19 ינואר 2017 כ"א טבת תשע"ז
מעודכן לתאריך  31.07.2011  באדיבות ה 

סוכרת סוג 1

Diabetes, type 1

סיבוכים של סוכרת סוג 1

סוכרת
שאינה מטופלת כיאות ואינה מאוזנת, עלולה לגרום לנזק בכלי דם, עצבים, ואיברי גוף נוספים. אף רמות סוכר גבוהות במעט, שאינן גורמות לכאורה לכל סימפטומים מיוחדים, עלולות לגרום לנזק מצטבר בטווח הארוך.

מחלת לב ואירוע מוחי

בהשוואה לכלל האוכלוסייה, נמצאים חולי סוכרת בסיכון גבוה פי 3-5 לחלות במחלת לב או ללקות באירוע מוחי. כ- %70 ממקרי המוות של חולי סוכרת קשורים למחלת לב
רמת סוכר גבוהה בדם
לאורך זמן מגבירה את הסיכון לטרשת עורקים (Atherosclerosis), שגורמת להיצרות של כלי הדם ולפגיעה באספקת הדם לאברי הגוף. כאשר נפגעת אספקת הדם ללב, נגרמת מחלת לב איסכמית. בנוסף, גובר הסיכון לחסימה מוחלטת של כלי דם בלב או במוח, וגרימת
התקף לב
או אירוע מוחי (שבץ).
חולי סוכרת נמצאים גם בסיכון לפתח
יתר לחץ דם
. לפיכך חשוב שהם יקפידו על ניטור תקופתי סדיר של לחץ הדם. חשוב להדגיש כי טיפול נכון עשוי להאריך משמעותית את תוחלת חייהם של חולי הסוכרת.

הטיפול התרופתי בטרשת העורקים

  • אספירין (Aspirin) במינון נמוך, שמטרתו 'דילול' של הדם באופן שמקטין את הסיכון ללקות בהתקף לב או באירוע מוחי.
  • תרופות להורדת רמת הכולסטרול בדם. בדרך כלל ממשפחת הסטטינים
    (Statins). שימוש בסטטינים עשוי להפחית את הסיכון ללקות בהתקף לב, בשבץ ובמחלות לב וכלי דם. הסטטינים פועלים על ידי עיכוב פעולתו של האנזים שמייצר כולסטרול בכבד. תופעות לוואי אפשריות כוללות פגיעה בכבד ופירוק מסת השריר. על כן יש לנטר דרך קבע את תפקוד
    הכבד
    .
 

נזק לעצבים (
נוירופתיה
)

פגיעה עצבית היא סיבוך שכיח של מחלת הסוכרת. לאחר כעשר שנות סוכרת כ- 50% מהחולים לוקים בפגיעה עצבית, בחומרה זו או אחרת. רמה גבוהה של
גלוקוז
בדם גורמת לפגיעה בהולכה העצבית, ומתבטאת בחוסר יכולת להעביר תחושות מהגוף למוח ובחזרה.
נזק לעצבים יתבטא בדרכים הבאות:
  • ירידה בתחושת
    הכאב
    , הלחץ, הטמפרטורה והרטט. היינו, איבוד יכולת לחוש
    חום
    , קור,
    כאב
    ורטט. בהיעדר תחושות אלו שמגנות על הגוף, עלולים להיווצר פצעים או כוויות שאינם מלווים בתחושת כאב.
  • חולשת שרירים, בדרך כלל בשרירי הגפיים.
  • פגיעה בעצבים בלתי רצוניים, כגון:
    • פגיעה בעצבוב מערכת העיכול שעלולה לגרום לתחושות של
      בחילה
      ,
      הקאה
      ,
      שלשול
      או
      עצירות
      .
    • פגיעה בעצבוב אברי המין והרבייה שעלולה לגרום לירידה באוֹנוּת וביכולת הזקפה אצל הגבר, ובתשוקה המינית אצל האישה.
    • הפרעה בעצבוב מערכת הלב וכלי הדם שעלולה לגרום להפרעות בקצב הלב ולשינויים בלתי רצויים בערכי לחץ הדם.
    • פגיעה בעצבוב
      בלוטות הזיעה
      שעלולה להתבטא בהפרשה חריגה של זיעה.
 
נזק לעצבים עלול לגרום למחלות קשות, ולפגיעה חמורה בשגרת ואיכות החיים. יחד עם זאת, איזון קפדני של מחלת הסוכרת מקטין את הנזק לעצבים בצורה משמעותית.

