אבני מרה - מידע רפואי

כיס המרה הוא שק קטן שנמצא מתחת לכבד. המרה היא נוזל המיוצר על ידי הכבד. היא נאגרת ומרוכזת בכיס המרה, משם עוברת אל המעי הדק דרך צינורות המרה כדי לעזור בעיכול, במיוחד של שומנים.

אצל אדם אחד מתוך כל 10 נוצרות אבני מרה, שהן גושים של חומר שומני דמוי כולסטרול אשר התמצק והתקשה. לעיתים, פיגמנטים במרה או משקעים של סידן עלולים אף הם ליצור אבני מרה.

אצל אנשים מסוימים יש מספר גדול של אבנים קטנות מאוד, הדומות לאבני חצץ עדין. אצל אחרים נוצרת אבן בודדת, גדולה דיה כדי למלא לחלוטין את כיס המרה.

הסיכוי לפתח אבני מרה גדול יותר אצל:

• נשים.
• אנשים מעל גיל 40.
• אנשים בעלי עודף משקל.
• אנשים שנוזל המרה שלהם מכיל יותר מדי כולסטרול.
• אנשים שיציאת כיס המרה שלהם חסומה או מזוהמת.
• אנשים שלהם היסטוריה משפחתית של אבנים במרה.

לעיתים קרובות אבנים במרה מתגלות במקרה, שעה שעוברים צילום רנטגן או סריקת אולטרה סאונד למטרות אחרות. במקרים אלו, עדיף לא לעשות דבר אלא אם כן הן גורמות לסימפטומים.

אצל פחות מחמישית מבעלי אבני המרה יופיעו סימפטומים. על-פי-רוב האבנים נשארות בתוך כיס המרה ואינן גורמות לבעיות.

לפעמים אבני המרה עלולות לגרום לכיס המרה להזדהם (דלקת כיס מרה, כולציסטיטיס). מצב כזה עלול לגרום ל:

• כאב מתחת לצלעות בצד ימין.
• כאב בגב ובכתף ימין.
• חום.
• בחילות.
• הקאות.

עווית מרתית

אם אבני המרה עוברות דרך צינור המרה אל התריסריון, עלולים להיגרם כאבים, מצב הידוע כעווית מרתית. הכאב מורגש בדרך כלל בחלק העליון של הבטן, במרכז או קצת בצד ימין, ולעיתים קרובות קורה כשעה לאחר ארוחה הכוללת מזון עתיר שומן.

בדרך כלל נמשך הכאב שעות אחדות לפני שהוא נעלם. הסובלים מאבנים במרה עלולים לחוש כאב רצוף גם למעלה מ-24 שעות, או לחילופין לחוות גלי כאב.

יש אנשים שמתארים את הכאב כדומה לכאב הנגרם בעת קשיי עיכול מאוד חמורים. במקרים מסוימים, הכאב יכול להיות חזק כמו הכאב שחשים בעת התקף לב. אל הכאב עלולות להתלוות בחילות והקאה.

זיהום

אבני מרה עלולות לגרום לסימפטומים דמויי תסמיני שפעת, כמו חום גבוה ורעידות. יש בתסמינים כאלה להעיד על כך שהתפתח זיהום בכיס המרה.

מצב כזה מחייב בדרך כלל אישפוז בבית החולים לצורך הסרת כיס המרה.

צהבת

זהו סיבוך לא שכיח של אבנים במרה. הוא מתפתח כאשר אבני המרה יוצאות אל מחוץ לכיס המרה ונתקעות בצינור המרה. במצב כזה אין המרה יכולה לעבור אל המעי והיא מחלחלת אל מחזור הדם.

במצב של צהבת, העור ולחמיות העיניים מצהיבים.

לעתים האבן עוברת בסופו של דבר אל המעי, אבל בדרך כלל יש צורך בניתוח על מנת להוציא אותה.

פנקראטיטיס

פנקראטיטיס היא דלקת של הלבלב שמהווה סיבוך של אבני מרה. תסמינה העיקרי הוא כאב בטן, שלעיתים עלול להיות חמור. קיימים שני סוגים של פנקראטיטיס: פנקראטיטיס חריפה, שבה הלבלב הופך דלקתי תוך תקופת זמן קצרה (והדלקת חולפת כעבור כמה ימים) ופנקראטיטיס כרונית, שבה הדלקת בלבלב נמשכת שנים רבות וגורמת לו נזק באופן הדרגתי. פנקראטיטיס כרונית עלולה להתפתח בעקבות התקפים חוזרים ונשנים של פנקראטיטיס חריפה.

