23 מרץ 2017 כ"ה אדר תשע"ז
מעודכן לתאריך  03.06.2012  באדיבות ה 

סוכרת

Diabetes

הטיפול בסוכרת

במידה שהובחנתם כחולי סוכרת, תופנו למכון ייעודי לטיפול בסוכרת. הצוות המקצועי במכוני הסוכרת כולל רופאים, אחיות, תזונאיות ומומחים נוספים בתחום הסוכרת.
חשוב לקבל טיפול כולל למחלה, מאחר שסוכרת אשר אינה מאוזנת כראוי עלולה לגרום לבעיות ולסיבוכים רפואיים ארוכי טווח. צוות מכון הסוכרת יסביר למטופל את מצבו בפירוט, יתאים לו את הטיפול המתאים ביותר וינטר בקפדנות את מצבו. זאת במטרה לזהות מוקדם ככל האפשר כל בעיה רפואית שתצוץ. ניתן לפנות לצוות המכון בכל שאלה או בקשה לסיוע.
מחלת הסוכרת אינה ניתנת לריפוי. מטרת הטיפול היא שמירה על רמת תקינה של
גלוקוז
בדם באופן שיצמצם את הסימפטומים האופייניים למחלה, וימנע התפתחות סיבוכים.
הטיפול בסוכרת כולל:
  • תוכנית טיפול שעוזרת לחולה לנהל אורח חיים בריא ושגרת חיים תקינה.
  • זיהוי מוקדם וטיפול בסיבוכים דוגמת פגיעה בעיניים או
    כיבים
    ברגליים.
  • טיפול יעיל במקרה של צורך באשפוז.
  • מידע ותמיכה שמאפשרים לחולה לשלוט באופן מיטבי על רמת הסוכר בדם ועל לחץ הדם, על מנת לצמצם את הסיכון לסיבוכים.
  • הגברת המודעות לגורמי הסיכון לסוכרת סוג 2.
  • יעוץ ותמיכה לאנשים שנמצאים בסיכון ללקות בסוכרת סוג 2, על מנת לצמצם את הסיכון.
  • גישה למידע, הדרכה ותמיכה לחולים בסוכרת סוג 1 וסוג 2.
 

אילו סוגי טיפולים קיימים?

סוכרת היא מחלה כרונית, ולכן צריך ללמוד לחיות עימה. ניתן לשלוט במחלה באמצעות שינויים בתזונה, ירידה במשקל (במקרה של משקל עודף) וביצוע פעילות גופנית סדירה. חולי
סוכרת סוג 1
מטופלים באופן קבוע בזריקות אינסולין. מרבית החולים בסוכרת מסוג 2 מטופלים באמצעים תרופתיים שכוללים טבליות או זריקות.

שינוי אורח החיים

שינוי באורח החיים, כמו תזונה נכונה ופעילות גופנית סדירה, יכול לעזור לשלוט בסוכרת סוג 2. פעילות גופנית חשובה במיוחד מאחר שהיא מסייעת לשלוט ברמת
הגלוקוז
בדם. הפסקת עישון מקטינה את הסיכון לסיבוכים במערכת הלב וכלי הדם.

טיפול בתרופות במתן דרך הפה

קיימות מספר קבוצות של תרופות במתן דרך הפה אשר מורידות את רמת הסוכר בדם, ומשמשות לטיפול בסוכרת סוג 2.
לפירוט על התרופות ראה:
סוכרת סוג 2
, טיפול. נכון להיום, אינסולין אינו ניתן דרך הפה, אלא בזריקות בלבד.

אינסולין (Insulin)

אינסולין משמש לטיפול בחולי סוכרת סוג 1 וסוג 2. חולים בסוכרת סוג 1 מטופלים באופן קבוע בזריקות אינסולין על מנת לאזן את רמת הגלוקוז בדמם. אצל חולים בסוכרת סוג 2, אינסולין ניתן כחלק מהטיפול, לעתים בשילוב אמצעים תרופתיים אחרים, בעיקר כאשר אלו לבדם אינם מספיקים כדי להוריד ולאזן את רמת הגלוקוז בדם.
קיימים מספר סוגים ותכשירים של אינסולין. אלו ייקבעו בהתאם לאורח חייו ומצבו של המטופל. מינון האינסולין משתנה כתלות בכמות המזון הנצרך, מידת הפעילות הגופנית המתבצעת, ומצבים נוספים כגון זיהום, תאונה, או לחץ. כיום מוצעים אמצעים מתקדמים דמויי עט להזרקת אינסולין.
הזרקת מינון גבוה מידי של אינסולין עלולה לגרום לירידה קיצונית ברמת הסוכר בדם, מצב שמכונה היפוגליקמיה.

