24 ספטמבר 2017 ד' תשרי תשע"ח
מעודכן לתאריך  05.10.2009  באדיבות ה 

דיכאון

(Depression)

גורמי הדיכאון

לא ידוע מה בדיוק גורם לדיכאון. החוקרים מעריכים שכמו במחלות והפרעות נפשיות רבות אחרות, גם במקרה דנן עומד שילוב של גורמים ביוכימיים, גנטיים וסביבתיים, ולא סיבה אחת בודדת. דיכאון מהווה פעמים רבות תגובה לאירוע, אך לעיתים לא ניתן לזהות אירוע ספציפי שהביא לו.
לדיכאון עלולים להביא מצבים רבים. ביניהם אירוע מדכדך או יוצר לחץ דוגמת אבדן של אדם קרוב, פרידות וגירושין, הפלות, מחלה, פיטורין מעבודה ודאגות כספיות.
פעמים רבות ניתן לחשוד בתגובת שרשרת המביאה לדיכאון. למשל, כאשר מצב רוחו של אדם ירוד עקב פיטורין הוא ממעט להיפגש עם קרובים וידידים כתמול שלשום, ונוטה להסתגר ומתמכר לטיפה המרה. במצב זה ניתן למנות שלושה גורמים העלולים לקדם דכאון, אשר מתפתחים כשלבים עוקבים בתהליך.

גורמים ביוכימיים

דיכאון עלול להיגרם עקב שינויים ברמת כימיקלים מסוימים במוח. למשל, שינויים הורמונאליים עלולים להביא למצב של דיכאון. הדבר משתקף לעיתים אצל נשים בעת ווסת, הריון, הפלה, לידה או כתופעת גיל המעבר.

גורמים הקשורים לאורח חיים או לתרופות

צריכת אלכוהול מופרזת עלולה להביא לדיכאון, כמו גם שימוש בסמים דוגמת חשיש וקוקאין.
נטילת תרופות מסוימות (פרופאנולול) המשמשות לטיפול ביתר לחץ דם ותעוקת חזה עלולה לגרום לדיכאון.

גורמים גנטיים

מחקרים מסוימים מראים שדיכאון נפוץ יותר בקרב אנשים שבני המשפחה הביולוגית שלהם לקו בו אף הם. יחד עם זאת, אנשים רבים שבהיסטוריה המשפחתית שלהם נרשמו מקרי דיכאון, מעולם לא לקו בו בעצמם.
המדענים עורכים מחקרים על מנת לאתר את הגנים המעורבים בגרימת הדיכאון.
מחקרים שונים הוכיחו כי ניתן לרשת גירסאות שונות של הגן HTT-5, המשפיעות באופן שונה על הפרשת הסרוטונין במוח. לכ-20% מהאנשים יש את מה שהגנטיקאים מכנים "הגרסה הקצרה" של גן זה, והם מועדים יותר מאחרים ללקות בדיכאון לאחר שחוו אירוע מלחיץ.

גורמי סיכון

אף שאין סטטיסטיקה מדויקת, דיכאון נחשב למחלה נפוצה יחסית, והוא שכיח לא פחות ממחלות לב או מסוכרת. כ-8.5% מכלל המבוגרים בישראל מדווחים כי חוו דיכאון, שיעור גבוה במקצת בהשוואה למדינות מערב אירופה. איש אינו מחוסן מפני הסיכון לפתח דיכאון – המחלה פוגעת בכל שכבות האוכלוסייה, ללא הבדל גזע, מוצא אתני או מצב סוציו-אקונומי.
בדרך כלל מתחיל הדיכאון בשנות ה-20 המאוחרות, אך הוא עלול להופיע בכל גיל. לכאורה, מספר הנשים הלוקות בדיכאון כפול ממספר הגברים, אולם ייתכן שנתון זה אינו מדויק כיוון שנשים פונות לעתים מזומנות יותר לקבלת טיפול בבעיה, שעה שגברים דיכאוניים רבים אינם מדווחים עליה.
אף שהסיבה המדויקת לדיכאון אינה ידועה, המדענים זיהו מספר גורמים אשר מגדילים את הסיכון ללקות בה:
  • קרוב משפחה (קרבה ביולוגית) שלוקה בדיכאון.
  • קרוב משפחה שהתאבד.
  • מצבי מתח רב בחיים, כמו שכול.
  • רקע של מצב רוח מדוכא בתקופת הנעורים.
  • מחלות קשות כסרטן, מחלות לב, אלצהיימר או איידס.
  • שימוש ממושך בתרופות מסוימות, כחלק מהטיפול להורדת לחץ דם גבוה, תרופות שינה או גלולות למניעת הריון.
  • תכונות אופי מסוימות, הנוגעות להערכה עצמית נמוכה, תלותיות, ביקורת עצמית או פסימיות.
  • שימוש מוגזם באלכוהול, ניקוטין וסמים.
  • לידה שהתרחשה בתקופה אחרונה.
  • השתייכות למעמד סוציו-אקונומי נמוך.