תרופות לטיפול בכאב שנובע מפגיעה עצבית

קיימות מספר תרופות שמשמשות לטיפול בכאב, הנובע מפגיעה עצבית בעקבות מחלת הסוכרת. כאב זה מכונה גם 'כאב נוירופתי'. תרופות אלו כוללות:
  • דולוקסטין (Duloxetine), שם מסחרי: סימבאלתה (Cymbalta).
  • גאבאפנטין (Gabapentin), שמות מסחריים: גאבאפנטין טבע
    (Gabapentin-Teva) ונאורונטין (Neurontin).
  • פרהגבאלין (Pregabalin), שם מסחרי: ליריקה (Lyrica).
 
קיים גם תוסף מזון טבעי בשם נוירובטיק.

פגיעה בעיניים

כ- 85% מחולי הסוכרת סובלים מסיבוכים בדרגות חומרה שונות אשר נוגעים לעיניים. אלו עלולים להתבטא תחילה בשינויים קטנים ולא מסוכנים, אולם ללא טיפול, עלולים להתדרדר עד כדי עיוורון. הפגיעה השכיחה ביותר היא
ברשתית העין
, שמכונה
רטינופתיה סוכרתית
. זוהי הפרעה במבנה התקין של כלי הדם ברשתית העין, שעלולים להיחסם, לדלוף או לגדול באופן אקראי. תהליך זה מונע מעבר אור דרך הרשתית, באופן שפוגע ביכולת הראייה התקינה של העין.
גורמי סיכון
לרטינופתיה כוללים:
  • סוכרת שלאורך זמן אינה מאוזנת.
  • מחלות נלוות לסוכרת כמו יתר לחץ דם ואי ספיקת
    כליות
    .
  • עישון.
  • הריון
    .
  • רקע משפחתי של רטינופתיה סוכרתית קשה.
 
ככל שהאיזון של רמת הסוכר בדם נשמר טוב יותר, כך יורד הסיכון לפגיעה בעיניים. חשוב להקפיד על בדיקת ראייה תקופתית, לפחות פעם בשנה, כדי לאבחן את הפגיעה בעיניים מוקדם ככל האפשר ולטפל בה.
לא ניתן למנוע לחלוטין התפתחות של רטינופתיה, אולם ניתן להקטין את שכיחותה ואת חומרתה. במידה שהנזק ברשתית העין מתגלה בשלב מוקדם, ניתן לטפל בו באמצעות טיפול לייזר. הטיפול בלייזר אינו משפר את הראייה, אלא רק משמר את מצב הראייה הקיים.
אצל חלק מחולי הסוכרת עלולים להיווצר שטפי דם חמורים בעיניים, המחייבים ניתוח, על מנת למנוע את המשך ההידרדרות של הראייה. לעיתים נזקקים חולי סוכרת לניתוח להסרת
קטרקט
, שבו מסירים את העדשות המטושטשות מעיניים, על מנת לשפר את יכולת הראייה.

מחלת כליות (נפרופתיה)

הפגיעה הכלייתית אשר מתלווה לסוכרת נקראת נפרופתיה סוכרתית. היא מאופיינת בהתדרדרות איטית וממושכת של תפקודי
הכליה
. כ- 20-40% מחולי הסוכרת סובלים מדרגת חומרה זו או אחרת של נפרופתיה סוכרתית.
עודף סוכר בדם עלול לגרום לכלי הדם הקטנים בכליה להיחסם ולדלוף. במצב זה חלה עליה בלחץ הדם התוך-כלייתי שגורמת לנזק מתמשך לכליה. ללא טיפול, עלול נזק ממושך לגרום לאי ספיקת כליות, עד כדי צורך בדיאליזה או בהשתלת
כליה
.
הביטוי הראשון לנזק כלייתי הוא הופעה של החלבון אלבומין בשתן. לפיכך מומלץ שכל חולה סוכרת יבצע בדיקת
שתן
לגילוי חלבון בשתן לפחות אחת לשנה.
אבחון וטיפול בנזק כלייתי כבר בשלביו המוקדמים, עשוי להאט ואף למנוע החמרה של המצב.
גורמים העלולים להחמיר נפרופתיה:
  • עישון.
  • סוכרת שאינה מאוזנת.
  • לחץ דם גבוה.
  • עודף שומנים בדם
    .
  • סיבוכים אחרים של סוכרת.
  • גורמים גנטיים ורקע משפחתי של יתר לחץ דם, מחלות לב וכלי דם.
 

