21 אוקטובר 2017 א' חשון תשע"ח
מעודכן לתאריך  18.03.2013  באדיבות ה 

תסמונת המעי הרגיז

(Irritable bowel syndrome (IBS

טיפול בתסמונת המעי הרגיז

אין תרופה מסוימת שתרפא את תסמונת המעי הרגיז. הטיפול מתמקד בהקלה על הסימפטומים, כך שהחולה יוכל לנהל אורח חיים רגיל ככל שניתן. התקפי הסימפטומים, שבאים לסירוגין עם תקופות רגיעה, עלולים להימשך כל החיים.
לרוב, ניתן להקל על סימפטומים קלים עד בינוניים על ידי שינויים בתזונה ובאורח החיים והקניית אמצעים להתמודדות עם מצבי לחץ ומתח. אם הבעיות שהמחלה גורמת קשות יותר, אפשר להיעזר גם בתרופות ובטיפול פסיכותרפי.

תרופות

ישנן מספר תרופות המשמשות להקלת סימפטומים של תסמונת המעי הרגיז:
  • נוגדי עוויתות - מסייעים להפחתת כאב והתכווצויות במערכת העיכול.
  • משלשלים - נועדו להקל על עצירות.
  • תרופות נוגדות שלשול - מאטות את קצב תנועתיות המעיים.
  • נוגדי דיכאון שנמצאו יעילים גם להקלת כאב בטן ועוויתות במעיים.
 

נוגדי עוויתות

תרופות נוגדות עוויתות דוגמת מבברין (שם מסחרי: קולוטל®) עוזרות להרפות את השרירים במערכת העיכול. תופעות הלוואי שלהן נדירות, אך הן עלולות לכלול בחילה, אי שקט ועצירות. הן אינן מומלצות לנשים הרות.

משלשלים

משלשלים יוצרי נפח (Bulk-forming laxatives) המבוססים על סיבים תזונתיים, מומלצים לטיפול בעצירות שנובעת מתסמונת המעי הרגיז, כי הם עוזרים לרכך את הצואה ובכך מקלים על המעבר שלה במעיים ועל היציאה.
חשוב לשתות הרבה נוזלים כשמשתמשים בחומרים מסוג זה, כדי למנוע חסימה במערכת העיכול. מומלץ להתחיל במינון נמוך ואז להגדיל את המנה מדי מספר ימים, עד להשגת יציאה רכה, אחת או שתיים מדי יום-יומיים. לא רצוי ליטול משלשלים יוצרי נפח ממש לפני שהולכים לישון.
תופעות הלוואי של משלשלים אלו עלולות לכלול נפיחות וגזים במערכת העיכול. עלייה הדרגתית במינון אמורה למנוע את התופעות.

נוגדי שלשול

לופרמיד (שמות מסחריים: לופראמיד®, אימודיום®, לופריד®, לופריום®, רקמיד®, שלשול-X®, סטופיט®, לופיקאר®, לופרקס®) היא תרופה נוגדת שלשול המומלצת בדרך כלל לטיפול בשלשולים הנגרמים על ידי תסמונת המעי הרגיז. התרופה פועלת על ידי האטת ההתכווצויות של שרירי המעיים, דבר שמאט את מהירות מעבר המזון דרך מערכת העיכול והופך את הצואה למוצקה יותר.
תופעות הלוואי של לופרמיד כוללות:
  • נפיחות ועוויתות בבטן.
  • סחרחורת.
  • ישנוניות.
  • פריחה בעור.

התרופה אינה מומלצת לנשים הרות.

נוגדי דיכאון

נוגדי דיכאון עשויים להקל על הסימפטומים של תסמונת המעי הרגיז כמו כאב ועוויתות, במיוחד כאשר החולה לוקה גם בדיכאון. תרופות אלו משפיעות גם על תאי העצב ששולטים במעיים. אם הסימפטומים של תסמונת המעי הרגיז אינם מלווים בדיכאון, הרופא ימליץ על מינון נמוך יותר של נוגדי דיכאון.
שני סוגים של תרופות נוגדות דיכאון משמשות לטיפול בתסמונת המעי הרגיז:
  • נוגדי דיכאון טריציקליים (tricyclic antidepressants TCA's).
  • מעכבי ספיגה חוזרת בררניים של סרוטונין (selective serotonin reuptake inhibitors - SSRI's).
 
בדרך כלל, הרופא ימליץ על נוגדי דיכאון טריציקליים, שמסייעים גם להרפיית השרירים החלקים במערכת העיכול, כאשר תרופות נוגדות עוויתות אינן מספיקות להקלת הכאב וההתכווצויות.
התרופות הנפוצות ביותר הן:
  • אמיטריפטילין (שמות מסחריים: אלטרול®, אלטרולט® וטריפטל®).
  • אימיפראמין (שמות מסחריים: טופרניל®, פרימוניל®).
 
תופעות הלוואי שלהן כוללות:
  • יובש בפה.
  • עצירות.
  • טשטוש ראיה.
  • ישנוניות.
 
במרבית המקרים תופעות הלוואי פוחתות לאחר 7-10 ימים, שבמהלכם הגוף מתרגל לתרופות. אם תופעות הלוואי ממשיכות לגרום לאי-נוחות, כדאי להיוועץ ברופא שימליץ על סוג אחר של נוגד דיכאון.
תרופות חלופיות הן ממשפחת SSRI וכוללות:
  • ציטאלופראם (שמות מסחריים: ציפרמיל®, ציטאלופראם-טבע®, רסיטל®).
  • פלואוקסטין (שמות מסחריים: פרוזק®, פריזמה®, פלוטין®).
  • פארוקסטין (שמות מסחריים: סרוקסאט®, פארוטין®, פארוקסטין-טבע®, פקסט®).
 
