שיתוק מוחין - מידע רפואי

סוגים של שיתוק מוחין

ישנן מספר צורות בהן בא לידי ביטוי שיתוק מוחין:

• שיתוק מוחין עוויתי של מחצית הגוף (לאורך) - קיימת נוקשות שרירים בצד אחד של הגוף ולפעמים מתפתחת גם עקמת בעמוד השדרה.
• שיתוק מוחין עויתי דו-צדדי של הרגליים - קיימת נוקשות שרירים בשתי הרגליים.
• שיתוק מוחין אטקסי - אטקסיה הינה פגיעה מוחית שכתוצאה ממנה מושפעים שיווי המשקל וראיית העומק.
• שיתוק מוחין דיסקינטי - טונוס השרירים (מתח השרירים) הינו מוגבר ולפרקים ירוד. בנוסף קיימות הפרעות בדיבור.
• שיתוק מוחין עוויתי של ארבעת הגפיים - זהו הסוג החמור ביותר, שבו חלק מהילדים הלוקים במחלה אינם יכולים ללכת או אפילו לשאת את הראש באופן יציב. עלולים להתלוות למצב זה קשיי למידה בינוניים עד חמורים.

סימפטומים של שיתוק מוחין

הסימפטומים מופיעים בדרך כלל במהלך שלוש השנים הראשונות לחיי הילד. העיקריים הם קשיון או חולשת שרירים, תנועות גוף אקראיות בלתי רצוניות, בעיות בתיאום התנועות (קואורדינציה) ובשווי המשקל.

חומרת ואופי הסימפטומים משתנים מאוד מילד לילד ותלויים בסוג שיתוק המוחין שבו הילד לוקה. חלק מהילדים סובלים רק מקשיי הליכה קלים בעוד שאחרים מוגבלים באופן הרבה יותר משמעותי.

פעמים רבות מתלוות לשיתוק מוחין בעיות כגון:

• פירכוסים
• ריור מוגבר או בלתי נשלט
• בעיות בבליעה
• אי שליטה על הסוגרים
• פגיעה בראיה
• פגיעה בשמיעה
• עיכוב בגדילה
• עקמת (סקוליוזיס, Scoliosis)
• קשיי למידה
• קשיי דיבור או קשיי הבנה

מתי כדאי לפנות לייעוץ רפואי

פעוט הלוקה בצורה מסוימת של שיתוק מוחין עלול להפגין התפתחות איטית בכול הנוגע לזחילה, הליכה או דיבור. במרבית המקרים מעקב ההתפתחות השוטף בטיפת חלב יצביע על חשד שיש לבדקו.

כמה נפוץ הוא שיתוק מוחין

השכיחות של שיתוק מוחין עומדת על כ-2-3 מקרים לכל 1000 איש (כיילוד אחד מכול 400).

טיפול

אף כי אין טיפול שירפא את הפגיעה במוח, ישנם טיפולים רבים שיקלו על הסימפטומים ויגבירו את תחושת העצמאות והביטחון העצמי של הילד. טיפולים אלו כוללים פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק ותרופות המקלות על נוקשות השרירים ועל העוויתות.

שיתוק מוחין אינה מחלה המחמירה עם השנים. יחד עם זאת המצב עלול לגרום להפעלת עומס מוגבר על הגוף, דבר שעלול להיות בעל השלכות בריאותיות במהלך החיים.

סימפטומים לפי הסיווג של שיתוק מוחין

מקובל לסווג את שיתוק המוחין לחמישה סוגים ולכול סוג הסימפטומים האופייניים.

