07 דצמבר 2016 ז' כסלו תשע"ז
מעודכן לתאריך  30.04.2013  באדיבות ה 

אגורפוביה

Agoraphobia

אבחון אגורפוביה

אבחון אגורפוביה מסתמך על קיומם של הסימפטומים והסימנים האופייניים לאגורפוביה, על פי אמות מידה מקובלות. כאשר מופיעים סימפטומים נפשיים או התנהגותיים של אגורפוביה (למשל פחד לחוות התקף פאניקה במקום ציבורי והימנעות מיציאה למקומות אלו), יש לפנות לרופא המשפחה או לפסיכיאטר לצורך אבחון וטיפול.
במקרה שמופיעים סימפטומים גופניים כמו לחץ בחזה, קוצר נשימה או פלפיטציות (תחושת
דופק
מהיר או לא סדיר) יש לפנות לרופא המטפל ולבדוק אם תיתכן סיבה גופנית לסימפטומים אלו.

בדיקה על ידי פסיכיאטר

פסיכיאטר הוא רופא מומחה שעוסק באבחון וטיפול בהפרעות ומחלות הקשורות לנפש האדם. הפסיכיאטר עשוי לשאול על הסימפטומים שחווה המטופל, על מחשבותיו ורגשותיו, מצב רוחו ועל הרקע הכללי שלו.
הבדיקה על ידי פסיכיאטר נחוצה גם כדי לברר אם יתכן שהסימפטומים נגרמים על ידי בעיה נפשית אחרת, כגון
פוביה
חברתית (Social Phobia), הפרעה טורדנית-כפייתית (Obsessive Compulsive Disorder- OCD) או מצב פסיכוטי (Psychosis).
אם הסימפטומים נגרמים מבעיה נפשית שונה מאגורפוביה, יש לאבחנה ולטפל בה תחילה.
  • אנשים הסובלים מפוביה חברתית (פחד מחברת אנשים) נוטים להימנע ממצבים חברתיים מחשש למבוכה והשפלה בפני אחרים. במקרים קשים הם נמנעים אפילו מכניסה לחנויות או למקומות ציבוריים, והסימפטומים של הפרעה זו דומים לאלו של אגורפוביה.
  • הסובלים מהפרעה טורדנית כפייתית (OCD) נמנעים לפעמים משהייה במקומות ציבוריים כי הם מפחדים להידבק בזיהומים שונים.
  • אדם שנמצא במצב פסיכוטי עלול להסתגר בביתו ולפחד לצאת עקב מחשבות שווא או הזיות.
 

עקרונות האבחון על פי DSM-4

העקרונות המרכזיים לאבחון אגורפוביה, נגזרים ממדריך ה-DSM-4-TR שפרסמה האגודה האמריקאית לפסיכיאטריה American Psychiatric Association) ) בשנת 2000. אלו כוללים:
  • פחד ממצבים או ממקומות שמהם קשה לכאורה להימלט או לבקש עזרה (או שהדבר כרוך במבוכה רבה), המתבטא בסימפטומים דומים להתקף פאניקה. למשל:
    • מקומות הומי אדם או מקומות ציבוריים.
    • חנויות.
    • תורים ארוכים.
    • נסיעה בתחבורה ציבורית.
    • מקומות מרוחקים מהבית.
    • גשרים או מנהרות.
  • המטופל נמנע מהמצבים הללו, או נאלץ להתמודד איתם תוך חרדה ניכרת, או בליווי של מישהו.
  • הסימפטומים אינם נגרמים כתוצאה מהפרעה או ממחלה אחרת.
 
יש פסיכולוגים ופסיכיאטרים הסבורים שראוי להרחיב את עקרונות האבחון, כך שיכללו גם פחד שאינו קשור לסימפטומים של התקף פאניקה, זאת מאחר שחלק ניכר מהסובלים מאגורפוביה אינם סובלים מהתקפי פאניקה. אחרים טוענים שגם אצל הסובלים מאגורפוביה ללא הפרעת פאניקה, החרדה עדיין קשורה בפחד לחוות סימפטומים הדומים להתקף פאניקה.
בכל מקרה, ברור שלא מוכרחים להיות התקפי פאניקה על מנת לאבחן אגורפוביה, והטיפול באגורפוביה הוא בעיקרו זהה בשתי הגישות לאבחון.