הקדמה
קדחת הבלוטות או בשמה הלועזי מונונוקלאוזיס זיהומי, מכונה גם "מחלת הנשיקה". מדובר בזיהום הנגרם במרבית המקרים כתוצאה מחשיפה לנגיף אפשטיין-באר (EBV). הזיהום גורם תסמיני חום, כאבי גרון, התנפחות של בלוטות הלימפה ועייפות.
נגיף אפשטיין – באר (EBV)
נגיף זה נמנה עם הנגיפים הנפוצים אשר עלולים לפגוע בבני אדם. ההערכה היא ש-90% מהבוגרים נגועים בו.
רוב ההדבקות הנגרמות מנגיף אפשטיין-באר מתרחשות בתקופת הילדות המוקדמת וגורמות רק לעתים נדירות להופעת תסמינים. בעקבות הזיהום, נשאר הווירוס רדום בגוף (בעיקר בתאי הגרון והדם) במשך כל החיים.
מעריכים שכמחצית מבני הנוער והמבוגרים הצעירים (גילאי 25 – 15) אשר נחשפים לנגיף יפתחו סימפטומים של מחלת קדחת הבלוטות, אף שהמחלה עלולה להופיע בכל גיל.
קדחת הבלוטות היא מחלה מדבקת
ניתן להידבק במחלה באמצעות מגע עם רוק של אדם החולה במחלה באותה עת. קדחת הבלוטות עלולה להיות מועברת כתוצאה מ:
- נשיקות (ומכאן כינויה "מחלת הנשיקה").
- חשיפה לרסס של רוק הנובע מהתעטשות או שיעול (מצב פחות שכיח).
- אכילה ושתייה של מזון ומשקה אגב שימוש בכלים משותפים.
משך הזמן שבו אדם נחשב מדבק הוא לפחות חודשיים מתחילת הזיהום ולעיתים עד 18 חודשים, במהלכם שוהה הנגיף בבלוטות הרוק. כאשר לאדם החולה במחלה יש חום גבוה הוא נחשב למדבק במיוחד.
נדיר שאדם אשר חלה בעבר בקדחת הבלוטות יפתח שוב זיהום זה, שכן מערכת החיסון של החולה מפתחת נוגדנים נגד הנגיף והם יהיו יעילים במשך שארית חייו.
החלמה
למחלת קדחת הבלוטות אין עדיין ריפוי תרופתי. במרבית המקרים יחלפו תסמיניה תוך 4 עד 6 שבועות ללא טיפול.
עייפות היא התסמין היחיד אותו יחווה החולה במשך זמן רב יותר. בממוצע, יסבלו ממנה החולים במשך כ-3 חודשים, אך בקרב עד 22% מהחולים יכול תסמין זה להיחוות במשך כחצי שנה.
סיבוכים של המחלה אינם שכיחים אך כאשר מתרחשים הם עלולים להיות חמורים. קרע בטחול, זיהום משני של הריאות הגורם לדלקת ריאות ודלקת קרום המח – כל אלה סיבוכים המחייבים טיפול דחוף.
סימפטומים
תסמיני מחלת קדחת הבלוטות מופיעים לרוב 4 עד 6 שבועות לאחר ההידבקות, למרות שאצל ילדים צעירים הם עלולים להופיע קודם לכן.
עם התסמינים נמנים:
ההקלה בכאבי הגרון וירידת חום הגוף מורגשת על פי רוב תוך שבועיים מתחילת המחלה, בעוד שעייפות ונפיחות בבלוטות הלימפה דורשים משך החלמה ארוך יותר – ההחלמה מהם עלולה להימשך חודשים אחדים.
הכבד
בחלק מהמקרים של מחלת קדחת הבלוטות עלול הזיהום לפגוע בכבד. הפגיעה תגרום לצהבת שתתבטא בגוון עור צהבהב ובעיניים צהבהבות. תסמינים אלה נפוצים יותר בקרב אנשים בגילאי 30 ומעלה.
