אגורפוביה - מידע רפואי

עד כמה שכיחה התופעה?

2-6% מכלל האוכלוסייה סובלים מאגורפוביה. כאשר שכיחותה גבוהה יותר בקרב נשים בהשוואה לגברים. הסימנים הראשונים להפרעה מתפתחים בדרך כלל בסביבות גיל 25, אך ייתכנו בכל גיל.

אגורפוביה והפרעת פאניקה

כ-30% מהסובלים מאגורפוביה סובלים גם מהפרעת פאניקה (panic disorder), כלומר חוו בעבר התקפי פאניקה (panic attacks) באופן פתאומי ובלתי צפוי. התקפי פאניקה כוללים הופעה פתאומית של סימפטומים גופניים ונפשיים של חרדה בעוצמה גבוהה, במשך זמן מוגבל, בדרך כלל מספר דקות. במקרים אלה האגורפוביה מתפתחת בעקבות התקפי הפאניקה. למשל אדם שחווה התקף פאניקה פתאומי באוטובוס יחשוש לנסוע בתחבורה ציבורית.

אדם שחווה התקף פאניקה עלול לפחד להיקלע למצב שבו יחווה התקף פאניקה נוסף, מבלי שתהיה לו אפשרות להימלט או לבקש עזרה (או שתיגרם לו מבוכה תוך כדי כך). כמו כן הוא עלול לסבור בטעות שהתקף פאניקה מסכן חיים, ולפחד שלא יוכל לנשום או שילקה בהתקף-לב.

טיפול והחלמה

אגורפוביה ללא טיפול עלולה להימשך שנים רבות ולגרום סבל משמעותי וירידה בתפקוד. לעומת זאת, רוב המטופלים משיגים שיפור ניכר בסימפטומים ובאיכות החיים. הטיפול באגורפוביה עם הפרעת פאניקה וללא הפרעת פאניקה דומה, ועל פי רוב הוא יכלול טיפול הכרתי-התנהגותי (Cognitive-Behavioral Therapy). לעיתים יידרש גם טיפול תרופתי לשם השגת הטבה מרבית.

ניתן לחלק את הסימפטומים של אגורפוביה לשלושה סוגים עיקריים:

• סימפטומים גופניים.
• סימפטומים נפשיים.
• סימפטומים התנהגותיים.

סימפטומים וסימנים גופניים

סימפטומים גופניים מופיעים לרוב כאשר אדם נמצא במצב שמעורר חרדה, למשל יציאה למקום ציבורי. עם זאת, אנשים רבים הסובלים מאגורפוביה חווים סימפטומים גופניים רק לעיתים רחוקות, משום שרוב הזמן הם נמנעים מלהיות במצבים שיעוררו את החרדה.

הסימפטומים והסימנים הגופניים של אגורפוביה יכולים להיות דומים לאלה של התקף פאניקה, ועלולים לכלול:

• הזעה.
• רעד.
• גלי חום.
• נשימות מהירות (היפרוונטילציה, Hyperventilation).
• תחושת מחנק.
• קצב לב מהיר (טכיקרדיה, Tachycardia).
• כאב או מועקה בחזה.
• הרגשה של 'פרפרים בבטן'.
• בחילה.
• כאב ראש.
• סחרחורת או הרגשה של חולשה בכל הגוף.
• התעלפות.
• תחושת נימול או 'גפיים רדומות'.
• יובש בפה.
• שלשול או צורך ללכת בדחיפות לשירותים.
• צלצול באוזניים (טנטון).

סימפטומים נפשיים

הסימפטומים הנפשיים של אגורפוביה כוללים מחשבות ורגשות הקשורים בפחד וחרדה. לעיתים הסימפטומים הנפשיים מופיעים יחד עם הסימפטומים הגופניים, אך הם יכולים להופיע גם בנפרד.

