הקדמה
רוב האוכלוסייה בישראל לוקה באי סבילות קלה ללקטוז, הסוכר אשר נמצא בחלב. רוב האנשים עם אי סבילות ללקטוז יכולים לצרוך כמות השווה לכוס חלב ביום מבלי לסבול מסימפטומים כלשהם.
שכיחות התופעה בקרב האשכנזים והערבים גבוהה יותר מאשר בקרב הקבוצות האתניות האחרות.
שכיחות הרגישות ללקטוז אצל תינוקות
ברוב המקרים לא יתקיים מצב זה של אי סבילות ללקטוז אצל ילדים צעירים מאוד. הוא נדיר מאוד אצל ילדים שטרם מלאו להם 6 ואם מופיעים סימפטומים המאפיינים חוסר בלקטוז בגיל זה, חשוב לגשת לבירור אצל הרופא כדי לשלול מחלות דלקתיות אחרות של המעי המתאפיינות באותם התסמינים.
הלקטוז, סוכר החלב, נחשב למקור אנרגיה טוב המסייע לגוף לספוג מינרלים שונים כמו סידן, ברזל ומגנזיום. מקורו של הלקטוז בחלב יונקים ואנו מקבלים אותו מחלב ומוצריו כמו יוגורט, גבינות רכות, גבינות קשות, שמנת, גלידה, עוגיות, עוגות ואף שוקולד.
על מנת שהגוף יוכל לנצל את הלקטוז הוא צריך תחילה להתפרק במעי הדק שבמערכת העיכול לשני סוכרים פשוטים יותר, גלוקוז וגלקטוז. כאשר הפירוק לא מתבצע באופן תקין נוצר מצב המכונה אי סבילות ללקטוז.
למה הלקטוז לא מתפרק אצלי?
אנזים הלקטאז אחראי על פירוק הלקטוז לסוכרים שאותם מסוגל הגוף לספוג ממערכת העיכול לדם. אנזים זה נוצר אצל העובר במעי הדק בשלב מאוחר של ההריון ורמתו שם נשארת גבוהה במהלך השנים הראשונות של הילוד, כל עוד צריכת החלב שלו גבוהה. רמתו של האנזים יורדת באופן הדרגתי עם השנים בעקבות הפחתה בצריכת החלב.
אצל תינוקות בריאים שנולדו בלידה מוקדמת, עד לשבוע ה-32 של ההריון, שלב שבו רמות הלקטאז עדיין נמוכות, פירוק הלקטוז יתבצע במעי הגס ולא ילווה בשלשולים.
חוסר מולד באנזים היא הפרעה גנטית נדירה ביותר, הקיימת בעיקר בקרב משפחות מפינלנד ומאופיינת בחוסר פעילות (או בפעילות מאוד נמוכה) של הלקטאז כבר מרגע הלידה. תינוקות אלה סובלים משלשולים תמידיים בגלל חוסר בפעילות האנזים והם מוזנים במזון תינוקות נטול לקטוז. המחלה עוברת בתורשה משני ההורים.
במצב של אי סבילות, הלקטוז עובר דרך הקיבה והמעי הדק ומגיע למעי הגס לא מפורק. החיידקים שנמצאים במעי הגס מתסיסים את הלקטוז ומייצרים חומצות שומן וגזים כמו מתאן ומימן. אלו גורמים לסימפטומים כמו כאבי בטן, בטן נפוחה וגזים במערכת העיכול.
אי סבילות אינה אלרגיה
ההבדל בין אלרגיה ובין אי סבילות הוא ברור, ובכל זאת לעיתים נוטים לבלבל בינם.
אלרגיה למזון היא תגובה קשה ומיידית למזון המסכנת חיים. באלרגיה, יש מעורבות של מערכת החיסון (שהיא מערכת ההגנה של הגוף) המזהה בטעות את המזון כ"אויב" ומגיבה על-ידי יצירת נוגדנים הנלחמים ב"פולש" הזר. התגובה הקשה תופיע גם במגע עם כמות זעירה של המזון שאליו אדם אלרגי.
הטיפול באלרגיה למזון כלשהו הוא הימנעות מוחלטת ממנו. לדוגמא במחלת הצליאק יש להמנע מגלוטן במשך כל החיים. קיימים מבחני אלרגיה המאפשרים למדוד תגובות חיסוניות של הגוף לאלרגן והנותנים תוצאות מדויקות.