סימפטומים של שיתוק מוחין עוויתי של חצי גוף (לאורך)

אצל ילדים הלוקים בשיתוק מוחין עוויתי של חצי גוף יכולה להיות נוקשות של חצי גוף ימני או שמאלי. בדרך כלל הנוקשות תהיה מוגבלת ליד או לזרוע אחת, אולם לפעמים גם הרגל תיפגע. בנוסף, יכולה להתפתח עקמת של עמוד השדרה ואף ייתכנו בעיות בדיבור. חלק מהילדים בעלי שיתוק מוחין עוויתי בחצי גוף סובלים גם מפירכוסים. במרבית המקרים האינטליגנציה של הילד לא תושפע מהמצב.

סימפטומים של שיתוק מוחין עוויתי דו-צדדי של הרגליים

בסוג זה של שיתוק מוחין הילד סובל מנוקשות של שתי הרגליים, דבר שעלול לגרום לקושי בהליכה. ייתכן שיידרשו לו עזרי הליכה דוגמת סד רגל או הליכון. במרבית המקרים מיומנויות התקשורת והאינטליגנציה הן תקינות.

סימפטומים של שיתוק מוחין אטקסי

במקרה של שיתוק מוחין אטקסי נפגעים שיווי המשקל וראיית העומק. ראית עומק היא היכולת להחליט היכן החפצים ממוקמים ביחס למתבונן. הילד עלול להיות מגושם ובעל קואורדינציה (יכולת תיאום תנועות) ירודה והוא עלול להתקשות בביצוע פעילויות הדורשות תנועה עדינה, כגון כתיבה או רכיסת שרוכי הנעליים.

בנוסף ייתכן שהילדים יסבלו מרעד בלתי נשלט בידיים, בעיקר בעת ניסיון להושיט יד לחפץ כלשהו. במרבית המקרים מיומנויות התקשורת והאינטליגנציה הן תקינות.

סימפטומים של שיתוק מוחין דיסקינטי

במקרה של שיתוק מוחין דיסקינטי מופיעים לסרוגין טונוס מוגבר וטונוס ירוד של השרירים. התוצאה היא תנועות פתאומיות ובלתי נשלטות של הגוף ופעמים רבות קושי בשמירה על היציבה. בשל הקושי לשלוט על שרירי הלשון ומיתרי הקול יושפע הדיבור וייתכנו בעיות באכילה ובריור. במרבית המקרים האינטליגנציה של הילד לא תושפע מהמצב.

סימפטומים של שיתוק מוחין עוויתי של ארבע הגפיים

מדובר בצורה הקשה ביותר של שיתוק מוחין אשר נגרמת כתוצאה מנזק נרחב למוח. הלוקים בצורה זו של המחלה יסבלו מנוקשות חמורה של הגפיים וייתכן שלא יהיו מסוגלים ללכת. שרירי הצוואר עלולים להיות רפויים מאוד ולגרום לקושי בהחזקת הראש באופן יציב. קיים קושי בדיבור וייתכנו קשיי למידה בינוניים עד קשים. במקרים רבים יתלוו לשיתוק מוחין עוויתי של ארבע הגפיים פרכוסים תדירים.

הגורם לשיתוק מוחין הוא התפתחות בלתי תקינה או נזק לאזור במוח המכונה המוח הגדול (צרברום, Cerebrum) שאחראי על בקרת התנועה, היינו הפעלת השרירים. כיוון שהמוח הגדול אחראי גם על מיומנויות התקשורת, זיכרון, יכולת למידה, ראייה ושמיעה, הרי הפגיעה בו עלולה לגרום גם לקשיי למידה ותקשורת וכן לבעיות ראיה ושמיעה.

כיצד מתרחש הנזק למח?

בעבר סברו ששיתוק מוחין נגרם עקב מחסור זמני באספקת החמצן למוח הילוד (אספיקציה, Asphyxia) במהלך לידה קשה או מסובכת. מחקר רחב היקף שנערך בשנות ה-80 של המאה ה-20 הראה שמחסור באספקת החמצן למח גורם רק ל- 5-10% ממקרי שיתוק המוחין ואילו מרבית המקרים נגרמים בשל בעיות במוח שהתפתחו טרם הלידה.

