וולבר ווסטיבוליטיס, דלקת מבוא העריה - מידע רפואי

דלקת מבוא העריה, או ווסטיבוליטיס של פתח הנרתיק (Vulvar Vestibulitis), הינו מצב של תחושתיות לא תקינה בפתח הנרתיק.

מבוא העריה (vulvar vestibule) הוא הפתח של הנרתיק אצל האישה הממוקם פנימית לשפתיים הקטנות, שם ניתן למצוא גם את הפתח של צינור השתן. מקורה של המילה ווסטיבוליטיס במונח הלועזי vestibule שמשמעותו פתח כניסה. במונחים רפואיים המילה יכולה להתייחס גם לפתח של האוזן או הפה, למשל.

דלקת מבוא העריה הינה מצב רפואי כרוני (מתמשך) ומתמיד, המאופיין בתחושת כאב חזקה כתוצאה ממגע עם פתח הנרתיק או ניסיון חדירה לווגינה (פות), וברגישות מיוחדת למגע של צמר גפן עם פני פתח הנרתיק. בבדיקה גופנית ניתן לראות רק אדמומיות (אריתמה, erythema) על פני פתח הנרתיק.

רוב הנשים הסובלות מדלקת מבוא העריה הינן ממוצא 'לבן', בשנות ה-20 וה-30 לחייהן. בשנים האחרונות עלתה נפיצותה של דלקת מבוא העריה, והיא מגיעה לכ-15% מהפונות לרופאי נשים. הדלקת נחשבת לגורם הנפוץ ביותר לכאב במהלך יחסי מין (Dysparunia) אצל נשים בשנות הפוריות, ומהווה תת סוג מרכזי של כאב כרוני בפות (Vulvudynia).

הכאב בפתח הנרתיק יכול להשתנות ולהיות הדרגתי או פתאומי, להופיע לאחר תקופה של קיום יחסי מין מהנים ללא כאבים, או כבר בניסיון הראשון לקיים יחסי מין.

העדר סימפטומים הנראים לעין, למעט אדמומיות, מוביל לכך שלעיתים נאמר לאישה על ידי הרופא שאין לה שום בעיה רפואית ומדובר בבעיה פסיכולוגית. אבחון נאות של דלקת מבוא העריה עלול לארוך זמן רב, במהלכו האישה מטופלת בעזרת קרמים ותרופות שאינם מועילים לה.

התחושה הלא תקינה בפתח הנרתיק שמאפיינת את דלקת מבוא העריה, יכולה להשתנות מאישה לאישה ולהתבטא בסימפטומים הבאים:

• רגישות למגע באזור.
• תחושת צריבה, שריפה, עיקצוץ, נפיחות, גרד או יובש.
• תחושה של חתכים בפות.
• כאב בתגובה למגע עם בגדים, בעיקר בגדים צמודים.
• תכיפות במתן שתן.
• כאב עז בתגובה למגע או לניסיון חדירה לנרתיק.
• כאב במהלך יחסי מין.
• התכווצויות עוויתיות של שרירי הנרתיק (ווגיניזמוס).

מגוון גורמים יכול לגרום לדלקת מבוא העריה ומצבים רפואיים רבים קשורים להופעה של הדלקת. בין המצבים הללו:

