כיב פפטי (אולקוס) - מידע רפואי

כיב הוא חור או פגם בשכבה המצפה איברים שונים. המונח "פפטי" מתייחס לחלקים בגוף שיש בהם סביבה חומצית, כמו הקיבה והתריסריון (החלק העליון של המעי הדק) שבמערכת העיכול.

כיב פפטי (או בשמו העממי אולקוס) הוא שם שניתן לכיבים הפוגעים במערכת העיכול, בעיקר בקיבה ובתריסריון.

קיימים שני סוגים של כיבים פפטיים, בקיבה ובתריסריון. כיבי תריסריון שכיחים יותר בקרב גברים בגילאי 30-50 ואילו כיבי קיבה שכיחים יותר בקרב נשים לאחר גיל 60.

כיצד נוצרים כיבים פפטיים?

הקיבה מייצרת חומצה על מנת לפרק ולעכל מזון. אף שהחומצה חזקה מאוד, דפנות הקיבה והתריסריון מוגנים מפניה על-ידי ציפוי של ריר הנקרא מוקוס. כאשר חלק מציפוי המוקוס בקיבה או בתריסריון ניזוק, הרקמה הרגישה שמתחתיו אינה מוגנת עוד ואז נוגעת חומצת הקיבה בדופן הקיבה או בתריסריון וגורמת נזק לאזור ולהיווצרות כיב.

כאבי בטן עלולים להיות הסימפטום הראשון של כיב קיבה, אבל ייתכן גם שלא יופיע שום סימפטום. עם זאת חשוב לזכור שבדרך כלל כאבי בטן אינם מצביעים על מצב רציני או על סיבה לדאגה.

אם יש לכם כיב פפטי, הסימפטומים השכיחים ביותר הם:

• כאב שמזכיר קשיי עיכול בבטן העליונה או בתחתית החזה, חזק דיו כיד להעירכם משינה.
• קושי לבלוע מזון.
• עלייה של מזון בוושט.
• הרגשת בחילה אחרי אכילה.
• חוסר תיאבון.
• ירידה במשקל.

אצל חולים שונים כאבי הבטן מתחזקים או נחלשים במצב של תיאבון או שובע.

מקרי חירום

פנו בדחיפות לקבלת טיפול רפואי אם אתם חווים אחד או יותר מהסימפטומים הבאים:

הקאת דם (שיכול להיות אדום בוהק או להראות כמו גרגירי קפה).

כאבי בטן פתאומיים וחמורים.

קיימים שני גורמים עיקריים לכיבים פפטיים:

• זיהום של החיידק הליקובקטר פיילורי (ה. פיילורי). גורם זה אחראי לכ-80% מהכיבים בקיבה ולכ-95% מהכיבים בתריסריון.
• תרופות אנטי-דלקתיות שאינן סטרואידיות, שהן משככי כאבים וכוללות אספירין. תרופות אלו אחראיות ל-20% מהכיבים בקיבה ול-5% מהכיבים בתריסריון.

הליקובקטר פיילורי (ה. פיילורי)

למרות שאנשים לא מעטים נושאים את החיידק ה. פיילורי, לא ברור מדוע מתפתחים כיבים רק אצל חלק מהם.

ה. פיילורי מתפשט דרך מזון, מים ורוק. מגע של פה בפה או שתייה ואכילה מכלים משותפים עלולה לאפשר לו להתפשט. רוב האנשים נדבקים בזיהום במהלך הילדות. שכיחות ההדבקה פוחתת ככל שמשתפרים הרגלי ההיגיינה.

החיידק חי בריר הדביק (מוקוס) שמצפה את דופן הקיבה והתריסריון. הוא מייצר אנזים הנקרא אוריאז, אשר מנטרל את החומצה שבקיבה (הופך אותה לפחות חומצית). הקיבה מגיבה על כך בייצור עוד חומצה, וזו עלולה לגרות את הציפוי שלה.

בנוסף, מחליש החיידק את מערכת ההגנה של הקיבה וגורם לדלקת באזור הפגוע. יש צורך לסלק את החיידק לחלוטין על מנת למנוע את חזרת הכיבים.