אי סבילות למזון ובפרט ללקטוז מתאפיינת בסימפטומים כרוניים, אשר אינם מסכני חיים. מערכת החיסון אינה מעורבת בתופעה, ולפיכך מבדקי אלרגיה אינם רלוונטיים לגביה. הבדל חשוב נוסף הוא שאנשים עם אי סבילות למזונות מסוימים יכולים לאכול כמות קטנה מהם מבלי שיתפתחו אצלם סימפטומים כלשהם. ניתן לבדוק מהי המידה של אי הסבילות ללקטוז על-ידי הפסקה מוחלטת של צריכת מוצרי החלב ולאחר מכן להחזיר באופן הדרגתי את המוצרים לתפריט.
האם יש אי סבילות למזון על רקע פסיכולוגי?
אי סבילות למזון כלשהו על רקע פסיכולוגי נקראת סלידה ממזון (food aversion). התופעה שכיחה יותר ממה שסבורים והיא חוצה עמים ותרבויות שונות.
המזונות "הדוחים" נחלקים ל-4 סוגים:
- מזונות מסוכנים המכילים רעלים כמו פטריות.
- מזונות לא ראויים למאכל אדם כמו מזון בעלי חיים.
- מזונות מגעילים (בעיני המתבונן) כמו חרקים או אפילו חרק שנמצא בתוך כוס חלב.
- מזונות בעלי ריח או טעם לא נעימים, שהוספת חומרים בעלי טעם או ריחות נוספים אליהם תמסך בהם את טעם לא נעים זה ותהפוך את המאכל למזמין יותר.
אצל חלק מהאנשים, די במחשבה על מזון מסוים כדי שתיגרם להם תגובה גופנית. במקרה זה מומלץ לפנות לדיאטנית המתמחית באי סבילות על רקע פסיכולוגי למזונות שונים.
סימפטומים
האם יש לי אי סבילות ללקטוז?
הסימפטומים של אי סבילות ללקטוז דומים לאלו של מצבים אחרים כמו מעי רגיז ואי סבילות לחלבון החלב.
עם הסימפטומים העיקריים נמנים:
הואיל ומערכת העיכול של הגוף מסוגלת להתמודד עם כמות מסוימת של לקטוז, משפיעה כמות אנזים הלקטאז שאדם מייצר על תחילת הופעת הסימפטומים. למשל, אם הגוף מייצר כמות בינונית מהאנזים, הסימפטומים שיופיעו יהיו מתונים, קלים. אם הגוף מייצר מעט מאוד (או שכלל אינו מייצר) מהאנזים, הסימפטומים יהיו חמורים יותר.
הסימפטומים של אי סבילות ללקטוז מופיעים לאחר צריכה של מוצרי חלב ומפסיקים במידה שאינם נצרכים.
גורמים
אי סבילות ללקטוז נובעת ממחסור באנזים לקטאז. קיימות מספר סיבות הגורמות למחסור באנזים הכוללות מחסור ראשוני, שהוא הנפוץ יותר, ומחסור שניוני הנובע ממחלות ומצבים שונים.
מחסור ראשוני - חוסר על רקע מוצא אתני
מחסור ראשוני הוא הסוג הנפוץ ביותר לאי סבילות ללקטוז. הרקע למחסור הוא תורשתי ומתפתח לרוב מגיל 5 (ולעיתים מגיל צעיר יותר). בגיל זה מתרחשת ירידה בייצור האנזים עקב שינויים בתזונה המתבטאים בירידה בצריכת מוצרי חלב. ברוב המקרים, קיים ייצור חלקי של האנזים ואי הסבילות תלויה בכמות הלקטוז הנצרכת.
מחקרים שונים מצביעים על מוצא אתני כגורם המשפיע על ירידה בפעילות אנזים הלקטאז. באוכלוסיות היספניות, אפרו-אמריקאיות, אפריקאיות ובקרב אוכלוסיות באסיה מתפתחות רמות נמוכות של האנזים החל מגיל 5. לעומתם, אצל חלק מהאוכלוסייה הלבנה, ובמיוחד בארצות סקנדינביה, פעילות האנזים נשמרת עד לבגרות. היכולת לשמור על פעילות הלקטאז עד לגיל המבוגר היא תכונה גנטית אשר עוברת בתורשה.
