24 מאי 2017 כ"ח אייר תשע"ז
מעודכן לתאריך  19.08.2012  באדיבות ה 

הפרעה דו-קוטבית

(Bipolar disorder (Manic depression

הטיפול בהפרעה דו-קוטבית

במקרים רבים הטיפול בהפרעה דו-קוטבית נמשך כל החיים, גם בתקופות
ההפוגה
בהן הלוקים במחלה מאוזנים. הסטטיסטיקה מראה שבממוצע הלוקים בהפרעה יחוו 5-6 התקפים במהלך 20 שנה. אם לא מטפלים בהתקפי
דיכאון
או מאניה הם עלולים להימשך 6 עד 12 חודשים. טיפול יעיל עשוי לשפר את המצב בצורה מהותית בתוך 3 חודשים.
הטיפול מנוהל בדרך כלל על ידי פסיכיאטר ומעורבים בו אנשי מקצוע נוספים מתחום בריאות הנפש, לרבות פסיכולוגים ועובדים סוציאליים. הוא עשוי לכלול ולשלב את טיפולים הבאים:
  • תרופות לטיפול בסימפטומים של דיכאון ומאניה הניטלות בעת התפרצות.
  • טיפול תרופתי בעזרת מייצבי מצב הרוח - תרופות אלה נועדו למנוע התפרצות של התקפי מאניה, היפומאניה (מאניה בדרגת חומרה פחותה) ודיכאון והן ניטלות על בסיס יומי לאורך זמן.
  • הדרכה המלמדת את המטופלים לזהות אלו גורמים מעוררים אצלם את התקפי הדיכאון או המאניה, ומהם סימני האזהרה המוקדמים להם.
  • טיפול פסיכולוגי אישי או משפחתי.
  • השתתפות בקבוצות תמיכה.
  • טיפולים משלימים, לרבות אלו הנוגעים לתזונה ולהרפיה.
 

הטיפול במסגרת הקהילה ומחוץ לקהילה

הטיפולים יכולים להתבצע במסגרת הקהילה, היינו ביקורים תקופתיים אצל פסיכיאטר או פסיכולוג, או ביקור בתדירות המשתנה על פי הצורך במרפאת יום של קופת החולים או של בית חולים. מרפאת יום מרכזת את הטיפול בחולה והיא כוללת בדרך כלל אנשי מקצוע מתחומים שונים (פסיכיאטר, פסיכולוג, עובד סוציאלי, מרפא בעיסוק, תזונאי).
חלק ניכר מהלוקים בהפרעה דו-קוטבית יכולים לקבל כמעט את כל הטיפולים הנדרשים במסגרת הקהילה, אולם במקרים מסוימים יתעורר צורך במסגרת סגורה שמחוץ לקהילה.
המסגרות שמחוץ לקהילה הן בתנאי פנימייה, ותקופת השהייה בהן נגזרת ממצבו של המטופל ומהתוכנית הטיפולית. המסגרות שמחוץ לקהילה נועדו להביא את הלוקה לאיזון, תוך שימוש בקשת טיפולים הוליסטית (מקיפה) ומעקב מתמשך אחר מצבו. מסגרות כאלו קיימות בבתי חולים (מסגרות אשפוז) אך גם במקומות ייעודיים אחרים, למשל 'כפר איזון' שהוא כפר טיפולי שצבר מוניטין רב ומהווה מסגרת ייחודית מוצלחת ברמה עולמית.
כאשר הדבר נדרש, אזי לטיפול במסגרות דוגמת 'כפר איזון' יתרון עצום, כיוון שבמהלך תקופה מוגדרת (בדרך כלל 6 חודשים) מקבל המטופל במקום אחד את הטיפול התרופתי, את הטיפול הפסיכולוגי (לרבות המשפחתי), משתתף בקבוצות תמיכה ולומד כיצד לשוב לחיים תקינים בקהילה.
אשפוז בבית חולים פסיכיאטרי נועד רק למצבי חירום קשים, היינו:
  • מצב בו הסימפטומים חמורים מאד.
  • החולה התנתק מהמציאות (מצב פסיכוטי).
  • קיימת סכנה שהחולה יפגע בעצמו או באחרים, לרבות חשש להתאבדות.
 