הסימפטומים הנפשיים עלולים לכלול:

• פחד לחוות התקף פאניקה עקב שהייה במקום שלכאורה אי אפשר להימלט ממנו או לקבל בו עזרה.
• פחד לחוות התקף פאניקה בציבור, דבר שיגרום למבוכה רבה ולהשפלה בפני אחרים.
• פחד שהתקף הפאניקה יהיה מסכן חיים. למשל פחד מכך שהלוקה לא יוכל לנשום או שילקה בהתקף-לב.
• פחד לאבד את השפיות.
• חשש מאיבוד שליטה.
• חשש להיראות נבוך, להסמיק או לרעוד בפני זרים.
• חשש שאחרים ינעצו מבטים.
• פחד להתעלף.
• הרגשה של אימה, שמשהו נורא עומד לקרות.

יכולים להתלוות לאגורפוביה גם סימפטומים נפשיים שאינם קשורים להתקפי פאניקה. אלה כוללים:

• הרגשת ערך עצמי ירוד.
• הרגשה של חוסר מסוגלות לתפקד ללא עזרת אחרים.
• דיכאון.
• מונופוביה (Monophobia) - פחד להישאר לבד בבית.
• תחושת חרדה כללית.

סימפטומים התנהגותיים

הסימפטומים של אגורפוביה כוללים גם שינויים בהתנהגות. הלוקים באגורפוביה נמנעים ממצבים מעוררי חרדה, או עוברים אותם תוך כדי חרדה ניכרת. שינויי ההתנהגות עלולים לכלול:

• הימנעות מכל מצב שעלול לעורר סימפטומים גופניים או נפשיים.
• הימנעות מיציאה מהבית לתקופות ארוכות.
• הימנעות מהליכה למקומות הומי-אדם כגון תיאטרון, קניון או שוק.
• הימנעות מכניסה לחנויות או לבנקים.
• צורך בליווי של אדם קרוב בעת יציאה מהבית.
• הימנעות משהיה במקום מרוחק מהבית.
• הימנעות מפעילות גופנית, מחשש שהדבר יוביל להתקף פאניקה.
• הימנעות מעמידה בתורים ארוכים.
• הימנעות מכניסה לגשרים או למנהרות.
• הימנעות מנהיגה ברכב.

חומרת הסימפטומים משתנה ממקרה למקרה. אדם הסובל מאגורפוביה חמורה כלל לא יהיה מסוגל לצאת מביתו, או שיסבול מחרדה עזה אם יצא. במקרים קלים אנשים ייצאו מהבית למרחקים קצרים ללא קושי ניכר.

מתי כדאי לפנות לרופא?

• כאשר הסימפטומים גורמים סבל ללוקה.
• כאשר הסימפטומים מפריעים לתפקוד האישי, החברתי או התעסוקתי.
• במקרה של דיכאון או מחשבות אובדניות.

חשוב לפנות לרופא גם כאשר מופיע אחד או יותר מהסימפטומים הגופניים הבאים (על מנת לשלול מחלה גופנית אחרת):

• כאב בחזה.
• קוצר נשימה.
• כאבי ראש.
• סחרחורת.
• התעלפות.
• חולשה כללית.
• הרגשה של פעימות לב בלתי סדירות (פלפיטציות, Palpitations).

הסיבה המדויקת לאגורפוביה אינה ידועה. עם זאת, ישנן עדויות לכך ששילוב של אחד או כמה מהגורמים הבאים עלול להוביל להתפתחות ההפרעה:

• גורמים תורשתיים (גנטיים).
• גורמים נפשיים.
• הפרעת פאניקה.
• הפרעה במודעות המרחבית (חוסר יכולת להבין את מצב הגוף ביחס למרחב ולעצמים בסביבתו).

גורמים תורשתיים (גנטיים)

ישנן עדויות לכך שלתורשה תפקיד משמעותי בהתפתחות אגורפוביה. בקרב בני המשפחה של הסובל מאגורפוביה או מהפרעת פאניקה, גבוהה שכיחות ההפרעה פי 4-8 מאשר באוכלוסיה הכללית. ככל שעולה דרגת הקרבה המשפחתית (מבחינה ביולוגית) עולה הסיכון ללקות באגורפוביה. הסיכון של תאום זהה ללקות בהפרעה כאשר אחיו לקה בה, גבוה יותר מזה הקיים במקרה של תאומים לא זהים.

