ניתוח לשחרור עצב בכף היד

הליך זה יבוצע בעקבות כשל של טיפול שמרני במצב בו עצב בכף היד נכלא או שמופעל עליו לחץ הפוגע בתפקודו התקין.

ישנם שלושה עצבים המספקים עצבוב תחושתי ותנועתי לכף היד (העצב האולנרי, המדיאני והרדיאלי. במצבי מחלה מסוימים עלול להיגרם לחץ על אזור מסוים באחד העצבים או שתיתכן כליאה של העצב (entrapment) ואספקת הדם אליו תרד.

המצבים השכיחים ביותר של כליאת עצבים בכף היד עצמה כוללים את תסמונת התעלה הקרפלית ואת תסמונת התעלה האולנרית. לפי מיקום ואורך העצב הנלחץ יתכנו סימפטומים שונים שכוללים כאב, נימול, ירידה בתחושה, חולשת שריר ובעיות בתנועה, כאב המוקרן לאזורים אחרים ובמקרים חמורים יותר גם הידלדלות שרירים. יצויין כי גם כליאת עצבים מעל כף היד עלולה לגרום לסימפטומים בכף היד עצמה.

תסמונת התעלה הקרפלית היא תסמונת שכיחה יחסית המאופיינת בלחץ על העצב המידיאני (Median nerve) כתוצאה מבצקת או דלקת בתעלה העוברת בשורש כף היד. תסמונת זו נגרמת בדרך כלל עקב מאמץ ממושך של פרק כף היד (לדוגמה, אצל אנשים העובדים עם מחשב ועכבר) או טראומה לכף היד המובילים להתפתחות מצב דלקתי ונפיחות בתעלה אשר פוגעת באספקת הדם לעצב. הסימפטומים העיקריים של תסמונת זו פוגעים באגודל, באצבע ובאמה.

בתסמונת התעלה האולנרית נגרם לחץ על העצב האולנרי בתעלה בה הוא עובר (תעלה הנקראת Guyon Canal). במקרה זה הלחץ על העצב נגרם בעיקר על ידי גושים לוחצים (כגון ציסטות, ליפומות או גנגליון) אך לעיתים גם עקב שימוש יתר, טראומה לאזור, הגדלת שריר באזור ומצבי מחלה בעורק הסמוך דוגמת מפרצת או קרישי דם. הסימפטומים יורגשו בעיקר בזרת ובקמיצה.

בשני המקרים יומלץ בדרך כלל תחילה על טיפול שמרני (לא ניתוחי) הכולל סד לקיבוע, תרופות נוגדות דלקת והזרקת סטרואידים לאזור הפגוע. אצל חלק מהמטופלים עשויים הסימפטומים לחלוף כעבור זמן מה בעקבות הטיפול השמרני.

עם זאת, כאשר טיפול שמרני אינו עוזר והסימפטומים ממשיכים יש לרוב צורך בניתוח לשחרור העצב שנלחץ כדי למנוע את התקדמות המחלה ואת החמרת הלחץ על העצב. ללא טיפול מתאים עלול הנזק לעצב להפוך לקבוע.

ניתוח לשחרור עצב בכף היד יבוצע תחת הרדמה מקומית, אזורית או כללית. סוג ההרדמה יקבע בהתאם לשיקול דעתו של המנתח ולרצונו ולמצבו של המטופל.

ישנן מספר גישות ניתוחיות בהן ניתן לבחור, בהתאם לעצב שנלחץ ולהעדפותיו של המנתח. המשותף לכל הניתוחים הוא הצורך בשחרור העצב מהלחץ המופעל עליו המושג על ידי פתיחת התעלות בה עוברים העצבים או על ידי הוצאת גושים הגורמים ללחץ במקום.

ברוב המקרים יבוצע הניתוח בגישה פתוחה הכרוכה בביצוע חתך אחד ארוך בכף היד. המנתח יבצע חתך באזור העצב הלחוץ וישחרר אותו מהלחץ המופעל עליו.

במקרה של תסמונת התעלה הקרפלית יבוצע חתך בגג התעלה. במקרה של תסמונת התעלה האולנרית ניתן לחתוך את גג תעלת ה- Guyon ולשחרר את הלחץ בתוכה אך לעיתים יהיה צורך גם בהוצאת גוש לוחץ (בעיקר ציסטה) או רקמת צלקת.

בסיום הניתוח יתפור המנתח את החתך והמקום ייחבש.

ניתוח זה כרוך באשפוז במשך יממה בבית החולים. משך הפעולה הצפוי בחדר הניתוח הוא 10-30 דקות.

הרדמה, טשטוש ואלחוש

ניתוח לשחרור עצב בכף היד יבוצע תחת הרדמה מקומית, אזורית או כללית. לפני תחילת הניתוח יחובר המטופל לעירוי דרכו יזליף הרופא המרדים תרופת הרגעה על מנת להפחית את חרדתו של המטופל.

אם תבוצע הרדמה אזורית (ספינאלית או אפידורלית) יישאר המטופל ער ובהכרה משך ההליך כולו. הרדמה אזורית משמעותה הזרקת חומרים מאלחשים ונוגדי כאב לאזור חוט השדרה המעצבב את היד, דרך המרווח הבין חולייתי (בעמוד השדרה המותני). בדרך זו תהיה כל היד רדומה, ולא רק האזור המנותח.

אם תבוצע הרדמה מקומית יזריק המנתח חומרי הרדמה מקומית לאזור ביצוע החתכים בלבד. השפעת חומר ההרדמה המקומי כמעט מיידית, ונמשכת כשעתיים.