מעורבות המטופל וקרוביו בתוכנית הטיפולית

חשוב שאדם שאובחן כלוקה בהפרעה דו-קוטבית ישוחח עם הפסיכיאטר המטפל בו כדי להבין את מצבו ולהיות מעורב בתהליך קבלת ההחלטות לגבי הטיפול. ישנה גם חשיבות לכך שהסביבה התומכת, משפחה וחברים, תהיה ערה ומודעת למצב, כדי שתוכל לסייע באופן שוטף ובעת חירום.

הנחיות לעת חירום

התוכנית הטיפולית צריכה לכלול בין היתר גם תוכנית פעולה למצבי משבר. זו תעזור למטופל ולסביבה התומכת להתמודד בעת משבר עם ההתקף ואף עם רצון של המטופל לפגוע בעצמו. תוכנית זו צריכה לכלול את הנקודות הבאות:
  • רשימת סימני אזהרה וגורמים מעוררים (חברתיים או סביבתיים) המעידים על בוא התקף של הפרעה. חשוב שאדם הלוקה בהפרעה דו-קוטבית יכיר את הגורמים שמעוררים אצלו התקפי מאניה או דיכאון וילמד לזהות את סימני האזהרה המוקדמים. לעיתים ההתקף לא יימנע אך יתאפשר למטופל לקבל עזרה בזמן.
    במצב זה החולה יכול לבצע בעצמו (על פי הנחיות שניתנו לו מראש על ידי הפסיכיאטר) כמה שינויים בשגרת הטיפולים שלו, כמו הוספת טיפול נגד דיכאון או תרופה אנטי-פסיכוטית, או לחילופין לפנות לקבלת הנחיות מהפסיכיאטר.
  • הליך מוסדר להעלאה עצמית של מינון תרופה או נטילת תרופה נוספת (שאפשר לתת למטופל מראש) במקרה של מטופל שאצלו הסימפטומים של מאניה מתפרצים במהירות, או שהוא מזהה את הופעת סימני האזהרה המוקדמים.
  • הנחיות למקרים בהם החולה לא יהיה מסוגל לקבל החלטות ולתקשר עם האנשים הקרובים אליו או עם הצוות המטפל בו.
  • דרכים בהן החולה או מי שמטפל בו יכולים לקבל עזרה בזמן התפרצות הסימפטומים המסוכנים. אלו כוללות רשימת פרטי אנשי המקצוע שמטפלים בו, או כאלו שניתן ליצור איתם קשר בעת משבר.
 

טיפול תרופתי

הטיפול התרופתי נועד לייצב את מצב הרוח מהר ככל האפשר ולאזן את נפשו של המטופל. לאחר שמטרה זו מושגת ייקבע הטיפול התחזוקתי לטווח הארוך, תרופתי ואחר.
מספר סוגי תרופות מיועדות לטפל בהפרעה דו-קוטבית. כאשר תרופה אחת אינה מסייעת במידה מספקת ניתן לפנות לרופא כדי שישקול החלפתה בתרופה אחרת, או שישלב 2-3 תרופות בתוכנית הטיפולית כדי להגיע להשפעה מיטבית.
סוגי התרופות שנועדו לייצב את התנודות הקיצוניות במצב הרוח כוללים:
  • ליתיום קרבונאט (המשווק בשם "ליקרביום®").
  • תרופות נוגדות פרכוסים.
  • תרופות נוגדות
    פסיכוזה
    .
 
תרופות אחרות שתמצאנה שימוש בטיפול:
 
חולים בהפרעה דו-קוטבית שסובלים גם מהתמכרויות לסמים או לאלכוהול, יזדקקו לטיפול נוסף בבעיית ההתמכרות, אחרת יהיה קשה לאזן את תנודות מצב הרוח האופייניות למחלה.