אותרו מספר גנים (חומר תורשתי שהוא 'תוכנית' ליצירת חלבונים) אשר שינויים מסוימים בהם קשורים לנטייה מוגברת ללקות באגורפוביה או בהפרעת פאניקה. החלבונים הנוצרים מגנים אלו משפיעים על פעילות של סרוטונין (Serotonin) שהוא חומר חשוב במערכת העצבים המרכזית ובעל תפקיד ביצירת רגשות. כאשר הגנים הללו עוברים שינוי, הרי שהחלבונים הנוצרים מהם יהיו בעלי פעילות שונה מזו של חלבונים שנוצרו מגנים שלא עברו שינוי.

אופן ההשפעה המדויק של הגנים שעברו שינוי על התפתחות אגורפוביה עדיין לא ידוע.

גורמים נפשיים

גורמים נפשיים שעלולים לתרום להתפתחות אגורפוביה כוללים:

• טראומה בילדות, כגון מוות של הורה, פרידה מהורה או התעללות.
• חוויות חיים קשות בבגרות שמערבות מתח וחרדה, כגון שכול או פיטורין מהעבודה.
• הפרעה נפשית בעבר, לרבות דיכאון או הפרעת אכילה.
• שימוש בסמים או צריכת אלכוהול מוגזמת.
• זוגיות לא מאושרת, במיוחד כאשר בן-הזוג נתפס כשתלטן.

יחד עם זאת, ישנם מקרים של אגורפוביה שבהם לא נמצא גורם פסיכולוגי ברור.

הפרעת פאניקה

הפרעת פאניקה היא הפרעת חרדה המתבטאת בהתקפי פאניקה פתאומיים ובלתי צפויים. התקפי הפאניקה כוללים הופעה פתאומית של חרדה בעוצמה גבוהה מאוד וסימפטומים גופניים במשך זמן מוגבל (בדרך כלל מספר דקות).

במקרים רבים, לאחר הופעת הפרעת פאניקה, תתפתח תוך כשנה גם אגורפוביה. לפיכך חלק מהחוקרים רואים באגורפוביה סיבוך של הפרעת פאניקה. במקרים אלו הלוקה מקשר בין התקף הפאניקה שחווה, לבין המקום או המצב שהיה בו בזמן ההתקף. בשל כך ימנע מלהיות במקומות או במצבים דומים, מחשש לחוות שוב התקף פאניקה. אדם שחווה התקף פאניקה פתאומי באוטובוס יקשר בין האוטובוס לבין ההתקף, וכתוצאה מכך ימנע מנסיעה בתחבורה ציבורית.

יחד עם האמור, נדגיש שלא כל הסובלים מאגורפוביה סובלים גם מהפרעת פאניקה.

הפרעה במודעות המרחבית (spatial awareness)

לחלק מהלוקים באגורפוביה ישנה בעיה במערכות שיווי המשקל והתפיסה המרחבית. כלומר, הם מתקשים להבין את מיקומם ביחס לחלל בו הם נמצאים וביחס לדברים בסביבתם. כתוצאה מכך הם עלולים להרגיש חוסר התמצאות וחרדה במקומות צפופים והומי אדם.

אבחון אגורפוביה מסתמך על קיומם של הסימפטומים והסימנים האופייניים לאגורפוביה, על פי אמות מידה מקובלות. כאשר מופיעים סימפטומים נפשיים או התנהגותיים של אגורפוביה (למשל פחד לחוות התקף פאניקה במקום ציבורי והימנעות מיציאה למקומות אלו), יש לפנות לרופא המשפחה או לפסיכיאטר לצורך אבחון וטיפול.

במקרה שמופיעים סימפטומים גופניים כמו לחץ בחזה, קוצר נשימה או פלפיטציות (תחושת דופק מהיר או לא סדיר) יש לפנות לרופא המטפל ולבדוק אם תיתכן סיבה גופנית לסימפטומים אלו.

בדיקה על ידי פסיכיאטר

פסיכיאטר הוא רופא מומחה שעוסק באבחון וטיפול בהפרעות ומחלות הקשורות לנפש האדם. הפסיכיאטר עשוי לשאול על הסימפטומים שחווה המטופל, על מחשבותיו ורגשותיו, מצב רוחו ועל הרקע הכללי שלו.

