כלמידיה - מידע רפואי

כלמידיה הוא אחד הזיהומים השכיחים ביותר המועברים במגע מיני. הזיהום עובר מאדם לאדם בזמן קיום יחסי מין ללא קונדום. על פי נתוני משרד הבריאות, כ- 2-5% מהנשים הפעילות מינית נושאות את החיידק, וכך גם כ- 5% מהגברים הסובלים מדלקת שופכה. כלמידיה נפוצה בעיקר אצל מבוגרים תחת גיל 25, אם כי אנשים בכל הגילאים עלולים ללקות בזיהום זה.

סימפטומים של זיהום בכלמידיה

מרבית האנשים שנדבקו בכלמידיה כלל לא מבחינים בסימפטומים ואינם מודעים לכך שהם נושאים את החיידק. מנתוני מחקרים בנושא עולה כי

מתוך כל הנשאים של כלמידיה, 50% מהגברים ו- 70-80% מהנשים, לא יסבלו מכל סימפטום.

עם זאת, סימפטומים אפשריים כוללים כאב בזמן הטלת שתן, הפרשות חריגות מהנרתיק, מהפין או מפי הטבעת וכן אצל נשים, דימומים בין הווסתות או לאחר קיום יחסי מין.

האבחנה מבוצעת בעזרת בדיקת שתן או דגימת מטוש מהאזור הנגוע.

טיפול בכלמידיה

ניתן לטפל בזיהום בכלמידיה בקלות באמצעות אנטיביוטיקה. אם הזיהום אינו מטופל הוא עלול להתפשט לאיברי גוף נוספים ולגרום לסיבוכים ארוכי טווח לרבות מחלה דלקתית של האגן ובעיות פוריות.

פעמים רבות, הדבקה בכלמידיה נותרת סמויה, עקב היעדר סימפטומים בולטים. כתוצאה מכך, מקרים רבים של כלמידיה כלל אינם מאובחנים. אם בכל זאת מתפתחים סימפטומים, הם עלולים להופיע 1-3 שבועות לאחר המגע המיני בו ארעה ההדבקה, אך אצל חלק מהנדבקים עלולים הסימפטומים להופיע רק חודשים רבים לאחר מכן או לאחר שהזיהום התפשט לאיברי גוף אחרים.

אם עולה חשד להדבקה בכלמידיה מומלץ לפנות לאבחון.

סימפטומים אצל נשים

70-80% מהנשים שנדבקות בכלמידיה אינן מבחינות בכל סימפטום חריג. אם בכל זאת מופיעים סימפטומים הם עלולים לכלול:

• כאב בזמן הטלת שתן.
• שינויים בהפרשות הנרתיקיות.
• כאב בבטן התחתונה.
• כאב או דימום בזמן קיום יחסי מין.
• דימום לאחר קיום יחסי מין.
• דימום בין ווסתות.
• דימום וסתי חזק מהרגיל.

זיהום בכלמידיה שאינו מטופל עלול להתפשט לרחם ולגרום למחלת אגן דלקתית. דלקת באגן מהווה גורם עיקרי לבעיות פוריות אצל נשים, להריון חוץ רחמי ולהפלה טבעית.

סימפטומים אצל גברים

כמחצית מהגברים שנדבקים בכלמידיה כלל אינם מבחינים בכל סימפטום. עם זאת, אצל חלק מהגברים עלולים להופיע הסימפטומים הבאים:

• הפרשה לבנה, עכורה או מימית מקצה הפין.
• כאב בזמן הטלת שתן.
• כאב באשכים.

חלק מהגברים סובלים מסימפטומים קלים שנעלמים לאחר יומיים שלושה. יחד עם זאת, גם לאחר חלוף הסימפטומים הזיהום נותר והגבר עלול להמשיך להדביק בני זוג נוספים. כמו כן, גבר שאינו מטופל נמצא בסיכון להתפתחות סיבוכים כגון אשכים מודלקים ונפוחים, דלקת מפרקים ובעיות פריון.

כלמידיה בחלחולת, בגרון או בעיניים

יתכן זיהום בכלמידיה בחלחולת (רקטום), בגרון או בעיניים, בעקבות קיום יחסי מין אנאליים (דרך פי הטבעת) או אוראליים (דרך הפה) בלתי מוגנים. אם נוזל זרע או הפרשות נרתיקיות המזוהמים על ידי החיידק באים במגע עם העיניים עלולה להתפתח דלקת בלחמית.