הפסקת הטיפול התרופתי

אין לחדול מנטילת תרופות ללא היוועצות בפסיכיאטר המטפל, שעה שהמטופל לא מרגיש טוב בעקבות הנטילה שלהן. הפסקת נטילה של תרופות עלולה להביא למצב בו כל שינוי קטן במצב הרוח עלול להידרדר לתנודות קיצוניות של מאניה או של דיכאון.
כאשר הרופא המטפל (פסיכיאטר) ממליץ על הפסקת נטילה של התרופות לטיפול בהפרעה דו-קוטבית הרי היא לא תבוצע בבת אחת. הפסקה תבוצע הדרגתית, היינו הפחתת המינון עד להפסקה תשתרע על פני תקופה של 4 שבועות לפחות, ובמקרה של ליתיום או תרופות אנטי-פסיכוטיות, עד שלושה חודשים.
אם המטופל מפסיק ליטול ליתיום מכל סיבה שהיא, עליו להיוועץ ברופא לגבי אפשרות נטילת תרופות אחרות כמו נוגדי פסיכוזה או ואלפרואט (תרופה נוגדת פרכוסים).

ליתיום קרבונאט (Lithium carbonate)

מדובר בתרופה על בסיס ליתיום, המשווקת בישראל בשם ליקרביום® (Licarbium®), אשר מיועדת לטיפול באירועי מאניה, היפומאניה ודיכאון. לרוב היא ניתנת לתקופה של 6 חודשים. זוהי תרופה וותיקה שנמצאת בשימוש למעלה מ-50 שנים ונחשבת ליעילה ביותר לטיפול בהפרעה דו-קוטבית. עם זאת, לא לגמרי ברור מנגנון פעולתה.
צוות חוקרים מאוניברסיטת קולוראדו גילה שליתיום מפחית תהליכים דלקתיים במוח על ידי שינוי בחילוף החומרים של DHA (חומצת שומן חיונית מסוג אומגה 3 שלנגזרות שלה יש השפעה נוגדת
דלקת
).
תהליכים דלקתיים לא רצויים גורמים לנזק לתאי המוח, כזה הקשור להתפתחות מחלות פסיכיאטריות דוגמת הפרעה דו-קוטבית, או מחלות ניווניות של המוח כמו
מחלת אלצהיימר
. החוקרים סבורים שליתיום מפחית תהליכים דלקתיים במהלך התקופה המאנית ובכך מקל על חלק מהסימפטומים של ההפרעה הדו-קוטבית.
אדם שמטופל באמצעות ליתיום חייב להקפיד על נטילת המינונים שהורה הרופא ולא להפסיק את טיפול בבת אחת על דעת עצמו, אפילו אם הוא מרגיש מצוין. חשוב שהרופא יתאים את מינון התרופה למטופל, כך שמחד יהיה יעיל ומאידך לא יגרום לתופעות לוואי כמו
שלשול
והקאה.
תופעות לוואי נפוצות של התרופה כוללות גם רעד, עלייה במשקל ובעיות במערכת העיכול. אדם שנוטל את התרופה וחווה תופעות לוואי חייב ליידע את הרופא המטפל בהקדם.
בתקופת הנטילה של ליתיום יעבור המטופל בדיקות דם ושתן תקופתיות (לפחות אחת ל-3 חודשים). כיוון שליתיום עלול לפגוע בבלוטת התריס ובכליות, יש צורך שהרופא יבדוק את תפקודיהן באמצעות בדיקות הדם והשתן אחת לחודשיים-שלושה בזמן שמתאימים את המינון ואחת לשנה לאחר מכן.
  • בתקופת נטילה של ליתיום יש להימנע מנטילת תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידליות (NSAIDs), המסייעות להקלת
    כאב
    ולהורדת
    חום
    , כדוגמת איבופרופן ("נורופן"®, "אדוויל"®) ודיקלופנק ("וולטרן"®), אלא אם הרופא המטפל הורה על כך.
 

