28 מאי 2017 ג' סיון תשע"ז
מעודכן לתאריך  05.10.2009  באדיבות ה 

דלקת אוזן תיכונה

(Otitis media)

הטיפול בדלקת אוזן תיכונה

ב-80% מהמקרים של
דלקת
חריפה באוזן התיכונה מבריאים הילדים תוך 3 ימים ללא כל טיפול. גם עור התוף נרפא מעצמו.

אנטיביוטיקה

בעוד שמתן אנטיביוטיקה עשוי להקל על הסימפטומים לטווח קצר, אין עדות לכך שנטילתה מקצרת את משך ההחלמה או מפחיתה את הסיכוי להתפתחות סיבוכים. במהלך השנים האחרונות מפתחים
חיידקים
, ובמיוחד
חיידק
הפנוימוקוק, עמידות לתרופות אנטיביוטיות.

מתי יש ליטול אנטיביוטיקה?

  • במצב של זיהום חמור, כשהמחלה מלווה בחום גבוה, בחוסר מנוחה ורגזנות אצל הילד וכאשר בבדיקת האוזן נצפה בלט ניכר בעור התוף.
  • כאשר יש זיהומים חוזרים.
  • כשחלה החמרה במצב החולה לאחר 2-3 ימים.
 
הגישה הנקוטה כיום בקרב הרופאים היא להשהות את מתן הטיפול האנטיביוטי ב- 24 עד 48 שעות. רק אז, במידת הצורך, אם חלה החמרה במצבו של הילד, לרשום את התרופה האנטיביוטית.
הטיפול אנטיביוטי המקובל הוא מתן אמוקסיצילין (מוקסיפן או מוקיסיוויט) למשך 5 ימים לילדים מעל גיל שנתיים, או לתקופה של 10- 7 ימים לילדים צעירים יותר. לילד הרגיש לפניצילין יינתן טיפול אנטיביוטי של אזיתרומיצין (אזניל), קלאריתרומיצין (קלאסיד) או אריתרומיצין.

טיפות אוזניים אנטיביוטיות

הואיל וטיפות אוזניים אנטיביוטיות אינן מסוגלות לחדור את עור התוף ולהגיע אל חלל האוזן התיכונה הנגוע, אין נוהגים לטפל באמצעותן בדלקת חריפה של האוזן התיכונה.
לעומת זאת, אצל מבוגרים עם דלקת כרונית של האוזן התיכונה, מתן טיפות אנטיביוטיות הראה הפחתה בכמות המוגלה המופרשת מהאוזן.

טיפות אף לטיפול בדלקת באוזן התיכונה

קיימת תיאוריה לפיה מתן טיפות אף המכילות חומרים אנטיהיסטימינים (חומרים המנטרלים את פעולת
ההיסטמין
, חומר שמופרש בזמן תגובה אלרגית) או מפחיתי גודש (חומרים המקלים על מצב הגודש על ידי הפחתת הנפיחות של ריריות האף והסינוסים), עשוי להקל על ניקוז נוזלים מהאוזן התיכונה. בפועל טרם הוכחה יעילות טיפול זה.

משככי כאבים

תרופות ללא מרשם כפאראצטמול (אקמול או דקסמול) או איבופרופן (אדוויל, נורופן, ארטופן) ניתנות לשם הקלת
החום
והכאבים. אין לתת אספירין לילדים מתחת לגיל 16 מחשש להתפתחות תסמונת ריי.

דלקות אוזנים נישנות

יש הסבורים שטיפול ארוך טווח באנטיביוטיקה מסוגל לסייע במניעה של דלקות נישנות באוזן התיכונה. ילדים המפתחים 3 דלקות אוזנים או יותר, תוך פרק זמן של 6 חודשים, ייחשבו לבעלי נטייה לפתח דלקות אוזנים נישנות. במקרים רבים, מחליט הרופא המטפל על מתן טיפול אנטיביוטי מונע לילד כזה, במשך מספר שבועות רצופים, או לאחר שהצטנן.
יחד עם זאת יש לזכור שהחיידקים עלולים לפתח עמידות כלפי האנטיביוטיקה הניטלת לאורך זמן. בנוסף, לא נמצאה עדות מדעית לכך שאנטיביוטיקה היא הטיפול היעיל ביותר למניעה של דלקות אוזניים נישנות.

ניקור עור התוף כטיפול להצטברות נוזלים

לעתים, כאשר מצטברת מוגלה בחלל האוזן התיכונה והיא גורמת לכאבים עזים, ינקב הרופא את עור התוף לשם ניקוז המוגלה החוצה. לטיפול זה יתרון נוסף מעבר להקלה על
הכאב
– הוא מאפשר לבחון במעבדה דגימה של המוגלה, לשם זיהוי
החיידק
שגרם לדלקת והתאמת טיפול אנטיביוטי יעיל.
הפעולה אינה מצריכה אשפוז בבית חולים ולרוב אף אינה מלווה בסיבוכים כלשהם.

ניתוח כפתורים

ניתוח זה מומלץ במקרים בהם המחלה עלולה לגרום לפגיעה בשמיעה ולקשיים בהתפתחות השפה. מדובר במצבים של:
  • דלקת כרונית של האוזן התיכונה המלווה בהפרשת נוזלים לפרק זמן ממושך.
  • דלקות חריפות חוזרות של האוזן התיכונה.
  • ילדים המפתחים סיבוכים כתוצאה מדלקת חריפה של האוזן התיכונה.
  • ילדים אשר הטיפול המניעתי באנטיביוטיקה לא הוכח כיעיל עבורם.
 
הניתוח מצריך אשפוז ומבוצע תחת
הרדמה
כללית.
במהלך הניתוח, המתבצע לרוב בין הגילאים 6 חודשים ושנתיים, מוכנסות צינוריות זעירות (כפתורים) לעור התוף. הן מאפשרות לאוויר להכנס לאוזן התיכונה ולנוזלים להתנקז ממנה. הן מושארות באוזן למשך תקופה הנעה בין 9 חודשים לשנה, ולרוב נפלטות מעצמן כתוצאה מהחלמת עור התוף.
הטיפול עלול להיכשל, שכן במקרים מסויימים הצינורית מזדהמת או נחסמת.

הסרת אדנואידים או שקדים

אם אדנואידים (פוליפים, שהם תפיחה בגרון) או שקדים מוגדלים גורמים לחסימת חצוצרת השמע, תסייע הסרתם לטפל במצב.