אחוזוני גדילה

קצב גדילת התינוק מעיד על התפתחותו הגופנית התקינה.
קצב הגדילה מתייחס לשלושה מדדים: משקל (בקילוגרם), אורך (בסנטימטרים) והיקף הראש (בסנטימטרים) ביחס לגיל התינוק (בחודשים) וכן ליחס בין המדדים השונים (משקל ביחס לאורך).

בהתאם להנחייתם של ארגוני הבריאות בעולם ובישראל המעקב אחר קצב גדילת התינוק יעשה בהתאם לעקומות גדילה המגדירות את הטווח לגדילה תקינה בכל גיל (החל מהלידה ועד גיל 3 שנים).
לצורך המעקב ישקל התינוק ואורכו והיקף ראשו ימדדו במהלך הביקורים התקופתיים בטיפת החלב.
הערכים שימדדו ירשמו על גבי עקומות הגדילה של התינוק כדי לוודא שקצב גדילתו תקין.

ינוטרו המדדים הבאים:

•  אורך ביחס לגיל.
•  משקל ביחס לגיל.
•  היקף הראש ביחס לגיל.
•  משקל ביחס לאורך.
  
  

עקומות הגדילה מחולקות לאחוזונים המתארים קצבי גדילה שונים (בדרך כלל 3%, 10%, 15%, 50%, 75% ו- 97% המכונים בהתאמה p97, p90, p85, p50, p25 ו- p3).
קצב גדילה שבין אחוזון 3 (הנמוך ביותר) לאחוזון 97 (הגבוה ביותר) נחשב תקין ובפרט אם הקצב קבוע והתינוק מתפתח לאורך עקומה קבועה.

הקו המתואר על ידי "אחוזון 75" או P75 משמעותו ש- 75% מכלל התינוקות בני אותו גיל נמצאים מתחת לערך זה ואילו 25% מהתינוקות ימצאו מעל ערך זה.
לדוגמה, "אחוזון 15" (או P15) בגובה משמעותו ש- 85% מהתינוקות בני אותו גיל גבוהים מהתינוק ואילו 15% בלבד נמוכים ממנו.

מרבית התינוקות מתפתחים בקצב קבוע לאורך עקומת גדילה מסוימת ולרוב קצב הגדילה עקבי.
לאחר מחלה תיתכן ירידה בקצב הגדילה אך במרבית המקרים לאחר ההחלמה חוזר הילד להתפתח בקצב האופייני לו.

כל עוד בריאותו של התינוק תקינה ותזונתו מתאימה לגילו אין מקום לדאגה גם כשמדובר בתינוקות רזים או "קצרים" במיוחד, הדגש הוא על קצב גדילה קבוע ועקבי, היינו תינוק שמתפתח כל העת לאורך אחוזון מסוים.

אצל חלק מהתינוקות אין התאמה בין קצב העליה במשקל לבין קצב הצמיחה לאורך, לדוגמה, תינוק רזה וארוך או תינוק עגלגל.
במרבית המקרים קצב הגדילה יקבע על פי הגנטיקה המשפחתית (הורים רזים, שמנים, נמוכים או גבוהים) אך לעתים חוסר ההתאמה עלול לנבוע עקב אי התאמה של התזונה של התינוק (תינוק שאינו אוכל דיו או תינוק שאוכל יותר מדי).

אף אם תזונתו של התינוק תקינה בהתאם לגילו תיתכן האטה בקצב הגדילה כשהתינוק מתחיל להתנועע ולהתרוצץ ו"שורף" יותר אנרגיה.
אם התינוק סובל מחוסר תיאבון וגדילתו נעצרה יש לפנות לבדיקת רופא הילדים על מנת לברר את הגורם לכך.

יוצאים מן הכלל

קצב גדילתם של פגים, תינוקות שנולדו קטנים לגיל ההריון (היינו מתחת לאחוזון 3 בעקומות הגדילה המתארות משקל ביחס לגיל) וכן תינוקות שסבלו מעיכוב גדילה תוך רחמי אך נולדו במועד (IUGR, Intra Uterine Growth Retardation) יוערך באופן פרטני ולא לפי עקומות הגדילה המקובלות.

פגים יזדקקו בדרך כלל לתוספת תזונתית ייחודית וכן לפיקוח רפואי קפדני במהלך חודשי החיים הראשונים.
הזנה נאותה חיונית לגדילתם של הפגים בצורה טובה ולמניעת מחלות, ובפרט למניעת מחלות של העצמות כגון "רככת הפגים".

קיימות תרכובות מזון ייחודיות לפגים. ניתן לשלב חלב אם וכן תרכובות ייחודיות לפגים, ובמקרים מסוימים, אף ניתן להסתפק בהנקה בלבד. במועד השחרור מהפגייה יונחו ההורים באשר למזון המתאים ביותר לתינוקם.