תרופות נוגדות פרכוסים

תרופות נוגדות פרכוסים המשמשות לייצוב התנודות במצב הרוח בהפרעה דו-קוטבית כוללות:
  • סודיום ואלפרואט (sodium valproate) הנמכר בארץ בשמות דפלפט®, ואלפוראל® ואורפיריל®.
  • קרבמזפין (carbamazepine) הנמכר בארץ בשמות קארבי®, טגרטול®, טריל® וטימוניל רטרד®.
  • למוטריגין (lamotrigine) הנמכר בארץ בשמות לאמוגין®, למיקטל®, למודקס® ולמוטריגין-טבע®.
 
בדומה לליתיום, משמשות תרופות אלו לייצוב מצב הרוח ולטיפול בהתקפי מאניה. למרות שנוגדי הפרכוסים משמשים בעיקר לטיפול באפילפסיה, מחקרים מצאו שהם יעילים גם לטיפול בכאב על רקע עצבי (נוירולוגי), לטיפול במיגרנות ובהפרעה דו-קוטבית.
במקרים שהמטופלים אינם מגיבים לטיפול בליתיום ניתן לשלב בטיפול תרופה נוגדת פרכוסים, אם כי לעיתים יעשה שימוש בתרופה נוגדת פרכוסים בלבד.
תופעות הלוואי הנפוצות של נוגדי הפרכוסים כוללות עלייה במשקל, רעידות וישנוניות.
לעיתים רחוקות התרופות עלולות לגרום לבעיות בריאותיות חמורות יותר כמו פריחה וגירויים בעור או בעיות בכבד.

ואלפרואט (valproate)

זוהי אחת התרופות הוותיקות (נמצאת בשימוש למעלה מ- 40 שנה) והיעילות שבמקור נועדה לטפל באפילפסיה. כיום היא משמשת גם לטיפול בהפרעות מצב רוח, במיגרנות ובמחלה תורשתית נדירה הגורמת לניוון שרירי
עמוד השדרה
(spinal muscular atrophy SMA).
יחד עם יעילותה יש לתרופה מספר מגבלות:
  • התרופה אינה מומלצת לנשים בגיל הפריון, מאחר שהיא עלולה לסכן את העובר. הרופא ימליץ למטופלת להשתמש בה רק אם הוא סבור שאין חלופה אחרת בטוחה יותר. במצב כזה הרופא ינחה את המטופלת להשתמש באמצעים למניעת
    הריון
    .
  • חולים המקבלים טיפול בוואלפרואט צריכים לבצע בדיקה של ספירת דם לפני תחילת הטיפול ולהמשיך במעקב 6 חודשים מאוחר יותר.
  • שימוש ממושך בתרופה עלול להוביל לירידה בצפיפות העצם. מחקר שנערך לאחרונה גילה שוואלפרואט מפחיתה את ההיווצרות של שני חלבונים החשובים לשמירה על חוזק העצמות: קולגן שמהווה חלק מהמבנה החלבוני של העצם ושל אוסטאונקטין (osteonectin) שקושר סידן.
 

ולפרואט מול ליתיום

מחקר דני שפורסם ביולי 2011 בכתב העת הבריטי לפסיכיאטריה, מצא שליתיום יעיל יותר מוולפרואט לטיפול בהתקפי מאניה או דיכאון ובהתקפים מעורבים האופייניים להפרעה דו-קוטבית. החולים שקיבלו ליתיום נזקקו פחות לשינויי מינון או להוספת תרופות ופנו פחות לאשפוז בבית חולים לעומת חולים שקיבלו ולפרואט. ההבדל בין השפעת שתי התרופות בלט עוד יותר בטיפול בתקופות הדיכאון.
עם זאת, מחקר אחר שפורסם שבוע קודם על ידי קבוצת פסיכיאטרים קליניים מאוניברסיטת קולומביה, בכתב העת האמריקאי לפסיכיאטריה, לא מצא הבדל משמעותי בין ליתיום לבין ולפרואט בכול האמור לגבי הפחתת מספר ניסיונות ההתאבדות או הפחתת אשפוזים בעקבות תכנון מעשים אובדניים.
ממחקר בריטי שנערך על ידי חוקרים מאוניברסיטת אוקספורד ואשר פורסם בשנת 2011, עולה שהשילוב של ולפרואט וליתיום הביא להפחתה במספר מקרי ההישנות של התקפי הפרעה הדו-קוטבית, בהשוואה לטיפול בוולפרואט בלבד.