תרופות למניעת נזק כלייתי

התרופות נלקחות בבליעה דרך הפה. הן מפחיתות את הלחץ התוך כלייתי ואת כמות החלבון המופרש בשתן, ועל כן מאטות תרופות אלו את הרס הכליה. כמו כן הן פועלות להורדת לחץ הדם. מומלץ להתחיל ליטול תרופות אלו מיד עם הופעתו של האלבומין בשתן.
קיימות שתי קבוצות של תרופות למניעת פגיעה כלייתית:
  • חוסמי האנזים המהפך (Angiotensin converting
    enzyme
    inhibitors – ACEI).
  • חוסמי אנגיוטנסין-2 (Angiotensin
    receptor
    antagonosts - ARB's).
 

פגיעה בכפות הרגליים וכיבים ברגליים

נזק עצבי פוגע בהולכת התחושות בין הגפיים למוח. דבר זה גורם לכך שתתכנה תחושות של עקצוץ ונמלול בקצות הגפיים ואף אבדן תחושה מלא, בעיקר ברגליים.
נזק לעצבי הרגליים מביא לכך ששריטות או חתכים אינם מורגשים, ועלולים להתפתח לכיבים ברגליים. מאחר שחולי סוכרת סובלים לעיתים גם מבעיה בזרימת הדם, הפצעים הללו אינם נרפאים בקלות.
סימני האזהרה כוללים פצעים וחתכים שאינם נרפאים, נפיחות ועור חם למגע. יש לבדוק את כפות הרגליים בכל יום ולדווח לרופא על כל שינוי. מומלץ גם לערוך בדיקה אצל רופא מומחה בבריאות כף הרגל לפחות אחת לשנה.
כ 10% מחולי הסוכרת סובלים מכיבים ברגליים שעלולים לגרום לזיהומים קשים. ברגל של חולה סוכרת, כול זיהום או
כיב
שאינו מטופל כיאות, יכול להתפתח לנמק שעלול לחייב קטיעה של הגפה.
גורמי סיכון לכיבים כוללים:
  • פגיעה בעצבים.
  • עישון.
  • סוכרת שאינה מאוזנת.
  • מחלת כלי דם שמפחיתה את זרימת הדם לכף הרגל ומאטה את תהליך הריפוי הטבעי.
  • היגיינה ירודה בכפות הרגליים והזנחה של הרגל.
  • זיהום,
    ציפורן חודרנית
    או טיפול פדיקור אגרסיבי.
  • כיב קודם.
  • כול יבלת או כוויה בכף הרגל.
  • בעיה בראייה שגורמת לטיפול לקוי בכף הרגל.
  • מין זכר. קיימת שכיחות גבוהה יותר של
    כיבים
    בקרב גברים. הסיבה לכך אינה ידועה.
 
נהוג לחלק את הכיבים לשני סוגים:
  1. כיב על רקע פגיעה בתחושה העצבית (נוירופתי)
    הפגיעה בעצבים התחושתיים מתבטאת בעיקר בגפיים. הכיב נוצר באזור הנתון ללחץ ושפשוף, כמו אזור העקב ואצבעות כף הרגל. כתוצאה מהלחץ מתעבה העור באזור ונוצרת רקמת חיבור עבה. שכבת העור המעובה שנקראת קאלוס, מגבירה עוד יותר את הלחץ באזור. עקב הירידה בתחושת הכאב, החולה אינו חש בלחץ ואינו מודע להתפתחות הכיב. במקום עלול להופיע שטף דם, ובעקבותיו כיב ואף נמק.
  2. כיב על רקע ירידה בזרימת הדם (נוירואיסכמי)
    זהו כיב שמקורו בחסימת עורקים בגפה, בעקבות לחץ. זרימת הדם הפגומה באזור מגבירה עוד יותר את הסכנה להתפתחות נמק.
 