סוגים של תכשירי אינסולין

מרבית המטופלים משתמשים בשילוב של מספר תכשירי אינסולין.
אינסולין רגיל (Insulin Regular) - אינסולין זהה לאינסולין שבגוף האדם אשר מתחיל לפעול כשעה לאחר ההזרקה. השפעתו נמשכת עד שמונה שעות.
שמות מסחריים: אקטרפיד (Actrapid), הומולין Humulin R) R).
אינסולין Insulin NPH) NPH) - תכשירים שמתחילים לפעול כשעה וחצי לאחר ההזרקה, בעלי משך פעולה ממוצע של כ- 16 שעות. משך הפעולה משתנה מאדם לאדם, והוא אף תלוי בסיטואציות השונות בהן נתון המטופל.
שמות מסחריים: אינסולטרד (Insultard), הומולין Humulin N) N).
אנאלוגים מהירי פעולה של אינסולין – תכשירים בעלי פעולה זהה לאינסולין, שמתחילים לפעול סמוך מאד למועד ההזרקה. השפעתם קצרה, ונמשכת כ- 4-5 שעות בלבד. רמת הסוכר בדם לאחר הארוחה מתאזנת באופן מיטבי באמצעות אנאלוגים אלו, ופעילותם מפחיתה את הסיכון להיפוגליקמיה. תכשירים מהירי פעולה שקיימים בשוק כוללים:
  • אינסולין אספרט (Aspart), שם מסחרי: נובורפיד (Novorapid)
  • אינסולין גלוליזין (Glulisine), שם מסחרי: אפידרה (Apidra)
  • אינסולין ליספרו (Lispro), שם מסחרי: הומלוג (Humalog)
 
אנאלוגים של אינסולין בעלי השפעה ממושכת ואחידה - תכשירים ארוכי טווח פעולה, בעלי השפעה הנמשכת יממה מלאה. השפעתם של אנאלוגים אלו אחידה, ממושכת ונטולת תנודות. פעילותם מפחיתה את הסיכון להיפוגליקמיה. כמו כן, ניתן לשלב אותם עם תרופות אחרות. תכשירים בעלי השפעה ממושכת כוללים:
  • אינסולין גלרגין (Glargine), שם מסחרי: לנטוס (Lantus)
  • אינסולין דטמיר (Detemir), שם מסחרי: לבמיר (Levemir)
 
תכשירים משולבים - תכשירים שמשלבים אינסולין מסוגים שונים במנה אחת, שמטרתם לצמצם את מספר ההזרקות.
טיפול באינסולין ישלב אנאלוגים מהירי פעולה ואנאלוגים בעלי פעולה ממושכת. בכל מקרה, הטיפול יותאם עבור כל מטופל. מינון האינסולין, הסוג שנבחר, זמני ההזרקה ואופי הטיפול ייקבעו אך ורק על ידי הרופא המטפל, בהתאם לאופי הסוכרת, רמת הסוכר בדם, משקל גופו של המטופל, אורח חייו וההיסטוריה הרפואית והמשפחתית שלו.

עט אינסולין

אינסולין ניתן בהזרקה מאחר שהוא אינו נספג במתן דרך הפה. חולי סוכרת יקבלו הדרכה מלאה לגבי דרך ההזרקה, מועדי ההזרקה, אחסון האינסולין והדרך הבטוחה להיפטר מהמחטים לאחר השימוש. כדאי לוודא שגם אחד הקרובים או החברים יידע כיצד להזריק במקרה חרום אינסולין בצורה נכונה.
אינסולין להזרקה קיים במזרקים ובעטי הזרקה (עטי אינסולין). עטי האינסולין נראים כעט שבקצהו מחט חד פעמית. מדובר באביזר נוח, קל לניוד ומדויק. ההזרקה באמצעות העט פשוטה וכמעט נטולת
כאב
. חשוב להשליך את המחט בסיום השימוש ולהחליפה במחט חדשה בכל הזרקה נוספת.