הבדיקה על ידי פסיכיאטר נחוצה גם כדי לברר אם יתכן שהסימפטומים נגרמים על ידי בעיה נפשית אחרת, כגון פוביה חברתית (Social Phobia), הפרעה טורדנית-כפייתית (Obsessive Compulsive Disorder- OCD) או מצב פסיכוטי (Psychosis).

אם הסימפטומים נגרמים מבעיה נפשית שונה מאגורפוביה, יש לאבחנה ולטפל בה תחילה.

• אנשים הסובלים מפוביה חברתית (פחד מחברת אנשים) נוטים להימנע ממצבים חברתיים מחשש למבוכה והשפלה בפני אחרים. במקרים קשים הם נמנעים אפילו מכניסה לחנויות או למקומות ציבוריים, והסימפטומים של הפרעה זו דומים לאלו של אגורפוביה.
• הסובלים מהפרעה טורדנית כפייתית (OCD) נמנעים לפעמים משהייה במקומות ציבוריים כי הם מפחדים להידבק בזיהומים שונים.
• אדם שנמצא במצב פסיכוטי עלול להסתגר בביתו ולפחד לצאת עקב מחשבות שווא או הזיות.

עקרונות האבחון על פי DSM-5

העקרונות המרכזיים לאבחון אגורפוביה, נגזרים ממדריך ה-DSM-5- שפרסמה האגודה האמריקנית לפסיכיאטריה American Psychiatric Association) ) בשנת 2013. אלו כוללים:

• פחד מובנה וחרדה מפני לפחות 2 מ-5 המצבים האלה:
  • שימוש בתחבורה ציבורית (אוטובוס, רכבת, ספינה או מטוס)
  • הימצאות במקומות פתוחים (מגרש חניה, טיילת, שוק, גשר וכדומה)
  • הימצאות במקומות סגורים (קולנוע, קניונים, חנויות וכדומה)
  • הימצאות מחוץ לבית לבד
• האדם פוחד וחרד מפני מצבים אלו, מפני שהוא חושב שהיחלצות מהם תהיה קשה והוא לא יוכל לקבל עזרה אם יזדקק לה במקרה של התפתחות סימפטומים דמויי התקף פאניקה או סימפטומים אחרים שיגרמו לו למבוכה.
• הסיטואציות האגורפוביות כמעט תמיד מעוררות באדם חרדה ופחד קשים.
• יש לאדם נטייה חזקה להימנע מהמקומות שמעוררים בו חרדה ופחד, או ללכת אליהם עם ליווי בלבד.
• הפחד והחרדה אינם פרופורציונליים לסכנה הפונטצאלית הגלומה במקומות המעוררים באותם אנשים חרדה.
• הפחד, החרדה וההימנעות הם מתמשכים - בדרך כלל לתקופה של 6 חודשים או יותר.
• הפחד החרדה וההימנעות גרמים לפגיעה משמעותית מבחינה קלינית בתפקוד החברתי התעסוקתי ובתפקודים אחרים החשובים לאדם.
• אם יש מצב רפואי אחרי (כגון פרקינסון או מחלות מעי דלקתיות) - הפחד, החרדה וההימנעות מוגזמים בבירור.
• הפחד, החרדה וההימנעות אינם נמתנים להסברה טובה יותר עם תסמינים של הפרעה נפשית אחרת. למשל, התסמינים אינם משויכים לפוביה ספצפית או לסוג המצב; אינם קשורים למצבים חברתיים בלבד (כמו בחרדה חברתית); אינם קשורים באופן ספציפי לאובססיות (כמו בהפרעה טורדנית-כפייתית; תפיסות של פגמים במראה החיצוני (כמו בהפרעה טורדנית-כפייתית); תזכורות של אירועים טראומתיים (כמו הפרעת דחק פוסט-טראומתית); או פחד מנטישה (כמו בחרדת נטישה).
• המטופל נמנע מהמצבים הללו, או נאלץ להתמודד איתם תוך חרדה ניכרת, או בליווי של מישהו.
• הסימפטומים אינם נגרמים כתוצאה מהפרעה או ממחלה אחרת.

