הידראדניטיס סופוראטיבה - מידע רפואי

מחלת העור הידראדניטיס סופוראטיבה אשר מכונה גם אקנה אינברסה, הינה מחלת עור דלקתית כרונית (מתמשכת) המתאפיינת בהופעת נגעים דלקתיים גושיים, דמויי אבצסים או 'פורונקלים', מתחת לעור.

הנגעים מתפתחים בדרך כלל באזורים בהם העור מתחכך בעור – היינו באזורי קפלים, (לרבות בין העכוזים ומתחת לשד) בתי שחי, מפשעות והצד הפנימי של הירך. המחלה יכלה להופיע במקום אחד או בריבוי מקומות.

הנגעים מלווים בכאב ובהפרשה מוגלתית המדיפה ריח בלתי נעים ונוטים לחלוף תוך הותרת כתמים או צלקות. הם יכולים להופיע במקום אחד או בריבוי מקומות.

המחלה נוטה להופיע לאחר גיל ההתבגרות, נמשכת שנים, וללא טיפול מתאים מחמירה עם הזמן. שכיחותה נאמדת בכ-1% מהאוכלוסייה והיא שכיחה יותר בקרב נשים. למחלה עלולות להתלוות השלכות חברתיות ונפשיות הפוגעת בתפקוד היומיומי וביחסים הבין אישיים.

אבחון וטיפול

הגורם הרפואי המתאים לאבחון המחלה הוא רופא מומחה ברפואת עור ומין. אבחון מוקדם וטיפול מתאים עשויים לסייע להטבת הסימפטומים ולמניעה של התפתחות נגעים חדשים.

הטיפול יכול לכלול אנטיביוטיקה, קורטיקוסטרואידים, רטינואידים סיסטמיים ובמקרים מסוימים תרופות ביולוגיות מסוג מעכבי אלפא של TNF.

הנגעים האופייניים מתפתחים בדרך כלל ליד זקיקי שיער, במרבית המקרים באזורים בהם העור מתחכך בעור - היינו באזורי קפלים, (לרבות בין העכוזים ומתחת לשד) בתי שחי, מפשעות והצד הפנימי של הירך. הם יכולים להופיע במקום אחד או בריבוי מקומות.

במקרים רבים המחלה מתחילה לאחר גיל ההתבגרות עם הופעת נגע בודד, מכאיב, הנשאר במשך שבועות או חודשים.

הנגעים העוריים יכולים להיות ממספר סוגים:

• אזור מגורען קטן המכיל "ראשים שחורים", שבדרך כלל מופיעים בזוגות.
• בליטה (תפיחה) אדומה רכה המפרישה מוגלה אשר מלווה במקרים רבים בתחושת גרד, שריפה והזעת יתר מקומית. ההפרשה עלולה להיות בעלת ריח לא נעים.
• גושים קשים ומכאיבים בגודל אפונת גינה אשר מתפתחים מתחת לעור. הם יכולים להישאר במצב זה שנים, לגדול ואף להפוך לדלקתיים.
• 'גושים מפרישים' או פצעים המתרפאים באיטיות רבה (אם בכלל) ובדרך כלל יובילו להתפתחות אזורים מצולקים.

הנגעים המלווים בכאב ובהפרשה מוגלתית נוטים לחלוף תוך הותרת כתמים או צלקות. בהמשך הם נוטים לחזור במקום אחר, או בסמוך למיקום הנגעים הישנים, כך שעם הזמן עלול להיווצר מראה של נגעים אדומים המפרישים מוגלה לצד צלקות וכתמים.

אצל חלק מהאנשים המחלה תחמיר בהדרגה ותופיע במספר אזורים. עודף משקל, לחץ נפשי, שינויים הורמונאליים, חום, והזעת יתר עלולים להחמיר את הסימפטומים.

תצורה חמורה של המחלה תגרום ל:

• הצטלקות חמורה של העור, דמוית 'חבלים'.
• מגבלות תנועה – כאשר יש פצעים פתוחים או רקמה צלקתית (במיוחד בבתי השחי או בצד הפנימי של הירכיים) התנועה של היד או הרגל תלווה בכאב.
• נפיחות בבלוטות הלימפה - כיוון שמקומות ההופעה של הנגעים מכילים פעמים רבות בלוטות לימפה, אזי ההצטלקות עלולה להוביל לנפיחויות עקב פגיעה בניקוז תקין של מערכת הלימפה, למשל בבתי השחי ובמפשעות.
• בידוד חברתי – ריח ההפרשה של הנגעים וצורתם עלולים להוביל למבוכה, דכאון ובידוד חברתי.

כדאי לפנות לרופא עור כאשר הנגעים:

• מכאיבים.
• אינם משתפרים בתוך מספר שבועות.
• חוזרים לעיתים קרובות.
• מופיעים במספר מקומות בגוף.

אבחון מוקדם וטיפול מתאים עשויים לסייע להפחתת הסימפטומים ולמניעה של התפתחות נגעים חדשים.

