלו. הדבר גורם לגירוי. כדאי ללבוש תחתוני כותנה רחבים שיאפשרו אוורור וישמרו על יובש באזור אבר המין. מומלץ לישון ללא תחתונים.

הימנעות ממקלחות ואמבטיות חמות - שהייה ממושכת באמבטיה חמה או מקלחת ארוכה במים חמים עלולה להוביל לחוסר נוחות וגרד.

ניקוי עדין בלבד – שטיפה תכופה או שפשוף תכוף של האזור הכואב עלולים להגביר את הגירוי. מומלץ לשטוף את אזור הפות שטיפה עדינה בעזרת מים נקיים ולייבש את האזור על ידי טפיחות עדינות. אחרי המקלחת ניתן למרוח קרם לחות ללא חומרים משמרים וללא בישום, על מנת ליצור שכבת הגנה.

שימוש בחומרי סיכה - ניתן להשתמש בחומרים מסככים, על בסיס מים או סיליקון, על מנת לגרום לחדירה יותר נוחה ונעימה. אצל חלק מהנשים חומרי סיכוך המבוססים על גליצרין עלולים לעודד התפתחות של פטרת הנרתיק ולכן כדאי להימנע מהשימוש בהם. ניתן לבקש מהרופא המלצה על חומר סיכוך מתאים.

התמודדות ותמיכה

שיחה עם נשים אחרות הסובלות מוולוודיניה יכולה להיות מועילה, כי היא עשויה לספק תמיכה ואף מידע. גם ייעוץ פסיכולוגי על ידי פסיכולוגית שמכירה את הבעיה עשוי לסייע רבות בהתמודדות עם הבעיה. מעבר לכך, שיתוף בן הזוג בתחושות יסייע לקשר הזוגי ויתרום לשיפור ההרגשה.