יש פסיכולוגים ופסיכיאטרים הסבורים שראוי להרחיב את עקרונות האבחון, כך שיכללו גם פחד שאינו קשור לסימפטומים של התקף פאניקה, זאת מאחר שחלק ניכר מהסובלים מאגורפוביה אינם סובלים מהתקפי פאניקה. אחרים טוענים שגם אצל הסובלים מאגורפוביה ללא הפרעת פאניקה, החרדה עדיין קשורה בפחד לחוות סימפטומים הדומים להתקף פאניקה.

בכל מקרה, ברור שלא מוכרחים להיות התקפי פאניקה על מנת לאבחן אגורפוביה, והטיפול באגורפוביה הוא בעיקרו זהה בשתי הגישות לאבחון.

ללא טיפול עלולה אגורפוביה להימשך שנים רבות ולגרום לפגיעה משמעותית בתפקוד ובאיכות החיים של הלוקה בה. בדרך כלל הטיפול בהפרעה יעיל ומביא לשיפור ניכר בסימפטומים. הטיפול בלוקים באגורפוביה כולל גם טיפול בהפרעת פאניקה, אם קיימת כזו.

מוכרים שני סוגי טיפולים עיקריים באגורפוביה:

• טיפול נפשי (פסיכולוגי).
• טיפול תרופתי.

במקרים רבים יומלץ על שילוב של טיפול פסיכולוגי וטיפול תרופתי לשם השגת שיפור מרבי בסימפטומים.

ישנן מספר אפשרויות לטיפול נפשי ותרופתי, לא כולן מתאימות לכל המטופלים. הטיפול המומלץ תלוי בחומרת הסימפטומים, במחלות רקע אחרות (אם ישנן), בתופעות הלוואי ובהעדפות המטופל. לעיתים יש צורך לנסות מספר טיפולים עד להשגת תוצאה מספקת.

טיפול נפשי (פסיכולוגי)

טיפול נפשי נמצא יעיל במקרים רבים של אגורפוביה.

טיפול הכרתי-התנהגותי (cognitive behavioral treatment)

ברוב המקרים הטיפול הנפשי המומלץ יכלול טיפול הכרתי התנהגותי על-ידי מטפל מוסמך, היינו פסיכולוג או פסיכיאטר. בדרך כלל הטיפול מתבצע על ידי סדרת פגישות שבועיות במשך תקופה של מספר חודשים. הטיפול מתבסס על התובנה שהרגשות מושפעים במידה רבה מהמחשבות ומההתנהגות.

טיפול הכרתי-התנהגותי מסייע למטופל לזהות דפוסי מחשבה שליליים שמגבירים את החרדה, למשל מחשבות מוטעות שהתקף פאניקה עלול להיות מסכן חיים. שינוי דפוסים אלה לדפוסי מחשבה חיוביים מסייע למטופל להפחית את עוצמת החרדה.

הטיפול כולל גם לימוד טכניקות נשימה והרפיה שעוזרות להירגע בעת התקף, ומסייעות למטופל להתמודד עם מצבים מעוררי חרדה, זאת במקום להימנע מהם.

חשיפה הדרגתית (Self exposure)

חשיפה הדרגתית היא סוג של טיפול התנהגותי (Behavioral Therapy) שלעיתים עושים בו שימוש לשם טיפול באגורפוביה ובהפרעת פאניקה. הטיפול מתמקד בשינוי דפוסי התנהגות שאינם יעילים להתמודדות עם החרדה, כמו הימנעות.

הטיפול כולל חשיפה למצבים מעוררי החרדה באופן הדרגתי ומבוקר, תוך שימוש בטכניקות הרפיה. למשל, המטופל יתבקש תחילה לצאת מביתו למרחק קצר ולמשך זמן קצר, ובאופן הדרגתי יתבקש לצאת למרחקים הולכים וגדלים ולמשך זמן רב יותר. החשיפה ההדרגתית למצבים שהמטופל נמנע מהם קודם לכן, גורמת בסופו של דבר להתרגלות ולירידה ברמת החרדה.

