30 מאי 2017 ה' סיון תשע"ז
מעודכן לתאריך  29.07.2013 

לא רוצים אבני כליה? אז תקראו כול מילה

אריאל אשל, M.Sc

רמה גבוהה של אוקסלאטים בשתן מהווה סיכון משמעותי להיווצרות
אבני כליה
. תזונה לקויה אחראית למרבית המקרים של עודף אוקסלאטים המכונה היפראוקסלוריה. בין הגורמים לכך צריכה מוגזמת של תרד, במיה אגוזים ושוקולד, תזונה עתירת בשר או אבקות חלבונים, פחות מידי סידן והפרזה בצריכת ויטמין C.

אוקסלאט שייך לקבוצת מולקולות המכונה חומצות אורגניות, שבשעה שמתרכבות עם חומרים נוספים נוצר מלח
אורגני
שבמרבית המקרים הוא מסיס. כאשר החומר עימו מתרכב האוקסלאט הוא סידן נוצר מלח בלתי מסיס, היוצר אבני כליה שגורמים לבעיות בריאות מכאיבות ומסכנות חיים. כ- 80 אחוז מהמקרים של אבני כליה מקורם באבני סידן ואוקסלאט.
רמות גבוהות של אוקסלאט בשתן הוא גורם ראשון במעלה להיווצרות אבני כליה, פי 20 יותר מאשר עודף סידן בשתן.
דווקא מחסור בסידן המלווה בצריכת מזונות עתירי אוקסלאט עלול להוביל ליצירת אבנים, כי אם הסידן קושר את האוקסלאט בדרכי העיכול הוא לא ייספג ממערכת העיכול לגוף, לא יתרכב שם עם סידן ולא יהווה סיכון.
אוקסלאט מצוי בצמחים (בעיקר בעלים), בבעלי חיים ואצל בני אדם. הצמחים משתמשים בו כאמצעי להפרשת עודפי הסידן שהם סופגים מהקרקע. בעיקרון צמחים המושקים על ידי מים עתירי סידן יהיו בעלי יותר אוקסלאטים בעליהם. בגוף בעלי החיים משתתף האוקסלאט במספר תהליכים חיוניים אולם במרבית המכרעת של המקרים מזון מחי אינו מכיל אוקסלאטים. אגב, היותו
גורם סיכון
להיווצרות אבני כליה בלתי מסיסות נתגלתה לראשונה אצל כבשים שצרכו עשב עתיר אוקסלאטים.
בגוף האדם אין לאוקסלאט כול תפקיד משמעותי וללא היותו גורם סיכון להיווצרות אבני כליה לא היה זוכה להתעניינות. לגוף האדם מגיעים האוקסלאטים מחומרי המזון הנצרכים ובנוסף תאי הגוף הופכים חומרים שונים לאוקסלאטים, למשל עודפי ויטמין C יהפכו לאוקסלאט.

מי מועד לרמה גבוהה של אוקסלאטים בשתן?

