מחלת כבד תלוית אלכוהול - מידע רפואי

הכבד הוא בית החרושת הכימי של גוף האדם, אשר מבצע מאות תפקידים מורכבים שחיוניים לקיום חיים תקינים. מדובר באיבר עמיד במיוחד שמסוגל לבצע את מרבית תפקידיו גם אם רק חלק קטן ממנו מתפקד.

בין תפקידיו העיקריים ניתן למנות:

• ייצור אנרגיה במהירות, כמענה לצרכי הגוף.
• אגירת סוכרים, ויטמינים, מינרלים וברזל.ייצור נוזל המרה שמסייע לתהליך עיכול המזון.
• נטרול רעלים.
• בקרה על ייצור הכולסטרול.שמירה על המאזן ההורמונלי בגוף.
• סיוע לגוף בטיפול בזיהומים.

האלכוהול והכבד

אחת הדרכים הנפוצות ביותר לפגיעה בכבד היא על ידי צריכה מופרזת של אלכוהול. מאחר שתהליך פירוק האלכוהול בגוף למים ולפחמן דו חמצני מתבצע בעיקר בכבד, הרי שזהו האבר המועד לפורענות עקב צריכת אלכוהול בלתי מבוקרת.

צריכה מופרזת של אלכוהול מוגדרת כצריכה של למעלה מ- 21 יחידות אלכוהול בשבוע לגברים, ו- 14 יחידות בשבוע לנשים.

יחידת אלכוהול היא כמות של 10 מיליליטרים (מ"ל, כ- 8 גרם) של אלכוהול נקי. לדוגמה, חצי ליטר (500 מ"ל) בירה בריכוז 5% אלכוהול הוא שווה ערך ל- 2.5 יחידות אלכוהול. כוס יין (250 מ"ל) בריכוז 13% אלכוהול היא שוות ערך ל- 3.25 יחידות אלכוהול. כוסית וודקה (50 מ"ל) בריכוז 40% אלכוהול תהיה שוות ערך ל- 2 יחידות אלכוהול.

כדי לחשב את יחידות האלכוהול שבמשקה, יש לכפול את ריכוז האלכוהול (באחוזים) בנפח (מספר המיליליטרים), ולחלק ב- 1000.

צריכה מופרזת של אלכוהול מגבירה את הסיכויים להתפתחות השלב הראשון של מחלת כבד תלוית אלכוהול (Alcoholic Liver Disease), שידועה גם בשם כבד שומני. לפיכך, מומלץ כי גברים לא יצרכו יותר מ- 3-4 יחידות אלכוהול ביום באופן קבוע, ואילו נשים לא תצרכנה למעלה מ- 2-3 יחידות ביום לכול היותר.

עד שלב מסוים, כבד שומני הוא מצב הפיך, אשר יעלם בעקבות הפסקת השתייה המופרזת.

20-30% מהאנשים שימשיכו לשתות בכבדות יפתחו דלקת כבד (הפטיטיס) תלוית אלכוהול. משמעות הדבר היא שהכבד הופך דלקתי, ובמקרים קיצוניים מדובר במחלה קטלנית. כ- 10% מהחולים בהפטיטיס יתקדמו לשלב השלישי, הוא שחמת הכבד. בשלב זה, הכבד מצטלק וניזוק באופן קבוע ובלתי הפיך.

מחקרים חדשים מצביעים על כך שמשקל גוף עודף מגביר עוד יותר את הסיכון ללקות בשחמת הכבד, כמו גם גורמים גנטיים (תורשתיים) מסוימים.

שתייה מופרזת עלולה לגרום גם לבעיות הבאות:

• בעיות בקיבה.
• פנקראטיטיס (דלקת הלבלב) שגורמת לסוכרת.
• יתר לחץ דם.
• בעיות בלב.
• שבץ מוחי.
• בעיות בתפקוד המיני.
• דיכאון.

אחת הבעיות במחלת כבד תלוית אלכוהול היא שרוב האנשים חווים מעט מאוד סימפטומים בשלב המוקדם של המחלה. חלק מהאנשים חשים כאב בצד הימני של הבטן, אולם מאחר שהכבד אינו מכיל סיבי עצב רבים, כאב אינו סימפטום נפוץ.

