23 מאי 2017 כ"ז אייר תשע"ז
מעודכן לתאריך  04.11.2013  באדיבות ה 

תסמונת גיליאן-ברה - מידע רפואי

Guillain-Barré syndrome

מבוא לתסמונת גיליאן-ברה

תסמונת גיליאן ברה היא תסמונת נדירה המערבת את מערכת העצבים ההיקפית (המכונה גם 'פריפרית'). התסמונת מתרחשת כאשר מערכת
החיסון
של הגוף תוקפת חלקים של מערכת העצבים. לפיכך, ניתן לסווגה כמחלת
חיסון
עצמי (מחלה אוטואימונית).
הגורם לתסמונת גיליאן ברה אינו ידוע. עם זאת, כ- 60% מהלוקים בה מפתחים אותה זמן קצר לאחר שסבלו מזיהום חיידקי או נגיפי (ויראלי). מניחים שהזיהום גורם לשיפעול מערכת החיסון, אשר תוקפת את שורשי העצבים ואת העצבים ההיקפיים.
כאמור, מדובר במצב נדיר (1-2 אנשים מכל 100,000) אשר יתכן בכל גיל, לרבות בתקופת הילדות. תסמונת גיליאן ברה שכיחה בעיקר בקרב מבוגרים בגילאי 30-50. מעט יותר גברים לוקים בתסמונת, בהשוואה לנשים.
הסימפטומים לרוב מתפתחים תוך כשבוע עד שלושה שבועות לאחר מחלה זיהומית כגון צינון,
כאב גרון
או
דלקת
מעי. בדרך כלל מתחילים הסימפטומים בכפות הרגליים והידיים ומשם מתפשטים לזרועות ולרגליים. בשלב ראשון יתכנו סימפטומים הכוללים:
  • כאב
    ,
    נימול
    ותחושת הרדמות בגפיים.
  • חולשת שרירים ההולכת ומתקדמת. חולשת השרירים לרוב תערב את שני צדי הגוף ותחמיר תוך מספר ימים.
  • חוסר יציבות ובעיות בתיאום בין עין ויד (קואורדינציה). חלק מהלוקים בתסמונת מתקשים ללכת ללא סיוע.
 

מערכת העצבים ההיקפית

זוהי רשת העצבים הנמצאת מחוץ למערכת העצבים המרכזית (היינו, המוח וחוט השדרה) אשר כוללת עצבים תנועתיים (מוטוריים) באמצעותם שולט המוח בתנועת שרירי הגוף.
אצל הלוקים בתסמונת גיליאן ברה תוקפת מערכת החיסון את עצבי המערכת ההיקפית. עקב כך מתפתח תהליך דלקתי המוביל לאובדן תפקודם של העצבים ההיקפיים.
התהליך הדלקתי בעצבים ההיקפיים מתבטא בתחושת הנימול וההירדמות בגפיים ובזרועות ובהמשך אף עלול לגרום לפגיעה תחושתית ולחולשה בגפיים. במקרים מסוימים עלולים להיפגע גם שרירי מערכת הנשימה.

אבחון התסמונת

עלול להיות קשה להבחין בין הסימפטומים של תסמונת גיליאן ברה לבין סימפטומים המאפיינים מצבים רפואיים אחרים המערבים את מערכת העצבים ואת המוח. על מנת לסייע בקביעת האבחנה לרוב תבוצענה הבדיקות הבאות:
  • בדיקת EMG (בדיקת הולכה עצבית, אלקטרומיוגרפיה). בעזרת בדיקה זו ניתן למדוד את תפקוד השרירים והעצבים.
  • ניקור מותני. בדיקה במהלכה מוחדרת מחט אל תעלת
    עמוד השדרה
    דרכה נשאבת דגימה מנוזל עמוד השדרה. הנוזל נשלח לבדיקה מעבדתית.
 
לעתים תבוצענה גם בדיקות דם, בעיקר על מנת לשלול גורמים אפשריים אחרים.

טיפול בתסמונת גיליאן ברה

הטיפול ינתן במסגרת אשפוז בבית החולים ולרוב יכלול עירוי תוך ורידי של אימונוגלובולינים או טיפול להחלפת נוזל הפלזמה (פלזמפורזיס). יעילותם של שני הטיפולים דומה.
טיפולים אלו מכוונים נגד אותם רכיבים של מערכת החיסון (היינו, נוגדנים) התוקפים את מערכת העצבים, על מנת למנוע מהם להמשיך ולפגוע בעצבים ההיקפיים.

סיכויי ההחלמה

כ- 80% מהלוקים בתסמונת גיליאן ברה יחלימו לחלוטין אף שלעתים מדובר באשפוז ממושך ובתקופת החלמה הנמשכת כשנה.
10-20% מהלוקים לא יחלימו לגמרי ויוסיפו לסבול מסיבוכים מתמשכים לרבות:
  • קשיי הליכה עד כדי חוסר יכולת ללכת ללא סיוע וצורך בכיסא גלגלים.
  • אובדן תחושה אשר עלול לגרום לבעיות קואורדינציה.
  • חוסר יציבות.
  • חולשת שרירים ברגליים ובזרועות.
  • בעיות תחושתיות כגון תחושת שריפה או תחושת נימול.
  • תשישות
    חמורה.