מחסור שניוני
המחסור באנזים נגרם כתוצאה ממחלה ובעיקר ממחלות מעיים דלקתיות, פציעה, תרופות או ניתוח במעי הדק. לעיתים המחסור הוא זמני אך כאשר המחלה ממושכת, הפגיעה בייצור האנזים עלולה להיות קבועה.
מחלות ומצבים העלולים לגרום למחסור באנזים הינם:
- צליאק (כרסת) – רגישות לגלוטן (חלבון החיטה) גורמת לפגיעה ברירית במעי הדק ולחוסר עיכול וספיגה של המזון.
- גאסטרואנטריטיס – דלקת חריפה של הקיבה והמעיים הנגרמת כתוצאה מזיהום.
- מחלת קרוהן – מחלה דלקתית כרונית של המעי הדק במערכת העיכול.
- קוליטיס – דלקת במעי הגס הנגרמת מחיידקים, נגיפים (וירוסים) או טפילים שונים.
- כימותרפיה.
- מתן ממושך של אנטיביוטיקה.
אבחון
הסימפטומים של אי סבילות ללקטוז דומים לאלו של מחלות מעיים כמו מחלת הצליאק. האבחון חשוב גם כדי להקל על הסימפטומים שמאפיינים מצב זה וגם כדי לשלול קיומן של מחלות אחרות.
לאדם שחושד שיש לו אי סבילות ללקטוז מומלץ לבדוק אם הוא רגיש למזונות מסוימים בתפריטו.
לאנשים בריאים בדרך כלל עם סימפטומי קלים המופיעים לאחר צריכת מוצרי חלב ונעלמים לאחר כשבוע של הימנעות ממוצרים המכילים לקטוז - ניתן להניח כי מדובר באי סבילות ללקטוז, ולעתים אין צורך בבדיקות נוספות.
במקרים מסוימים הרופא המטפל ימליץ על הבדיקות הבאות על מנת לדעת כמה אנזים, אם בכלל, הגוף מייצר ומה גורם לאי הסבילות.
2 הבדיקות הנפוצות לאבחנת אי סבילות ללקטוז:
- בדיקת סבילות ללקטוז / חלב
- תבחין מימן בנשימה
בדיקת סבילות ללקטוז
הנבדק מגיע בצום לבדיקה ומקבל תמיסה של 25-50 גרם לקטוז. לקטוז (Lactose), המכונה גם סוכר החלב, הוא דו סוכר המורכב מהסוכרים גלוקוז וגלקטוז. לקטוז מפורק לסוכרים פשוטים אלו על ידי האנזים לקטאז. לאחר שתיית התמיסה נלקחות דגימות דם לגילוי רמת הגלוקוז (סוכר) בדם. דגימות הדם נלקחות אחת לחצי שעה במשך שעתיים.
דגימת הדם הראשונה נלקחת לפני שתיית התמיסה למציאת רמת הגלוקוז הבסיסית. במידה שהלקטוז אינו מפורק לסוכרים הפשוטים יותר (גלוקוז וגלקטוז), רמת הגלוקוז תעלה מעט או שלא תעלה כלל. הסיבה לכך נובעת מהעובדה שהגוף לא מצליח לפרק את הלקטוז לסוכרים.
בדיקת סבילות לחלב
הנבדק מקבל 500 מ"ל של חלב (כ-2 כוסות) ולאחריה נעשית בדיקת דם לגילוי רמת הגלוקוז בדם בדומה לבדיקת הסבילות ללקטוז. גם במקרה זה, רמת גלוקוז שעולה מעט או שלא משתנה בעקבות שתיית החלב מצביעה על האפשרות לאי סבילות ללקטוז.
תבחין מימן בנשימה
הנבדק מגיע כשהוא בצום של 12 שעות ומתבקש לנשוף לתוך מכשיר אשר מודד את ריכוז המימן (ביחידות ppm – חלקים למיליון) הנפלט בעת הנשיפה. הנבדק מקבל תמיסת לקטוז ולאחר כ-30 דקות הוא מתבקש לנשוף שוב לתוך המכשיר.
המימן משתחרר כתוצאה מפירוק של הלקטוז על-ידי חיידקים במעי הגס והוא נספג חזרה מהמעי לזרם הדם ונפלט דרך הריאות בתהליך הנשיפה. יש לציין, שגוף האדם אינו מסוגל לשחרר מימן מתרכובות, רק החיידקים המצויים במעי יכולים לעשות זאת. הבדיקה מבוצעת במשך 3 שעות פעמים אחדות, אשר במהלכן אסור לאכול או לשתות. כמות גדולה של מימן בנשימה מצביעה בסבירות גבוהה על אי סבילות ללקטוז. (הסבר: הלקטוז לא התפרק לסוכרים הפשוטים, הגיע בשלמותו למערכת העיכול ועבר שם פירוק על ידי חיידקים).