חולים רבים יחוו דלקת קלה של הכבד (הפטיטיס) שתגרום לתסמיני בחילה, אובדן תיאבון וחוסר סבילות לאלכוהול, החולפים עם ההחלמה ממחלת קדחת הבלוטות.
גורמים
לרוב נגרמת המחלה עקב זיהום שמחולל בגוף הנגיף אפשטיין-באר (EBV).
אדם שנחשף לנגיף באמצעות מגע עם רוק של אדם חולה, ואינו בעל חסינות מפניו (באמצעות נוגדנים שפיתחה מערכת החיסון שלו) יחלה במחלה. הנגיף תוקף תחילה את התאים המרפדים את הצד הפנימי של הגרון. אחר כך עובר הזיהום לתאי הדם הלבנים מסוג לימפוציטים B, ומתפשט הלאה לקשרי לימפה, לטחול ולכבד.
המחלה עלולה גם להיגרם על-ידי נגיפים אחרים וביניהם נגיף הציטומגלווירוס (CMV) והנגיף הגורם למחלת האדמת.
למחלת הטוקסופלסמוזיס, הנגרמת על-ידי טפיל, תסמינים דומים לאלה של מחלת קדחת הבלוטות.
אבחון
ראשית האבחון בתשאול החולה לגבי התסמינים שהוא חווה. כן מבצע הרופא בדיקה גופנית, שבה הוא עלול לחשוף סימנים המעידים על קיום המחלה, כמו נפיחות של בלוטות הלימפה, השקדים, הטחול או הכבד.
את אבחנת מחלת קדחת הבלוטות ניתן לאשש בבדיקות הדם הבאות:
- בדיקה לנוכחות נוגדנים. נגיף אפשטיין-באר גורם למערכת החיסון לייצר נוגדנים שאותם ניתן לזהות בבדיקה.
- ספירת של תאי הדם הלבנים. ריבוי תאי דם לבנים יצביע על קיומו של זיהום.
אשה הרה תיבדק גם להמצאות אדמת וטוקסופלסמוזיס, שתסמיניהם דומים לאלה של מחלת קדחת הבלוטות, כי במקרה שכזה נשקפת סכנה לעובר.
טיפול
כיום אין עדיין ריפוי למחלת קדחת הבלוטות אבל לטיפול תומך יש חשיבות רבה בהקלה על התסמינים.
מנוחה
הקפדה על מנוחה רבה, בעיקר במהלך החודש הראשון לאחר הופעת התסמינים, תקצר את משך ההחלמה. ברוב המקרים יהיה קשה לשמור על סדר יום רגיל הכולל הליכה לבית הספר, לאוניברסיטה או לעבודה, עד להקלת התסמינים.
כאשר ההרגשה משתפרת יש להתחיל בפעילות גופנית באופן הדרגתי על מנת להתחזק.
שתיית נוזלים
שתיית מים או מיצי פרי לא-מומתקים מסייעת בהקלת תסמיני החום וכאבי הגרון ומונעת התייבשות. יש להימנע מצריכת אלכוהול היות שזה עלול לגרום פגיעה נוספת בכבד, שנפגע כבר כתוצאה מהזיהום.
משככי כאבים ללא מרשם רופא
נטילת פאראצטמול (אקמול או דקסמול) או איבופרופן (אדוויל, נורופן, ארטופן). תרופות ללא מרשם אלו מסייעות להוריד חום ולהקל על כאב. לילדים מתחת לגיל 16 אין לתת אספירין בשל הסיכון (הקטן) לשפעול תסמונת ריי (Reye's syndrome) , שעלולה לגרום נזק חמור למוח ולכבד.
גרגור תמיסת מי מלח
להקלה על כאב גרון. להכנת התמיסה יש להוסיף 2.5 גרם מלח (כחצי כפית) לתוך כוס מים (רבע ליטר) ולערבב עד להמסה.
