18 אוקטובר 2017 כ"ח תשרי תשע"ח
מעודכן לתאריך  22.10.2014  באדיבות ה 

סרטן השחלות - מידע רפואי

Ovarian Cancer

הטיפול בסרטן השחלות

הטיפול המיטבי יקבע בהתאם לשלב ולדרגת התמיינות המחלה, בהתאם למצב הבריאות הכללי של המטופלת וגילה. במרבית המקרים הטיפול ישלב ניתוח, טיפול כימותרפי וטיפול בקרינה. 
בשל אופיו המורכב של הטיפול הוא יינתן על ידי צוות שיכלול גינקו-אונקולוג (מנתח מומחה בסרטן גינקולוגי), רדיולוג (מומחה להקרנות) ואונקולוג המומחה בכימותרפיה. פעמים רבות הצוות יכלול גם עובד סוציאלי, פסיכולוג, פיזיותרפיסט, תזונאי ומרפא בעיסוק. 
בסיום הטיפול על המטופלת להיות במעקב שיכלול בדיקות שגרתיות ובדיקות דימות, על מנת לנטר את המצב הבריאותי ולוודא שאין חזרה של תאים ממאירים. במידה שמבחינים בתופעה גופנית חדשה יש ליידע את הרופא המטפל בהקדם ולברר אם יש לכך קשר להישנות הגידול.

ניתוח

כמעט כל גידולי השחלה יחייבו ניתוח להסרת הרקמה הסרטנית, וזאת לפני תחילת הטיפול הכימותרפי או הקרינתי, אלא אם המחלה אובחנה בשלב מוקדם מאד. הניתוח יכלול כריתה של שתי השחלות, הרחם והחצוצרות. ניתוח זה נקרא היסטרקטומיה כללית (total hysterectomy). כריתת השחלות עלולה להקדים את תופעות גיל המעבר, ובכלל זה גלי חום, עור יבש ויובש בנרתיק וירידה בחשק המיני.
  • אצל נשים צעירות שאובחנו עם סרטן שחלה בשלב 1a , תיכרת רק השחלה הפגועה והחצוצרה, ואילו הרחם והשחלה הבריאה ישמרו, על מנת לשמר את היכולת להרות בעתיד.
  • נשים שאובחנו עם גידול בשלב 1b או 1c, ואשר סיימו את תקופת פוריותן (נכנסו לתקופת גיל המעבר או שאינן רוצות להביא עוד ילדים), יעברו ניתוח לכריתת שתי השחלות והרחם.
  • לנשים צעירות שאובחנו עם גידול בשלב 1b או 1c ושטרם ילדו, יבוצע ניתוח להסרת השחלות תוך שימור הרחם, על מנת שיוכלו להרות בעתיד באמצעות תרומת ביציות.
 
בחלק מהמקרים, אם יתברר בעקבות תשובת הביופסיה שהמחלה מפושטת יותר ממה שנקבע תחילה, יוחלט על ניתוח משלים לכריתת הרחם והשחלה שנותרו.
ניתוחי כריתת שחלה ואברי מערכת הרבייה הם ניתוחי בטן גדולים הכרוכים באשפוז של כשבוע עד עשרה ימים ולאחר מכן יש צורך בתקופת התאוששות והחלמה האורכת כשישה שבועות.
בשלבים מתקדמים מאד של המחלה (שלב 4) לא תמיד יומלץ על ניתוח כצעד ראשון. במקרים אלו יוצע תחילה טיפול כימותרפי במטרה להקטין את היקף הגידול עד למצב שמאפשר ניתוח. לאחר הניתוח, יבוצעו טיפולים כימותרפיים נוספים.

כימותרפיה

כימותרפיה הוא שם כולל לטיפול באמצעות תרופות כימיות המסוגלות לחסל באופן ייחודי תאים סרטניים. טיפול כימותרפי יכול להינתן לפני ניתוח, במקום ניתוח, לאחר ניתוח, לאחר הקרנות או במקביל אליהן. טיפול כימותרפי ניתן כטיפול במחלה פעילה, או כטיפול מונע.
הטיפול הכימותרפי פוגע בתאי סרטן השחלות ובתאים סרטניים אחרים שהתפשטו בגוף. בדרך כלל הוא יינתן לחולות בסרטן השחלות בשלבים בינוניים עד מתקדמים של המחלה. במרבית המקרים הטיפול ניתן באמצעות עירוי, אולם קיים גם טיפול במתן דרך הפה. ניתן גם להזרים את התרופה ישירות לחלל הבטן דרך קרום הצפק, באמצעות צינורית דקה. טיפול זה מכונה כימותרפיה תוך צפקית.
נמצא ששילוב כימותרפיה תוך צפקית עם כימותרפיה תוך ורידית מגביר את אחוזי ההישרדות מהמחלה בקרב חלק מהמטופלות. טיפול תוך צפקי עלול לגרום לתופעות לוואי דוגמת כאב, בעיות בעיכול וזיהום, ולכן יש לשקול את יתרונותיו מול חסרונות אפשריים.
על מנת לשפר את סיכויי ההצלחה של הטיפול, ברוב המקרים נעשה שימוש בתערובת של 3 עד 5 תרופות כימותרפיות בו זמנית. התרופות השכיחות לטיפול בסרטן השחלות לאחר ניתוח הן קרבופלטין בשילוב עם פאקליטקסל (טקסול). במקרים של הישנות המחלה מקובל שתערובת התרופות תכלול טופוטקאן (היקמטין), דוקסורוביצין במתן ליפוזומלי (דוקסיל) וציספלטין.
טיפול כימותרפי הניתן לאחר ניתוח מכונה 'טיפול מסייע' (אדג'ובנטי, adjuvant) והוא מתבצע בשישה מחזורי טיפול, במהלך כ- 5-6 חודשים.