טיפול במשאבת אינסולין

טיפול במשאבת אינסולין יכול להוות תחליף לזריקות אינסולין. המשאבה היא מכשיר קטן בגודל של חפיסת קלפים שמכיל אינסולין. ניתן לשאת את המשאבה בכיס או על חגורה. היא מחוברת לחולה בעזרת צינור ארוך ודק שבקצהו מחט גמישה אשר מוחדרת אל מתחת לעור. ניתן להחדיר את המחט לבטן, למותן, לירך, לישבן או לזרוע. המשאבה מחוברת לחולה במהלך כל שעות היממה, ומזלפת אינסולין באופן רציף ואוטומטי.
בנוסף להזלפה הרציפה, יש להזליף כמות נוספת של אינסולין סמוך לכל ארוחה. מינונו של המתן הנוסף יקבע בהתאם לגודל הארוחה: ככל שכמות המזון תגדל, כך יהיה צורך בכמות גדולה יותר של אינסולין בסמוך לארוחה.
המשאבה מאפשרת למטופל לשלוט בקצב הזרמת האינסולין לדם ללא צורך בדקירות נוספות, אולם הוא חייב לנטר את רמת הגלוקוז בדם בתדירות גבוהה, על מנת לוודא שכמות האינסולין מתאימה.
כמו כן מאפשרת המשאבה גמישות בזמני הארוחות ומתאימה במיוחד לאנשים בעלי סדר יום משתנה, שאינו מאפשר זמני ארוחה קבועים.
בעיקרון הטיפול באמצעות משאבת אינסולין מתאים למבוגרים, בני נוער וילדים (בהשגחה של מבוגר) שחולים בסוכרת סוג 1 או סוג 2, אולם אינו מתאים לכל חולה. המשאבה מתאימה במיוחד לחולים שסובלים מאירועים חוזרים של היפוגליקמיה, וכן לחולים שיכולים לטפל בסוכרת באופן עצמאי ואחראי.

Insulin jet system

זהו מכשיר חדש להעברה של אינסולין לגוף החולה ללא שימוש במחט. המערכת דוחפת זרם דקיק של אינסולין באמצעות זרבובית שמניחים על פני העור. האינסולין נדחף במהירות מאוד גבוהה וחודר את העור. המערכת מתאימה לשימוש על הבטן, הישבן והירכיים.

טיפולים נוספים

על מנת להקטין את הסיכון לסיבוכים, מטופלים חולי סוכרת גם בתרופות נוספות:
  • טבליות להורדת לחץ הדם.
  • טבליות להורדת רמת הכולסטרול בדם, בדרך כלל ממשפחת הסטטינים.
  • אספירין (Aspirin) במינון נמוך, למניעת
    התקף לב
    ואירוע מוחי.
  • טבליות למניעת החמרה של מחלת
    כליות
    סוכרתית (שמורידות גם את לחץ הדם), בדרך כלל ממשפחת חוסמי האנזים המהפך (Angiotensin converting
    enzyme
    inhibitors – ACEI) או חוסמי אנגיוטנסין-2 (Angiotensin
    receptor
    antagonosts - ARB's).
 
כמו כן מומלץ לחולי סוכרת להתחסן מידי שנה נגד שפעת, וכן להתחסן נגד פנאומוקוק, מאחר שזיהומים אלו עלולים להיות חמורים יותר אצל חולי סוכרת.

בדיקות תקופתיות

חשוב לבצע בדיקות תקופתיות של העיניים, הרגליים והעצבים, מאחר שאלו נמצאים בסיכון להיפגע כתוצאה מסיבוכי הסוכרת.

איזון רמת הגלוקוז בדם

המטרה העיקרית של הטיפול היא לאזן את רמת הסוכר בדם, על מנת למנוע סיבוכים. רמת הסוכר הרצויה בדם תיקבע באופן פרטני לגבי כל מטופל ומטופל. בקביעת רמה זו יתחשב הרופא במרכיבים כמו גיל, סיבוכי הסוכרת, מחלות נלוות, רקע משפחתי ואורח חיים. באופן כללי, רמת הסוכר הרצויה קרובה לזו של אדם שאינו סוכרתי.

