22 ספטמבר 2017 ב' תשרי תשע"ח
מעודכן לתאריך  19.08.2012  באדיבות ה 

הפרעה דו-קוטבית

(Bipolar disorder (Manic depression

גורמים להפרעה דו-קוטבית

הגורם המדויק של הפרעה דו-קוטבית עדיין אינו מובן במלואו, אך המומחים סבורים שישנם מספר גורמים ששילובם מוביל להתפתחות המחלה. אלו כוללים גורמים תורשתיים, גופניים, סביבתיים וחברתיים. הגישה העדכנית גורסת שלאנשים מסוימים יש מועדות תורשתית להפרעה דו-קוטבית או לדיכאון, ושינויים סביבתיים וביולוגיים מסוימים יכולים להשפיע על התבטאות התורשה והתפרצות המחלה.

גורמים גופניים: חוסר איזון כימי במוח

בקרב אנשי המקצוע רווחת הדעה שהפרעה דו-קוטבית נובעת מחוסר איזון במתווכים העצביים במוח. מתווכים עצביים הם חומרים כימים דוגמת נור-אפינפרין, סרוטונין ודופמין שאחראים על וויסות ובקרה של תפקודי מוח רבים.
חוסר איזון ברמות המתווכים העצביים עלול לגרום לסימפטומים של הפרעה דו-קוטבית. לדוגמה, התקפי מאניה עלולים להתרחש כשרמות הנור-אפינפרין גבוהות מדי ואילו מצב של דיכאון עלול להתפתח כשרמות הנור-אפינפרין הופכות להיות נמוכות מדי.

גורמים תורשתיים

מהמחקרים עולה כי התפתחות ההפרעה הדו-קוטבית קשורה בצורה משמעותית לתורשה. לכן, בני המשפחה של אדם הלוקה בהפרעה נמצאים בסיכון מוגבר ללקות בה. עם זאת, לא נמצא גן יחיד ששיבושו אחראי להפרעה דו-קוטבית. המדענים סבורים ששילוב של מספר גורמים תורשתיים (כמה גנים) וסביבתיים מביאים להתפרצות ההפרעה. הבנה טובה יותר של המנגנונים התורשתיים שגורמים להפרעה עשויה לסייע בפיתוח תרופות המתאימות לטיפול במצב שקיים רקע תורשתי מובהק.
מספר מחקרים מצביעים על קשר בין הפרעה דו-קוטבית וסכיזופרניה, דבר המרמז על סיבה תורשתית משותפת.
יחד עם האמור, חלק מהמחקרים שבדקו תאומים זהים, הראו שבעוד שלתאום אחד יש את ההפרעה, התאום השני אינו לוקה בה כלל. תופעה כזו מוכיחה שלא רק התורשה אחראית על ההפרעה הדו-קוטבית.

גורמים סביבתיים

גם לסביבה יש תפקיד בהתפתחות ההפרעה. הסיבות הסביבתיות להתפתחות ההפרעה יכולות לכלול בעיות הקשורות להערכה עצמית, לאבדן משמעותי (של אדם קרוב או מערכת יחסים) או לסטרס (מצב לחץ נפשי) חזק.
בדרך כלל כדי לעורר התפתחות סימפטומים של הפרעה דו-קוטבית יש צורך בנסיבות או במצבים מלחיצים. למשל:
  • התעללות גופנית, רגשית או מינית.
  • פרידה מבן או בת הזוג.
  • מות של בן משפחה קרוב או של אדם אהוב.
 
ארועים משני חיים כאלו, שמשפיעים בצורה משמעותית על האדם, עלולים לגרום לדיכאון. נציין כי גם מחלות גופניות עלולות לגרום לתקופות של דיכאון מתמשך. מצד שני אף ההפרעה הדו-קוטבית לכשעצמה עלולה להיות גורם מעורר של בעיות קשות בחיי היומיום, לרבות בעיות כלכליות, בעיות בעבודה, בלימודים ובמערכות היחסים.

גורמי סיכון

הפרעה דו-קוטבית מסוג 1 פוגעת באחוז דומה של גברים ונשים, אך הפרעה דו-קוטבית מסוג 2 או בעלת מחזוריות מהירה שכיחות יותר בקרב נשים (פירוט על הסוגים בפרק 'סימפטומים'). בכל מקרה, הפרעה דו-קוטבית מתחילה בין הגילאים 15 – 30.
הגורמים שעלולים להגביר את הסיכון ללקות בהפרעה זו כוללים:
  • בן משפחה (ביולוגית) הלוקה בהפרעה דו-קוטבית.
  • תקופות של סטרס (מצב לחץ נפשי) חזק.
  • התמכרות לסמים (בייחוד קלים) או לאלכוהול.
  • שינויים משמעותיים בחיים, כמו מוות או פרידה מאדם קרוב ואהוב.
 

הקשר בין הפרעה דו-קוטבית והתמכרות לאלכוהול או לסמים (בייחוד קלים)

לא פעם ההפרעה הדו-קוטבית וההתמכרות לטיפה המרה או לסמים (בייחוד קלים) מתרחשות באותה תקופה. כשהתמכרות לאלכוהול או לסמים והפרעה דו-קוטבית מתרחשות יחד הן עלולות להחמיר את הסימפטומים (אחת של השנייה) ולהפריע לטיפול בכול אחת מהבעיות.
במקרים מסוימים, הפרעה דו-קוטבית מוסווית על ידי האלכוהוליזם או על ידי ההתמכרות לסם. למרות שהתמכרות לסמים או אלכוהוליזם מהווים גורם סיכון משמעותי ללקות בהפרעה דו-קוטבית, הרי מצד שני הפרעה דו-קוטבית לכשעצמה מגבירה את הסיכון להתמכרות לאלכוהול או לסמים.

תסמונת קדם-וסתית וחומרת ההפרעה הדו-קוטבית

מתברר שכמעט  שני שלישים מהנשים הלוקות בהפרעה דו-קוטבית סובלות גם מתסמונת קדם וסתית, עם נטייה מוגברת לתקופות של דיכאון. החמרת הסימפטומים של תסמונת הקדם וסתית קשורה לעלייה בחומרת ההפרעה הדו-קוטבית.
במחקר שערך דר' דיאז בבית החולים הכללי של מסצ'וסטס (בוסטון) ואשר פורסם בכתב העת האמריקני של פסיכיאטריה, נמצא שנשים הלוקות בהפרעה דו-קוטבית שהיו להן סימפטומים קשים יותר לפני הופעת הווסת דיווחו גם על:
  • סימפטומים רבים יותר של דיכאון או עלייה קיצונית במצב הרוח, ברמה שהפריעה לעבודתן או ללימודיהן.
  • שכיחות גבוהה יותר של התקפי דיכאון, אך לא של מאניה או היפומאניה.
  • חזרה מהירה יותר של הסימפטומים של הפרעה דו-קוטבית.
 
דר' דיאז מציין שיש לתת את הדעת על הקשר שבין ההורמונים הנשיים לבין ויסות מצב הרוח, במיוחד בקרב הנשים שרגישות לשינויים ההורמונאליים.