תופעות לוואי של טיפול כימותרפי

טיפול כימותרפי פוגע בתאים המתחלקים בקצב מהיר ולפיכך גם תאי גוף בריאים המתחלקים בקצב מהיר (תאי השערה, תאי הדם הלבנים והאדומים, תאי מערכת העיכול) יפגעו ויהרסו. בשל כך טיפול כימותרפי גורם פעמים רבות לתופעות הלוואי הבאות:
  • נשירת שיער.
  • הקאה ובחילה.
  • שלשול או עצירות.
  • פריחה על העור בידיים ובכפות הרגליים.
  • חוסר תאבון.
  • פצעים סביב לפה.
  • אנמיה המתבטאת בעייפות וקוצר נשימה (בעקבות ירידה במספר תאי הדם האדומים).
  • לויקופניה (זיהום בעקבות ירידה במספר תאי הדם הלבנים).
 
כדי להקל על תופעות הבחילה וההקאה ניתן להסתייע בתרופות המקלות על תופעות אלו. לאחר הפסקת הטיפול תופעות הלוואי תחלופנה והשיער שנשר יצמח מחדש. במקרים מסוימים השיער החדש יהיה שונה מהשיער שנשר.

כיצד יודעים שהטיפול הכימותרפי יעיל

במהלך הטיפולים הכימותרפיים מתבצעות בדיקות המצביעות על מידת יעילותו, לרבות בדיקת דם למדידת רמת החלבון CA-125. חלבון זה מופרש על ידי תאים סרטניים למחזור הדם ולכן רמות גבוהות שלו מהוות סמן לנוכחות תאים ממאירים בגוף וירידת רמתו מצביעה על היות הטיפול יעיל. בדיקות דימות יכולות להצביע על צמצום בגודלו של גוש ממאיר ולעיתים תבוצע לפרוסקופיה (ראה פירוט בפרק האבחון) במטרה לבחון את יעילות הטיפול.

תרופות ביולוגיות

תרופות ביולוגיות הן כאלו שאמורות לדכא באופן ייחודי תאים סרטניים, ללא פגיעה בתאים אחרים.
קיימות חמש משפחות של תרופות ביולוגיות:
חוסמי גדילת תאים סרטניים - תאים מסמנים אחד לשני לגדול באמצעות מספר משפחות של חומרים. אחת המשפחות היא של חומרים המכונים טירוזין-קינאזות. תרופות החוסמות את פעילותם של חומרים אלו מכונים חוסמי טירוזין קינאז. מספר ניסויים קליניים המתבצעים כיום רוצים לבחון למשל את האפשרות שהוספת החוסם לתרופה פאקליטקסל (טקסול) תהייה יעילה יותר, בייחוד במקרה של סרטן שחלות חוזר.
חוסמי אספקת דם לתאים סרטניים - גידול סרטני צריך לפתח לעצמו אספקת דם, כי ללא אספקה שכזו לא יוכל להתקיים. תרופות אלו חוסמות את התפתחות כלי הדם עבור הגידול הסרטני. מספר תרופות נמצאות כיום בניסויים קליניים לגבי סרטן השחלות, ובכללן אוואסטין ורסנטין.
נוגדנים מונוקלונאליים - מיועדים לזהות חלבונים מיוחדים המופיעים רק בתאים סרטניים וכך ניתן לפתח תרופה שתפגע רק בהם. כיום מתנהלים מספר ניסויים קליניים הכוללים שילוב של כימותרפיה עם נוגדנים מונוקלונלים (דוגמת farletuzumab) אשר מיועדים לשפר את הטיפול במקרה של סרטן שחלות שהגיב לטיפול כימותרפי באמצעות פלטינום אך חזר.
מעכבי PARP-1 - מדובר בתרופות החוסמות את פעילותו של חלבון תאי שמכונה PARP. חלבון זה חשוב לתיקון החומר התורשתי בעיקר בתאים בהם הגנים BRCA1 ו- BRCA2 עברו שינוי וגרמו להפיכת התא לסרטני. ללא החלבון הזה ימותו התאים הסרטניים ולכן מעכבי PARP-1 עשויים להוות מפתח טיפולי. כיום מתבצעים ניסויים גם אצל חולים גם שלא אותר אצלם השיבוש הגנטי.
חיסונים - מדובר למשל בסוג של חיסון המכונה TroVax אשר גורם למערכת החיסון לזהות ולתקוף תאים סרטניים.