בדיקת
המוגלובין
מסוכרר (HbA1c)

בדיקה זו מספקת מדד לכמות הגלוקוז בדם במשך 6-12 השבועות האחרונים. היא נותנת מענה לשאלות כמו האם הושגה רמת גלוקוז בטווח הרצוי, והאם תוכנית הטיפול אכן מתאימה לחולה.
המוגלובין הוא חלבון שמצוי בתאי הדם האדומים. כאשר הגלוקוז שבדם נקשר להמוגלובין נוצרת מולקולת המוגלובין מסוכרר. ככל שרמת הגלוקוז בדם גבוהה יותר, כך תעלה גם רמת
ההמוגלובין
המסוכרר. לפיכך רמה גבוהה של המוגלובין מסוכרר מצביעה על רמה גבוהה של גלוקוז בדם ועל טיפול שאינו מתאים.
בהתאם למטופל ולטיפול, יקבע הרופא את רמת ההמוגלובין המסוכרר אליה צריך המטופל להגיע. הרמה המומלצת נמוכה מ- 7.5%.
זוהי אחת הבדיקות החשובות ביותר שיש לבצע באופן סדיר. אצל חולים מאוזנים, מומלץ לבצע את הבדיקה אחת לשנה, אולם אצל חולים שאינם מאוזנים רצוי לבצע אותה אחת ל- 3 חודשים, עד שמושג איזון.

ניטור יומי של רמת הגלוקוז בדם

בנוסף לבדיקה התקופתית של רמת ההמוגלובין המסוכרר, יש למדוד את רמת הגלוקוז בדם באופן עצמאי, על מנת לוודא שרמת הגלוקוז בדם נמצאת בטווח התקין והרצוי, ונשמרת יציבה. מדידה יומיומית של רמת הסוכר בדם מספקת מידע מיידי בזמן אמת.
גם כאשר מקפידים על טיפול תרופתי מתאים ותזונה נאותה, יש לזכור שקיימים גורמים שונים ומרובים העלולים להשפיע על רמת הגלוקוז בדם. ביניהם פעילות גופנית, מחלה, מתח נפשי או גופני, שתיית אלכוהול, נטילת תרופות ושינויים הורמונליים במהלך
המחזור החודשי
(אצל נשים). כול אלו מחייבים ניטור שוטף של רמת הסוכר בדם.
מרבית חולי הסוכרת מנטרים מידי יום את רמת הגלוקוז בדם באופן עצמאי בבית, בעזרת ערכה ביתית. בהתאם לתרופות אותן נוטלים, עלול להיווצר צורך למדוד את רמת הסוכר בדם 4 פעמים ביום ואף יותר. חולים שמזריקים אינסולין צריכים לבצע בדיקה לפני כל הזרקה. תדירות הבדיקות העצמיות תלויה ברמת איזון הסוכרת, במידת התלות של הסוכרת באינסולין ובאופי הטיפול הפרטני שמקבל החולה.

כיצד מודדים את רמת הגלוקוז בדם?

רמת הגלוקוז בדם נמדדת ביחידות של מיליגרם לדציליטר (מ"ג לד"ל, mg/dL).
רמת הגלוקוז בדם משתנה מאדם לאדם, וכן לאורך היממה. רמה תקינה של גלוקוז בדם נמצאת בטווח של 70-110 mg/dL לפני הארוחה, ופחות מ- 180 mg/dL שעתיים לאחר הארוחה.

אופן השימוש במכשיר ביתי למדידת רמת הסוכר בדם

מאחר שמומלץ לבדוק את רמת הגלוקוז בדם בתדירות גבוהה יחסית, כדאי שהמטופל ילמד לנטר את רמת הגלוקוז באמצעות מכשיר מדידה ביתי. התוצאה המתקבלת נכונה לרגע המדידה.
הערכה צריכה לכלול:
  • סטריפים (רצועות) לבדיקה.
  • מכשיר מדידה.
  • מכשיר לדקירת האצבע.
  • דוקרנים.
  • יומן לרישום תוצאות הבדיקות.
  • קופסה שמיועדת לזריקת הדוקרנים.
 