אם בעבר סברו החוקרים שתזונה לקויה עתירת אוקסלאטים אחראית לפחות מ- 20% ממקרי רמות אוקסלאט חריגות בשתן (ולהיווצרות אבני כליה), הרי כיום, לאור פרסומם של מחקרים עדכניים, סבורים החוקרים שתזונה לקויה עתירת אוקסלאטים אחראית לפחות ל- 50% מהמקרים ומחקרים מסוימים מצביעים על 80%.
תזונה הכוללת דרך קבע רמות גבוהות של מזון עתיר אוקסלאטים (למשל תרד, אגוזים, שוקולד) בליווי תזונה עתירת בשר אדום (או אף אבקות חלבונים) ושאינה מספקת כמויות נאותות של סידן, עלולה להביא לרמות גבוהות של אוקסלאטים בשתן, תופעה המכונה היפראוקסלוריה.
הסידן קושר את האוקסלאט בדרכי העיכול ובכך מונע את ספיגתו ממערכת העיכול לגוף, וכך נמנעת הפיכתו לאבני
כליה
בלתי מסיסות הפוגעות בכליות ובדרכי השתן. אף רמות נמוכות מידי של מגנזיום בתזונה מהוות גורם סיכון להיווצרות היפראוקסלוריה.
שוקולד: צריכה מוגזמת אינה מומלצת
שוקולד: צריכה מוגזמת אינה מומלצת
בניגוד למה שהיה מקובל לחשוב בעבר, שאין כול רע בעודפי ויטמין C כי במקרה הגרוע הם יופרשו בשתן, הרי כיום ברור שעודפי ויטמין C, ובפרט 'מגה מנות' של 1,000 מיליגרם, עלולים לגרום להעלאת רמות האוקסלאטים בשתן, כי עודפי ויטמין C עלולים ליהפך בגוף לאוקסלט. עדיין חשוב להקפיד על צריכת ויטמין C אולם מנות קטנות (250 מיליגרם) עדיפות מכול הבחינות על 'הפצצה'.
נטילת סוגים מסוימים של אנטיביוטיקה עלולה אף היא להוות גורם סיכון להיווצרות היפראוקסלוריה. במעי האדם מתחיל לקנן לערך בגיל 3
חיידק
מעי 'ידידותי' המכונה אוקסלובקטר שמפרק אוקסלאט.
החיידק
הזה עמיד יחסית לפניצילין ולסולפה אך רגיש לסוגים אחרים של אנטיביוטיקה.
היכחדות אוכלוסיית
חיידקים
אלו מהמעי בעקבות נטילה מתמשכת של סוגי אנטיביוטיקה מסוימים עלולה להוביל לספיגה מוגברת של אוקסלאטים מהמעי לגוף ולהיווצרות היפראוקסלוריה. כאשר החיידק נכחד מהמעי קשה מאד לשקם את אוכלוסייתו שם.
גורמים נוספים העלולים להביא להיפראוקסלוריה כוללים בליעה של אתילן גליקול (נוזל כוהלי רעיל חומר מונע קפיאה במקורו) שתגרום לפגיעה בכבד, מחלות
כבד
שאינן מאפשרות לכבד לפרק אוקסלאטים (חלקן מחלות העוברות בתורשה) או מחלות דרכי עיכול.

ירקות ופירות

  • תרד (750 מיליגרם ב-100 גרם סלק)
  • עלי סלק (610 מיליגרם ב- 100 גרם עלים)
  • סלק
  • פטרוזיליה (100 מיליגרם ב- 100 גרם פטרוזיליה)
  • כרישה (89 מיליגרם ב- 100 גרם כרישה)
  • במיה (146 מיליגרם ב-100 גרם במיה)
  • אנדיב
  • קינואה (טרייה)
  • פירות יער
  • תות שדה
  • קיווי
  • ענבי קונקורד
  • תאנים
  • שזיפים
  • מנדרינות
  • מיץ קרנברי

מוצרי מזון אחרים

  • סלרי
  • שעועית ירוקה
  • קישוא
  • תפוחי אדמה
  • שקדים
  • קשיו
  • בוטנים
  • קטניות
  • סויה ומוצריה (טופו, חלב סויה)
  • חיטה
  • זרעי קינואה
  • קקאו
  • שוקולד
  • תה שחור
 
במאמר מוסגר נעיר שכמות האוקסלאטים במזון תלויה במידה רבה בכמות הסידן שבמי ההשקיה ובמי התהום. בישראל כמות הסידן במים נחשבת לגבוהה. לבישול המזון השפעה שולית בלבד על תכולת האוקסלאטים במזון. בישול יתר לא יפחית משמעותית את כמות האוקסלאטים אבל כן יגרום לבריחה או להרס של ויטמינים ומינרלים.

אז לאכול או לא?