קרבמזפין (Carbamazepine)

הטיפול מתחיל במינון נמוך שניתן להעלותו בהדרגה. עם תחילת הטיפול בקרבמזפין יש לבצע מספר בדיקות דם, כמו ספירת דם ותפקודי
כבד
וכליות ולחזור על בדיקות אלו 6 חודשים מאוחר יותר. במקרה שמטופל או מטופלת נוטלים תרופות נוספות, לרבות גלולות למניעת הריון, ינטר הרופא בזהירות יתר את העלאת המינון.

למוטריגין (Lamotrigine)

הטיפול בעזרת למוטריגין מתחיל במינון נמוך שניתן להעלותו בהדרגה על פי הצורך. מטופלים שמקבלים את התרופה צריכים לעבור בדיקה רפואית כללית מדי שנה.
נשים המטופלות בעזרת למוטריגין ונוטלות גלולות למניעת הריון צריכות להיוועץ ברופא לגבי האמצעים למניעת הריון.
במידה שבעקבות נטילת התרופה מתפתחת פריחה יש לפנות לרופא.

הפרעה דו-קוטבית בעלת מחזוריות מהירה

כשאנשים שחווים הפרעה דו-קוטבית בעלת מחזוריות מהירה, היינו תנודות קיצוניות ומהירות במצב הרוח שנע בין התרוממות רוח לבין דיכאון, ללא תקופות
הפוגה
, הרופאים ממליצים במקרים רבים על שילוב של ליתיום עם ואלפרואט. כאשר שילוב זה אינו מועיל, עשוי הרופא להמליץ על טיפול בעזרת ליתיום בלבד או על שילוב של ליתיום, ולפרואט ולמוטריגין.

תרופות נוגדות פסיכוזה

תרופות נוגדות פסיכוזה (אנטי-פסיכוטיות) ניתנות לפעמים גם לטיפול בהתקפי מאניה או היפומאניה והן עשויות לעזור במקרים שנוגדי הפרכוסים נכשלים. תרופות אלה כוללות:
  • ריספרידון (risperidone) - משווק בישראל בשמות ריספרדל®, ריספונד®, ריספרידקס®.
  • אולנזאפין (olanzapine) - משווק בישראל בשם זיפרקסה®.
  • קווטיאפין (quetiapine) - משווק בישראל בשם סרוקוול®.
  • זיפראסידון (ziprasidone) - משווק בישראל בשם גאודון®.
 
אולנזפין יכול לשמש כמייצב מצב רוח לאורך זמן ואילו קווטיאפין מיועד לטיפול באירוע דיכאון המופיע כחלק מההפרעה הדו-קוטבית.
התרופות האנטי-פסיכוטיות עשויות לעזור במיוחד במצב של הפרעות התנהגות קשות או סימפטומים חמורים. הרופאים ממליצים להתחיל את הטיפול במינון נמוך, כי התרופות עלולות לגרום לתופעות לוואי.
תופעות הלוואי עלולות לכלול טשטוש ראיה, רעידות, ישנוניות, יובש בפה,
עצירות
והפרעות בתפקוד המיני. התרופות עלולות גם לפגוע בזיכרון וביכולת הריכוז, לגרום לטיקים (תנועות בלתי רצוניות) בפנים או בגפיים וכן להביא לעלייה במשקל (מהווה בעיה רצינית בקרב ילדים המטופלים בתרופות אלו).
אנשים הנוטלים תרופות מקבוצה זו צריכים לעבור לפחות בדיקת בריאות שגרתית אחת כול שלושה חודשים, אך יתכנו גם בדיקות שכיחות יותר. הדבר חשוב במיוחד כאשר הם לוקים גם
בסוכרת
.
במידה שהטיפול אינו מביא למידת השיפור הרצויה יכול הרופא להמליץ על שילוב ליתיום וואלפרואט בטיפול.