נוגדי דלקת שאינם סטרואידים (NSAID)

נוגדי דלקת שאינם סטרואידים (NSAID) הם תרופות לשיכוך כאבים קלים ומתונים כדוגמת כאבי ראש וכאבי מחזור. נמנות עימן התרופות אספירין ואיבופרופן. לעיתים קרובות, תרופה כזו עלולה לגרום לכיבים פפטיים.

חלק מהתרופות הנמנות על משפחת ה- NSAID ניתנות לרכישה ללא מרשם רופא וחלקן מחייבות מרשם רופא, דוגמת דיקלופנק (שם מסחרי- וולטרן), נפרוקסן ומלוקסיקם, המשמשות לטיפול במחלות כמו דלקת מפרקים (ארתריטיס).

NSAID פוגעות ביכולת הקיבה לייצר את שכבת המוקוס הרירית. תרופות אלה יכולות גם לפגוע בזרימת הדם אל הקיבה וביכולת הגוף לתקן תאים.

גורמים נוספים

כיוון שלחולים מסוימים יש היסטוריה משפחתית של כיבים פפטיים, סבורים שלגורמים גנטיים יש תפקיד בהתפתחות הכיבים.

עישון ושתיית אלכוהול עלולים גם הם לגרות את ציפוי הקיבה ולהפחית את ייצור הריר המגן.

קרוב לודאי שלחץ נפשי אינו גורם לכיבים, אולם הקיבה מייצרת יותר חומצה בתגובה ללחץ. יתר חומצה עלול להחמיר את הסימפטומים של כיבים קיימים.

למרות שרופא המשפחה יכול לכאורה לאבחן כיב פפטי בהסתמך על הסימפטומים שתיארתם לו, הוא ירצה בדרך כלל לאשש את האבחון באמצעות בדיקות.

אנדוסקופיה

הליך זה המתבצע בבית חולים וכולל העברת צינור דק וגמיש (אנדוסקופ) דרך הפה והוושט אל תוך הקיבה והתריסריון, הוא הדרך המדויקת ביותר לאשש אבחנה של כיב פפטי.

האנדוסקופ מעביר תמונות המצולמות באמצעות מצלמה זעירה המקובעת בקצהו. התמונות הן באיכות כה טובה שרופא הצופה בהן מסוגל לאשש את האבחנה או לשלול אותה, מבלי להזדקק לבדיקות נוספות.

תוך כדי האנדוסקופיה ניתן גם לקחת דגימת רקמה (ביופסיה) מהקיבה או מהתריסריון ולבדוק בה הימצאות של החיידק הליקובקטר פילורי (ה. פילורי).

אבחון של זיהום בה. פיילורי

אם רופא המשפחה סבור שהסימפטומים שתיארתם לו נובעים מזיהום בה. פיילורי, הוא ימליץ על מספר בדיקות:

• מבחן נשיפה לאיתור הליקובקטר פילורי: מבחן נשיפה הוא בדיקה בלתי פולשנית לגילוי החיידק. במבחן זה מתבקש הנבדק לשתות תמיסת אוריאה המכילה פחמן מסומן באופן הניתן למעקב. הבדיקה מנצלת את יכולת החיידק לפרק אוריאה לאמוניה ודו-תחמוצת הפחמן (CO2). אם החיידק נוכח בקיבה, הפחמן המסומן יימצא ב- CO2 שבאוויר הננשף על ידי הנבדק לתוך מתקן מעקב.
• בדיקת אנטיגן בצואה: במבחן זה נבדקת דגימת צואה לנוכחות אנטיגן (חלקיקי חלבוני) של החיידק.

כאשר הבדיקות חיוביות (כלומר שיש לנבדק זיהום של החיידק ה. פילורי) יזדקק החולה לטיפול על מנת להכחיד את החיידק ולאפשר לכיב להירפא.

סוג הטיפול בכיב פפטי תלוי בגורם לו. כאשר הכיב נגרם כתוצאה מזיהום בחיידק ה. פיילורי, יטופל הזיהום בראש ובראשונה על ידי הרחקת החיידק. אם הכיב נגרם כתוצאה משימוש בתרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידליות (NSAID), ייעשה שימוש בתרופות שתפחתנה את כמות החומצה בקיבה, או שהתרופות שגרמו לכיב תוחלפנה.