הנגעים האופייניים מתפתחים בדרך כלל ליד זקיקי שיער, מקום בו יש ריבוי בלוטות המפרישות שומן וזיעה, ובפרט באזורים בהם העור מתחכך בעור - היינו באזורי קפלים, (לרבות בין העכוזים ומתחת לשד) בתי שחי, מפשעות והצד הפנימי של הירך. הם יכולים להופיע במקום אחד או בריבוי מקומות.

הנגעים מופיעים כתוצאה של חסימת הבלוטות המפרישות שומן וזיעה בזקיק השערה, המלווה בהתפתחות דלקת מקומית. לא ידוע מדוע החסימה מתרחשת, אולם גורמים הורמונאליים, גנטיים (תורשתיים) ועודף משקל עלולים להיות בעלי תפקיד בעירור המחלה.

גורמי סיכון

המחלה נוטה להופיע אצל מבוגרים צעירים, לאחר גיל ההתבגרות, והיא שכיחה פי שלושה בקרב נשים. אצל חלק מהנשים התלקחות הנגעים מתרחשת בתקופה שלפני הופעת הדימום הווסתי.

בחלק מהמקרים מדובר בנטייה גנטית (תורשתית). במקרים אלו ניתן למצוא קרובי משפחה מדרגה ראשונה (אב, אם, אחות או אח) שלקו באותה מחלה.

גורמים מעוררים

עישון והשמנת יתר נחשבים לגורמים מעוררים, הן להתפתחות המחלה והן למידת חומרתה.

בנוסף ידוע על קשר בין הידראדניטיס ובין מחלת קרוהן (מחלה הגורמת לדלקת במערכת העיכול) וכן על קשר בין דלקת מפרקים ובין הידראדניטיס. לאחרונה גוברים הדיווחים על שכיחות יתר של מחלות הקשורות לתסמונת המטבולית (סוכרת, יתר לחץ דם וכדומה) בקרב הלוקים בהידראדניטיס סופוראטיבה.

האבחון צריך להתבצע על ידי רופא עור.

במקרים רבים המטופלים נודדים שלא לצורך בין מגוון רופאים – כמו רופא המשפחה, כירורגים, גניקולוגים או פרוקטולוגים ומטופלים באופן שגוי.

כאשר עולה חשד להידראדניטיס סופוראטיבה, בעקבות הופעת סימפטומים אופייניים למחלה (נגעים מוגלתיים חוזרים ונשנים המופיעים באזורי קפלים), כדאי לפנות לרופא עור לצורך אבחון וקבלת טיפול הולם. טיפול הולם עשוי למנוע סבל מיותר ופגיעה באיכות החיים.

הרופא יתשאל את המטופל וישאל למשל:

• מתי החלו הסימפטומים?
• האם הופיעו לפתע או בהדרגתיות?
• כיצד נראו הנגעים כשהחלו להופיע?
• האם הם מכאיבים?
• האם ידוע על קרובי משפחה מדרגה ראשונה שלקו במחלה?
• האם המטופל חווה את הסימפטומים בעבר?

הרופא יבחן את העור באזור הנגוע, ואם ישנן הפרשות יתכן שירצה ליטול מהן דגימה ולשלחה לבדיקת מעבדה.

אבחון מוקדם על ידי רופא עור וטיפול מתאים עשויים לסייע להפחתת הסימפטומים ומניעה של התפתחות נגעים חדשים.

הטיפול תלוי במקרה, והוא יהיה במרבית המקרים תרופתי. רק במקרים נדירים יומלץ על ניתוחים. לעיתים יומלץ על הסתייעות בפסיכולוג כדי לעזור למטופל להתמודד עם ההשלכות החברתיות והנפשיות.

הטיפולים התרופתיים

המקרים הקלים מטופלים על פי רוב בעזרת תכשירים חיצוניים, כמו תמיסה או ג'ל מסוג קלינדמיצין, חבישות שונות או נטילת אנטיביוטיקה דרך הפה.

אנטיביוטיקה – שימוש לטווח ארוך בתרופות אנטיביוטיות מסוימות עשוי למנוע החמרה או התפרצות עתידית. נבהיר שאין מדובר במחלה זיהומית ולכן סוגי האנטיביוטיקה שייבחרו כאמצעי טיפולי יהיו בעלי פעילות הנוגדת את הדלקת האופיינית למחלה.

במקרים של מחלה בדרגת חומרה בינונית יש צורך במתן טיפולים אנטיביוטיים למשך תקופות ממושכות יותר בהשוואה למקרים קלים.

קורטיקוסטרואידים - במקרים קשים, או בעת התלקחויות של הנגעים העוריים, ייתכן שיומלץ על שימוש בתכשירים סטרואידים, במטרה להפחית דלקתיות. אלו יינתנו בהזרקה או דרך הפה, כמו למשל התרופה פרדניזון. לא מקובל שימוש לטווח ארוך בתרופה זו (ובכלל בתרופות המכילות סטרואידים) עקב תופעות הלוואי אשר כוללות הגברת הסיכון לאוסטיאופורוזיס (מחלת דלדול העצם).