סימפטומים נוספים כוללים עייפות, חוסר תיאבון, בחילה ושלשול, בעיקר בשעות הבוקר. סימפטומים חמורים יותר, כמו צהבת (כשהעיניים והעור הופכים צהובים), יופיעו רק עם התפתחות המחלה להפטיטיס או לשחמת הכבד, כשהנזק לכבד עלול כבר להיות בלתי הפיך.

סוגים נוספים של מחלות כבד

מעבר למחלת כבד תלוית אלכוהול ישנן מחלות כבד נוספות שראוי להיות ערים להן.

• הפטיטיס (דלקת כבד) נגיפית מסוג A – דלקת שמועברת על ידי מזון ושתייה מזוהמים.
• הפטיטיס (דלקת כבד) נגיפית מסוג B – מחלה שמועברת באמצעות מגע עם נוזלי גוף כמו דם, רוק, זרע והפרשות וגינאליות.
• הפטיטיס (דלקת כבד) נגיפית מסוג C – מחלה שמועברת על ידי מגע עם דם נגוע, בדרך כלל על ידי הזרקת סמים, אך תיתכן הדבקה גם על ידי חפצים אישיים כמו תער גילוח או מברשת שיניים.
• המוכרומטוזיס - מחלה מטבולית תורשתית שבה הגוף סופג ואוגר ברזל מהמזון בכמויות גדולות יותר מכפי צורכו .ללא טיפול מתאים בשלבים המוקדמים של המחלה היא עלולה להיות קטלנית.
• מחלת וילסון - מחלה תורשתית שגורמת להצטברות עודפי נחושת בגוף.
• דלקת ראשונית צלקתית של דרכי המרה (Primary sclerosing cholangitis) - מחלה שגורמת להיצרות של דרכי המרה בכבד ומחוצה לו, כתוצאה מדלקת והצטלקויות. בעקבות זאת, נוזלי המרה מצטברים בכבד וגורמים נזק. בשחמת ראשונית של המרה (primary biliary cirrhosis), מערכת החיסון של החולה תוקפת את צינוריות המרה הקטנות בכבד, ומונעת עיבוד יעיל של נוזל המרה.
• סרטן הכבד - קיימים שני סוגים של סרטן הכבד. סרטן ראשוני
• (hepatocellular carcinoma) שמתחיל בכבד עצמו, וסרטן משני או גרורתי, שמתפשט אל הכבד מחלקי גוף אחרים. חולים בשחמת הכבד נמצאים בסיכון גבוה לפתח סרטן כבד ראשוני.
• הרעלת פראצטמול - הכבד עלול להנזק כתוצאה מהרעלת פראצטמול (החומר הפעיל בתרופות אקמול, דקסמול). הרעלה עצמית על ידי פראצטמול, מכוונת או לא, היא גורם רציני למחלות כבד ולהשתלות כבד ונחשבת למצב מסכן חיים. בשנים האחרונות, בעקבות שינוי גודל האריזות שנמכרות לציבור, מספר מקרי ההרעלה נמצא בירידה.

כאשר רופא המשפחה סבור שמטופל סובל ממחלת כבד תלוית אלכוהול, הוא יחפש סימנים פיזיים הכוללים:

• כפות ידיים אדומות, בעלות כתמים.
• ציפורניים לבנות.
• שדיים מוגדלים אצל גברים.
• בטן נפוחה.
• דילול שיער הגוף.
• שרירים חלשים ומדולדלים.

במידה שבדיקת דם של תפקודי הכבד תאשר שקיים נזק לכבד, יופנה המטופל למומחה למחלות כבד (הפטולוג) או למומחה למחלות מעי (גסטרואנטרולוג) לצורך עריכת בדיקות דם נוספות, סריקות הדמיה ובדיקה אנדוסקופית (החדרת צינורית דקה וגמישה, שבקצה שלה מותקנת מצלמת וידאו זעירה). ייתכן שיומלץ על צילומי רנטגן, אולטרא סאונד, סריקת CT או סריקת MRI לשם אישור האבחון.

אישור האבחון

על מנת לאשר את האבחון בצורה מוחלטת, תילקח מהמטופל דגימה מרקמת הכבד (ביופסיה) שתיבדק תחת המיקרוסקופ. הביופסיה תבוצע בהרדמה מקומית, בדרך כלל במסגרת אשפוז יום. תוצאות הביופסיה יספקו מידע לגבי הגורמים למחלה ומצב הכבד.