זיהום בפי הטבעת עלול לגרום לחוסר נוחות, לכאב, לדימום ולהפרשות. בעיניים גורם הזיהום לכאב, נפיחות, גירוי והפרשות (בדומה לדלקת בלחמית). זיהום בגרון אינו שכיח ולרוב חולף ללא סימפטומים.

זיהום זה נגרם על ידי חיידק הנקרא כלמידיה טרכומטיס.

כלמידיה היא מחלה המעוברת בזמן מגע מיני בלתי מוגן (היינו, ללא קונדום) עם אדם הנושא את החיידק.

ניתן להידבק בכלמידיה באמצעות:

• יחסי מין נרתיקיים לא מוגנים.
• יחסי מין אנאליים (דרך פי הטבעת) לא מוגנים.
• יחסי מין אוראליים (דרך הפה) לא מוגנים.
• מגע בין איברי מין (גם ללא חדירה).
• מגע מיני עם בן זוג שנושא את הזיהום.
• שיתוף צעצועי ואביזרי מין שלא חוטאו כראוי או כוסו בקונדום.

החיידק עובר מאדם לאדם באמצעות נוזל הזרע או הפרשות הנרתיק, גם אם לא מתרחשת חדירה. לא לגמרי ברור אם מגע ידיים עם נוזל זרע או הפרשה נרתיקית מזוהמים עלול גם כן לגרום להעברת החיידק מאדם לאדם.

מגע של נוזל זרע או הפרשה נרתיקית מזוהמים עם העיניים עלולים לגרום להתפתחות דלקת בלחמית העין.

לידה וזיהום בכלמידיה

הזיהום עלול לעבור מאם לתינוקה בזמן הלידה. זיהום בכלמידיה המתפתח אצל היילוד עלול תחילה לא לגרום להופעת כל סימפטום. עם זאת, הזיהום עלול לגרום לסיבוכים לרבת דלקת, נפיחות והפרשות מעיני התינוק ואף לדלקת ריאות. אם קיים חשד מומלץ לבדוק את היילוד סמוך למועד הלידה.

הדרך היחידה לאשר זיהום בכלמידיה היא באמצעות בדיקה. כאשר עולה חשד לזיהום בכלמידיה מומלץ שלא לדחות את ביצוע הבדיקה.

במה כרוכה הבדיקה?

מדובר בבדיקה פשוטה. לרוב ניתן להסתפק בבדיקת שתן אך לעתים תילקח דגימה בעזרת מטוש מאזור הגוף החשוד כנגוע בחיידק. בהתאם לצורך ניתן לשקול לקיחת דגימה מהחלחולת או מהגרון. אצל אנשים הסובלים מסימפטומים בעיניים ניתן אף לקחת דגימה מהעפעף.

רגישותן של הבדיקות לאיתור זיהום בכלמידיה מגיעה לכ- 90-95%.

אבחון מדויק וקבלת טיפול מפחיתים את הסיכון לסיבוכים כתוצאה מהזיהום בכלמידיה. סיבוכים שנובעים מזיהום ממושך בכלמידיה קשים הרבה יותר לטיפול.

בדיקת נשים

ניתן לבדוק נשים לנוכחות זיהום כלמידיה על ידי נטילת דגימה מהנרתיק או מצוואר הרחם או באמצעות בדיקת שתן.

במהלך בדיקה שגרתית של צוואר הרחם (בדיקת HPV. לשעבר פאפ) לא נבדקת נוכחותו של זיהום בכלמידיה. לפיכך, אם קיים צורך יש לפנות אל הרופא ולדון עמו בביצוע הבדיקה.

בדיקת גברים

גברים יבצעו לרוב בדיקת שתן אך ניתן גם לערוך בדיקה הכוללת הכנסת מטוש לתוך פתח השופכה בקצה הפין ונטילת דגימת תאים.

מתי להיבדק?

אם עולה חשד להדבקה מומלץ להיבדק בהקדם האפשרי. ניתן לערוך את הבדיקה גם אם לא הופיעו סימפטומים.

אם חלפו פחות משבועיים מאז המגע המיני יתכן שיומלץ לחזור על הבדיקה, מאחר שהזיהום עלול להיות בשלביו הראשוניים.

במקרים הבאים מומלץ להיבדק:

• הופעת סימפטומים אצל אחד מבני הזוג.
• קרע בקונדום בזמן קיום יחסי מין.
• קיום יחסי מין לא מוגנים (ללא קונדום) עם בן זוג חדש.
• אם אחד מבני הזוג קיים יחסי מין לא מוגנים עם אנשים אחרים.
• נוכחות של מחלת מין.
• אם בן זוג לקיום יחסי מין מספר שהוא סובל ממחלת מין.
• במהלך בדיקה גינקולוגית נמצא שתאי צוואר הרחם מודלקים או שקיימת הפרשה.
• אישה בהריון או אישה המתכננת להרות.