לאכול, בהחלט, אבל לא להגזים. כמו בכול עניין ההגזמה וחוסר האיזון הם שורש הרע. במרבית המקרים גוף האדם יודע להתמודד היטב עם כול מה שנאכל, אבל כאשר מגזימים המערכות האמונות על נטרול עודפים לא רצויים עלולות להיות פחות יעילות ואף לקרוס.
כאשר תזונתכם אינה עתירת בשר אדום (עודף חלבון), אינכם צורכים אבקות חלבון, מקפידים על רמה נאותה של סידן ומגנזיום, מקפידים על שתייה מרובה (מים ונוזלים, כך שתייצרו לפחות 2 ליטר
שתן
ליממה) – עליכם לדאוג פחות. אין צורך להצטייד במחשבון אוקסלאטים, אך כן יש צורך שלא להגזים בצריכת מוצרי מזון עתירי אוקסלאטים.
רק מספר מצבים בריאותיים נדירים דורשים הגבלה חמורה של אוקסלאטים, ובעיקרון מצבים אלו הם סוגים שונים של היפראוקסלוריה וכן היפרקלציאוריה מסוג 2. במקרים אלו מומלץ להגביל את הצריכה היומית של אוקסלאט לפחות מ-50 מיליגרם ליום. 50 מיליגרם של אוקסלאט ינבעו למשל מרבע כוס עלי תרד לא קצוצים.
לגבי אנשים שסבלו בעבר מאבני כליה מומלץ לצמצם את צריכת המזונות עתירי אוקסלאט (דוגמת תרד, עלי סלק, סלק, מיץ קרנברי) ולהימנע מצריכת כמויות מוגזמות של ויטמין C.
תרד: לא להגזים בצריכה
תרד: מזין אך עשיר באוקסלאט

מה מוגדר עודף אוקסלאט?

היפראוקסלוריה מוגדרת ומאובחנת כאשר הפרשת האוקסלאטים בשתן עולה על 43 מיליגרם ב-24 שעות אצל גברים ועל 32 מיליגרם אצל נשים. ההבדל בין גברים ונשים אינו נובע מחילוף חומרים שונה אלא בעיקר בשל ממדי הגוף השונים וגודל הארוחות. לחילופין ניתן להשתמש בהגדרה שנחשבת למדויקת יותר ואומרת שרמה לא תקינה היא מעל 30 מיליגרם אוקסלאט בשתן ב-24 שעות, לגרם מופרש של החומר קריאטנין.

כיצד מטפלים בהיפראוקסלוריה?

ללא טיפול מתאים בהיפראוקסלוריה מצב הלוקים יחמיר ויביא במקרים רבים לכשל כלייתי, לצורך בדיאליזה ואף להשתלת כליה או כבד. אבחון מוקדם וטיפול יסייעו רבות ויעלו את סיכויי ההחלמה, כאשר הטיפול תלוי כמובן בגורמים למצב ובמצב המטופל.
קו הטיפול הראשון כולל תזונה ענייה באוקסלאטים, שמירה על רמה נאותה של סידן, ויטמין 6B, ריבוי שתייה, הגבלת צריכה של ויטמין C ומיץ קרנברי ותזונה דלת שומן. במקרים רבים יומלץ גם על תוספת ויטמין E.
כאשר קו הטיפול הראשון אינו יעיל דיו יומלץ על תוספת תוספי תזונה המכילים מגנזיום או זרחן, ובכלל על נטילת תוספים קושרי אוקסלאט (סידן הוא כזה). במקרים מסוימים (למשל היפרקלציאוריה) יומלץ על תוספי
ברזל
ועל מינון גבוה של ויטמין 6B (לפי הגורם לבעיה).
אין להתחיל בנטילת תוספים ללא ייעוץ רפואי מתאים.
מקרים חמורים יותר יטופלו באמצעים נוספים בהתאם למצב החולה. במקרי קיצון מדובר על
דיאליזה
, על
השתלת כליה
או על השתלת כבד.