החלק המשמעותי ביותר בטיפול הוא הפסקה מוחלטת של צריכת אלכוהול.

הפחתה בלבד של כמות האלכוהול רק תאט את קצב התפתחות הנזק ועשויה להקל על סימפטומים כגון כאב או צהבת, אולם דבר זה אינו אומר שהנזק אינו קיים עוד.

שחמת עלולה להתפתח לאחר שנים רבות של שתייה, ללא כל אותות אזהרה מוקדמים. לכן, במידה שיש חשד לכך שארע נזק לכבד, חשוב מאוד להפסיק לצרוך אלכוהול.

כאשר הנזק לכבד אותר בשלב מוקדם, למשל במצב של כבד שומני, הפסקת השתייה עשויה להספיק על מנת להביא לנסיגה מוחלטת של המחלה.

אנשים שפיתחו דלקת כבד (הפטיטיס) תלוית אלכוהול, שהוא ההמשך החמור של מחלת כבד תלוית אלכוהול, יזדקקו בשלב מתקדם של המחלה לאשפוז ולקבלת טיפול אינטנסיבי בסטרואידים, על מנת להפחית את שיעור הדלקת.

למרבה הצער, עבור חולה שמצבו הדרדר לכדי שחמת הכבד בשלב מתקדם, אין בנמצא טיפול שמסוגל לשפר את מצבו.

אנשים שסובלים ממחלות כבד מטופלים במסגרת בית חולים, במחלקה הפטולוגית (מחלות כבד, כיס מרה ודרכי המרה) או המטולוגית (מחלות דם).

כאשר מדובר בשחמת כבד שהתפתחה בעקבות צריכת אלכוהול מופרזת, כדאי להיעזר בשירותי גמילה משתייה. ניתן לפנות לסניפי מכבי על מנת לקבל את המידע המתאים.

טיפול בסימפטומים ובסיבוכים אחרים

צהבת, אותה הצהבה של העור ושל האזור הלבן בעיניים, אינה ניתנת לטיפול מאחר שהיא רק סימפטום או ביטוי לכשל של הכבד, ואינה מחלה לכשעצמה.

אם החולה מקיא דם, קרוב לודאי שיש לו דליות (ורידים נפוחים) בוושט, שמתפתחות מאחר שעקב ההצטלקויות של הכבד אין הדם יכול לזרום באופן תקין דרך הכבד.

אם ורידי הושט מתנפחים ומתפוצצים, הדבר עלול להיות קטלני.

במידה שהדליות בוושט אובחנו לפני שהן מתפוצצות, התופעה ניתנת לטיפול בדרכים הבאות:

• חבישה בעזרת ניתוח אנדוסקופי. בעזרת צינורית גמישה ודקה המוחדרת במורד הלוע והוושט למקום הדליה, חובשים עם "תחבושת" זעירה מיוחדת את בסיס הדליה.
• סקלרותרפיה. לאחר הניתוח האנדוסקופי מזריקים לתוך הדליות חומר אשר גורם לדם להיקרש ונוצרת רקמה צלקתית שמסייעת לעצור את הדימום.
• צינורית עם בלון. כאשר אנדוסקופיה אינה מצליחה לעצור את הדימום עושים שימוש בטכניקה זו. דרך הלוע מחדירים צינורית שבקציה בלון. במיקום של הדליה מנופח הבלון ומפעיל לחץ על הדליה, דבר שעוצר את הדימום. במהלך טיפול זה המטופל יקבל תרופות משככות כאבים.
• ניתוח הסטה בעזרת סטנט (TIPSS). כאשר אף לא אחד מהשיטות שהוזכרו מתבררת כיעילה, מועברת לרוחב הכבד צינורית מתכתית (סטנט) במטרה לחבר שני ורידים גדולים, וריד השער (וריד גדול הנושא דם מן הקיבה והמעיים אל הכבד) ווריד הכבד. פעולה זו יוצרת נתיב חדש לזרימת הדם, דבר שמקל על הלחץ שיצר את הדליות.