רטינואידים סיסטמיים - לעתים ימליץ הרופא לשלב עם הטיפול האנטיביוטי נטילת רטינואידים סיסטמיים (נגזרות של ויטמין A המיוצרות במעבדה). מדובר על תרופות דוגמת רואקוטן שבה עושים שימוש תדיר לשם טיפול באקנה, או ניאוטיגסון המשמשת גם לטיפול בחולי פסוריאזיס.

תרופות ביולוגיות מסוג מעכבי אלפא של TNF - תרופות ביולוגיות נוגדות דלקת הן בעלות פעילות מאד ממוקדת. התרופה חוסמת את פעילותם של חומרים מעוררי דלקת בגוף המכונים ציטוקינים. במקרה של הידראדניטיס סופוראטיבה מדובר למשל בתרופה Adalimumab הידועה בשם המסחרי הומירה. היא ניתנת בעירוי לתוך הווריד או כזריקה תת עורית.

התכשירים הביולוגיים נוגדי הדלקת מוצאים שימוש גם לטיפול בחולי פסוריאזיס, מחלות מעי דלקתיות כרוניות כמו מחלת קרוהן וכן מחלות מפרקים. התרופות החדשניות הללו אשר הראו יעילות מוכחת, ניתנות בדרך כלל לחולים שמחלתם חמורה, כאשר היא אינה נשלטת ביעילות בעזרת טיפולים אנטיביוטיים או רטינואידים סיסטמיים.

אחת הסיבות להגבלת השימוש למקרים חמורים הם הסיכונים המתלווים לשימוש בתרופה. אלו כוללים הגברת הסיכון ללקות בזיהום, הגברת הסיכון לבעיות לבביות ולסוגים מסוימים של סרטן.

כיום התרופות הביולוגיות הנזכרות אינן כלולות בסל הבריאות כאמצעי לטיפול בהידראדניטיס סופוראטיבה, אולם כן כלולות בסל לשם טיפול במחלות אחרות. לפיכך, כדי לקבלן נדרש אישור מיוחד של קופות החולים אשר ניתן בעקבות המלצה של רופא העור.

טיפולים כירורגים

טיפולים כירורגים דוגמת ניקוזים או כריתה חלקית של האזור הנגוע כרוכים בסבל למטופל ואינן מונעים בהכרח הישנות. הטיפול הכירורגי היחיד שעשוי להוות פתרון יעיל הוא כריתה רחבה של האזור הנגוע והשתלת עור. מדובר בניתוח מורכב שבמקרים רבים התוצאה הקוסמטית שלו (המראה החיצוני) אינה מיטבית.

לאור זאת ההמלצה על ביצוע ניתוח נשמרת רק לחולים שמחלתם חמורה ואינה מראה שיפור בעקבות טיפול תרופתי, או עבור חולים שאינם יכולים לקבל טיפול תרופתי מסיבות רפואיות.

טיפולים כירורגיים פחות פולשניים אפשריים עבור חלק מהחולים. מדובר בכריתה באמצעות מכשיר לייזר CO2 או בטיפולים פוטודינמיים. טיפולים פוטודינמיים מבוססים על מריחת חומר המגביר את רגישות העור לאור (פוטוסנסיייזר) על פני שטח עור מוגדר וחשיפתו לאור. טיפולים אלו ניתנים כיום רק במסגרת בתי החולים.

עזרה עצמית

מספר טיפולים ביתיים עשויים להקל על הסימפטומים, להאיץ החלמה ולמנוע התפשטות:

• רטיות (קומפרסים) חמות על האזור הנגוע יפחיתו נפיחות.
• היגיינה - שמרו על ניקיון האזור הנגוע. השתמשו בסבון נוזלי אנטיבקטריאלי (למשל דרמקס), ולאחר הרחיצה העדינה מרחו תכשיר אנטיביוטי.
• לבשו בגדים רפויים ומאווררים (כולל הלבשה תחתונה) כדי למנוע גירוי של העור.
• הפחיתו משקל – עודף משקל גורם ליותר אזורי עור להתחכך זה בזה, להזעת יתר ולהתפתחות חיידקים באזורים המועדים לפורענות. כול אלו עלולים להחמיר את המחלה.
• הימנעו מעישון.
• נטילה יומית של תוספי תזונה המכילים אבץ עשויה לסייע להפחתת הסימפטומים ואף מנוע התפרצויות של המחלה.

טיפול פסיכולוגי

למחלה יש השלכות רגשיות וחברתיות הכוללות פגיעה בתפקוד היומיומי וביחסים הבין אישיים. חולים רבים הם אנשים צעירים אשר חווים בצד הכאב הגופני ירידה בביטחון העצמי ובדימוי הגוף, דבר שעלול להביא גם לבידוד חברתי וגם להימנעות מקיום יחסי מין. לפיכך כדאי להסתייע בפסיכולוג כדי לקבל טיפול הולם ותמיכה נפשית.