טיפול קרינתי (רדיותרפיה)

טיפול קרינתי הוא טיפול המבוסס על קרני רנטגן (קרני X) ומטרתו לחסל תאים סרטניים באברי מערכת הרבייה. הוא פחות נפוץ מכימותרפיה ואינו ניתן בכול מקרה של סרטן שחלות.
ניתן לתת את הטיפול הקרינתי באמצעות מקור קרינה חיצוני או על ידי קרינה ממקור פנימי - היינו באמצעות גרגרים רדיואקטיביים זעירים המוחדרים לתוך הגוף באזור הגידול (ברכיתרפיה). הטיפול באמצעות קרינה ממקור פנימי יינתן בעיקר בשלבים מתקדמים של המחלה.

תופעות לוואי של טיפול קרינתי

מאחר שטיפול קרינתי פוגע גם בתאים בריאים המתחלקים מהר (בדומה לטיפול כימותרפי), עלולים להיות לו מספר תופעות לוואי:
  • בחילה.
  • שלשול או עצירות.
  • זיהומים בשלפוחית השתן.
  • צורך תכוף במתן שתן.
  • כאב בטן.
  • גירוי והתכהות של העור באזור שמוקרן.
 
חלק מתופעות הלוואי במערכת השתן עלולות להתפתח מספר חודשים לאחר סיום הטיפול בקרינה. הקרינה גורמת לנזק קבוע בתאי מערכת השתן שעלול להתבטא באובדן שליטה על הסוגרים. במקרה כזה יש לפנות לאורולוג כדי שיתאים את הטיפול הנדרש למצב.

טיפול פסיכולוגי וקבוצות תמיכה

התמודדות עם מחלת הסרטן מהווה אתגר עצום ודורשת משאבים נפשיים רבים, הן מהמטופלת והן ממשפחתה. הסתייעות בפסיכולוג אינה מותרות במצבים כאלו. פסיכולוג עשוי לסייע למטופלת לצלוח טוב יותר את הטיפולים ולהקנות לה טכניקות הרפיה ודמיון מודרך החשובות מאד להתמודדות עם המחלה. 
הסתייעות בקבוצות תמיכה בהן פוגשים נשים שחוו או חוות את הטראומה של מחלת הסרטן יכלה אף היא לתרום רבות. 

מחקרים וניסויים קליניים

מחקרים לאיתור דרכים חדשות, יותר יעילות לטיפול בסרטן השחלות נערכים כל העת. לעיתים מוצע טיפול חדשני הנמצא בתהליכי ניסוי ובדיקה. במקרה כזה חשוב לקבל מידע מפורט לגבי תהליך הטיפול (מכונה 'ניסוי קליני'), השלכותיו ומשמעויותיו - היתרונות מול הסיכונים והחסרונות. השתתפות בניסוי קליני מסייעת לקידום הרפואה ומשפרת את סיכוייהם של החולים לקבל טיפול טוב יותר בעתיד. 
כאשר מחקרים מוקדמים מצביעים על כך שטיפול חדש עשוי להיות טוב יותר מהטיפול המקובל, מבצעים הרופאים ניסויים להשוואה בין הטיפול החדש והטיפולים המקובלים הטובים ביותר שבנמצא. ניסוי כזה נקרא ניסוי קליני מבוקר והוא מהווה את הדרך האמינה היחידה לבחינת טיפול חדש. ניסויים כאלו מתבצעים הן בישראל והן בחו"ל. 
בניסוי קליני אקראי ומבוקר, מקבלים חלק מהחולים את הטיפול המקובל הטוב ביותר, בעוד שאחרים מקבלים את הטיפול החדש, אשר עשוי להתגלות כטוב יותר מהטיפול המקובל. כדי שתתאפשר השוואה אמינה בין הטיפולים, נקבע סוג הטיפול שיינתן לחולה באופן אקראי, בדרך כלל באמצעות מחשב, ולא על ידי הרופא המטפל. 
מחקרים הוכיחו שאם הרופא בוחר את הטיפול, או מציע לחולה אפשרות בחירה, הוא עלול להטות שלא במודע את תוצאות הניסוי. משום כך נדרשת הקצאה אקראית זו.
טיפול מסוים מוגדר כטוב יותר אם פעולתו נגד הגידול יעילה יותר מהטיפול המקובל, או אם הוא יעיל באותה המידה כמו הטיפול המקובל, אך גורם לפחות תופעות לוואי בלתי רצויות. 
ניתן ללמוד על מחקרים קליניים המתנהלים בעולם באמצעות אתר המחקר הלאומי הבריטי או באמצעות אתר קרן המחקר האמריקאית (ייפתח בדפדפן חדש).