• זיהום פטרייתי של הנרתיק (קנדידיאזיס, candidiasis) - היסטוריה רפואית של זיהומים פטרייתיים נשנים נפוצה מאוד בקרב נשים הסובלות מדלקת מבוא העריה. מחקרים הראו כי שיעור הזיהומים הפטרייתיים החוזרים בקרב נשים הסובלות מדלקת מבוא העריה מגיע ל-80% , בעוד השיעור באוכלוסיה הכללית הינו כ-21%. עם זאת, מחקרים שונים לא הצליחו להוכיח כי רגישות יתר לזיהומים פטרייתיים מהווה גורם מוכח לדלקת.
• וירוס הפפילומה (human Papilloma Virus)- וירוס הפפילומה אשר גורם הן ליבלות באבר המין והן לסרטן צוואר הרחם, נחשב מזה זמן רב לבעל תפקיד מרכזי בהתפתחות של דלקת מבוא העריה. החוקרים עדיין לא מצאו את הסיבה לכך והמחקר בעניין זה נמשך.
• תרופות – חוקרים רבים העלו את הקשר בין שימוש בקרמים נרתיקיים לטיפול בזיהומים פטרייתיים, לבין התפתחות של דלקת מבוא העריה. חושדים כי פלורואורציל (fluorouracil), המשמש לטיפול ביבלות באברי המין ובזיהומים הנגרמים על ידי וירוס הפפילומה מחמיר את הסימפטומים של דלקת מבוא העריה.
• תגובה חיסונית – קיימת השערה מדעית שאנטיגן (חלבון) מסוים המצוי במזהם הפטרייתי קנדידה אלביקנס (Candida Albicans) דומה לאנטיגן המצוי בתאי הגוף של נשים בעלות נטייה לזיהומים פטרייתיים חוזרים ולדלקת מבוא העריה. המשמעות של הדבר היא שאצל נשים אלו, מזהה מערכת החיסון של הגוף את האנטיגן המצוי בתאי הגוף כגורם עוין, ותוקפת אותו. תקיפה זו מייצרת את הדלקת.
• אלרגיות - שיעור הנשים המתלוננות על תופעות אלרגיות, גבוה במיוחד בקרב הסובלות מדלקת מבוא העריה, ביחס לאוכלוסיה הכללית. מתבצעים ניסיונות לבדוק אם דלקת זו נגרמת על ידי תגובה אלרגית כלשהי.
• גורמים הורמונאליים והפרשות וגינאליות – ההשערה היא שאצל נשים צעירות, המשתמשות בגלולות למניעת הריון לפני גיל 17, או כאלו שהופעת הווסת אצלן החלה בגיל צעיר, הפרשות וגינאליות (מהפות), או הורמונים המופרשים, גורמים לדלקת. הסיבה לכך היא שאצלן הבלוטות בפתח הנרתיק טרם התפתחו דיין כדי להפריש חומרי הגנה, וההפרשות גורמות לפגיעה באפיתל (רקמת הציפוי) המצפה את הפות ולהופעת דלקת מבוא העריה.
  בנוסף, בקרב נשים רבות הסובלות מדלקת מבוא העריה, הכאבים התחילו או הוחמרו לאחר לידה ובתקופת משכב הלידה, תקופות המאופינות בשינויים גדולים ברמות ההורמונים.
• זיהומים והפרעות בדרכי השתן – זיהומים חוזרים בדרכי השתן הוצעו כגורם אפשרי לכאב כרוני (מתמשך) בפות, זאת לאור שיעורים גבוהים של זיהומים חוזרים בדרכי השתן בקרב נשים הסובלות מדלקת מבוא העריה.
  בקרב נשים הסובלות מדלקת מבוא העריה נמצאו גם לחץ גבוה בשלפוחית השתן ובצינור השתן, ספאזם (התכווצויות חזקות) של שרירי הנרתיק וחוסר יציבות של שריר שלפוחית השתן. טיפול במצבים אלו על ידי ביופידבק הביא להקלה בכאב, דבר המחזק את ההשערה שתופעות אלו מהוות גורמים אפשריים לדלקת מבוא העריה.
• התכווצויות עוויתיות של שרירי הנרתיק (Vaginismus) – אלו נמצאו בשיעורים גבוהים יותר בקרב נשים הסובלות מדלקת מבוא העריה. לא ברור אם התכווצויות עוויותיות של הנרתיק נובעות מהכאב בפתח הנרתיק או גורמות לו.
• נטייה גנטית (תורשתית) – מכיוון שנשים רבות הסובלות מדלקת מבוא העריה דיווחו על קרובת משפחה מדרגה ראשונה הסובלת מכאב במהלך ניסיון חדירה לנרתיק, עולה החשד שקיימת נטייה גנטית לכאב כרוני בפות.
• גורמים נפשיים (פסיכולוגיים) – באחד המחקרים נמצא כי בקרב נשים הסובלות מדלקת מבוא העריה יש גם דיווח גבוה על משבר בזוגיות, הפרעות סומטיזציה (כאב גופני המופיע כתוצאה מבעיות נפשיות) וסימפטומים דיכאוניים. ביסוס הקשר בין גורמים נפשיים ודלקת מבוא העריה דורש מחקר נוסף.