הטיפול המקובל בכלמידיה הוא אנטיביוטי. אם מקפידים על נטילה נכונה, יעילות הטיפול עולה על 95%. האנטיביוטיקות הנפוצות לטיפול בכלמידיה הן:

• אזיתרומיצין (azithromycin) – מנה בודדת.
• דוקסיציקלין (doxycycline) – לרוב ניתן פעמיים ביום למשך שבוע.

סוגים נוספים של אנטיביוטיקה בהן ניתן לטפל הם אופלוקסצין (ofloxacin), אמוקסיצילין (amoxicillin) ואריתרומיצין (erythromycin). אם קיימת רגישות או אם מדובר באישה הרה יבחר הרופא את הטיפול המתאים ביותר.

במקרים בהם החשד לזיהום בכלמידיה גבוה מקובל להתחיל בטיפול עוד טרם חוזרות תשובות הבדיקה. אם קיים סיכון גבוה לסיבוכים יתכן שיומלץ על טיפול ממושך יותר.

תופעות לוואי של הטיפול בכלמידיה

לרוב מדובר בתופעות לוואי קלות. תופעות לוואי שכיחות כוללות:

• כאב בטן.
• שלשול.
• הרגשה כללית רעה.
• הפרשה מהנרתיק.

אנטיביוטיקה מסוג דוקסיציקלין עלולה לגרום לפריחה על העור בזמן חשיפה ממושכת לאור השמש.

נשים הרות או מניקות

על נשים הרות או מניקות ליידע את הרופא המטפל על מצבן מאחר שהדבר ישפיע על סוג האנטיביוטיקה שיינתן להן.

נטילת אנטיביוטיקה ואמצעי מניעה

מרבית התרופות אנטיביוטיות אינן פוגמות ביעילותן של אמצעי מניעה. עם זאת, אם האנטיביוטיקה גורמת להקאה או לשלשול חמור, תיתכן פגיעה ביעילותם של אמצעי מניעה כגון גלולות.

רצוי להתייעץ עם הרופא המטפל או עם הרוקח על מנת לברר אם תיתכן פגיעה ביעילותם של אמצעי מניעה עקב נטילת הטיפול האנטיביוטי.

קיום יחסי מין לאחר הטיפול בזיהום

כל עוד סובלי מסימפטומים אין לקיים יחסי מין.

כמו כן, אין לקיים יחסי מין במשך שבוע לפחות לאחר סיום הטיפול האנטיביוטי. עם בן הזוג לא טופל, יתכן שיומלץ על הימנעות מקיום יחסי מין במשך פרק זמן ארוך יותר, על מנת למנוע הדבקה חוזרת.

האם יש צורך בבדיקה נוספת לאחר חלוף הזיהום?

אם הטיפול נלקח במלואו בהתאם להוראות הרופא, אין צורך בבדיקה נוספת בסיומו, אלא במקרים הבאים:

• אישה הרה שקיבלה טיפול לכלמידיה.
• המטופל לא נשמע להוראות הרופא, לא לקח את התרופה כנדרש או לא סיים את הטיפול כולו.
• המטופל או בן זוגו קיימו יחסי מין טרם סיום הטיפול.
• הסימפטומים לא חלפו או הופיעו שוב.

טיפול בבני זוג

אם הבדיקה מעלה כי אכן מדובר בהדבקה בכלמידיה מומלץ שבני זוג עימם קוימו יחסי מין לאחרונה יבדקו אף הם, ויטופלו במידת הצורך. רצוי ליצור קשר עם בני זוג מששת החודשים האחרונים

אם הזיהום בכלמידיה אינו מטופל הוא עלול להתפשט לאיברים אחרים בגוף ולגרום לסיבוכים ארוכי טווח.

סיבוכים אצל נשים

אצל נשים עלול הזיהום להתפשט לאיברי מערכת הרבייה לרבות הרחם, השחלות והחצוצרות. הדבר עלול לגרום להתפתחות מחלת אגן דלקתית, דלקת בצוואר הרחם, דלקת בחצוצרות או דלקת בבלוטות ברטולין.

במהלך ההריון עלול זיהום בכלמידיה לגרום להפלה או ללידה מוקדמת.

מחלת אגן דלקתית (PID)

זיהום בכלמידיה הוא אחד הגורמים העיקריים לדלקת אגן אצל נשים. זהו זיהום של הרחם, השחלות והחצוצרות אשר עלול לגרום לבעיות פוריות אצל נשים, לכאב מתמשך באגן ואף להגביר את הסיכון להריון חוץ רחמי.