טיפול משפחתי (Family therapy)

טיפול משפחתי עשוי להביא תועלת הן לסובלים מאגורפוביה והן לקרוביהם, אשר לא פעם מושפעים אף הם מההפרעה. טיפול משפחתי על-ידי מטפל מוסמך יכול לספק לבני המשפחה אוזן קשבת ומידע חשוב על אגורפוביה, לעזור להם להבין טוב יותר את הבעיה ולגבש דרכים לסייע לאהובם.

טיפול תרופתי

הטיפול בסובלים מאגורפוביה דורש לעיתים קרובות שילוב של טיפול תרופתי עם טיפול נפשי, כדי להשיג הטבה מרבית.

התרופות המקובלות לטיפול בלוקים באגורפוביה הן משתי קבוצות עיקריות:

• תרופות נוגדות דיכאון (Antidepressants).
• תרופות נוגדות חרדה (Tranquilizers).

תרופות נוגדות דיכאון

תרופות נוגדות דיכאון הן במקרים רבים גם בעלות השפעה נוגדת חרדה. אלו נחלקות לשלוש קבוצות:

• מעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין (Selective Serotonin Reuptake Inhibitors-SSRI)
• נוגדי דיכאון טריציקליים (Tricyclic Antidepressants-TCA)
• מעכבי מונואמין אוקסידאז (MAO Inhibitors)

הטיפול בעזרת נוגדי הדיכאון אינו מראה הטבה מיידית ודרושים מספר שבועות של טיפול עד להשגת השפעה על הסימפטומים. לעיתים עלולה לחול בימים הראשונים של הטיפול החמרה זמנית בחרדה אך לאחר מכן יחול שיפור. אם חלה החמרה בסימפטומים, יש להתייעץ עם הרופא המטפל. בכל מקרה אין להפסיק ליטול תרופת מרשם ללא התייעצות עם רופא מטפל.

כל התרופות נוגדות הדיכאון עלולות לגרום לתופעות לוואי נפשיות כמאניה (mania) או פסיכוזה (psychosis) אצל אנשים הרגישים לכך. הפסקת הטיפול בנוגדי-דיכאון באופן פתאומי עלולה לגרום להופעת תסמיני גמילה. אם הוחלט להפסיק את הטיפול יש לעשות זאת באופן הדרגתי תוך התייעצות עם הרופא המטפל.

מעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין (SSRI’s)

מבין נוגדי הדיכאון, מעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין מהווים בדרך כלל את הבחירה הראשונה לטיפול בלוקים באגורפוביה, הן בשל יעילותם והן בשל כך שהם גורמים לפחות תופעות לוואי בהשוואה לנוגדי דיכאון אחרים.

פרוקסאטין (Paroxetine) המוכר בשם המסחרי סרוקסט (Seroxat) הוא נוגד דיכאון ממשפחת ה- SSRI’s שמשמש בדרך כלל תרופת בחירה במקרה של הפרעת פאניקה ואגורפוביה.

ונלפקסין (Venlafaxine) המוכר בשם המסחרי אפקסור (EFEXOR) הוא מעכב ספיגה חוזרת של סרוטונין ונוראדרנלין, המשמש לעיתים לטיפול בהפרעות חרדה שונות.

תופעות הלוואי של תרופות אלו כוללות:

• בחילה
• כאבי-ראש
• הפרעות בשינה
• יובש בפה
• עצירות
• ירידה בתפקוד המיני
• הרגשת עצבנות או אי-שקט
• ונלפקסין עלול לגרום לעליית לחץ הדם

נוגדי דיכאון טריציקליים (TCA)

קלומיפרמין (Clomipramine) המוכר בשם המסחרי אנפראניל (Anafranil) היא תרופה ממשפחת נוגדי הדיכאון הטריציקליים שמוצאת שימוש בטיפול באגורפוביה. תופעות הלוואי עלולות לכלול:

• יובש בפה
• ישנוניות
• סחרחורת במעבר משכיבה או מישיבה לעמידה
• טשטוש ראיה
• רעד
• עצירות
• קושי לתת שתן
• טכיקרדיה (Tachycardia) - קצב לב מהיר

תרופות אלו אסורות לשימוש על ידי חולים הסובלים מגלאוקומה (Glaucoma)או הלוקים בהפרעות מסוימות בלב.