בשעה שמוח האדם הבוגר מסוגל להשתקם מנזק חמור למדי, הרי מוחם של פעוטות, בעיקר בששת החודשים הראשונים להתפתחותו, הינו פגיע מאוד וכל נזק המתרחש בשלב זה עלול להיות בעל השלכות חמורות וארוכות טווח.

הרופאים סבורים שבעיקר שלוש בעיות העלולות להתרחש טרם הלידה משפיעות על התפתחות שיתוק מוחין.

1. פגיעה בחומר הלבן מסביב לחדרי המוח (Periventricular Leukomalacia, PVL)

אזור המוח הגדול מכיל סיבי עצב מרובים העטופים בחומר לבן שנקרא מיאלין, אשר מגן עליהם ומשפר את ההולכה העצבית. לחומר הלבן תפקיד בהובלת אותות עצביים מהתאי העצב האפורים החושבים שבמוח, לשאר חלקי הגוף, לרבות אל השרירים.

הסברה היא שהנזק למוח העובר נגרם עקב ירידה באספקת הדם ולפיכך החמצן למוח. בעיה זו פוגעת בתאי המוח המכילים את החומר הלבן ולפגיעה יש השלכות חמורות בהמשך.

PVL עלול להיגרם בעקבות:

• זיהום אימהי דוגמת אדמת (Measles).
• לחץ דם אימהי נמוך מאוד.
• לידה מוקדמת, לפני השבוע ה-32 להריון.
• שימוש בקוקאין על ידי האם במהלך ההריון.

2. התפתחות לא תקינה של המוח

המוח מתפתח בעיקר ב-20 השבועות הראשונים של ההריון ובמהלכם הוא פגיע במיוחד. כל דבר שעלול לשבש את ההתפתחות התקינה של המוח יכול להוביל לבעיות בדרכי העברת המידע מהמוח אל השרירים ולגרום לשיתוק מוחין.

התפתחות המוח עלולה להיות מושפעת לרעה ממספר גורמים:

• מוטציות - שינויים בגנים (החומר התורשתי) האחראיים על התפתחות המוח.
• זיהומים - למשל הרפס, טוקסופלזמוזיס (זיהום טפילי) ו-CMV (וירוס ה-Cytomegalovirus ממשפחת ההרפס שרוב האנשים מתחסנים נגדו באופן טבעי).
• פגיעה בראש העובר.

3. דימום תוך מוחי

דימום תוך מוחי עלול להיות מסוכן מכיוון שתוצאתו היא אי אספקת דם תקינה למוח ועקב כך מות חלק מתאי המוח, ובנוסף הדם המצטבר במוח עלול לגרום לנזק לרקמות המוח.

דימום תוך מוחי נצפה במקרים רבים אצל עוברים שנולדו טרם זמנם אם כי ייתכן שיתרחש גם בעקבות שבץ אצל העובר. גורמים המעלים סיכון להתרחשות שבץ הם:

• חולשה או אי תקינות של כלי דם של העובר, או של השלייה.
• לחץ דם אימהי גבוה.
• זיהום בו לקתה האם במהלך ההריון, ובפרט זיהום דלקתי באגן.

נזק במהלך הלידה או לאחריה

חלק קטן ממקרי שיתוק המוחין נגרמים בשל נזק למוח היילוד שמתרחש בעת הלידה או לאחריה. הנזק יכול להיגרם בעקבות אספקת חמצן לקויה למוח היילוד בעת הלידה, או בשל הדבקת היילוד בזיהום מוחי דוגמת מנינגיטיס (דלקת קרום המוח), או בשל רמת סוכר נמוכה במיוחד בדמו של היילוד, או עקב פגיעת ראש חמורה, או שבץ.

הנזק מתרחש בחודשים הראשונים לחייו של התינוק, לפני שמוחו מפתח עמידות ויכולת תיקון של נזקים מתונים.