הוראות השימוש:
  1. וודאו שיש ברשותכם את כל הציוד הדרוש וכי הוא מאוחסן במקום יבש ונקי.
  2. שטפו היטב את הידיים במים חמים. ידיים מלוכלכות עלולות לזהם את דגימת הדם הנלקחת, ולגרום לקבלת תוצאות שגויות.
  3. בחרו את האצבע שאותה תדקרו, ושפשפו אותה כדי לשפר את זרימת הדם למקום.
  4. דקירה של החלק הבשרני (השמן) של האצבע עלולה להיות כואבת. לכן עדיף לדקור את צד האצבע שרחוק מהאגודל. כיום קיימים דוקרנים עם מחטים מונחות ומדויקות, שמסבות אך כאב מזערי. המחט צריכה לדקור את העור עמוק מספיק על מנת שטיפת הדם הנדרשת תצא, אך לא עמוק מדי, כדי לא להגביר את תחושת
    הכאב
    . היכרות עם עובי העור ועומק הדקירה הרצוי תושג במהרה, ובהתאמה יכוון הדוקרן. לרוב, הכאב שמופיע עם הדקירה הראשונה נעלם והדבר הופך הרגל. ככל שהדקירה תיעשה בתנועה מהירה יותר, כך יפחת הכאב. על מנת להקל על הכאב ניתן למרוח משחות
    אלחוש
    שמכילות חומר להרדמה מקומית ולטשטוש הכאב. ניתן גם לקחת דם מאזורים אחרים בגוף.
  5. לחצו על האצבע בעדינות כדי לקבל טיפה של דם.
  6. שימו את טיפת הדם על רצועת הבדיקה (סטריפ).
  7. המכשיר ימדוד את ריכוז הגלוקוז בטיפת הדם באופן אוטומטי.
  8. רשמו את תוצאות הבדיקה ביומן, לצד נתונים על מועד הבדיקה המדויק (יום ושעה).
 
התוצאות של חישובי מד הסוכר מתקבלות מיידית על גבי צג המכשיר והן מדויקות. מרבית המכשירים החדשניים מצוידים בזיכרון בעל נפח רב, שמסוגל לשמור תוצאות של בדיקות מרובות לאורך זמן. מגוון מכשירים כלול בסל הבריאות ומאושר עבור מבוטחי מכבי. סוג המכשיר יותאם אישית למטופל בעזרת הצוות הרפואי.

חיישני סוכר (סנסורים)

חיישני הסוכר הם סנסורים לניטור עצמי רציף. מדובר במכשיר מעקב מתקדם שפועל כמוניטור ומאפשר מדידה רציפה של רמת הסוכר בדם לאורך היממה, ללא צורך בבדיקות דם עצמיות שמצריכות דקירה.
החיישן מחובר באמצעות מחט גמישה לבטן או לזרוע, ודוגם את הנוזל הבין-תאי שמכיל אף הוא סוכר. המכשיר מתרגם את רמת הסוכר בנוזל הבין תאי לערכי רמת הסוכר בדם. חיישני הסוכר יתריעו על מגמה של עלייה או ירידה קיצונית ברמת הסוכר בדם, ובהתאם למגמה שנמדדת, יוכל המטופל להוסיף אינסולין (אם נמדדה מגמת עלייה), או לאכול (אם נמדדה ירידה).
חיישן סוכר הוא מכשיר יעיל מאוד במניעת היפוגליקמיה, בעיקר עבור חולים שאינם חשים אתרעות גופניות מקדימות המעידות על שינוי ברמת הסוכר. יחד עם זאת לא כל חולי הסוכרת זקוקים לניטור עצמי רציף. כל עוד הסוכרת מאוזנת, ניתן להסתפק בבדיקות דם עצמיות שתדירותן תיקבע על ידי הרופא.
כיום קיימים מכשירים חדישים המשלבים את משאבת האינסולין עם חיישני הסוכר. בהתאם לתוצאות שנמדדות על ידי החיישן, מזרימה המשאבה אינסולין על מנת להשיג איזון של רמת הסוכר.

יעדי האיזון

 ערכים לא רצוייםערכים גבולייםערכים רצויים
רמת סוכר בצום (ביחידות של מ"ג/ד"ל) מעל 140 עד 140 100 ~
רמת סוכר אחרי ארוחה (ביחידות של מ"ג/ד"ל) מעל 180 עד 180 144 - 80
המוגלובין מסוכרר (באחוזים) מעל 7.5% 7.5% - 7% פחות מ 7%

טיפול בהיפוגליקמיה (רמת סוכר נמוכה בדם)

היפוגליקמיה הוא מצב שבו רמת הסוכר בדם נמוכה מידי, ולכן יש צורך להעלות את רמת הסוכר בדם עד לרמה התקינה.