להבדיל, הרדמה כללית משמעותה שהמטופל ישן שינה עמוקה, שריריו רפויים והוא אינו חש כלל את מהלך הניתוח. הרדמה כללית מבוצעת על ידי רופא מומחה בהרדמה שמנטר את מצבו הגופני של המטופל במשך הניתוח כולו.

ההרדמה מבוצעת באמצעות הזלפת חומר ההרדמה אל שקית העירוי של המטופל. כעבור פרק זמן קצר ביותר (עשרות שניות) יחווה המטופל ערפול הכרה וישקע בשינה עמוקה. בסיום הניתוח ותפירת החתכים יפסיק הרופא המרדים את הזלפת חומרי ההרדמה, המטופל יתעורר ויועבר אל מחלקת ההתאוששות כדי לאפשר התעוררות איטית ובטוחה מההליך.

לפני הניתוח

אבחנת התסמונות תקבע בדרך כלל על פי תלונות אופייניות ובדיקה נוירולוגית של היד. בהתאם לצורך יופנה המטופל לבדיקות עזר כגון בדיקת מוליכות חשמליתי (EMG).

לעיתים יופנה המטופל לבדיקות דימות כגון צילום רנטגן או דימות בתהודה מגנטית (MRI), בעיקר לצורך אבחון הגורמים ללחץ על העצב.

בהתאם לגילו ולמצבו הרפואי ידרש המטופל לבצע בדיקות מתאימות טרם ביצוע ההליך לרבות בדיקות דם, אלקטרוליטים, תפקודי כבד, תפקודי קרישה, צילום חזה ואק"ג.

מטופלים שעברו ניתוחים קודמים, אושפזו בעבר, לוקים במחלות כרוניות, סובלים מאלרגיה או נוטלים תרופות מרשם או תוספי מזון יעדכנו על כך את הרופא המנתח ואת הרופא המרדים. מטופלים שסובלים ממחלות נוספות ידרשו לקבל ייעוץ מרופא מומחה בתחום טרם ההליך.

יש להפסיק את נטילתן של תרופות נוגדות קרישה (דוגמת אספירין או קומדין) שבוע לפני הליך זה. יש להתייעץ עם הרופא המטפל לגבי הצורך בנטילת תחליפים.

במהלך שיחת ההכנה ידביק הרופא המנתח על היד המנותחת מדבקה מיוחדת (מעין "קעקוע" זמני שאינו גרום לכאב) כדי לוודא שהצד הנכון הוא זה שינותח.

ביום הניתוח

יש להיות בצום מוחלט לרבות נוזלים 6 שעות לפני תחילת הניתוח (אם הוחלט על הרדמה כללית).

טרם הניתוח יש להסיר שיניים תותבות, תכשיטים וביגוד אישי ולהמנע מלעיסת מסטיק.

שערות באזור המיועד לניתוח (אם ישנן) יגולחו על ידי צוות בית החולים טרם הכניסה לחדר הניתוח.

לאחר הניתוח

לאחר סיום ההליך ישהה המטופל כשעתיים במחלקת ההתאוששות על מנת לאפשר התעוררות איטית ובטוחה. לאחר מכן הוא יועבר אל מחלקת האשפוז.

התאוששות והחלמה מההליך

מרבית המטופלים ישתחררו מבית החולים עוד ביום הניתוח, או למחרת. כ- 95% מהמטופלים מדווחים על שיפור בסימפטומים העצביים מיד לאחר הניתוח (אצל מטופלים שסבלו מתסמונת התעלה הקרפלית).

כשבועיים לאחר הניתוח יוזמן המטופל לביקורת אצל הרופא המנתח.

חזרת היד לתפקוד מלא צפויה תוך מספר שבועות עד חודשים לאחר הניתוח (תלוי בחומרת הבעיה לפני הניתוח).

יש להימנע מפעילות מאומצת של היד המנותחת במשך כשישה שבועות לאחר הניתוח. תיתכן רגישות באזור הצלקת בשבועות עד החודשים הראשונים לאחר הניתוח.

המטופל יופנה לטיפול פיזיותרפי מתאים בעקבות הניתוח. טיפול זה חיוני לתהליך ההחלמה.

זהו הליך ניתוחי פולשני ולכן עלול להיות כרוך בסיכונים ובסיבוכים לרבות הידבקויות והגבלת תנועה שיצריכו פיזיותרפיה ממושכת, זיהום בפצע הניתוח ופגיעה עצבית (שלרוב חולפת). סיבוכים אלה עלולים להצריך ניתוח נוסף לתיקון.

הישנות של הבעיה לאחר הניתוח נדירה ביותר.

סיכונים הכרוכים בהרדמה

סיכונים שעלולים להגרם בעקבות הרדמה אזורית כוללים ירידה בלחץ הדם וכאב ראש. סיבוכים נדירים יותר כוללים פגיעה עצבית, שיתוק, הפרעה במתן שתן, פרכוס והפרעות בקצב הלב.

הרדמה מקומית נחשבת בטוחה ובעלת תופעות לוואי מועטות בלבד. במקרים נדירים תיתכן השפעה על קצב הנשימה, קצב הלב ועל לחץ הדם.

סיכונים שעלולים להיגרם בעקבות הרדמה כללית כוללים חסימה של נתיב האוויר כתוצאה מחנק, ירידה פתאומית בלחץ הדם והדופק וכן נזק לשיניים או למיתרי הקול עקב החדרת צינורות לקנה הנשימה. במקרים נדירים ביותר תיתכן תגובה אלרגית לחומרי ההרדמה.

סיבוכים

עליית חום מעל 38 מעלות צלזיוס מחייבת פניה דחופה לרופא המנתח, למוקד החירום או לחדר המיון.

בכל מקרה של דימום מתמשך או אדמומיות יש לפנות לרופא המטפל על מנת לשלול התפתחות זיהום.