במקרה שמתעורר חשש הנוגע להתפתחותו התקינה של ילד, מומלץ לפנות לברור אצל רופא ילדים. החשש יכול להיות של ההורה או של אחות טיפת חלב העוקבת אחר התפתחות הילד. רופא הילדים יבחן את התיק הרפואי של הילד, ישאל שאלות הנוגעות להתפתחותו, יבדוק את תקינות הרפלקסים, את יציבתו של הילד, את יכולותיו המוטוריות (התנועתיות) ואת מתח השרירים שלו.

כאשר גיל הילד מאפשר זאת, ייתכן שהרופא ימליץ על פנייה לפסיכולוגית חינוכית שתוכל להעריך את התפתחותו השכלית.

בדיקות וצילומים

ייתכן שרופא הילדים ימליץ על מספר בדיקות כדי לשלול מצבים אחרים הגורמים לסימפטומים דומים לאלו של שיתוק מוחין. אלו יכולים לכלול עיכוב התפתחותי כללי או מצב מחלתי מוגדר דוגמת מחלת ניוון שרירים (Muscular dystrophy) שהיא מחלה גנטית (תורשתית) שמשפיעה על התפתחות השרירים.

במקרים מסוימים הבדיקות יכולות לבסס אבחנה של שיתוק מוחין, כיוון שהן מסוגלות להצביע על שינויים מבניים במוח שאופייניים לשיתוק מוחין.

הבדיקות והצילומים יכולים לכלול:

• בדיקות דם.
• בדיקת על-שמע (Ultrasound) מוחית - בה גלי קול משמשים לבניית תמונה של רקמת המח של הילד.
• סריקת תהודה מגנטית (MRI) - בה משתמשים בגלי רדיו ובגלים מגנטיים על מנת לקבל תמונה מפורטת של המוח.
• טומוגרפיה ממוחשבת (סריקת סי.טי, CT scan) - בה מתבצעת סידרת צילומים באמצעות קרני רנטגן, וזו מהווה בסיס לקבלת תמונה תלת ממדית של המוח.
• בדיקת EEG - במהלכה מוצמדות אלקטרודות קטנות לראש ובעזרתן מודדים את הפעילות של המוח.
• בדיקת EMG - בבדיקה זו נמדדת הפעילות של השרירים ושל העצבים התנועתיים שמוליכים מסרים תנועתיים מהמוח ומחוט השדרה לחלקי הגוף השונים.

במקרים מסוימים, כאשר הילוד נזקק לאחר הלידה לטיפול במסגרת בית החולים, ניתן לאבחן במהירות שיתוק מוחין. יחד עם זאת, במרבית המקרים אבחנה חד משמעית תתאפשר רק לאחר מספר חודשים או אף מספר שנים. לעיתים לא ניתן יהיה לקבוע את האופי ואת מידת החומרה של שיתוק המוחין עד גיל ארבע - חמש שנים.

אף כי אין טיפול שירפא את הפגיעה במוח, ישנם טיפולים רבים שיקלו על הסימפטומים ויגבירו את תחושת העצמאות והביטחון העצמי של הילד. טיפולים אלו כוללים פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק ותרופות המקלות על נוקשות השרירים ועל העוויתות.

בטיפול בילד הלוקה בשיתוק מוחין מעורב במרבית המקרים צוות רב תחומי העשוי לכלול:

• רופא ילדים.
• עובדת סוציאלית.
• פיזיותרפיסט - יסייע לשפר את יכולת התנועה ואת הקואורדינציה (התיאום התנועתי).
• קלינאי תקשורת.
• מרפא בעיסוק - יסייע להקנות מיומנויות הקשורות לרחצה ולהתלבשות.
• פסיכולוג חינוכי המתמחה בסיוע לילדים עם קשיי למידה.

נדרשת תוכנית טיפול אישית לכל ילד הלוקה בשיתוק מוחין, אשר תענה באופן מיטבי על בעיותיו וצרכיו. התוכנית צריכה להתעדכן עם התבגרותו של הילד והשינוי בצרכים.

