28 מאי 2017 ג' סיון תשע"ז
מעודכן לתאריך  31.03.2010  באדיבות ה 

דלקת לבלב כרונית (פנקראטיטיס כרונית)

(Chronic Pancreatitis)

הטיפול בפנקראטיטיס כרונית

שינויים באורח החיים

אם אובחנה אצל מטופל פנקראטיטיס כרונית, ייתכן שייאלץ לעשות מספר שינויים באורח החיים שלו.

הימנעות מצריכת אלכוהול

הדבר החשוב ביותר הוא להפסיק לצרוך אלכוהול. צעד זה יסייע במניעת נזק נוסף ללבלב ויקל על הכאבים. אם קשה לחולה לחדול מצריכת אלכוהול, יוכל רופא המשפחה להפנותו לשירותי גמילה מיוחדים המיועדים לעזור לו בהתמודדות עם קושי זה.

הימנעות מעישון

אם החולה מעשן, עליו לנסות להיגמל מעישון. אף שעישון סיגריות אינו גורם לפנקראטיטיס כרונית הוא עלול להאיץ את החמרתה ובכך להגביר את הסיכון לכך שתפקודי
הלבלב
ייפגעו. רופא המשפחה יוכל להמליץ על פיתרון תרופתי המסייע להפסקת עישון או להפנות את החולה לקבוצת גמילה מעישון.

שינויים בתזונה

כאשר מערכת העיכול של החולה נתקלת בבעיה בעיכול מזונות מסוימים, ייתכן שיאלץ לשנות את תזונתו. לרוב האנשים הלוקים בפנקראטיטיס כרונית מומלץ לעבור לדיאטה דלה בשומן ולאכול 6 ארוחות קטנות ביום, במקום 3 ארוחות גדולות. רצוי להיוועץ בתזונאי מוסמך.
ייתכן שינתנו לחולה טבליות המכילות
אנזימים
, אשר מיוצרים בדרך כלל על ידי
לבלב
בריא, זאת כדי לשפר את היעילות של מערכת העיכול. השימוש בטבליות אמור להקל על כאבי הבטן והנפיחות וכן לגרום לצואה להיות פחות שומנית ומסריחה.

הקלה על כאבים

הקלה על כאבים מהווה חלק חשוב מהטיפול בפנקראטיטיס כרונית.
כאב
כרוני אינו רק בלתי נעים. עלולות להיות לו גם תופעות לוואי פסיכולוגיות, כמו
דיכאון
.
מומלץ לטפל בכאבים בשלבים. בשלב ראשון ירשום רופא המשפחה משככי כאבים חלשים, ורק אם אלה לא יוכחו כיעילים, יחליפם במשככים חזקים יותר.
משככי כאבים שניתן לרכוש ללא מרשם רופא עשויים להיות יעילים בטיפול בכאבים קלים עד מתונים. כאבים חזקים יותר דורשים משככי כאבים חזקים המבוססים על נגזרות של אופיום (דורשים מרשם רופא)
קיים סיכון להתמכרות למשככי הכאבים החזקים אשר מבוססים על נגזרות של אופיום. כדי להפחית את הסיכון יש להשתמש בהם רק על-פי ההוראות.

אינסולין

כאשר הלבלב ניזוק ברמה כזו שהוא אינו מייצר מספיק אינסולין מתפתחת
סוכרת
מסוג 1. הלוקים בה, חייבים להיות מטופלים באינסולין באופן סדיר, לכל החיים, על מנת לשמור על רמות סוכר תקינות בדם.
אינסולין ניתן בדרך באמצעות זריקות. במרבית המקרים לא ייעשה שימוש בטבליות אינסולין, הואיל ומערכת העיכול עלולה שלא להיות מסוגלת לפרק את הטבליות ולשחרר את האינסולין.

ניתוח

אם החולה סובל מכאבים כרוניים חמורים, שאינם מגיבים לטיפול במשככי כאבים, ייתכן שיזדקק לניתוח. כאבים מסוג זה עלולים להתפתח כתוצאה מהסיבות הבאות:
  • הצינורות בלבלב המוליכים את מיצי הלבלב עלולים להיות חסומים כתוצאה מהצטברות של סידן ברקמה הפגועה. הצינורות החסומים גורמים להצטברות של מיצי עיכול, דבר הגורם לעליה בלחץ בתוך הצינורות וכתוצאה מכך לכאבים.
  • החלק העליון של הלבלב, הידוע בכינוי ראש הלבלב, יכול להפוך לדלקתי.
    הדלקת
    עלולה לגרות את קצה העצב הראשי היוצא מראש הלבלב.
 