דלקת אגן תטופל באמצעות אנטיביוטיקה. טיפול מוקדם מפחית את הסיכון לבעיות פוריות. יש להימנע מקיום יחסי מין בזמן קבלת הטיפול.

דלקת בצוואר הרחם

פעמים רבות, דלקת בצוואר הרחם אינה גורמת לכל סימפטום. עם זאת, יתכנו הסימפטומים הבאים:

• דימום בזמן קיום יחסי מין או לאחר קיום יחסי מין.
• דימום בין ווסתות.
• תחושת חוסר נוחות באזור הבטן התחתונה.
• הפרשה מהנרתיק.
• כאב בזמן קיום יחסי מין.

חסימת חצוצרות

זיהום בכלמידיה עלול להתפשט אל החצוצרות ולגרום לחסימתן. דבר זה עלול להקשות על מעבר הביציות בדרכן אל הרחם ולכן לפגוע בסיכויי הכניסה להריון.

חסימה חלקית של החצוצרות מגדילה גם את הסיכון להריון חוץ רחמי המתפתח בחצוצרה.

לעיתים ניתן לבצע ניתוח על מנת לפתוח את החסימה.

נפיחות בבלוטות ברטולין

בלוטות ברטולין מייצרות ריר מסכך המופרש בזמן קיום יחסי מין. הבלוטות ממוקמות משני צידי פתח הנרתיק. זיהום בכלמידיה עלול לגרום לחסימת הבלוטות ולדלקת ואף להיווצרות ציסטה. הציסטה לרוב אינה כואבת אך עלולה להזדהם ולגרום להתפתחות מורסה מלאה במוגלה.

סיבוכים אצל גברים

דלקת בשופכה

השופכה היא צינור מעבר השתן, העובר בצדו התחתון של הפין. סימפטומים של דלקת בשופכה כוללים:

• הפרשה לבנה או עכורה מקצה הפין.
• צריבה או כאב במתן שתן.
• תכיפות במתן שתן.
• גירוי וכאב סביב קצה הפין.

זיהום בכלמידיה הוא מהגורמים השכיחים ביותר לדלקת שופכה אצל גברים. ניתן לטפל בדלקת שופכה באמצעות מתן אנטיביוטיקה.

דלקת ביותרת האשך

יותרת האשך היא חלק ממערכת המין הגברית. זהו צינור שמחבר בין האשכים (המקום בו נוצר הזרע) לצינור הזרע (זוג צינורות בהן נאגר הזרע וממתין לשפיכה דרך השופכה). דלקת ביותרת האשך גורמת לנפיחות ולרגישות באזורים הסמוכים לשק האשכים ואף להצטברות נוזל באזור ולהתפתחות מורסה. ללא טיפול עלולה הדלקת לגרום לבעיות פוריות.

דלקת מפרקים תגובתית

זוהי דלקת מפרקים המתפתחת בתגובה לזיהום, לרבות זיהום בכלמידיה. הסימפטומים עלולים לכלול דלקת פרקים (ארטריטיס), דלקת בשופכה ודלקת לחמית (בעיניים). אף שכלמידיה עלולה לגרום לדלקת מפרקים גם בקרב נשים, דלקת מפרקים תגובתית שכיחה יותר בקרב גברים.

לרוב יחול שיפור בחומרת הסימפטומים תוך 3 עד 12 חודשים, אך הם עלולים לחזור בהמשך. ניתן לשלוט בסימפטומים באמצעות תרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידאליות (NSAIDs), דוגמת איבופרופן (ibuprofen).

ניתן למנוע הדבקה בכלמידיה בדרכים הבאות:

• שימוש בקונדום (נשי או גברי) בכל מגע מיני.
• שימוש בקונדום לכיסוי הפין או בחסם לטקס או פלסטיק לכיסוי הפות, במקרים בהם מתבצע מין אוראלי.
• לא לחלוק צעצועי או אביזרי מין. במקרים בהם חולקים יש לחטא אותם היטב ולכסות עם קונדום חדש לפני כל שימוש.

צעדים אלו יעילים גם במניעת הדבקה במחלות אחרות המועברות בזמן מגע מיני, לרבות הרפס באברי המין וזיבה (גונוריאה).

אם עולה חשד להדבקה במחלות מין או במקרה שמופיע סימפטום שעלול להצביע על הדבקה במחלה המעוברת במגע מיני מומלץ לפנות בהקדם לבדיקת רופא.