טיפול בהצטברות נוזלים

סיבוך משמעותי נוסף של המחלה הוא הצטברות נוזלים בבטן, שגורם לנפיחות בבטן המזכירה מראה של אישה בהריון מתקדם. סיבוך זה נגרם עקב מספר סיבות, ובכללן הצטלקות של רקמת הכבד שמונעת ניקוז תקין של נוזלים, ודלף של מים אל מחוץ לכלי הדם, עד כדי הצטברות של 20-30 ליטרים של מים בבטן. תופעה זו עלולה להקשות על הנשימה ועל האכילה וכן הנוזלים עלולים להזדהם.

הטיפול הבסיסי כולל הגבלת השימוש במלח נתרן שבמזון ונטילת טבליות משתנות, דוגמת פורוסמיד (furosemide) או ספירונולאקטון (spironolactone). אם חלה החמרה, עלול להיווצר צורך לנקז את עודפי הנוזלים מהבטן אחת למספר שבועות, על ידי החדרת צינוריות. לחילופין ניתן לבצע ניתוח הסטה בעזרת סטנט (TIPSS).

דימומים

יש לפנות בדחיפות לעזרה רפואית כאשר מבחינים בדימום מהגרון או מהמעי אשר נובע מהדליות. מצב זה בא לידי ביטוי על ידי הקאת דם או נוכחות דם בצואה. ניתוח עשוי לעצור את הדימום ולמנוע הישנותו.

אנצפלופתיה

חולים שסובלים משחמת הכבד עלולים לפתח גם אנצפלופתיה (מחלה שפוגעת בתפקוד המוח) מאחר שהכבד הפגוע אינו מסלק רעלים כנדרש.
הצטברות הרעלים עלולה לפגוע במח ובתפקודו, להתבטא בבלבול, טשטוש, ובשלב מתקדם להביא לתרדמת (קומה). טיפול בשלב מוקדם של המחלה כולל שימוש בתרופות אנטיביוטיות וריקון המעיים על ידי תרופות משלשלות.

השתלת כבד

כאשר הכבד נפגע על ידי הצטלקויות מהותיות כתוצאה משחמת, הוא עלול לחדול לתפקד. במצב זה השתלת כבד הינה החלופה היחידה שמאפשרת להציל את חיי החולה.

השתלת כבד משמעותה הסרת הכבד הפגוע והחלפתו בכבד בריא מתורם.

על חולה בשחמת הכבד לחדול מיידית מצריכת אלכוהול, מאחר שאלכוהול מגביר את קצב התקדמות המחלה, ללא קשר לגורם הראשוני.

במידה שנוטלים תרופות ללא מרשם, חשוב להתייעץ עם רופא המשפחה או הרוקח, מאחר שהכבד מעבד חלק מהתרופות.

אחד מהסימפטומים של מחלת כבד בשלב מתקדם הוא הצטברות חריגה של נוזלים בבטן שקרויה מיימת (Ascites). במקרה זה יש לעבור לתזונה דלת נתרן (מלח) הכוללת לא יותר מ- 1000 מ"ג נתרן ליום (עדיף 500 מ"ג), על מנת להפחית את כמות הנוזלים בגוף.

כמו כן, מומלץ להקפיד על תזונה מאוזנת שכוללת צריכה מוגברת של מזון עשיר בקלוריות ובחלבונים. מחלת כבד עלולה לפגוע בתפקודו של הכבד לרבות ביכולתו לאגור גליקוגן (סוג של פחמימה ששריפתה מספקת אנרגיה לטווח קצר). במצב זה, הגוף מתחיל לשרוף בין הארוחות רקמת השריר כדי לספק אנרגיה לצרכיו. התופעה גורמת לדלדול ולחולשת שרירים.

אכילת חטיפי בריאות בין הארוחות עשויה להשלים את הקלוריות והחלבונים החסרים ועל ידי כך לשמור על חוזק השרירים. תזונה משופרת תגרום להרגשה טובה יותר. יש לאכול באופן סדיר מדי 2-3 שעות לערך.

כדאי להפחית את צריכת הקפאין. קפאין מעובד על ידי הכבד ומסולק מהגוף באמצעות הכליות. במצב של שחמת, נפגע תהליך זה והקפאין מצטבר בדם. רמות גבוהות של קפאין בדם גורמות לכאב ראש, עייפות, נדודי שינה וחרדות. לפיכך יש להימנע ממשקאות המכילים קפאין כמו קפה, תה ומשקאות קלים דוגמת קולה.