כולנגיוגרפיה היא שיטת בדיקה המיועדת לתת מידע רב יותר על אבני המרה ועל מצב כיס המרה.

בכולנגיוגרפיה משתמשים בצבע שניתן לראותו בצילומי רנטגן. הצבע מוזרק למחזור הדם כדי שיתרכז בצינורות המרה ובכיס המרה. לחילופין הוא מוחדר לצינורות המרה באמצעות סיב אופטי גמיש המכיל מצלמה (אנדוסקופ), בתהליך המכונה אנדוסקופיה של דרכי המרה והלבלב או ERCP.

לאחר שהצבע הוחדר, מבצעים את צילומי הרנטגן. צילומים אלה מסוגלים לגלות כל חריגה במערכת המרה והלבלב, כמו אבני מרה, מחלות של צינורות המרה, פנקראטיטיס (דלקת הלבלב) או סרטן הלבלב.

כאשר כיס המרה ומערכות המרה תקינות, הצבע נראה בכל המקומות בהם נוזל המרה אמור לעבור (הכבד, צינורות המרה, המעיים וכיס המרה). אולם אם הצבע אינו מופיע באחד או יותר מהמקומות האלה, לרוב פירוש הדבר שאבני מרה גורמות לחסימה.

טיפול נדרש רק אם אבני המרה גורמות לדלקת בכיס המרה, חוסמות את צינורות המרה, או עוברות מצינורות המרה אל המעיים.

מאחר שלעיתים קרובות אבני המרה מורכבות מחומרים שומניים כמו כולסטרול, מומלץ לשמור על תזונה מאוזנת ודלת שומנים רוויים.

ניתוח לכריתת כיס המרה (כולציסטקטומיה)

בדרך כלל מטפלים באבני מרה על ידי הסרה כירורגית (ניתוח) של כיס המרה בתהליך המכונה כולציסטקטומיה. מדובר בניתוח זעיר אך פולשני שבו מבוצע חתך קטן בלבד (ניתוח "חור מנעול", keyhole).

אצל כ-10% מהחולים לא ניתן להוציא את כיס המרה באמצעות ניתוח "חור מנעול" והם זקוקים לניתוח פתוח שבו כיס המרה מוצא דרך חתך גדול בבטן.

סוג זה של ניתוח מחייב שהייה ארוכה יותר בבית החולים וההחלמה ממנו אורכת כששה שבועות.

בתום הטיפולים שאוזכרו, ייתכן שתינתן למטופל חומצה אורסודאוקסיכולית (חומצה שמצויה בנוזל המרה) כדי למנוע מאבני מרה להתפתח שוב. חומצה אורסודאוקסיכולית מפחיתה את כמות הכולסטרול בנוזל המרה ועל כן יש בה כדי למנוע התפתחות אבני מרה.

עד 25% מהאנשים שיש להם אבני מרה עלולים לחוות סימפטומים חוזרים במשך שנה אחרי הטיפול.

הסיבוך השכיח ביותר לניתוח הוא נזק לצינורות המרה, מצב שעלול להצריך ניתוח נוסף. הסיכויים לפתח סיבוכים במהלך הניתוח או לאחריו גדלים:

• ככל שהמנותח מבוגר יותר.
• אם יש לו עודף משקל.
• אם הוא אלרגי לחומר ההרדמה.
• אם הוא סובל מבעיות בריאותיות אחרות.

יחד עם זאת יש לציין שכריתת כיס המרה הוא הליך בטוח יחסית ועבור רוב האנשים התועלת עולה על הסיכון.

המסת אבני המרה

אבני מרה שמורכבות מכולסטרול יכולות להיות מומסות על-ידי שימוש בתרופה שמכילה חומצה אורסודאוקסיכולית. ייתכן שיהיה צורך ליטול את התרופה במשך תקופה של עד שנתיים. טיפול זה, המכונה המסה, מתאים רק לכ-20% מהחולים (למשל, לאנשים שאינם יכולים לעבור הרדמה כללית הנדרשת לפני ניתוח) ואינו בעל שיעורי הצלחה כמו ניתוח.

