לוקמיה של תאים שעירים - מידע רפואי

לוקמיה היא סרטן של תאי מערכת הדם, שבו אחד מהסוגים של תאי הדם מתרבה באופן בלתי תקין. ריבוי התאים הפגומים גורם לירידה ברמות תאי הדם התקינים, הלבנים, האדומים וטסיות הדם.

לוקמיה של תאים שעירים היא מחלה נדירה, שמהווה כ- 2-5% מכלל מחלות הלוקמיה. המחלה פוגעת בעיקר בגברים, בגילאי 40-60. לוקמיה של תאים שעירים היא מחלה איטית, ולכן מוגדרת כמחלה כרונית. מחלה זו ניתנת לטיפול.

תאים שעירים הם תאי דם לבנים בעלי בליטות על פני שטח התאים, הנראות כשערות. בלוקמיה של תאים שעירים קיים ייצור יתר של לימפוציטים שעירים, הנאגרים בטחול וגורמים להגדלתו. הגדלת הטחול גוררת עימה פינוי יתר של תאי דם תקינים מהדם, ולכן רמות תאי הדם התקינים, ובכלל זה רמת הטסיות, נפגעת עוד יותר.

סימני המחלה הם כלליים, ויכולים לכלול עייפות, אנמיה, קוצר נשימה ונטייה מוגברת לזיהום.

בחלק מהמקרים תיתכן הגדלה של הטחול, שתתבטא כגוש או רגישות בצד השמאלי של הבטן.

הגורמים למחלה אינם ידועים.

המחלה מתגלה באמצעות בדיקות דם. בהתבוננות מיקרוסקופית על משטח דם, ניתן להבחין במראה של התאים השעירים.

במידה שתוצאות בדיקות הדם תצבענה על חשד ללוקמיה, יהיה צורך לבצע דגימה של מח העצם.

דגימת מח עצם

זוהי הבדיקה האבחנתית החשובה ביותר לגילוי לוקמיה. בהתאם לממצאי דגימת מח העצם, יותאם הטיפול המיטבי למחלה.

בדגימה של מח העצם נלקחת דגימה קטנה מהחלק האחורי של עצם האגן או של עצם החזה, על למנת לחפש אחר תאי דם לבנים בלתי תקינים בבדיקה מיקרוסקופית. סוג הלוקמיה נקבע בהתאם לזיהוי סוג התאים הלבנים שנמצאו כבלתי תקינים.

הבדיקה מבוצעת באמצעות החדרת מחט דרך העור אל תוך העצם, ושאיבת דגימה של מח העצם. במידת הצורך ניתן לקחת ביופסיה (דגימת רקמה) מהעצם עצמה. דגימת מח העצם נעשית בהרדמה מקומית.

הבדיקה עלולה לגרום לתחושת אי נוחות או כאב, שניתנת להקלה באמצעים תרופתיים.

בהתאם למצבו הכללי של המטופל, יערכו בדיקות נוספות שעשויות לכלול צילום חזה להערכת מצב הלב והראות, וכן אולטרא סאונד בטן, על מנת להעריך את מצב הטחול.

בשל הקצב האיטי של התקדמות המחלה, בחלק מהמקרים לא יהיה צורך בטיפול באופן מיידי, אלא במעקב בלבד. הטיפול יחל במידה שתחול עליה ברמת התאים הסרטניים, או אם יופיעו סימנים אופייניים למחלה. הטיפול בלוקמיה של תאים שעירים כולל טיפול כימותרפי, טיפול באינטרפרון, וניתוח לכריתת הטחול.

מטרת הטיפול בלוקמיה של תאים שעירים לגרום לנסיגה של המחלה, באופן שהיא אינה פעילה. הקושי בטיפול בלוקמיה של תאים שעירים נובע מכך שלמחלה נטייה לחזור. לכן, גם כאשר קיימת נסיגה, קשה להעריך כמה זמן היא תימשך. הטיפולים המוצעים כיום מאפשרים תקופות ארוכות יחסית של נסיגה במחלה.

כימותרפיה

כימותרפיה הוא שם כולל לטיפול באמצעות תרופות כימיות, המכונות ציטוטוקסיות (ציטו=תא, טוקסי=רעיל). הכימותרפיה כוללת מספר רב של תרכובות כימיות היכולות להגיע לכל חלקי הגוף ומטרתן להרוס תאים סרטניים.

טיפול כימותרפי מקובל בלוקמיה של תאים שעירים ניתן באמצעות התרופה קלאדריבין (כלורודאוקסיאדנוזין-2), הניתנת בעירוי תוך ורידי, או בהזרקה תת עורית, במהלך שבוע ימים. תופעות לוואי שכיחות של טיפול זה כוללות חום גבוה וזיהום המצריך טיפול אנטיביוטי.

אינטרפרון אלפא-2

אינטרפרון הוא חלבון המיוצר בגוף ומסייע למערכת החיסון לטפל בזיהומים. כיום ניתן להפיק את החלבון בתנאי מעבדה.

אינטרפרון אלפא-2 ניתן בזריקה תת עורית, שלוש פעמים בשבוע. במרבית המקרים, החולה לומד להזריק לעצמו את החומר בביתו. הטיפול באינטרפרון עשוי להיות משולב בטיפול כימותרפי.

תופעות הלוואי של אינטרפרון הן דמויות שפעת, וכוללות חום, חולשה, כאב ראש, כאב שרירים וצמרמורת. תופעות הלוואי נחלשות עם הימשכות הטיפול.

ניתוח לכריתת הטחול (Spleenectomy)

כאשר הטחול מוגדל, נגרם פינוי יתר של תאי דם תקינים מהדם, ולכן רמות תאי הדם התקינים, ובכלל זה רמת הטסיות, נפגעת עוד יותר. לפיכך, כריתה של הטחול המוגדל עשויה להקל על סימני המחלה, אולם אינה מרפאה את המחלה.