אנטיביוטיקה וסטרואידים
אנטיביוטיקה אינה יעילה לטיפול בקדחת הבלוטות מאחר שאין לה השפעה על נגיפים. אנטיביוטיקה תינתן רק כאשר התפחתה בגרון דלקת חיידקית משנית.
לעיתים יינתנו סטרואידים לטיפול קצר מועד בנפיחות חריפה בשקדים, אם זו התפתחה.
מניעה
הדרך היעילה ביותר למנוע את התפשטות המחלה היא הימנעות של החולה מנשיקות ושיתוף כלי אוכל, לפחות במשך חודשיים מתחילת המחלה. כן יש להקפיד על רחצה תדירה של הידיים, בעיקר לאחר שיעול או התעטשות.
אין צורך לבודד אדם החולה במחלת קדחת הבלוטות מסביבתו, הואיל ורוב האוכלוסיה מחוסנת כבר מפני נגיף אפשטיין-באר, עקב חשיפה מוקדמת לנגיף בתקופת הילדות או בגיל העשרה.
סיבוכים
קרע בטחול
קרע בטחול הוא הסיבוך העיקרי של קדחת הבלוטות, והוא נובע ממצב של נפיחות בטחול. אצל רוב האנשים הלוקים במחלת קדחת הבלוטות מתנפח הטחול, אך רק אצל אדם אחד מאלף יגרום הדבר לקרע באיבר.
תסמינו העיקרי של סיבוך זה הוא כאב חד בצד הגוף. הואיל וקרע בטחול גורם לדימום פנימי חמור, מדובר במצב מסכן חיים. לפיכך, חולה במחלת קדחת הבלוטות אשר חש כאב פתאומי בצד הגוף חייב לגשת מייד לבית חולים לשם קבלת טיפול רפואי.
לרוב נגרם הקרע בטחול כתוצאה מפעילות גופנית נמרצת אשר כוללת מגע גופני, דוגמת היאבקות או אפילו כדורגל או כדורסל. יש להימנע מפעילות גופנית מסוג זה לפחות חודש אחד מתחילת הופעת התסמינים של מחלת קדחת הבלוטות.
בשבועות השני והשלישי למחלה הטחול פגיע ביותר.
זיהום משני
בקרב מספר קטן של אנשים המפתחים את מחלת קדחת הבלוטות, מתפשט הזיהום הראשוני של המחלה לחלקים נוספים של הגוף, וגורם לזיהום משני, שהינו חמור יותר מהזיהום הראשוני. זיהום זה עלול לגרום לדלקת ריאות, לדלקת קרום המח או לדלקת בלב.
במרבית המקרים מתרחש מצב זה רק בקרב חולים שמערכת החיסון שלהם מוחלשת (כתוצאה מטיפולים כימותרפיים או ממחלת כשל חיסוני כאיידס) והם צריכים להיות במעקב רפואי צמוד, לשם טיפול במחלות הנובעות מהזיהומים המשניים, אם התפתחו.
עייפות מתמשכת
ההערכה היא שכעשירית מהחולים במחלת קדחת הבלוטות חווים עייפות הנמשכת 6 חודשים ויותר מתחילת המחלה. לא ידוע מדוע חלק מהאנשים חווים תחושת עייפות כה ממושכת לאחר שחלו במחלה. מחקר אוסטרלי העלה סברה לפיה מתרחש הדבר במקרים חמורים של המחלה, עקב פגיעה במערכת העצבים. יידרשו מחקרים נוספים להבנת תאוריה זו במלואה.
כן הועלתה סברה שעייפות זו היא צורה של מחלת העייפות הכרונית, שעדיין אינה מובנת במלואה. למחלה זו תסמינים דמויי שפעת, כמו כאבי ראש, כאבים במפרקים ועייפות ממושכת.
מהמידע הקיים כיום עולה שפעילות גופנית המתבצעת באופן הדרגתי לשם התחזקות היא הדרך הטובה ביותר למנוע את העייפות המתמשכת.