אבחון דלקת מבוא העריה

על מנת לאבחן את הבעיה יש להיפגש עם רופא נשים. לפני הפגישה מומלץ לכתוב את הסימפטומים הקיימים, כולל את אלו שנראים לא קשורים לבעיית הכאב בפות. כמו כן, כדאי לערוך רשימה מסודרת של העבר הרפואי, כולל מצבים טיפולים או ניתוחים, תרופות או תוספי מזון הניטלים דרך קבע.

ניתן להכין רשימת שאלות עליהן הרופא יוכל לנסות לענות. כדאי לשאול את הרופא כל שאלה העולה על דעתך. דוגמאות לשאלות:

• מה יכול להיות הגורם לסימפטומים?
• מהן הבדיקות עליהן הרופא ממליץ?
• אילו טיפולים יכולים להביא לשיפור בסימפטומים?
• האם המצב הינו זמני או קבוע?
• מתי אפשר לצפות להקלה בכאב ובחוסר הנוחות?

במהלך הפגישה הרופא ישאל שאלות שיעזרו באפיון הבעיה. דוגמאות לשאלות אפשריות:

• מתי התחילו הסימפטומים?
• כמה חמור הכאב וכמה זמן הוא נמשך?
• מה אופי הכאב, חד או עמום, מתמשך או התקפי?
• האם הכאב מופיע בעקבות פעולה או אירוע, לרבות קיום יחסי מין או פעילות גופנית
• האם מופיע כאב בעת מתן שתן או בעת הפרשת צואה?
• האם הכאב מושפע ממחזור הווסת?
• מה מקל או מחמיר את הכאב?
• האם עברת בעבר ניתוחים באגן?
• האם הרית לאחרונה והאם ייתכן שכעת את בהריון?
• האם קיבלת לאחרונה או בעבר, טיפולים לזיהום בדרכי השתן או לזיהומים נרתיקיים?

כחלק מההערכה של המצב ייתכן שהרופא יערוך את הבדיקות הבאות:

בדיקה גינקולוגית – במהלך בדיקה זו יבדוק הרופא את הפות והנרתיק בניסיון לאתר סימני זיהום וגורמים אחרים היכולים לגרום לסימפטומים של דלקת מבוא העריה. גם אם אין עדות חיצונית לזיהום ייתכן שהרופא ייקח דגימת תאים והפרשות מהנרתיק, על מנת לבדוק נוכחות זיהום, כגון ווגינוזיס חיידקי (Bacterial Vaginosis) או פטרת הנרתיק.

בדיקת מטוש - במהלך בדיקה זו הרופא נעזר במקלון שקצהו מצופה בכותנה, על מנת לבדוק אזורים ממוקדים של כאב בפות או בנרתיק.

בדרך כלל לא יתגלו שום ממצאים חריגים בבדיקה הגינקולוגית, אם כי לעיתים תזוהה אדמומיות ונפיחות קלה באזור הפות. האבחנה של דלקת

מבוא העריה נעשית בעיקר על בסיס תלונותיה של האישה. מקובל להגיע לאבחנה של דלקת מבוא העריה כאשר הסימפטומים נמשכים לפחות חצי שנה. משך זמן זה נקבע על מנת לאפשר שלילה של מצבים אחרים שיכולים לגרום לסימפטומים דומים.

בדיקות דם – ייתכן שהרופא יערוך בדיקות דם למדידת רמת הורמונים כגון אסטרוגן, פרוגסטרון וטסטוסטרון. שינויים ברמת ההורמונים הללו יכולים להשפיע על התחושתיות בפות ובנרתיק. למשל, לאחר הפסקת הוסת (תקופת האל-וסת, מנפאוזה) ירידה ברמת האסטרוגן גורמת לרקמת הפות והנרתיק להיות דקה ועדינה יותר, מה שמוביל לרגישות מוגברת באזור.

אם אכן אובחנה דלקת של מבוא העריה, יוכל רופא הנשים להמליץ על טיפול או שיפנה לרופא נשים אחר שמתמחה בתחום.

לפעמים, עקב היעדר ממצאים בבדיקה הגופנית ובבדיקות המעבדה, נאמר לאישה שהכל תקין ושאין בעיה רפואית. במידה שמתקבלת תשובה מעין זו, כדאי לפנות לרופא נשים אחר המתמחה בבעיות של כאב בכלל ובווסטיבוליטיס בפרט, שיוכל לאבחן את הבעיה ולהציע דרכי טיפול נאותות.