ביופסיה למעי הדק
בבדיקה נלקחת דגימה מהמעי באמצעות שימוש באנדוסקופ (מכשיר המאפשר צפייה בתוך חללים ואיברים בגוף) לצורך מדידת כמות האנזים לקטאז. כמות נמוכה של אנזים תצביע על סבירות גבוהה לאי סבילות ללקטוז. היות שזו בדיקה פולשנית היא מבוצעת לעיתים נדירות בלבד באינדיקציה זו. הבדיקה שכיחה יותר לאישור מחלת צליאק שבה הסימפטומים דומים לאלו של אי סבילות לחלב.
בדיקת חומציות בצואה
הבדיקה מיועדת לאבחון חוסר סבילות ללקטוז אצל תינוקות ופעוטות. מתן כמויות גדולות של לקטוז כפי שנעשה בבדיקות האחרות מסוכן לילדים היות שהם עלולים להתייבש עקב השלשולים המופיעים לאחר מתן כמות גדולה של לקטוז.
בבדיקה נלקחות דגימות צואה ונבדקת בהן רמת החומציות. אצל תינוק או ילד עם אי סבילות ללקטוז, הצואה תתאפיין ברמת חומציות גבוהה, הנובעת מכך שכמות גדולה של לקטוז לא מפורק הגיעה למעי הגס ועברה התססה על ידי חיידקים, במקום לעבור פירוק וספיגה במעי הדק.
טיפול
אי סבילות ללקטוז הוא מצב שכיח באוכלוסיה וחשוב לטפל בו על מנת להקל על הסימפטומים הנגרמים ממנו. ללקטוז יש חשיבות רבה לגוף כמקור אנרגיה וככלי עזר לספיגת סידן, ברזל ומגנזיום ואנשים עם חסר חלקי של האנזים, עדיין יכולים לצרוך במידה חלב ומוצריו, כך שיוכלו להרוויח מיתרונות אלו.
מידת הרגישות למזונות המכילים לקטוז תשפיע על הטיפול באי הסבילות.
הטיפול המוצע כולל:
הימנעות מאכילת מזונות המכילים לקטוז לתקופה מוגבלת
נועדה לאשר את האבחנה של אי הסבילות. לאחר מכן מחזירים בהדרגה את צריכת מוצרי החלב כאשר תחילה נותנים מוצרים שתכולת הלקטוז בהם נמוכה כמו גבינות ויוגורט ולאחר מכן מזונות כמו חלב וגלידה שתכולת הלקטוז בהם גבוהה.
שימוש בכמוסות או אבקה המכילים אנזימים אשר מסייעים בפירוק הלקטוז
ניתן להשתמש בכמוסות המכילות את האנזים לקטאז וליטול אותן כ-15 דקות לפני ארוחה הכוללת חלב ומוצריו. ניתן להוסיף ישירות לכוס החלב אבקה המכילה את האנזים כ-15 דקות לפני הארוחה. פירוק הלקטוז מתבצע כבר בכוס.
יש כמה תכשירים בשוק, ואפשר לקנות אותם בבתי המרקחת בלי מרשם רופא.
לא לשכוח את הסידן - 800 מיליגרם ליום
במידה שאדם מחליט להגביל או להימנע מצריכת מזונות המכילים לקטוז, עליו לזכור להחליף את מוצרי החלב בתחליפים שיספקו את כמות הסידן הדרושה. ההמלצה לאנשים בריאים מעל גיל 25 היא לצרוך 800 מיליגרם סידן ביום.
מזונות עשירים בסידן כוללים: מוצרי טחינה ושומשום, קטניות דוגמת אפונה ושעועית אדומה, דגים הנאכלים עם העצמות כסרדינים וברבוניות, בשר, שקדים ואגוזים, מוצרי סויה ופולי סויה, ירקות כגון ברוקולי, תרד, ארוגולה, פטרוזיליה, כרוב ולפת. סידן מצוי גם במים מינרלים, בשיעורים משתנים – רצוי לבדוק את הרשום על גבי התווית האחורית של הבקבוק, כדי לדעת אם המים עשירים או יחסית דלים בו.