טיפולים פחות שכיחים

במקרים נדירים, בהם ניתוח לכריתת כיס המרה אינו אפשרי ולא ניתן ליטול חומצה אורסודאוקסיכולית להמסת האבנים, קיימים מספר טיפולים אחרים שניתן לשקול:

אנדוסקופיה של דרכי המרה והלבלב (ECRP)

ECRP מיועד להוצאת אבני מרה מבלי לכרות את כיס המרה. הטיפול מבוצע בדרך כלל אגב הרדמה מקומית, כלומר המטופל ער אך אינו חש בשום כאב.

אנדוסקופ (סיב אופטי גמיש שבקצהו מצלמה זעירה) מועבר מהפה דרך מערכת העיכול אל תוך כיס המרה. תייל המחומם בחשמל מועבר דרך האנדוסקופ ומשמש להרחבת הפתח לצינור המרה. בשלב הבא האבנים מוצאות או שהן מושארות במקומן כדי שתעבורנה בעצמן אל המעי.

ליתוטריפסיה Lithotripsy

ליתוטריפסיה היא שיטה בה מכוונים גלי הדף על-קוליים אל אבני המרה כדי לשבור אותן לחתיכות קטנות שיכולות לצאת בביטחה עם הצואה. משתמשים בסוג טיפול זה רק לעיתים רחוקות מאחר שהוא מתאים רק כשיש מספר מועט של אבני מרה.

גם בתום הטיפולים הללו, ייתכן שתינתן למטופל חומצה אורסודאוקסיכולית (חומצה שמצויה בנוזל המרה), כדי למנוע מאבני מרה להתפתח שוב.

חומצה אורסודאוקסיכולית מפחיתה את כמות הכולסטרול בנוזל המרה ועל כן יש בה כדי למנוע התפתחות אבני מרה.

רוב הגורמים שמעלים את הסיכויים לפתח אבנים במרה הם קבועים ואינם ניתנים למניעה, כמו גיל ומין.

מאידך גיסא, לאור התפקיד שממלא כולסטרול בהיווצרות אבני מרה, מומלץ להימנע מאכילה של מזונות שומניים עתירי כולסטרול. מומלץ להקפיד על תזונה דלה בשומן ועשירה בסיבים תזונתיים שכוללת גם שפע ירקות ופירות טריים (חמש מנות ביום) ודגנים מלאים.

גם עודף משקל מעלה את כמות הכולסטרול במיץ המרה ואת הסיכויים לפתח אבני מרה. לכן, רצוי לשמור על משקל גוף תקין על-ידי אכילת מזון בריא והקפדה על ביצוע פעילות גופנית.

יחד עם זאת, יש להימנע מדיאטות דלות בקלוריות הגורמות לירידה מהירה במשקל, שכן יש מחקרים המראים שהן משנות את ההרכב הכימי של מיץ המרה ומעלות את הסיכויים לאבני מרה. מומלצת דיאטה שמביאה לירידה הדרגתית במשקל.

כאשר אבני המרה חוסמות את צינור המרה או את התריסריון (חלק של המעי הדק), עלולה זרימת מיצי העיכול אל הלבלב להיחסם באופן זמני ולגרום לסיבוכים הבאים:

• צהבת חסימתית: הצהבה של העור ושל לחמיות העיניים, שתן כהה וצואה צבעונית חיוורת.
• פנקראטיטיס חריפה: דלקת של הלבלב, הגורמת לכאבי בטן אשר מורגשים לרוב מאחורי הצלעות ומתפשטים לכיוון הגב.

אם אחד מהסימפטומים האלה קורה, סביר שיהיה צורך בניתוח להוצאת אבני המרה.

רוב האנשים שהוצא מגופם כיס המרה יכולים להמשיך לאכול תזונה נורמלית. כמחצית מהם מדווחים על תחושות של נפיחות וקשיי עכול המודגשות לאחר אכילת מזון שומני.

יש אנשים שחווים עליה בתדירות הטלת צואה לאחר כריתת כיס המרה. ניתן לטפל במצב זה על-ידי תרופות נגד שילשולים.

לאנשים שהוצאו מהם אבני מרה, אך לא הוסר כיס המרה, ייתכן שתינתן חומצה אורסודאוקסיכולית.