מעכבי מונואמין אוקסידאז (MAOI)

מעכבי האנזים מונואמין אוקסידאז הם נוגדי דיכאון שמשמשים לעיתים לשם טיפול במקרים קשים של אגורפוביה, ובעיקר עבור הסובלים מהתקפי פאניקה, כאשר תרופות אחרות כשלו.

מבין נוגדי הדיכאון, תרופות אלו אינן מהוות את הבחירה הראשונה לטיפול, בשל תופעות לוואי מסוכנות העלולות לכלול עלייה חדה בלחץ-הדם. כמו כן, מידת פעילותן מושפעת מאד מתזונתו של המטופל ומשימוש בתרופות אחרות.

תרופות נוגדות חרדה (Tranquilizers)

קבוצה זו כוללת תרופות ממשפחת הבנזודיאזפינים (Benzodiazepines). תרופות אלו משמשות לעיתים לשם הקלה על סימפטומים של חרדה, לרבות התקפי פאניקה.

הבעיה בתרופות אלה היא שבשימוש ממושך עלולה להיווצר תלות בתרופה, תוך צורך בהעלאת המינון עם הזמן לשם השגת אותה השפעה. כמו כן ייתכנו תסמיני גמילה עם הפסקת נטילתה. מסיבות אלו השימוש בתרופות אלו מוגבל למינון היעיל הנמוך ביותר ולמשך תקופה קצרה ככל הניתן.

תרופות ממשפחת הבנזודיאזפינים (Benzodiazepines) כוללות:

• • דיאזפם (diazepam), מוכר גם בשמות המסחריים ואליום (Valium) או אסיבל (Assival).
  • אלפראזולם (Alprazolam), מוכר בשם המסחרי קסנקס (Xanax).
  • קלונאזפם (Clonazepam), מוכר בשם המסחרי קלונקס (Clonex).
  • לוראזפם (Lorazepam), מוכר בשם המסחרי לוריבן (Lorivan).
  • כלוראזפאט (Clorazepate), מוכר בשם המסחרי טרנקסל (Tranxal).
  • אוקסאזפם (Oxazepam), מוכר בשם המסחרי ואבן (Vaben).

תופעות הלוואי של תרופות אלו עלולות לכלול:

• כאבי ראש.
• סחרחורת.
• ישנוניות.
• עייפות וחוסר ריכוז.
• בלבול.
• אי-יציבות.

הפסקת הטיפול בתרופות אלו צריכה להיעשות בהדרגה על מנת למנוע תסמיני גמילה.

ישנן מספר דרכים באמצעותן יכולים מטופלים לעזור לעצמם להקל על החרדה. דוגמאות:

• קבוצות לעזרה עצמית והדדית - השתתפות בקבוצה לעזרה עצמית והדדית מאפשרת מפגש עם אנשים נוספים הסובלים מבעיות דומות. הקבוצה יכולה לספק למטופל הבנה ותמיכה, שיתוף במידע חשוב ובדרכים שונות להתמודדות עם חרדה. באתר "עצה - המרכז לעזרה עצמית והדדית" ניתן למצוא רשימה של קבוצות הפועלות בארץ ומיועדות לסובלים מהפרעות חרדה שונות.
• הרפיה - ניתן ללמוד טכניקות להסדרת הנשימה ולהרפיית השרירים. שימוש בטכניקות הרפיה בעת התקף פאניקה עשוי להקל על עוצמת הסימפטומים.
• דמיון מודרך - שיטה שמערבת שימוש בדמיון ובמחשבות חיוביות לצורך הרגעה עצמית. למשל, לחשוב על מצב שמעורר חרדה ולדמיין כיצד מתגברים על החרדה בהצלחה, או ללמוד איך בעת התקף פאניקה לדמיין מקום שקט ורגוע.
• פעילות גופנית - פעילות אירובית סדירה כמו ריצה, שחייה או הליכה קצובה עוזרת להפחית את רמת המתח בגוף. בנוסף, בעת פעילות גופנית משתחררים במוח הורמונים וחומרים שונים כמו סרוטונין, שעשויים לשפר את מצב הרוח.