טיפול בעזרת נוגדי דיכאון

אם המטופל נוטל תרופה לטיפול בהפרעה דו-קוטבית ומפתח דיכאון קליני, הרופא יבדוק אם התרופה נלקחת במינון המתאים ובמידת הצורך יתאים אותו למצב החדש.
הטיפול בדיכאון המתפתח כחלק מהפרעה דו-קוטבית דומה לטיפול בדיכאון קליני רגיל, היינו באמצעות תרופות נוגדות דיכאון. נדגיש שלא כל חולה הסובל מהפרעה דו-קוטבית יקבל נוגדי דיכאון, כי אצל חלקם עלולות תרופות אלה לעורר התקפי מאניה. במרבית המקרים לא תיווצר בעיה בעקבות שילוב של נוגדי דיכאון עם תרופות המייצבות את מצבי הרוח.
נוגדי דיכאון יעילים בכ-70% מהמקרים, אך יחלפו 2-4 שבועות עד שהם מתחילים להראות יעילות משמעותית. לפיכך חשוב להתמיד בנטילת נוגדי דיכאון גם אם לא מרגישים הטבה.
תופעות הלוואי הנפוצות ביותר של תרופות נוגדות דיכאון כוללות ירידה בחשק המיני וקושי להגיע לאורגזמה. לנוגדי דיכאון מהדורות הישנים, דוגמת TCA ומעכבי MAO עלולות להיות תופעות לוואי מסוכנות יותר הדורשות מעקב וניטור קפדני.
קיימים מספר סוגים של נוגדי דיכאון:
  • נוגדי דיכאון טרי-ציקליים (tricyclic anti-depressants TCAs) כמו אמיטריפטילין (amitryptyline), אימיפראמין (imipramine) ודותיאפין (dothiepin).
  • מעכבי ספיגה חוזרת בררניים של סרוטונין (selective serotonin reuptake inhibitors (SSRIs) כמו פלואוקסטין (fluoxetine), סרטראלין (sertraline), פארוקסטין (paroxetine) וציטלופראם (citalopram).
  • מעכבי האנזים מונואמין אוקסידאז (monoamine oxidase inhibitors MAOIs) כמו פנלזין (phenelzene) ואיזוקרבוקסיד (isocarboxazid).
  • נוגדי דיכאון חדשים כמו מירטאזאפין (mirtazapine), וולאפקסין (venlafaxine) ורבוקסטין (reboxetine).
 

בנזודיאזפינים

תרופות אלו שייכות למשפחת תרופות הרגעה ונוגדות חרדה, ולפיכך השימוש בהן עשוי להועיל גם להקלה על חרדה וגם לבעיות שינה. בדרך כלל הן משמשות לטיפול קצר טווח, כי חלקן עלולות לגרום להתמכרות ולתופעות גמילה.
תרופות אלו כוללות:
  • קלונזפאם (clonazepam) - המשווק בישראל בשמות קלונקס® וריבוטריל®.
  • לורזפאם (lorazepam) – המשווק בישראל בשם לוריבן®.
  • דיאזפאם (diazepam) – המשווק בישראל בשמות אסיוול®, וליום® ודיאז®.
  • אלפראזולאם (alprazolam) משווק בישראל בשמות אלפרוקס®, אלפרליד® וקסנגיס®.
 
תופעות הלוואי של בנזודיאזפינים כוללות ישנוניות, ירידה בקואורדינציה (התיאום התנועתי), בעיות בשיווי המשקל ובזיכרון.