היפוגליקמיה מתונה

היפוגליקמיה מתונה מאופיינת בתחושות של
חולשה
ורעב. ניתן לטפל בה בעזרת מזון או שתייה שמכילים סוכר, או באמצעות תכשירי גלוקוז. לאחר הטיפול המיידי מומלץ לאכול פחמימות בעלות השפעה ארוכת טווח, כמו חטיף דגנים, כריך או פרי. ברוב המקרים, על אף שעלולות לחלוף מספר שעות, אמצעים אלו יספיקו כדי להעלות את רמת הגלוקוז בדם לטווח התקין.

תכשירי גלוקוז

  • טבליות גלוקוז - טבליות שמתמוססות בפה בקלות ומאפשרות ספיגה ישירה של גלוקוז למחזור הדם. הטבליות ניטלות בכמות מדודה וידועה מראש. חלקן משווק בטעמי פירות. לצד פעולת האיזון המהירה שלהן, הן אף עשויות לסייע במניעת התקף אכילה, שפעמים רבות נלווה להיפוגליקמיה.
  • גלוקוג׳ל - ג׳ל של גלוקוז שמיועד למריחה מתחת ללשון והוא מעלה את רמת הסוכר בדם. הג׳ל משווק בשפופרת שמכילה 15 גרם גלוקוז מרוכז. השפעתו מהירה וטובה, אך עלותו גבוהה יחסית.
 

היפוגליקמיה חמורה

כאשר חולה מפתח היפוגליקמיה חמורה הוא עלול לחוש מנומנם ומבולבל, עד כדי איבוד הכרה. במקרה כזה מתן של מזון או גלוקוז דרך הפה אינו אפשרי, ונדרש טיפול בזריקות
גלוקגון
(
Glucagon
) לשריר. גלוקגון הוא
הורמון
שגורם לעליה מהירה ברמת הגלוקוז בדם. אם החולה מקבל תרופות שעלולות לגרום להיפוגליקמיה, כמו אינסולין, או תרופות ממשפחת הסולפוניל-
אוריאה
, כדאי שיישא עימו דרך קבע זריקת גלוקגון. מומלץ שבני משפחה וחברים קרובים ידעו כיצד להזריק במקרה הצורך.
בישראל רשום תכשיר אחד של גלוקגון שנקרא גלוקגן היפוקיט 1 מ"ג (Glucagen Hypokit 1mg). זוהי ערכה שמכילה בקבוק מים ובקבוק של אבקת גלוקגון. יש לשאוב אל המזרק את המים ולהזריקם לתוך בקבוק האבקה, לערבב את התמיסה, לשאוב אותה אל המזרק ולהזריק לחולה לתוך השריר או מתחת לעור, בישבן, בבטן, בזרוע או בירך.
אם זריקת
הגלוקגון
אינה עוזרת והחולה עדיין מנומנם או חסר הכרה כ- 10 דקות לאחר ההזרקה, יש לפנות בדחיפות לעזרה רפואית.
במידה שהחולה מתחיל להתאושש, יש לתת לו מזון סוכרי. חולה שאיבד את הכרתו כתוצאה מהיפוגליקמיה עלול לסבול מהיפוגליקמיה חוזרת תוך מספר שעות ולכן חשוב להקפיד על מנוחה, ולוודא שהוא אינו נשאר לבדו.

טיפול בהיפרגליקמיה (רמה גבוהה של סוכר בדם)

היפרגליקמיה
הוא מצב שבו רמת הסוכר בדם גבוהה מידי, עקב מגוון סיבות, ובכללן :
  • אכילה מופרזת.
  • מחלה.
  • טיפול לא מספק.
 
במצב של היפרגליקמיה יש צורך להתאים את התזונה ואת הטיפול התרופתי, כדי לאזן את רמת הגלוקוז. ללא טיפול מתאים, עלול המצב להתדרדר לחמצת סוכרתית או לתרדמת היפר אוסמוטית, שעלולות לגרום בסופו של דבר לאיבוד הכרה ואפילו למוות.
חולה שמפתח היפרגליקמיה חמורה צריך להגיע בדחיפות לבית חולים לקבלת אינסולין בהזרקה ישירה לווריד. במידה שהחולה סובל גם מהתייבשות, הוא יקבל עירוי נוזלים.