מומלץ להגדיר איש מפתח שירכז את הקשר בין המשפחה לבין נותני השירות השונים. כול עוד מדובר בילד צעיר הרי איש המפתח יכול להיות רופא הילדים ואילו בשלבים מאוחרים יותר, כאשר הילד מתבגר וצרכיו מורכבים יותר, התפקיד יכול לעבור לעובד הסוציאלי.

פיזיותרפיה

פיזיותרפיה היא אחד האמצעים המרכזיים להתמודדות עם המצב ובדרך כלל מתחילים בה מיד לאחר שמאובחן שיתוק מוחין. פיזיותרפיה עשויה לסייע בשני מישורים:

• מניעת היחלשות של שרירים שהילד אינו משתמש בהם באופן טבעי.
• למנוע התקצרות שרירים ואבדן טווח התנועה התקין שלהם (מצב המכונה כוויצה).

קיימת סכנה של כוויצה אצל ילדים שיש להם בעיה למתוח את שריריהם כתוצאה מקשיון שרירים. כאשר השרירים לא יכולים להימתח, הם לא יגדלו בקצב של גדילת העצמות - דבר שגורם להפעלת לחץ על העצמות ומביא לעיוותים, כאבים וחוסר נוחות. פיזיותרפיסט ילמד את הילד מספר תרגילים המיועדים לתרגול יומיומי שיוכלו לחזק ולמתוח את השרירים. אף תומכנים מיוחדים לידיים או לרגליים יוכלו לעזור למתיחת השרירים.

קלינאות תקשורת

קלינאי תקשורת יכול ללמד את הילד תרגילים שיסייעו לו לדבר באופן ברור, ובכך לשפר את יכולת התקשורת שלו. במידה שקשיי הדיבור הינם חמורים ניתן ללמד את הילד דרכי תקשורת חלופיות דוגמת שפת הסימנים. מכשור ייעודי כמו מחשב המחובר למעבד קול עשוי לתרום לשיפור מיומנויות התקשורת של הילד.

ילדים צעירים יכול להיעזר במחשב נייד, שעליו מאוירים חפצים ופעילויות יומיומיות. הילד לומד ללחוץ על שילוב מסוים של כפתורים מאוירים על מנת לבטא את רצונו.

ריפוי בעיסוק

ריפוי בעיסוק מיועד לשפר את היציבה של הילד ולמצות את יכולת התנועה שלו, ובכך לתרום הן ליכולת התפקוד העצמאי והן לתחושת הערך העצמי. מרפא בעיסוק יוכל לייעץ לילד בנוגע לדרך הטובה ביותר לביצוע פעולות יומיומיות אשר דורשות מיומנויות תנועה, לרבות הליכה לשירותים או התלבשות.

תרופות

במקרים בהם השרירים נוקשים ומכווצים מאוד הילד עלול לסבול מבעיות תפקודיות, תסכול וכאב. במקרים כאלו ייתכן שיידרשו תרופות על מנת להרפות את השרירים.

מרפי שריר

למקרים בהם נדרש טיפול מהיר וקצר טווח ניתן לשקול שימוש בתרופה להרפיית שרירים דוגמת דיאזפם (Diazepam), שבדרך כלל ניתנת בטבליות או בנוזל לנטילה דרך הפה. תופעות הלוואי של דיאזפם כוללות:

• ישנוניות
• דיבור כבד
• סחרחורות
• שכחה או בלבול
• תנועות מגושמות או איבוד קואורדינציה (תיאום תנועות)

במידה שדיאזפם אינה יעילה ניתן להשתמש במרפי שריר חלופיים כגון דנטרולן (Dantrolene) או טיזאנידין (Tizanidine). תופעות הלוואי שלהם דומות לאלו של דיאזפם אולם במקרה זה יידרשו בדיקות דם תקופתיות כדי לוודא אי פגיעה בתפקודי הכבד.