השפעת תרופות לטיפול בהפרעה דו-קוטבית על המשקל

חלק ניכר מהתרופות המוצאות שימוש בטיפול בהפרעה דו-קוטבית גורמות להגברת התיאבון ולשינויים בחילוף החומרים שמובילים בסופו של דבר לעלייה במשקל. השמנה מהווה
גורם סיכון
משמעותי לבעיות בריאותיות כמו
סוכרת
, דלקת פרקים ומחלות לב ויש לה גם השלכות על המצב הנפשי של המטופלים. מומלץ לבצע בדיקות דם שגרתיות כדי לבדוק את רמות הסוכר והכולסטרול אצל אנשים שנוטלים תרופות לטיפול בהפרעה דו-קוטבית.
הסיכון לעלייה במשקל, כמו גם הסיכון לסבול מתופעות לוואי אחרות של התרופות, משתנה מאדם לאדם. יתכן שהתרופה שגורמת להשמנה תשמש רק לתקופה קצרה, עד שמצליחים לאזן את הסימפטומים, ולאחר מכן הרופא ימליץ על תרופה אחרת שיש לה פחות תופעות לוואי. יחד עם זאת יתכן שעבור חלק מהמטופלים העלייה במשקל תהיה בלתי נמנעת.
תזונה בריאה ומאוזנת, פעילות גופנית ויעוץ פסיכולוגי עשויים לסייע בשמירת משקל תקין ומיתון העלייה במשקל.

השפעת מייצבי מצב רוח ונוגדי פסיכוזה על המשקל

ליתיום ותרופות נוגדות פרכוסים הניתנות לאורך זמן (למעט למוטריגין) עלולות לגרום לעלייה במשקל. תרופות מקבוצת נוגדי הפסיכוזה אשר משמשות הן לטיפול בהפרעה דו-קוטבית והן לטיפול בסכיזופרניה עלולות לגרום לעלייה במשקל ותופעת לוואי זו מחמירה כאשר משלבים את נוגדי הפסיכוזה עם תרופות המשמשות לייצוב מצבי הרוח. הבעיה מדאיגה במיוחד כאשר מדובר בילדים ובבני נוער, כי הם עולים במשקל מהר יותר והרבה יותר מאשר בוגרים.

נוגדי דיכאון ומשקל

תרופות נוגדות דיכאון עלולות לגרום לחלק מהמשתמשים בהן לצבור משקל עודף, אם כי בדרך כלל התופעה אינה מתלווה לשימוש בדור החדש של התרופות, היינו מעכבי ספיגה חוזרת בררניים של סרוטונין (SSRIs).
פארוקסטין (המשווק בישראל בשמות סרוקסאט®, פארוטין®, פאקסט® ופארוקסטין-טבע®) ומירטאזאפין (המשווק בארץ בשמות מירו®, רמרון® ומירטאזאפין-טבע®) עלולים להגביר את הסיכון להשמנה, בהשוואה לנוגדי דיכאון אחרים. הסיכון לעלייה במשקל עולה כשמשתמשים בתרופות ישנות יותר מקבוצת TCA ומעכבי MAO.

גירוי
מגנטי של המוח (Transcranial magnetic stimulation (TMS

הטיפול בעזרת גירוי מגנטי של המוח עושה שימוש בטכנולוגיה חדשנית של העברת גלים אלקטרו-מגנטיים באופן בלתי פולשני דרך עצמות
הגולגולת
, לתוך המוח. שיטה זו שקיבלה את האישור של מנהל המזון והתרופות בארה"ב (FDA) נמצאה יעילה בהקלת דיכאון קליני, הן כטיפול יחידני והן בשילוב עם תרופות. לעיתים השיטה יעילה בקרב מטופלים שלא הגיבו לטיפול התרופתי.
במהלך הטיפול מעבירים סדרת אותות חשמליים באמצעות אלקטרודות אלקטרו-מגנטיות לאזורי המוח שקשורים לוויסות מצב הרוח, לדיכאון ולהפרעות אחרות במצב הרוח. אותות אלו יוצרים שדה חשמלי שגורם לתאי העצב להגביר את הפרשת המתווכים העצביים שמשפרים את מצב הרוח, כמו סרוטונין, דופמין ונור-אפינפרין.
הגירוי
החשמלי הוא עדין, אינו מכאיב ואינו מסב אי נוחות. המטופל נשאר ער במהלך הטיפול ואין צורך באשפוז, בהרדמה או בתרופות הרגעה, כך שהוא יכול לשוב לפעילות יומיומית מיד עם סיום הטיפול. כול טיפול אורך 20-30 דקות, ויש לחזור עליו אחת ליום 5 ימים בשבוע במשך מספר שבועות.
הטיפול ב-TMS נחשב לבטוח מאד. תופעות הלוואי בטווח הקצר הן בדרך כלל קלות. מטופלים מסוימים חשים עקצוצים בקרקפת או עוויתות של השרירים בפנים. אחרים מדווחים על כאב ראש שחולף בעקבות נטילת תרופה נוגדת כאב שאינה מצריכה מרשם רופא.
במחקר אמריקאי, שפורסם בכתב העת למדע הטיפולים בחשמל, במרץ 2011, נמצא שרוב המטופלים שקיבלו טיפול TMS במקביל לטיפול התרופתי, הרגישו הטבה בדיכאון ושיפור בתפקוד החברתי ובאיכות החיים תוך 1-2 שבועות. שני שלישים מהמטופלים דיווחו על ירידה במחשבות אובדניות כבר לאחר שבוע אחד של טיפולים במינון מוגבר. התוצאות מעודדות במיוחד לאור העובדה שהתקופה עד להשגת השפעה של תרופות אורכת 4-6 שבועות.