הטיפול בדלקת מבוא העריה יכול לכלול מנעד אפשרויות, החל מטיפול פסיכולוגי (הכרתי-התנהגותי) ועד לטיפול ניתוחי. בחלק מהמקרים, כאשר אובחן שדלקת מבוא העריה היא בעיה שניונית, היינו בעיה רפואית אחרת גרמה לה, הפיתרון של הבעיה האחרת עשוי להביא פיתרון גם לדלקת מבוא העריה.

התמודדות עם הכאב

כיום מתייחסים הרופאים לדלקת מבוא העריה כאל תסמונת כאב כרוני (מתמשך) הדורשת ניהול של הכאב לטווח ארוך. מטרת הטיפול בכאב הינה לאפשר תפקוד תקין ואיכות חיים מספקת.

כדי להתמודד עם הכאב המאפיין את דלקת מבוא העריה ניתן לנקוט בשיטות שונות, כגון:

• טיפול פסיכולוגי-התנהגותי – לאור הצלחותיו של טיפול זה בתסמונות נוספות של כאב כרוני (מתמשך), ומכיוון שזהו טיפול לא פולשני, נשים הסובלות מדלקת מבוא העריה יכולות להיעזר בו. מידת היעילות של הטיפול ההתנהגותי בדלקת מבוא העריה עדיין נחקרת. הטיפול מומלץ גם לשם קבלת תמיכה רגשית והתמודדות עם השפעות הכאב בפות על חיי היומיום, לרבות דיכאון וקשיים בזוגיות.
• טיפול סקסולוגי – יכול לסייע בהתמודדות עם קשיים בזוגיות ובחיי המין, להפחית מתח סביב הנושא ולאפשר לגלות דרכים חלופיות ליחסי מין עם חדירה, עד שתטופל דלקת מבוא העריה.
• ביופידבק – מטרת הטיפול בביופידבק הינה להפחית מתח משרירי רצפת האגן. כאשר שרירי רצפת האגן מכווצים יתר על המידה, זרימת הדם לאזור נפגעת ועלולה להיווצר איסכמיה (הגבלה באספקת הדם) המעודדת שחרור של חומרים מעוררי כאב. ביופידבק הוכחה כשיטה יעילה לטיפול בתסמונות כאב אחרות, אולם מידת היעילות לגבי כאב הנובע מדלקת מבוא העריה טרם בוססה.
• טיפול על ידי קור – קירור אזור הפות בעזרת תחבושות קרות עשוי להפחית נפיחות או אדמומיות, ועל ידי כך להפחית כאב.
• דיקור - דיקור הוכח כטיפול יעיל בתסמונות שונות של כאב כרוני (מתמשך), ועל כן ייתכן שיהיה יעיל לגבי כאבים הנובעים מדלקת מבוא העריה.
• טיפול תרופתי - קיימות תרופות שונות לניהול הכאב הכרוני עליהן יכול להמליץ הרופא המטפל. תרופות ייחודיות לטיפול בדלקת מבוא העריה טרם פותחו, אם כי נערכים בנושא מחקרים שונים.

טיפול ניתוחי

במקרים בהם טיפולים אחרים לא הועילו, ניתן לבצע הסרה של העור באזור פתח הנרתיק הכואב. היקף ההסרה משתנה בהתאם לנסיבות ולתלונות האישה. נכון להיום, מרבית הרופאים משתדלים להימנע מטיפול ניתוחי בדלקת מבוא העריה. בנוסף, יעילותו של טיפול זה עדיין לא הוכחה.

סיבוכים של דלקת מבוא העריה

הכאב האופייני לדלקת מבוא העריה עלול להוביל לתסכול, להימנעות מפעילות מינית ולגרום לבעיות רגשיות. פחד מפני כאב במהלך יחסי מין עלול אף להוביל להתכווצויות בלתי רצוניות של השרירים המקיפים את הנרתיק, מצב הנקרא וגיניזמוס.

סיבוכים נוספים העלולים להיגרם:

• חרדה
• דיכאון
• הפרעות שינה
• פגיעה בתפקוד המיני
• שינוי בדימוי הגוף
• בעיות בזוגיות
• ירידה באיכות החיים.