בקלופן

בקלופן היא תרופה שחוסמת חלק מהאותות העצביים שגורמים לנוקשות שרירים והיא ניתנת כטיפול מתמשך לטווח ארוך. בקלופן יכולה להינתן ככדורים שעלולים להתלוות לנטילתם מספר תופעות לוואי, או באמצעות הזרקת נוזל ישירות לחוט השדרה, ואז תופעות הלוואי פחותות ואף מידת ההשפעה גדולה יותר.

ההזרקה לחוט השדרה כרוכה בהתקנת משאבה קטנה שנמצאת מחוץ לגוף ומחוברת לחוט השדרה באמצעות צינורית דקיקה. המשאבה מזריקה מנות קבועות של התרופה בקלופן לתוך הנוזל שמקיף את חוט השדרה.

תופעות הלוואי של הכדורים כוללות ישנוניות, תחושת חולי, עצירות או שלשול, בלבול, תנועות מגושמות או איבוד קואורדינציה (תיאום תנועות).

רעלן הבוטולינום

כאשר מדובר בשריר או בקבוצת שרירים מוגדרת הלוקה בקשיון ניתן לשקול שימוש ברעלן הבוטולינום. התרופה שניתנת בהזרקה לאזור הבעייתי משפיעה באמצעות חסימת האותות העצביים שמועברים מהמוח אל השרירים. השפעת זריקות הבוטולינום נמשכת בדרך כלל שלושה עד ששה חודשים וניתן לבצע הזרקה נוספת לאחר מכן. יעילותן של הזריקות היא מרבית כאשר מתלווים להזרקה מתיחות ופיזיותרפיה.

טיפול בקשיי אכילה וריור

אם יש לילד קושי לשלוט על שרירי הפה אזי הבליעה של המזון עלולה להיות בעייתית וכך אף השליטה על הפרשת הרוק. בעיות אלו יכולות להיות חמורות והן מצריכות טיפול.

לקשיי בליעה (Dysphagia) מתלווה סיכון שחתיכות מזון קטנות יכנסו לצינורות הנשימה ומשם לריאות ויגרמו לזיהום בריאות.

אם קשיי הבליעה הינם קלים יוכל קלינאי תקשורת ללמד את הילד שיטות להתמודד עם הבעיה. אף תזונה הכוללת מזון רך תוכל לסייע.

במקרים חמורים ייתכן שתידרש התקנת צינור האכלה המעביר מזון ישירות לקיבה. הצינור יכול לעבור דרך הגרון או דרך קיר הבטן.

ריור יתר עלול לגרות את העור שמסביב לפה, את הסנטר והצוואר, ולגרום להתפתחות זיהום. מספר טיפולים יוכלו לסייע:

• תרופות אנטי-כולינרגיות המפחיתות את ייצור הרוק. אלו ניתנות ככדורים או כמדבקות עוריות.
• הזרקת בוטולינום לבלוטות הרוק (אמצעי זמני שיהיה צורך לחזור עליו).
• ניתוח שמנתב את הפרשת הרוק מקדמת הפה לחלקו האחורי.
• מתקן שממוקם בתוך הפה ותפקידו למקם טוב יותר את הלשון, כך שתתאפשר בליעה סדירה של הרוק.
• אימון בביופידבק המלמד את הילד להרגיש מתי הוא מרייר ואז לבלוע את הרוק.

ניתוחים אורתופדיים

ניתוחים אורתופדיים מסוימים מיועדים לתקן בעיות במפרקים ובעצמות וזאת על ידי הארכת שרירים וגידים קצרים מידי. ניתן לבצע ניתוחים אלו מספר פעמים לאורך חיי הילד תוך התחשבות בצמיחתו. ניתוח מסוג זה יומלץ כאשר שיתוק המוחין מסב כאב בעת תנועה. הניתוח עשוי לשפר הן את היציבה והן את יכולת התנועה ולתרום להעלאת הביטחון העצמי של הילד.