טיפולי
הלם
חשמלי (Electroconvulsive therapy ECT)

הטיפולים בעזרת הלם חשמלי עשויים להועיל למטופלים הסובלים מדיכאון קשה, או עם נטיות אובדניות, או לכאלו שטיפולים אחרים לא הצליחו לשפר את מצבם.
הטיפול מתבצע בהרדמה מליאה. לאחר שהחולה מורדם מועבר זרם חשמלי דרך המוח. חוקרים משערים שהמטענים החשמליים המשתחררים במהלך הטיפול גורמים לשינויים ביוכימיים במוח ובכך מביאים לשיפור מצב הרוח.

טיפולים פסיכולוגיים

הטיפול הפסיכולוגי מהווה חלק חשוב מאד מהטיפול בהפרעה דו-קוטבית. הוא מסייע למטופלים להתמודד עם הדיכאון ועם הסימפטומים הנוספים של המחלה ומקנה להם כלים לשיפור מערכות היחסים. אנשי המקצוע בתחום בריאות הנפש יכולים לכוון את המטופלים לסוג הטיפול שמתאים ונחוץ להם.
הטיפול המכונה 'קוגניטיבי התנהגותי' מהווה טיפול אישי נפוץ במקרה של הפרעה דו-קוטבית. השיטה מתמקדת בזיהוי התנהגויות ותפיסות שליליות ולא בריאות והחלפתן בגישות חיוביות. הטיפול הקוגניטיבי ההתנהגותי עשוי לעזור גם בזיהוי הגורמים שמעוררים את התקפי המאניה או הדיכאון. בנוסף, לומדים המטופלים דרכים יעילות להתמודדות עם סטרס (מצבי לחץ) ועם מצבים קשים אחרים שהם נתקלים בהם בחיי היומיום.
בנוסף לטיפול האישי קיים גם הטיפול הקבוצתי שבמסגרתו לומדים המטופלים אחד מהשני כיצד להתמודד עם מצבים ובעיות, מפתחים מיומנויות תקשורת ודרכים ליצירת מערכות יחסים עם אנשים אחרים.
נציין גם את חשיבותו של הטיפול המשפחתי. טיפול משפחתי כשמו כן הוא, פגישות של המשפחה כולה עם פסיכולוג. הטיפול מסייע לזהות ולהפחית את מצבי המשבר והלחץ בתוך המסגרת המשפחתית. במסגרת זו לומדים בני המשפחה לתקשר טוב יותר אחד עם השני, לפתור סכסוכים ולהתמודד עם בעיות.
מעבר לאמור מומלץ לקבל ייעוץ הכולל מידע אודות ההפרעה הדו-קוטבית. מידע כזה עשוי לסייע למטופלים ולבני משפחותיהם להבין טוב יותר את המחלה וכיצד לחיות ולהתנהל עם המצב. מידע מתאים מאפשר מתן תמיכה טובה יותר לחולה, אפשרות השריית סביבה רגועה יותר ומודעות גבוהה יותר לסימני האזהרה האופייניים לתנודות במצב הרוח.