במידה שנדרש, יש לקחת תוסף תזונה המכיל סידן. יש ליטול את הסידן במנות מחולקות, לא יותר מ 500 מיליגרם בכל מנה.
חשוב לדעת
- רוב האנשים עם אי סבילות יכולים בכל זאת לצרוך כמות חלב השווה לכוס חלב ביום.
- מוצרי חלב כמו יוגורט ובעיקר יוגרט ביו, גבינת קוטג', שמנת חמוצה וגבינות קשות מכילים כמות נמוכה מאוד ולעתים אפילו מזערית של לקטוז.
- הואיל והמזון בארוחה שלמה מתפנה באופן איטי יותר מהקיבה ומאפשר ליותר לקטוז להיות מפורק, רצוי לשלב חלב ומוצרי חלב כחלק מהארוחה ולא כארוחה נפרדת כדי לשפר את תהליך ספיגת הלקטוז.
- שומן מעכב את ספיגת המזון ולכן עדיף לצרוך חלב מלא על פני חלב דל שומן או לצרוך את מוצרי החלב ביחד עם מזון שומני.
- חלב דל לקטוז מכיל את כל רכיבי התזונה הנמצאים בחלב רגיל.
- ניתן לצרוך תחליפי חלב כמו חלב אורז, חלב סויה וחלב שיבולת שועל.
- הוספה של סיבים תזונתיים לארוחה תסייע להפחית את כמות השלשולים הנוצרים עקב אכילה של מוצרי חלב.
- בדיקת צפיפות עצם לגילוי מוקדם של אוסטיאופורוזיס (ירידה בצפיפות העצם הגורמת לעצמות להיות סדוקות ושבירות) נחוצה לאנשים שכלל אינם צורכים חלב ומוצריו.
- ילדים הסובלים מאי סבילות ללקטוז, כדאי שיופנו ליעוץ תזונתי אצל דיאטנית. זאת מאחר שתזונה עשירה בסידן בגיל הילדות חשובה להתפתחות תקינה ולשמירה על בריאות העצם לאורך השנים.
מניעה
לא ניתן למנוע אי סבילות ללקטוז אבל ניתן להפחית את הסימפטומים הנגרמים ממנה על-ידי הימנעות מצריכת אותם מזונות הגורמים לסימפטומים קשים.
ניתן לבדוק את מידת אי הסבילות ללקטוז על-ידי הפסקה מוחלטת של צריכת מוצרי החלב ולאחר מכן להחזיר באופן הדרגתי את המוצרים לתפריט, לפי הסדר הבא: תחילה מוצרי חלב המכילים מעט לקטוז כמו יוגורט וגבינות קשות, אחר כך גבינות רכות ולבסוף חלב. בדרך זו אפשר שלא לוותר באופן מוחלט על אכילת כל מוצרי החלב.
כדאי לבדוק את המצוין על גבי תוויות מוצרי מזון ושתייה, כדי לאתר מרכיבים העלולים להוות בעיה עבורכם. זה כולל מוצרים כמו לחם, דגני בוקר ורטבים לסלטים. כאשר מופיע רישום של אבקת חלב או מוצקי חלב, הוא יכלול לקטוז.
סיבוכים
חלב ומוצריו הם מקור חשוב לתזונה מאוזנת כיוון שמהווים בין השאר מקור טוב לסידן ולויטמין D. הלקטוז שבהם מגביר ספיגה של המינרלים סידן, מגנזיום וברזל.
אדם עם אי סבילות ללקטוז שאינו מצליח לקבל את הקצובה היומית של 800 מיליגרם סידן ליום ו-200 יחידות בין-לאומיות (יחב"ל) של ויטמין D (מגיל 50 – 400 יחב"ל) עלול להיות בסיכון לפתח:
- אוסטיאופניה – מצב לא תקין של צפיפות עצם נמוכה אשר עלול להוביל לאוסטיאופורוזיס.
- אוסטיאופורוזיס – מצב שבו העצם הופכת להיות חלשה והסיכון לשברים בעצמות גדל.
- תת תזונה – כאשר הגוף לא מקבל את הרכיבים להם הוא זקוק לבריאות תקינה.
- איבוד משקל – איבוד משקל גדול מסוכן לגוף ועלול לגרום לאוסטיאופורוזיס.