ניתוח אנדוסקופי

במקרים של פנקראטיטיס כרוני שבהם הצינורות בלבלב חסומים, ניתן להקל על הלחץ שעל הצינורות על-ידי הרחבתם. ההרחבה מתבצעת על-ידי אנדוסקופ (צינור ארוך וגמיש) המוחדר אל תוך מערכת העיכול תוך הכוונתו באמצעות סורק
אולטרה סאונד
. בלון קטנטן מועבר דרך האנדוסקופ ואחר כך מנופח על מנת להרחיב את הצינור. לעיתים עושים שימוש בחבק מתכתי זעיר, הנקרא "סטנט", על מנת לשמור לאורך זמן על הרחבת הצינור.

כריתה (ריסקציה) של הלבלב

במקרים שבהם ראש הלבלב הופך דלקתי ונראה שהדלקת מגרה את העצב, ניתן לכרות את ראש הלבלב, בניתוח הנקרא כריתה (ריסקציה) של הלבלב. כריתת ראש הלבלב עשויה גם להפחית את הלחץ על צינורות הלבלב ומבצעים אותה כאשר הטיפול האנדוסקופי לא היה יעיל.
היתרון של כריתת ראש הלבלב בלבד נעוץ בכך ששארית הלבלב עשויה לעיתים קרובות לשמר את תפקודיה, היינו ייצור אינסולין ומיצי עיכול.
קיימות מספר טכניקות לביצוע כריתה של הלבלב. שלוש הנפוצות הן:
  • שיטת בגר (Beger).
  • שיטת פריי (Frey).
  • ניתוח על שם וויפל ו-PPPD.

 

שיטת בגר (Beger)

משתמשים בשיטה זו לטיפול בדלקת של ראש הלבלב. הרקמה הדלקתית מוסרת ויתר הלבלב מחובר שוב למעיים.

שיטת פריי (Frey)

ניתן להשתמש בפרוצדורה זו לטיפול במקרים שבהם הוכחה חסימה של צינורות בלבלב וכן קיימת
דלקת
בראש הלבלב. החלק הדלקתי של ראש הלבלב מוסר והצינורות מחוברים באופן ישיר אל המעיים. על ידי כך מתאפשרת זרימה של מיצי עיכול מהלבלב אל המעיים.

ניתוח על שם וויפל ו-PPPD

ניתוח זה מומלץ בדרך כלל לטיפול במקרים הקיצוניים ביותר של כאבים כרוניים, כאשר החולה סובל הן מחסימה של צינורות הלבלב והן מדלקת של ראש הלבלב. בניתוח זה מסירים את ראש הלבלב יחד עם כיס המרה וצינורות המרה, התריסריון ושוער הקיבה (פילורוס). את שארית הלבלב מחברים אל המעי הדק. מדובר בניתוח מורכב האורך מספר שעות.
קיימת גרסה קלה יותר של הניתוח המכונה PPPD, בה משאירים את שוער הקיבה וכך מתאפשר מעבר תקין של מזון מהקיבה למעי.

תוצאות הסרת חלק מהלבלב

לכל סוג ניתוח היתרונות והחסרונות שלו.PPPD היא השיטה היעילה ביותר להפחתת כאבים ולשמירה על תפקודי הלבלב, אך הואיל והיא השיטה המורכבת ביותר מהשלוש, היא מלווה בשיעור הסיכון הגבוה ביותר לסיבוכים כזיהומים ודימומים פנימיים.
שיטות בגר ופריי מועדות פחות לסיבוכים, זמני ההחלמה מהניתוח קצרים יותר והכאבים הנובעים מהניתוח פחותים. יחד עם זאת, שיטות אלו עלולות להיות פחות יעילות במתן פיתרון ארוך טווח לבעיית הכאבים הנובעים מהמחלה או בשימור מיטבי של תפקודי הלבלב.
מומלץ לדון על היתרונות והחסרונות של כל סוג ניתוח עם צוות המנתחים או הרופא.

כריתה של כל הלבלב (פנקראטקטומיה)

במקרים הקשים ביותר של פנקראטיטיס כרונית, כשהלבלב ניזוק חמורות, ייתכן שיהיה צורך לכרות את כל הלבלב. סוג ניתוח זה נקרא פנקראטקטומיה.
פנקראטקטומיה עשוי להיות יעיל מאוד כאמצעי לטיפול בכאבים, אך חסרונו הבולט בכך שהלבלב לא יהיה מסוגל עוד לייצר אינסולין הדרוש לגוף.
השתלת איי לבלב אוטולוגית (APICT) היא טכניקה חדשה יחסית שמנסה להתגבר על חיסרון זה.

השתלת איי לבלב אוטולוגית (APICT)

במהלך APICT, תאים מיוחדים, הנקראים איי לבלב, מוצאים מהלבלב. תאים אלו אחראים על ייצור האינסולין. בשלב הבא הלבלב מורחק מהגוף. באותו זמן, איי הלבלב מעורבבים עם תמיסה מיוחדת ואז מוזרקים אל
הכבד
. כאשר שיטה זו מצליחה, איי הלבלב יישארו בכבד ויתחילו לייצר אינסולין. בטווח הארוך ייתכן שהמנותח יזדקק לטיפול משלים של אינסולין.