04 דצמבר 2016 ד' כסלו תשע"ז
מעודכן לתאריך  30.04.2013  באדיבות ה 

אגורפוביה

Agoraphobia

טיפול באגורפוביה

ללא טיפול עלולה אגורפוביה להימשך שנים רבות ולגרום לפגיעה משמעותית בתפקוד ובאיכות החיים של הלוקה בה. בדרך כלל הטיפול בהפרעה יעיל ומביא לשיפור ניכר בסימפטומים. הטיפול בלוקים באגורפוביה כולל גם טיפול בהפרעת פאניקה, אם קיימת כזו.
מוכרים שני סוגי טיפולים עיקריים באגורפוביה:
  • טיפול נפשי (פסיכולוגי).
  • טיפול תרופתי.
 
במקרים רבים יומלץ על שילוב של טיפול פסיכולוגי וטיפול תרופתי לשם השגת שיפור מרבי בסימפטומים.
ישנן מספר אפשרויות לטיפול נפשי ותרופתי, לא כולן מתאימות לכל המטופלים. הטיפול המומלץ תלוי בחומרת הסימפטומים, במחלות רקע אחרות (אם ישנן), בתופעות הלוואי ובהעדפות המטופל. לעיתים יש צורך לנסות מספר טיפולים עד להשגת תוצאה מספקת.

טיפול נפשי (פסיכולוגי)

טיפול נפשי נמצא יעיל במקרים רבים של אגורפוביה.

טיפול הכרתי-התנהגותי (cognitive behavioral treatment)

ברוב המקרים הטיפול הנפשי המומלץ יכלול
טיפול הכרתי התנהגותי
על-ידי מטפל מוסמך, היינו פסיכולוג או פסיכיאטר. בדרך כלל הטיפול מתבצע על ידי סדרת פגישות שבועיות במשך תקופה של מספר חודשים. הטיפול מתבסס על התובנה שהרגשות מושפעים במידה רבה מהמחשבות ומההתנהגות.
טיפול הכרתי-התנהגותי מסייע למטופל לזהות דפוסי מחשבה שליליים שמגבירים את החרדה, למשל מחשבות מוטעות שהתקף פאניקה עלול להיות מסכן חיים. שינוי דפוסים אלה לדפוסי מחשבה חיוביים מסייע למטופל להפחית את עוצמת החרדה.
הטיפול כולל גם לימוד טכניקות נשימה והרפיה שעוזרות להירגע בעת התקף, ומסייעות למטופל להתמודד עם מצבים מעוררי חרדה, זאת במקום להימנע מהם.

חשיפה הדרגתית (Self exposure)

חשיפה הדרגתית היא סוג של טיפול התנהגותי (Behavioral Therapy) שלעיתים עושים בו שימוש לשם טיפול באגורפוביה ובהפרעת פאניקה. הטיפול מתמקד בשינוי דפוסי התנהגות שאינם יעילים להתמודדות עם החרדה, כמו הימנעות.
הטיפול כולל חשיפה למצבים מעוררי החרדה באופן הדרגתי ומבוקר, תוך שימוש בטכניקות הרפיה. למשל, המטופל יתבקש תחילה לצאת מביתו למרחק קצר ולמשך זמן קצר, ובאופן הדרגתי יתבקש לצאת למרחקים הולכים וגדלים ולמשך זמן רב יותר. החשיפה ההדרגתית למצבים שהמטופל נמנע מהם קודם לכן, גורמת בסופו של דבר להתרגלות ולירידה ברמת החרדה.

טיפול משפחתי (Family therapy)

טיפול משפחתי עשוי להביא תועלת הן לסובלים מאגורפוביה והן לקרוביהם, אשר לא פעם מושפעים אף הם מההפרעה. טיפול משפחתי על-ידי מטפל מוסמך יכול לספק לבני המשפחה אוזן קשבת ומידע חשוב על אגורפוביה, לעזור להם להבין טוב יותר את הבעיה ולגבש דרכים לסייע לאהובם.

טיפול תרופתי

הטיפול בסובלים מאגורפוביה דורש לעיתים קרובות שילוב של טיפול תרופתי עם טיפול נפשי, כדי להשיג הטבה מרבית.
התרופות המקובלות לטיפול בלוקים באגורפוביה הן משתי קבוצות עיקריות:
  • תרופות נוגדות
    דיכאון
    (Antidepressants).
  • תרופות נוגדות חרדה (Tranquilizers).
 

תרופות נוגדות דיכאון

תרופות נוגדות דיכאון הן במקרים רבים גם בעלות השפעה נוגדת חרדה. אלו נחלקות לשלוש קבוצות:
  • מעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין (Selective Serotonin Reuptake Inhibitors-SSRI)
  • נוגדי דיכאון טריציקליים (Tricyclic Antidepressants-TCA)
  • מעכבי מונואמין אוקסידאז (MAO Inhibitors)
 
הטיפול בעזרת נוגדי הדיכאון אינו מראה הטבה מיידית ודרושים מספר שבועות של טיפול עד להשגת השפעה על הסימפטומים. לעיתים עלולה לחול בימים הראשונים של הטיפול החמרה זמנית בחרדה אך לאחר מכן יחול שיפור. אם חלה החמרה בסימפטומים, יש להתייעץ עם הרופא המטפל. בכל מקרה אין להפסיק ליטול תרופת מרשם ללא התייעצות עם רופא מטפל.
כל התרופות נוגדות הדיכאון עלולות לגרום לתופעות לוואי נפשיות כמאניה (mania) או
פסיכוזה
(psychosis) אצל אנשים הרגישים לכך. הפסקת הטיפול בנוגדי-דיכאון באופן פתאומי עלולה לגרום להופעת תסמיני גמילה. אם הוחלט להפסיק את הטיפול יש לעשות זאת באופן הדרגתי תוך התייעצות עם הרופא המטפל.

מעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין (SSRI’s)

מבין נוגדי הדיכאון, מעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין מהווים בדרך כלל את הבחירה הראשונה לטיפול בלוקים באגורפוביה, הן בשל יעילותם והן בשל כך שהם גורמים לפחות תופעות לוואי בהשוואה לנוגדי דיכאון אחרים.
פרוקסאטין (Paroxetine) המוכר בשם המסחרי סרוקסט (Seroxat) הוא נוגד דיכאון ממשפחת ה- SSRI’s שמשמש בדרך כלל תרופת בחירה במקרה של הפרעת פאניקה ואגורפוביה.
ונלפקסין (Venlafaxine) המוכר בשם המסחרי אפקסור (EFEXOR) הוא מעכב ספיגה חוזרת של סרוטונין ונוראדרנלין, המשמש לעיתים לטיפול בהפרעות חרדה שונות.
תופעות הלוואי של תרופות אלו כוללות:
  • בחילה
  • כאבי-ראש
  • הפרעות בשינה
  • יובש בפה
  • עצירות
  • ירידה בתפקוד המיני
  • הרגשת עצבנות או אי-שקט
  • ונלפקסין עלול לגרום לעליית לחץ הדם
 

נוגדי דיכאון טריציקליים (TCA)

קלומיפרמין (Clomipramine) המוכר בשם המסחרי אנפראניל (Anafranil) היא תרופה ממשפחת נוגדי הדיכאון הטריציקליים שמוצאת שימוש בטיפול באגורפוביה. תופעות הלוואי עלולות לכלול:
  • יובש בפה
  • ישנוניות
  • סחרחורת במעבר משכיבה או מישיבה לעמידה
  • טשטוש ראיה
  • רעד
  • עצירות
  • קושי לתת
    שתן
  • טכיקרדיה (Tachycardia)- קצב לב מהיר
 
תרופות אלו אסורות לשימוש על ידי חולים הסובלים מגלאוקומה (Glaucoma)או הלוקים בהפרעות מסוימות בלב.

מעכבי מונואמין אוקסידאז (MAOI)

מעכבי האנזים מונואמין אוקסידאז הם נוגדי דיכאון שמשמשים לעיתים לשם טיפול במקרים קשים של אגורפוביה, ובעיקר עבור הסובלים מהתקפי פאניקה, כאשר תרופות אחרות כשלו.
מבין נוגדי הדיכאון, תרופות אלו אינן מהוות את הבחירה הראשונה לטיפול, בשל תופעות לוואי מסוכנות העלולות לכלול עלייה חדה בלחץ-הדם. כמו כן, מידת פעילותן מושפעת מאד מתזונתו של המטופל ומשימוש בתרופות אחרות.

תרופות נוגדות חרדה (Tranquilizers)

קבוצה זו כוללת תרופות ממשפחת הבנזודיאזפינים (
Benzodiazepines
). תרופות אלו משמשות לעיתים לשם הקלה על סימפטומים של חרדה, לרבות התקפי פאניקה.
הבעיה בתרופות אלה היא שבשימוש ממושך עלולה להיווצר תלות בתרופה, תוך צורך בהעלאת המינון עם הזמן לשם השגת אותה השפעה. כמו כן ייתכנו תסמיני גמילה עם הפסקת נטילתה. מסיבות אלו השימוש בתרופות אלו מוגבל למינון היעיל הנמוך ביותר ולמשך תקופה קצרה ככל הניתן.
תרופות ממשפחת הבנזודיאזפינים (Benzodiazepines) כוללות:
  • דיאזפם (diazepam), מוכר גם בשמות המסחריים ואליום (Valium) או אסיבל (Assival).
  • אלפראזולם (Alprazolam), מוכר בשם המסחרי קסנקס (Xanax).
  • קלונאזפם (Clonazepam), מוכר בשם המסחרי קלונקס (Clonex).
  • לוראזפם (Lorazepam), מוכר בשם המסחרי לוריבן (Lorivan).
  • כלוראזפאט (Clorazepate), מוכר בשם המסחרי טרנקסל (Tranxal).
  • אוקסאזפם (Oxazepam), מוכר בשם המסחרי ואבן (Vaben).
תופעות הלוואי של תרופות אלו עלולות לכלול:
  • כאבי ראש.
  • סחרחורת.
  • ישנוניות.
  • עייפות
    וחוסר ריכוז.
  • בלבול.
  • אי-יציבות.
 
הפסקת הטיפול בתרופות אלו צריכה להיעשות בהדרגה על מנת למנוע תסמיני גמילה.