17 אוקטובר 2017 כ"ז תשרי תשע"ח
מעודכן לתאריך  29.09.2009  באדיבות ה 

מחלת כבד תלוית אלכוהול

(Alcoholic Liver Disease)

הטיפול במחלת כבד תלוית אלכוהול

החלק המשמעותי ביותר בטיפול הוא הפסקה מוחלטת של צריכת אלכוהול.
הפחתה בלבד של כמות האלכוהול רק תאט את קצב התפתחות הנזק ועשויה להקל על סימפטומים כגון כאב או צהבת, אולם דבר זה אינו אומר שהנזק אינו קיים עוד.
שחמת עלולה להתפתח לאחר שנים רבות של שתייה, ללא כל אותות אזהרה מוקדמים. לכן, במידה שיש חשד לכך שארע נזק לכבד, חשוב מאוד להפסיק לצרוך אלכוהול.
כאשר הנזק לכבד אותר בשלב מוקדם, למשל במצב של כבד שומני, הפסקת השתייה עשויה להספיק על מנת להביא לנסיגה מוחלטת של המחלה.
אנשים שפיתחו דלקת כבד (הפטיטיס) תלוית אלכוהול, שהוא ההמשך החמור של מחלת כבד תלוית אלכוהול, יזדקקו בשלב מתקדם של המחלה לאשפוז ולקבלת טיפול אינטנסיבי בסטרואידים, על מנת להפחית את שיעור הדלקת.
למרבה הצער, עבור חולה שמצבו הדרדר לכדי שחמת הכבד בשלב מתקדם, אין בנמצא טיפול שמסוגל לשפר את מצבו.
אנשים שסובלים ממחלות כבד מטופלים במסגרת בית חולים, במחלקה הפטולוגית (מחלות כבד, כיס מרה ודרכי המרה) או המטולוגית (מחלות דם).
כאשר מדובר בשחמת כבד שהתפתחה בעקבות צריכת אלכוהול מופרזת, כדאי להיעזר בשירותי גמילה משתייה. ניתן לפנות לסניפי מכבי על מנת לקבל את המידע המתאים.

טיפול בסימפטומים ובסיבוכים אחרים

צהבת, אותה הצהבה של העור ושל האזור הלבן בעיניים, אינה ניתנת לטיפול מאחר שהיא רק סימפטום או ביטוי לכשל של הכבד, ואינה מחלה לכשעצמה.
אם החולה מקיא דם, קרוב לודאי שיש לו דליות (ורידים נפוחים) בוושט, שמתפתחות מאחר שעקב ההצטלקויות של הכבד אין הדם יכול לזרום באופן תקין דרך הכבד.
אם ורידי הושט מתנפחים ומתפוצצים, הדבר עלול להיות קטלני.
במידה שהדליות בוושט אובחנו לפני שהן מתפוצצות, התופעה ניתנת לטיפול בדרכים הבאות:
  • חבישה בעזרת ניתוח אנדוסקופי. בעזרת צינורית גמישה ודקה המוחדרת במורד הלוע והוושט למקום הדליה, חובשים עם "תחבושת" זעירה מיוחדת את בסיס הדליה.
  • סקלרותרפיה. לאחר הניתוח האנדוסקופי מזריקים לתוך הדליות חומר אשר גורם לדם להיקרש ונוצרת רקמה צלקתית שמסייעת לעצור את הדימום.
  • צינורית עם בלון. כאשר אנדוסקופיה אינה מצליחה לעצור את הדימום עושים שימוש בטכניקה זו. דרך הלוע מחדירים צינורית שבקציה בלון. במיקום של הדליה מנופח הבלון ומפעיל לחץ על הדליה, דבר שעוצר את הדימום. במהלך טיפול זה המטופל יקבל תרופות משככות כאבים.
  • ניתוח הסטה בעזרת סטנט (TIPSS). כאשר אף לא אחד מהשיטות שהוזכרו מתבררת כיעילה, מועברת לרוחב הכבד צינורית מתכתית (סטנט) במטרה לחבר שני ורידים גדולים, וריד השער (וריד גדול הנושא דם מן הקיבה והמעיים אל הכבד) ווריד הכבד. פעולה זו יוצרת נתיב חדש לזרימת הדם, דבר שמקל על הלחץ שיצר את הדליות.
 

טיפול בהצטברות נוזלים

סיבוך משמעותי נוסף של המחלה הוא הצטברות נוזלים בבטן, שגורם לנפיחות בבטן המזכירה מראה של אישה בהריון מתקדם. סיבוך זה נגרם עקב מספר סיבות, ובכללן הצטלקות של רקמת הכבד שמונעת ניקוז תקין של נוזלים, ודלף של מים אל מחוץ לכלי הדם, עד כדי הצטברות של 20-30 ליטרים של מים בבטן. תופעה זו עלולה להקשות על הנשימה ועל האכילה וכן הנוזלים עלולים להזדהם.
הטיפול הבסיסי כולל הגבלת השימוש במלח נתרן שבמזון ונטילת טבליות משתנות, דוגמת פורוסמיד (furosemide) או ספירונולאקטון (spironolactone). אם חלה החמרה, עלול להיווצר צורך לנקז את עודפי הנוזלים מהבטן אחת למספר שבועות, על ידי החדרת צינוריות. לחילופין ניתן לבצע ניתוח הסטה בעזרת סטנט (TIPSS).

דימומים

יש לפנות בדחיפות לעזרה רפואית כאשר מבחינים בדימום מהגרון או מהמעי אשר נובע מהדליות. מצב זה בא לידי ביטוי על ידי הקאת דם או נוכחות דם בצואה. ניתוח עשוי לעצור את הדימום ולמנוע הישנותו.

אנצפלופתיה

חולים שסובלים משחמת הכבד עלולים לפתח גם אנצפלופתיה (מחלה שפוגעת בתפקוד המוח) מאחר שהכבד הפגוע אינו מסלק רעלים כנדרש.
הצטברות הרעלים עלולה לפגוע במח ובתפקודו, להתבטא בבלבול, טשטוש, ובשלב מתקדם להביא לתרדמת (קומה). טיפול בשלב מוקדם של המחלה כולל שימוש בתרופות אנטיביוטיות וריקון המעיים על ידי תרופות משלשלות.

השתלת כבד

כאשר הכבד נפגע על ידי הצטלקויות מהותיות כתוצאה משחמת, הוא עלול לחדול לתפקד. במצב זה השתלת כבד הינה החלופה היחידה שמאפשרת להציל את חיי החולה.
השתלת כבד משמעותה הסרת הכבד הפגוע והחלפתו בכבד בריא מתורם.