ההתאוששות מניתוחים אלו הינה מהירה יחסית ורוב הילדים מחלימים לחלוטין כשבוע לאחר הניתוח. יחד עם זאת יחלוף פרק זמן ארוך יחסית (לעיתים עד שנתיים) עד שהילד יוכל ליהנות ממלוא פירות הניתוח ויידרש טיפול פיזיותרפי מתמשך לאחר הניתוח.

ניתוחים אורתופדיים אחרים כוללים טיפול בעקמת של עמוד השדרה.

חיתוך עצבים אחוריים Selective Dorsal Rhizotomy) SDR)

במהלך הניתוח חותכים מספר עצבים בחלק התחתון של עמוד השדרה, במטרה לסייע לילדים הלוקים בקשיון שרירים חמור ברגליים. הניתוח יישקל במקרה של נזק מוכח לחומר הלבן שבמוח וכאשר טיפולים אחרים כשלו.

לאחר הניתוח תידרש פיזיותרפיה מאומצת במשך מספר חודשים כדי להקנות לילד מיומנויות שליטה מחודשות בשרירי הרגליים.

ניתוחים אלו אינם חפים מסיכונים או מסיבוכים דוגמת:

• קושי זמני בהטלת שתן
• התפתחות עקמת של עמוד השדרה.
• שינויים בתחושת הרגליים לרבות תחושת עקצוץ.

סיבוכים פחות נפוצים כוללים קשיי נשימה או זיהום בריאות.

מומלץ לדון עם הרופא המנתח ביתרונות ובסיכונים של הניתוח, ובמידת האפשר לשתף את הילד בקבלת ההחלטה.

אף כי הבעיות המוחיות הגורמות לשיתוק מוחין אינן מחמירות עם השנים, עדיין עלולות לצוץ במהלך השנים בעיות גופניות ונפשיות.

בעיות גופניות

מבוגרים רבים הלוקים בשיתוק מוחין יפתחו בעיות גופניות דוגמת דלקת פרקים ניוונית ותשישות גופנית. הבעיות הגופניות נובעות מכך שאי תקינות השרירים והשלד גורמת לעומס יתר על מערכות הגוף ולהוצאת יותר אנרגיה לשם ביצוע מטלות שוטפות.

העומס על מערכות הגוף שמתפתח בעקבות שיתוק מוחין עלול לגרום במקרים רבים להזדקנות מוקדמת (באזור גיל ארבעים) של מערכות הגוף, לרבות הלב וכלי הדם.

פיזיותרפיה קבועה ואף שימוש בציוד עזר דוגמת כיסא גלגלים או הליכון עשויים לסייע. בנוסף, אנשים הלוקים בשיתוק מוחין צריכים להימנע מפעילויות שיש בהן להעמיס עומס יתר על הגוף, לרבות עישון, שתיה מופרזת של אלכוהול ואכילת מזון שומני.

דיכאון

ההתמודדות היומיומית עם שיתוק מוחין מצריכה משאבים נפשיים רבים ומבוגרים רבים הלוקים במחלה נתונים לסיכון מוגבר ללקות בדיכאון.

מחקרים הראו שטיפול קוגניטיבי התנהגותי (Cognitive behavioral therapy , CBT) עוזר לאנשים להילחם בדיכאון ולהתמודד טוב יותר עם מצבם, וכך אף יצירת קשרים עם אנשים נוספים הלוקים בשיתוק מוחין.

טיפול קוגניטיבי התנהגותי מבוסס על הרעיון שמה שאנחנו מרגישים נובע ממה שאנחנו חושבים על מצבים. אנשים שמאמנים את עצמם לחשוב שונה בעזרת שיטות הרפיה וחשיבה חיובית מגיבים אחרת למצבם, ומדווחים על ירידה ברמות הכאב, הלחץ והדיכאון.