תרופות ממשפחת מעכבי משאבת מימן (PPI)

כאשר אין מדובר בזיהום חיידקי, ירשום רופא המשפחה תרופות המכונות מעכבי משאבת מימן (Proton pump inhibitors). מעכבי משאבת מימן מפחיתים את כמות החומצה המיוצרת על-ידי הקיבה.

עם קבוצת תרופות זו נמנות אומפראזול (פרילוסק), אסומפראזול (נקסיום), לנסופראזול (פרבאסיד), פנטופראזול (פרוטוניקס, פנטולוק) וראבפראזול (אסיפקס).

נטילת מעכבי משאבת המימן במשך חודש עד חודשיים תספיק על-פי-רוב כדי להביא לריפוי הכיב (משך זמן ההחלמה המדויק משתנה בהתאם למידת החומרה של הכיב). אם על המטופל לעבור אנדוסקופיה הוא יאלץ להפסיק את נטילת מעכבי משאבת המימן לפחות 14 יום לפני הבדיקה (תרופות אלו עלולות להקשות על זיהוי הכיב באמצעות האנדוסקופ).

במקרים מסוימים, מעכבי משאבת המימן גורמים לתופעות לוואי, אולם הן בדרך כלל מתונות והפיכות. עם תופעות לוואי אלו נמנים:

• כאבי ראש.
• שלשולים או עצירות.
• בחילות.
• כאבי בטן.
• סחרחורות.
• פריחה בעור.

טיפול בזיהום של החיידק ה. פיילורי

הליקובקטר פיילורי (ה. פיילורי) הוא חיידק. בדרך כלל מטפלים בזיהומים שהוא גורם בעזרת שילוב של מעכבי משאבת מימן עם שני סוגים של אנטיביוטיקות, אותן יש ליטול פעמיים ביום, במשך 7 ימים.

יש להקפיד לקחת את התרופות על-פי ההוראות, על מנת שהטיפול המשולש יהיה יעיל. בדרך כלל הכיב יתחיל להיעלם תוך ימים אחדים.

אצל 90% מהחולים משיג הטיפול תוצאות יעילות, אולם אם הבדיקות שנערכות בסיומו מראות כי הזיהום לא חוסל, ירשום הרופא שילוב שונה של אנטיביוטיקות.

כיב קיבה שנגרם על-ידי ה. פיילורי מעלה במידה קטנה את הסיכון ללקות בסרטן קיבה. מסיבה זו חשוב לוודא שהטיפול הושלם בהצלחה.

הפסקת נטילת נוגדי דלקת שאינם סטרואידים

אם הכיב הפפטי נגרם כתוצאה מנטילת תרופות ממשפחת נוגדי הדלקת שאינם סטרואידים, במידת האפשר יש להפסיק להשתמש בתרופות אלו. ראוי להיוועץ ברופא לגבי חלופות אפשריות כמו פרצטמול (אקמול, דקסמול) שאיננו גורם לכיב או מחמיר את מצבו.

אף אם יש לחולה מחלה או מצב רפואי אחר הגורם לכאבים חזקים, עשוי הרופא, במידת האפשר, להמליץ על הפסקת השימוש בנוגדי דלקת שאינם סטרואידים על מנת לאפשר לכיב להירפא.

כל עוד המטופל מבין את הסיכונים הכרוכים בדבר, הוא יכול להמשיך לקחת נוגדי דלקת שאינם סטרואידים. הרופא עשוי להמליץ על הפחתת המינון של תרופות אלו ולהעריך את הצורך של המטופל בהן לפחות אחת לשישה חודשים.

יחד עם האמור, יכול גם הרופא לרשום למטופל תרופות לשימוש שוטף ארוך טווח, היינו מעכבי משאבת מימן או תרופות מסוג חוסמי H2, שאותן יש ליטול יחד עם נוגדי הדלקת שאינם סטרואידים.

אלג'ינטים

מספר נוגדי חומצה מכילים אלג'ינט, שהוא חומר אשר עוזר בהקלה על קשיי עיכול הנגרמים כתוצאה מזרימה חומצית חוזרת (acid reflux). במצב זה החומצה שבקיבה דולפת אל הוושט וגורמת שם לגירוי (צרבת).

אלג'ינטים פועלים על-ידי יצירת מחסום עשוי קצף הצף על גבי תכולת הקיבה ומונע מהחומצה שבה להגיע אל הוושט.

