17 אוקטובר 2017 כ"ז תשרי תשע"ח
מעודכן לתאריך  19.08.2012  באדיבות ה 

הפרעה דו-קוטבית

(Bipolar disorder (Manic depression

אבחון של הפרעה דו-קוטבית

כאשר הרופא המטפל (רופא המשפחה) חושד שמישהו לוקה בהפרעה דו-קוטבית הוא יפנה אותו לשם אבחון לפסיכיאטר (רופא מומחה בתחום בריאות הנפש).

מקרים הדורשים התייחסות חירום

כשמתעורר חשש שהמטופל עלול לפגוע בעצמו או באחרים כתוצאה מהמחלה, הוא יופנה מיידית על ידי רופא המשפחה למחלקת מיון בבית חולים בו נמצא אותה עת רופא פסיכיאטר. בשעות הערב והלילה יש תורנות וראוי לוודא שבבית החולים המסוים אכן נמצא אותה עת רופא פסיכיאטר בתורנות.
  • כאשר הקרובים ללוקה חושדים שהוא עלול לפגוע בעצמו או באחרים, ואין רופא משפחה זמין, יש לפנות מיידית עם הלוקה, בכול שעה של היממה, לבית חולים בו נמצא רופא פסיכיאטר בתורנות.
 
ככלל, מומלץ מאד שהקרובים של הלוקה, שערים ועדים לסימפטומים, ילוו אותו לרופא המשפחה, או לפסיכיאטר או לבית החולים. לעיתים רבות מדובר במצבים בהם המשפחה או החברים חשים חסרי אונים, או שאינם ערים לחומרת המצב. נדרשת מידה רבה של אומץ ונחישות שלא לוותר ולהגיע עם הלוקה לאבחון מקצועי, שכן כול התפשרות ומחשבה שמחר יהיה יותר טוב עלולה להסתיים באסון.  
המצב עלול להסתבך כאשר מדובר בבוגר או בבוגרת הנמצאים במצב של התקף, ומסרבים לשתף פעולה ולהגיע לרופא. במקרה כזה ראוי להסתייע בכול קרוב או חבר כדי לשכנע את הלוקה בדרכי נועם להגיע לרופא.
לעיתים אין ברירה ויש לפנות טלפונית לפסיכיאטר המחוזי במשרד הבריאות כדי לבקש ביקור בית. בימים ובשעות הפעילות הרגילות פונים לפסיכיאטר המחוזי בלשכת הבריאות המחוזית תל-אביב, טלפון 03-5634810 ובשעות הלילה יש לפנות למגן דוד אדום בטלפון 101 ולבקש שירות חירום פסיכיטרי. המוקד יפנה לפסיכיאטר תורן שיקבע את הצורך בביקור בית.

הערכת מומחה (רופא פסיכיאטר)

ההערכה הפסיכיאטרית מתבצעת על ידי רופא מומחה בתחום הפסיכיאטריה. היא כוללת שאלות שנועדו לקבוע אם המטופל לוקה בהפרעה דו-קוטבית או לא, ומהו הטיפול היעיל ביותר עבורו.
במהלך התשאול המטופל יתבקש לתאר רגשות, מחשבות ודפוסי התנהגות. הוא יישאל לגבי הסימפטומים שהוא חווה ומתי הם הופיעו. הפסיכיאטר ישאל גם אודות ההרגשה לקראת ובמהלך התקפי המאניה או הדיכאון וינסה לברר אם היו לאדם מחשבות לפגוע בעצמו או באנשים אחרים.
הפסיכיאטר עשוי גם לבקש לשוחח עם בני המשפחה ועם החברים הקרובים כדי לקבל תמונה טובה יותר של המצב, וזאת לאחר קבלת הסכמתו של המטופל הבגיר. הוא יעמוד על הרקע הרפואי של המטופל ועל ההיסטוריה הרפואית המשפחתית, כדי לדעת אם למישהו מבני המשפחה הייתה או יש הפרעה דו-קוטבית.
במסגרת האבחון, עשוי הרופא הפסיכיאטר לבקש מהמטופל לנהל רישום יומיומי של מצב רוחו, רגשותיו, דפוסי השינה שלו וגורמים נוספים שיעזרו באבחון ובהתאמת הטיפול המיטבי.

בדיקות אחרות

הרופא עשוי לבקש מהמטופל לבצע בדיקת דם, בדיקת שתן ואף לעבור בדיקות גופניות נוספות כדי לשלול קיום מחלות שעלולות להוביל לחלק מהסימפטומים, כמו למשל מחלה של בלוטת התריס.

מעקב רפואי לאחר אבחון

בכל מקרה, מטופל שאובחן כסובל מהפרעה דו-קוטבית יצטרך להיות במעקב רפואי קבוע, כי במקביל להפרעה דו-קוטבית הוא עלול לסבול מבעיות בריאותיות נוספות או מתופעות לוואי של התרופות שנרשמו לו. תרופות מסוימות לטיפול בהפרעה דו-קוטבית גורמות לעלייה במשקל ויש לדבר השלכות המצריכות התייחסות.

שגיאות באבחון של הפרעה דו-קוטבית

אנשי מקצוע רבים המתמחים בבריאות הנפש מעריכים שחלק מהחולים מאובחנים לא נכון או שאינם מאובחנים כלל, ולכן גם אינם זוכים לטיפול מתאים. אבחון שגוי עלול לנבוע מכך שאמות המידה הקיימות לאבחון הפרעה דו-קוטבית אינן לוקחות בחשבון סימפטומים מסוימים, שאמנם אינם חמורים, אך עדיין פוגעים בתפקוד היומיומי ובאיכות החיים של החולים. סוגים מסוימים של הפרעה דו-קוטבית מאובחנים לעיתים בטעות כדיכאון.
על פי הדיווחים בכתב העת הבריטי של פסיכיאטריה (מרץ 2011), בין 10% ל-20% מהאנשים שמקבלים תרופות נגד דיכאון לוקים למעשה בהפרעה דו-קוטבית שלא אובחנה. לדברי דר' דניאל סמית מאוניברסיטת קארדיף "ברוב המקרים, חולים שמאובחנים בטעות כמי שסובלים מדיכאון קליני חוזר, מטופלים בנוגד דיכאון אחד (מונותרפיה) בלבד. אך כשמדובר בהפרעה דו-קוטבית טיפול כזה לא רק שאינו מביא להטבה אלא אף עלול להזיק למטופלים מסוימים".
דר' סמית מצא שדווקא אצל מטופלים עם נטייה לסימפטומים קלים של הפרעה דו-קוטבית הפגיעות החברתיות והירידה באיכות החיים היו משמעותיות יותר. אם בעבר נחשבה הפרעה דו-קוטבית לבעיה של שינויים קיצוניים וברורים במצב הרגשי הרי כיום מקובלת הגישה שקיימים סימפטומים 'עדינים' ומוגדרים פחות ולכן יש להתייחס לקשת של הפרעות דו-קוטביות.