תופעות לוואי שכיחות של נוגדי דיכאון מקבוצה זו כוללות:
  • טשטוש ראיה.
  • שלשול או עצירות.
  • סחרחורת.
 

תרופות אנטי-כולינרגיות

חלק מהאנשים שלוקים בתסמונת המעי הרגיז זקוקים לתרופות אנטי-כולינרגיות, שמשפיעות על פעילויות מסוימות במערכת העצבים המרכזית (המוח וחוט השדרה) כדי להקל על עוויתות מעיים כואבות. תרופות אלו עשויות לסייע לאנשים שסובלים מהתקפי שלשול, אך הן עלולות להחמיר את העצירות.

תרופות אנטיביוטיות

לא ברור איזה תפקיד יש לאנטיביוטיקה בטיפול בתסמונת המעי הרגיז, אך היא עשויה לסייע לחלק מהחולים שהסימפטומים שלהם נובעים משגשוג יתר של חיידקים במערכת העיכול.
מחקרים הוכיחו שקיים קשר בין נפיחות במערכת העיכול (הסימפטום הנפוץ ביותר של תסמונת המעי הרגיז) לבין התסיסה שיוצרים החיידקים במעי הדק כאשר אוכלוסייתם משגשגת יתר על המידה (small intestine bacterial overgrowth - SIBO).

טיפולים נפשיים (פסיכולוגיים)

אם הסימפטומים של תסמונת המעי הרגיז ממשיכים להטריד אחרי 12 חודשי טיפול, ניתן לפנות לטיפול פסיכותרפי. טיפול זה עשוי לסייע גם במקרים שהסימפטומים מחמירים בעקבות מתח ולחץ, ונוגדי הדיכאון אינם יעילים דיים.
מספר סוגים של טיפולים פסיכולוגיים נועדו ללמד את המטופל לשלוט טוב יותר במחלה. בין אלו:

טיפול בהיפנוזה

הוכח כי טיפול בהיפנוזה (Hypnotherapy) מסייע להפחתת הסימפטומים של כאב, נפיחות ואי-נוחות אצל חלק מהלוקים בתסמונת המעי הרגיז. הטיפול בהיפנוזה נועד לשנות את הגישה של התת-מודע כלפי הסימפטומים שיש למטופל, כדי שיוכל להיכנס למצב של רגיעה ולהרפות את שרירי הבטן. ניתן לקבל את הטיפול אצל מטפלים מוסמכים או ללמוד שיטות של היפנוזה עצמית בבית.

טיפול פסיכודינמי אישי

טיפול פסיכודינמי אישי (Psychodynamic interpersonal therapy - PIT) הוא סוג של טיפול המתבצע באמצעות שיחות עם פסיכולוג. הטיפול נמצא יעיל עבור חלק מהאנשים שלוקים בתסמונת המעי הרגיז.
הטיפול מבוסס על העיקרון שהמחשבות, האמונות והגישות הבלתי מודעות יכולות להשפיע על הדרך שבה האדם חושב, פועל ומרגיש. המטפל יסייע למטופל לחקור כיצד הוא מושפע באופן בלתי מודע מהעבר שלו, וידריך אותו כיצד להתמודד עם האמונות, הגישות וההתנהגויות המזיקות וכיצד לנסות לשנות אותן.

טיפול הכרתי (קוגניטיבי) התנהגותי

טיפול הכרתי התנהגותי (Cognitive behavioral therapy - CBT) הוא סוג נוסף של טיפול נפשי שיכול לסייע לאנשים שלקו בתסמונת המעי הרגיז. הטיפול מתבסס על העיקרון שרגשות של אדם תלויות בדרך החשיבה.
מחקרים הראו שאם אדם מאמן את עצמו להגיב בצורה שונה לתסמונת המעי הרגיז, באמצעות שיטות הרפיה ושמירה על גישה חיובית, הוא יכול להפחית את דרגת הכאב שלו. הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי עשוי לסייע גם להתמודדות טובה יותר עם מצבי לחץ ומתח (סטרס), עם חרדה ועם דיכאון.

הפחתת לחץ ומתח

הפחתת המתח והלחץ בחיים עשויה להפחית את התדירות ואת חומרת הסימפטומים של תסמונת המעי הרגיז.
הדרכים להקלה על הסטרס כוללות:
  • שיטות הרפיה כמו מדיטציה או תרגילי נשימה.
  • פעילות גופנית מרגיעה כמו יוגה או טאי-צ'י.
  • פעילות גופנית אירובית קבועה, כמו הליכה, ריצה או שחייה.
 
במצבים יוצאי דופן של מתח ולחץ מומלץ לשלב יעוץ להתמודדות טובה יותר עם סטרס או טיפול הכרתי התנהגותי.

פעילות גופנית

רוב האנשים הלוקים בתסמונת מדווחים שפעילות גופנית עוזרת להם להקל על הסימפטומים. רצוי להתייעץ עם הרופא לגבי סוגי פעילות גופנית שיתאימו לכם.
מומלץ לבצע פעילות גופנית נמרצת (אירובית) במשך 30 דקות לפחות, 5 פעמים בשבוע או יותר. האימון צריך להעלות את קצב פעימות הלב והנשימות. שחייה מהירה, הליכה מהירה או עלייה במדרון, מהוות דוגמה טובה לפעילות גופנית נמרצת.