21 ספטמבר 2017 א' תשרי תשע"ח
מעודכן לתאריך  13.09.2009  באדיבות ה 

מחלת כליות כרונית - מידע רפואי

Chronic kidney disease

טיפול של מחלת כליות כרונית

לרוב נדרש טיפול תרופתי מורכב כדי שכליותיהם של חולים במחלת כליות כרונית יתפקדו באופן תקין.

טיפול באנמיה

אנמיה היא מצב בו יש כמות קטנה מהרצוי של המוגלובין (חומר שנמצא בתאי הדם האדומים ותפקידו לשאת חמצן). חולי כליות כרוניים מסוימים עשויים לקבל עירויי דם בבית החולים, כדי לטפל באנמיה.
רוב חולי הכליה הכרוניים יקבלו תוספי ברזל, שהוא חומר חיוני לתפקודם התקין של תאי הדם האדומים בנשיאת חמצן. ניתן להעלות את רמת הברזל על-ידי נטילת טבליות ברזל גופרתי על בסיס יומי, או על-ידי קבלת זריקות לווריד מפעם לפעם.
במידה שצעדים אלו אינם מספיקים כדי לטפל באנמיה, ניתן לתת זריקת אריתרופויטין (הורמון הדרוש ליצירת תאי דם אדומים) כדי לעזור לגוף לייצר עוד תאי דם אדומים. הזריקות יכולות להינתן דרך הווריד או מתחת לעור. זריקות נפוצות הן אפואטין (Epoetin) אשר ניתנת על פי רוב 3 פעמים בשבוע (שמה המסחרי רקורמון) ודרבפואיטין (Darbeopoeitin) אשר ניתן פעם בשבוע, פעם בשבועיים או פעם בחודש (שמה המסחרי ארנספ).

תיקון מאזן הזרחן

זרחן הוא מינרל הקיים בגוף, שביחד עם סידן מהווה מרכיב חשוב של העצמות. אנחנו מקבלים זרחן מהמזון, בעיקר ממוצרי חלב. במצב תקין מסננות הכליות החוצה את הזרחן העודף, אבל אם יש מחלת כליות עלול להצטבר בגוף זרחן (פוספט) שהכליות לא הצליחו להיפטר ממנו.
רופא, או דיאטן, עשויי לבקש מהחולה להגביל את כמות הזרחן שהוא צורך במזונו. זאת על-ידי צמצום אכילת מזונות שתכולת הזרחן בהם גבוהה, כמו בשר אדום, מוצרי חלב, ביצים ודגים.
כאשר הגבלה תזונתית של צריכת הזרחן איננה מורידה בשיעור הרצוי את רמתו בגוף, ייתכן שהחולה יקבל תרופות הנקראות קושרי זרחן. תרופות אלו מונעות מהזרחן להיספג לתוך הגוף. יש ליטול קושרי זרחן בזמן הארוחות כדי שיפעלו ביעילות. דוגמא לתרופה קושרת זרחן היא Sevelamer (שמה המסחרי רנג'ל).

תוספי ויטמין D

אצל אדם בריא, הכליות אמורות לשפעל את ויטמין D המתקבל מהמזון ומהשמש, כדי שהגוף יוכל לעשות בו שימוש. בקרב חולים במחלת כליות כרונית עלולות להיות רמות נמוכות מידי של הוויטמין אשר חשוב לבריאות העצמות.
ייתכן שירשמו לחולה תוספי ויטמין D כדי להעלות את הרמה של ויטמין D בגופו ובכך להפחית את הסיכון לנזק לעצמות. דוגמאות לתוספי ויטמין D הם calcitriol (סילקיס, קלציג'קס) ו-alfacalcidol (אלפא די 3 ואחד אלפא).

יתר לחץ דם

רבים מחולי הכליות הכרוניים יצטרכו ליטול תרופות לויסות יתר לחץ דם. הסוג העיקרי של תרופות להורדת לחץ דם נקרא מעכבי ACE.
עם מעכבי ACE נמנים:
  • קפטופריל (קפטופריל, אסריל).
  • אנלפריל (קונברטין, אנלדקס, נפריל, אנלפריל, נפריזיד).
  • ליזינופריל (טנסופריל).
  • פרינדופריל פרסטוריל).
  • רמיפריל (רמיפריל, טריאקור, טריטייס, רמיטנס).
 
אם מעכב ACE מסוים אינו מווסת כהלכה את יתר לחץ הדם של המטופל ייתכן שיוחלף בטבליות אחרות.

בצקת (הצטברות נוזלים)

אצל חולה במחלת כליות אין הכליות מסוגלות להיפטר מעודף נוזלים כבעבר. נוצרת אצלו הצטברות של נוזלים, לרוב בקרסוליים או מסביב לריאות. לפיכך, ייתכן שהחולה יתבקש להגביל את צריכת הנוזלים היומית, בין השאר על-ידי הפחתת צריכה של מאכלים שיש בהם נוזלים, דוגמת רטבים. כן ייתכן שייעשה שימוש בתרופות משתנות (דיורטיות) כמו פורוסמיד (מיפאר, פוזיד, פורוסמיד-פרזניוס).

הקלה של תופעות לוואי למחלת כליות

קיימות תרופות המיועדות להקלה של תופעות לוואי למחלת כליות. תרופות אלו כוללות:
  • תרופות אנטי-היסטמיניות (נגד אלרגיה) כמו כלורפניראמין (ששמה המסחרי אהיסטון) כדי להקל על הגירוד הנגרם מרמות זרחן גבוהות.
  • תרופות אנטי-אמטיות (נגד בחילות) כמו מטקלופרמיד (ששמה המסחרי פראמין) כדי להקל על בחילות הנגרמות מהטוקסינים (רעלנים) שעלולים להצטבר בגוף החולה עקב מחלת הכליות.

אם החולה סובל מתסמונת הרגליים העצבניות (restless legs syndrome) , המתבטאת בכאבים, קופצניות או נימול ברגליים בעת השינה, תופעה שהינה שכיחה יחסית אצל חולי כליות, ייתכן שייעשה שימוש בתרופה מיוחדת לטיפול בתסמונת זו.

דיאליזה והשתלת כליה

חולים רבים באי ספיקת כליות יכולים להיות מטופלים באמצעות תרופות, אולם בשלב כלשהו תפקודי הכליות שלהם עלולים לרדת לרמה כזו שתדרוש דיאליזה או השתלת כליה.