בתקופה הראשונה לאחר השחרור מהפגייה יש בדרך כלל צורך להעיר את הפג כל שלוש שעות (ביום ובלילה) ולתת כמות מוגדרת של מזון.
יש להגדיל את כמות המזון בהתאם להנחיית הרופא המטפל או צוות הפגייה, כאשר הפג מגיע למשקל 3.5 ק"ג ניתן להפסיק להעיר אותו ולאפשר לו להתעורר בהתאם לרצונו ולאכול עד שישבע.

מרבית התינוקות שסבלו מעיכוב גדילה תוך רחמי ידביקו את הפער עד גיל שנתיים לערך אך חלקם (40-25%) עלולים להישאר נמוכים בהשוואה לבני גילם עד לגיל ההתבגרות. אלו יזדקקו לתזונה מותאמת עבורם ולפיקוח רפואי קפדני גם כן.

העלייה הצפויה במשקל התינוק בהתאם לגיל

משקל הלידה של היילוד מושפע מגורמים שונים לרבות שבוע ההריון בו נולד, משקל האם (לפני ההריון ובמהלכו), עישון, צריכת אלכוהול או סמים (על ידי האם במהלך ההריון), גורמים תורשתיים וכן גורמים סביבתיים.

בימים הראשונים לאחר הלידה חלה ירידה טבעית של כעשרה אחוזים במשקל גופם של יילודים.
ירידה של למעלה מעשרה אחוזים תחייב השגחה ומעקב בבית החולים טרם השחרור הביתה.
במהלך החודשיים הראשונים לחיים צפויה עליה של כ- 30 גרם במשקל התינוק מדי יום וכ- 150 גרם בממוצע מדי שבוע (אם כי תיתכן גם עליה משמעותית יותר).
לקראת גיל שנה חלה האטה בקצב העליה במשקל התינוק.

בין גיל 3 חודשים לגיל 6 חודשים אמור התינוק להכפיל את משקלו בהשוואה למשקלו בלידה ואילו בגיל שנה אמור התינוק לשלש את משקל לידתו.

עד גיל 4 חודשים צפוי התינוק לעלות כ- 750 גרם מדי חודש.
מגיל 4 חודשים ועד גיל 8 חודשים אמור התינוק לעלות כ- 500 גרם מדי חודש, ולאחר גיל 8 חודשים ועד גיל שנה אמור התינוק לעלות כ- 250 גרם מדי חודש.
לאחר גיל שנה יוסיף התינוק למשקלו כ3-2 ק"ג מדי שנה.

גורמים אפשריים לסטייה מעקומות המשקל

העקומות המשמשות כיום למעקב בטיפות החלב בישראל הן עקומות אמריקאיות שנערכו בהתאם לנתוניהם של תינוקות שניזונו מתרכובת מזון תינוקות ולכן אינן מותאמות לתינוקות יונקים.
לפיכך, תינוקות שניזונים אך ורק מהנקה בלבד יהיו רזים יחסית על פי המדדים הקיימים.
בימים אלו מעדכן משרד הבריאות את עקומות הגדילה בהתאם לנתונים עדכניים שאמורים לשקף טוב יותר את קצב הגדילה של תינוקות בישראל.

חוסר שגשוג

המונח הרפואי המתאר עיכוב בגדילה הוא "חוסר שגשוג" (FTT, Failure to Thrive) ולפיו התינוק אינו מתפתח בהתאם למדדים המצופים.
במצב זה התינוק אינו עולה די במשקל, יורד באחוזונים או שמשקלו נמוך ביחס לגובהו.

חוסר שגשוג יקבע עבור תינוק מתחת לגיל שנתיים שמשקלו נמוך מ- P3 ביותר מבדיקה אחת, תינוק מתחת לגיל שנתיים שמשקלו נמוך ב-80% מהמשקל הרצוי לגילו וכן תינוק מתחת לגיל שנתיים שירד יותר משני אחוזונים במשקל.
יוצאים מהכלל יהיו תינוקות נמוכי קומה עקב סיבות תורשתיות, תינוקות קטנים לגיל ההיריון, פגים ותינוקות שנולדו במשקל לידה נמוך.

כמו כן, ייתכן חוסר שגשוג על רקע מחלות שונות שגורמות לעיכוב בגדילה לרבות מחלת צליאק (מחלה תורשתית המאופיינת באי סבילות לגלוטן), אי סבילות ללקטוז, מחלות מעי ו- GERD (Gastro Esophageal Reflux Disorder) שמתבטא בפליטות מרובות של תוכן הקיבה.