על המטופל ליטול נוגדי חומצה שמכילים אלג'ינטים לאחר האוכל. כאשר נוטלים אלג'ינטים שעה שהקיבה ריקה הם יעזבו אותה מהר מדי ולא יהיו יעילים.

תרופות ממשפחת חוסמי H2

תרופות אלו מפחיתות את כמות החומצה בקיבה.

לא ניתן ליטול את התרופה סימטידין השייכת למשפחת תרופות אלו, אם המטופל נוטל גם אריתרומיצין או וורפרין. זאת בשל יחסי הגומלין ביניהן אשר גורמים לתופעות לא רצויות.

בדומה לאמור לגבי תרופות ממשפחת מעכבי משאבת מימן, יש לחדול מנטילת תרופות חוסמי H2 לפחות 14 יום לפני בדיקת אנדוסקופיה. (תרופות אלו עלולות להקשות על זיהוי הכיב באמצעות האנדוסקופ).

תופעות הלוואי של התרופות אינן שכיחות. עמן נמנים:

• שלשולים.
• כאבי ראש.
• סחרחורות.
• פריחות על העור.
• עייפות.

מעקב

ייתכן שלמטופל יהיו קשיי עיכול גם לאחר סיום הטיפול והחלמת הכיב. במצב כזה ניתן להקל על הסימפטומים על-ידי שינויים בתזונה ובאורח החיים.

אם קשיי העיכול נותרים בעינם, למרות השינויים שבוצעו, יכול הרופא לרשום תרופות ממשפחת מעכבי משאבת מימן או חוסמי H2, במינון נמוך ככול האפשר שהוא עדיין יעיל.

במקרים נדירים, עלולים כיבים פפטיים לגרום להתפתחות סיבוכים מסוימים.

דימומים

כיבים פפטיים עלולים לגרום לדימום בציפוי של הקיבה או של התריסריון. אם הדימום איטי ומתרחש במשך זמן רב, עלולה להיווצר אנמיה – מצב ש בו רמת תאי הדם האדומים נמוכה.

מאידך גיסא, דימום מהיר ופתאומי (שטף דם) עלול לסכן חיים.

כאשר מופיע אחד מהסימפטומים הבאים, יש לפנות בדחיפות לקבלת טיפול רפואי:

הקאת דם (שיכול להיות אדום מבהיק או להראות כמו גרגירי קפה).

כאבי בטן חזקים ופתאומיים.

פריטוניטיס (דלקת צפק)

אם כיב פפטי מחמיר מאוד, הוא עלול לקרוע את דופן הקיבה או התריסריון. הקרע עלול להוביל לפריטוניטיס. מדובר בזיהום של הקרום הדק (פריטונאום, צפק בעברית) אשר מצפה את מערכת העיכול מבחוץ.

פריטוניטיס עלול להיות כואב מאוד וכמו כן לגרום לחום גבוה (מעל 38 מעלות), לצמרמורות, בחילות והקאות ול"בטן קשה". אם מופיעים תסמינים כאלה, יש לפנות מייד לקבלת טיפול רפואי.

היצרות של שוער הקיבה (Pyloric stenosis)

כיב פפטי שגורם לדלקת כרונית (מתמשכת על פני טווח ארוך) בציפוי של הקיבה או של התריסריון עלול לגרום להיצרות שוער הקיבה – המעבר הקטן והצר המחבר את הקיבה לתריסריון. שוער קיבה שהוצר לא יוכל לאפשר מעבר מזון אל המעיים, דבר שעלול לגרום להקאות ולירידה במשקל. הירידה במשקל נובעת מכך שהגוף לא מקבל במצב זה את תוצרי פירוק המזון מהמעי.

כיבים פפטיים חוזרים

הסיכון לכיב פפטי אצל מי שלקה בו בעבר גדול מזה של מי שלא לקה בו. מי שהזיהום בה. פיילורי הוסר לחלוטין ממנו נמצא בסיכון של 5% לכיב חוזר. לעומת זאת, אצל מי שהזיהום החיידקי לא הוסר באופן מוחלט, הרי הוא נמצא בסיכון של 60% לפתח כיב קיבה נוסף ובסיכון של 80% לפתח כיב תריסריון.