במקרים מסוימים יתכן חוסר שגשוג עקב גורמים כגון הזנחה, התעללות וחוסר במזון מתאים לתינוק (למשל על רקע סוציו-אקונומי קשה).

תינוק שיאובחן כלוקה בחוסר שגשוג יופנה לבדיקת רופא ילדים ולביצוע בדיקות מעבדה שעשויות לכלול:

•  בדיקת דם
•  בדיקת שתן
•  תרבית צואה
•  בדיקת גיל העצמות שמטרתה לברר האם הגורם לבעיה הורמונלי (היינו חסר בהורמון גדילה)
•  בדיקת נוגדנים לצליאק
•  תבחין זיעה לשלילת סיסטיק פיברוזיס
•  דגימת רקמה מהמעי (ביופסיה) שמטרתה אבחון מחלות ספיגה ממערכת העיכול

עודף משקל אצל תינוקות

מנגד, כ-20% מהתינוקות סובלים מהשמנת יתר.
כיום ידוע שתינוק שמן גדל לרוב להיות מבוגר שמן ועלול לסבול בהמשך חייו ממחלות לב, מיתר לחץ דם, מעודף שומנים בדם ולהיות בסיכון מוגבר ללקות באירוע מוחי.

תוספת הגובה הצפויה בהתאם לגיל

במקביל לעליה במשקל ילך התינוק ויגבה.
בחודש הראשון לחיים יוסיף התינוק 5-3 ס"מ לאורכו, בחודש השני יוסיף 3-2 ס"מ, והחל מגיל 3 חודשים ועד גיל שנה יגבה בכ-2 ס"מ מדי חודש.
בשנת החיים השנייה יגבה התינוק בכ12-10 ס"מ מדי שנה.
החל משנת החיים השלישית יוסיף בין 8-6 ס"מ בשנה.

גורמים לסטיה מעקומות הגדילה לאורך

חוסר גדילה לאורך (לגובה) עלול להיגרם עקב חסר בהורמון גדילה, נטייה תורשתית (הורים נמוכי קומה) או בעיה בריאותית שניונית (לדוגמה מחלת מעיים).
לעתים לא תמצא כל סיבה רפואית, מצב שמכונה Idiopathic Short Stature.

העלייה הצפויה בהיקף הראש

היקף ראש תקין במועד הלידה ינוע בין 33 ל-37 ס"מ.
בחודשים הראשונים לחיים חלה עליה מהירה יחסית בהיקף הראש אשר נוטה להתמתן לקראת גיל שנה.
בדרך כלל תחול עליה של 8-7 ס"מ בששת החודשים הראשונים לחיים ולאחר מכן עליה של כחצי סנטימטר מדי חודש עד גיל שנה.

בשנת החיים השניה יגדל היקף הראש בכ-2 ס"מ נוספים. התפתחות תקינה של היקף הראש מעידה על התפתחות תקינה של מוח התינוק ומכאן חשיבותה.

כדי לאפשר ולהכיל את קצב גדילת המוח בשנת החיים הראשונה החיבורים בין עצמות גולגולתו של התינוק פתוחים.
חיבורים אלו הם המרפסים והתפרים. המרפס הקדמי יסגר בגיל 18-6 חודשים אך תפרי הגולגולת יוסיפו להיות פתוחים ויסגרו לגמרי רק לקראת גיל 8 שנים.

אצל כ-2% מהאוכלוסייה היקף הראש גדול או קטן במיוחד, היינו מעל P98 או מתחת P2.
אף שבמרבית המקרים מדובר בנטייה משפחתית יתכנו מצבי מחלה שיתבטאו בהיקפי ראש קטנים או גדולים מהתקין.

היקף ראש קטן מהממוצע מכונה מיקרוצפלי (microcephaly). הרקע למצב זה בדרך כלל תורשתי (גנטי), סביבתי או בלתי ידוע.

היקף ראש גדול מהממוצע יתכן עקב סיבות שונות לרבות הידרוצפלוס (ריבוי נוזל במוח), גולגולת מעובה (מאפיין סוגים מסוימים של גמדות) או ריבוי של רקמת המוח.
הידרוצפלוס יתבטא לעתים על ידי גדילה מואצת מאד של היקף הראש והבלטה יתרה של המרפס הקדמי.
גדילה מואצת של היקף הראש בחודשי החיים הראשונים עלולה להיות סימן מחשיד לתסמונות הקשת האוטיסטית.

במקרים מסוימים עלול היקף ראש חריג להוות סימפטום למצבי מחלה שעלולים לגרום להפרעות נוירולוגיות והתפתחותיות חמורות ולכן מחייבים התייחסות רפואית דחופה.