טיפולים למניעת כיבים ברגליים

לטיפול ברגליים נודעת חשיבות רבה לצורך מניעת זיהומים וכיבים. מניעת כיב היא עדות לטיפול מוצלח.
  • היגיינה, נעלים וגרביים. חובה לשמור על היגיינה נאותה של הרגליים. יש לבצע בדיקה יומיומית של הרגליים, לגרוב גרביים מתאימים (מכותנה או מצמר, ללא תפרים), ולנעול נעליים שמגנות על הרגל ושאינן גורמות להפעלת לחץ ולפצעים.
  • פודיאטור. מומלץ מאוד להיבדק אצל פודיאטור (מטפל פארא-רפואי, מומחה לכף הרגל), ולעבור טיפול פדיקור. יש לבחור רק מטפל מוסמך הפועל בהתאם להנחיות הרופא. רשימת מטפלים מומלצים ניתן להשיג באגודה הישראלית לסוכרת או דרך קופת החולים.
  • מדרסים. מומלץ להיעזר במדרסים כדי לשמור על הרגליים, אגב חלוקת משקל הגוף על פני כול כף הרגל. לסוכרתיים מוצעים גרביים מיוחדים שמסייעים בהפחתת
    שלפוחיות
    , פצעים ונזקים אחרים. הגרביים נטולי תפרים שעלולים לפצוע או להכאיב.
  • טיפול חיצוני לעור יבש. עורם של חולי סוכרת נוטה לפתח זיהום פטרייתי, ובדרך כלל יהיה יבש מאוד. חשוב להקפיד על שימוש בחומרים לניקוי העור בעלי רמת חומציות גבוהה, כגון תכשירים המכילים חומצה לקטית. זאת על מנת שלא ייבשו את העור, לא יפגעו בשכבה השומנית שמגנה על העור ולא יגרו אותו.

טיפול בכיבים ברגליים

אם התפתח כיב ברגל, יש צורך לטפל בו בדחיפות. בטרם הגעה למרפאה, כדאי לנקות את הפצע במים ובסבון, לחטא ביוד ולהימנע מדריכה. חשוב להראות את הכיב לאחות או לרופא מוקדם ככל האפשר ולקבל מהם הנחיות להמשך הטיפול. אם התפתח במקום זיהום או נמק, ייתכן שיהיה צורך להסיר את האזור הנגוע באופן כירורגי. הדבר מתבצע במסגרת היחידות לסוכרת בבתי החולים, במכוני הסוכרת של מכבי או במכונים הפרטיים אשר מצוידים בציוד טיפולי מתאים.
הטיפול במקרה זה יכלול אחד או יותר מהטיפולים הבאים:
  • הטריה - התערבות כירורגית לניקוי שולי הפצע והסרת הרקמה המתה, כדי לאפשר צמיחה של
    רקמה
    חדשה ובריאה שתסגור את הפצע. ההטריה מבוצעת בבית חולים על ידי רופא כירורג וכלולה בסל הבריאות.
  • טיפול בגז חמצן, באחת משתי שיטות:
    • הכנסת הרגל אל קופסה אטומה שמכילה גז חמצן, שמטרתו להעשיר בחמצן (נתון בלחץ גבוה) את רקמת הנמק, ולעודד צמיחה מחודשת של הרקמה.
    • טיפול היפרבארי בתא לחץ מועשר בחמצן. במהלך הטיפול מועשר אחוז החמצן בדם, באופן שמעודד צמיחה מחודשת של הרקמה באזור הנמק, מונע זיהומים ומשכך כאבים. טיפול בתא לחץ מוכר בסל הבריאות לצורך טיפול בפצעים קשיי ריפוי.
  • גז
    אוזון
    טיפול זה דומה לטיפול בחמצן. במהלכו מכניס המטופל את הרגל לקופסה שמועשרת באוזון, אשר מחטא את הרקמה הפגועה. הטיפול מתבצע במספר יחידות לסוכרת בבתי החולים ובמכונים פרטיים.
  • מכשיר ואקום – המכשיר נצמד בקצהו אל הרגל ושואב (באמצעות לחץ שלילי) את ההפרשות מהפצע. המשאבה מנקה את הכיב ומאפשרת צמיחה מחודשת של הרקמה. טיפול זה מקובל בעולם אך טרם אושר על ידי משרד הבריאות.
  • רימות רפואיות – במהלך הטיפול מניחים רימות רפואיות על הכיב. הרימות שניזונות מבשר מת, מפרישות
    אנזימים
    שמסייעים בפירוק ובעיכול רקמת הנמק, ללא כול פגיעה ברקמה הבריאה. הטיפול אינו כלול בסל הבריאות, אך מאושר לשימוש בארה"ב.
  • משחה לטיפול בכיב. המשחה מכילה את החומר בקפלרמין
    (Becaplermin), שם מסחרי: רגרנקס (Regranex). מדובר בגורמי גדילה שמסייעים להצטלקות. המשחה יקרה יחסית וכלולה בסל הבריאות.
 
במידה שהטיפול בכיב נכשל ונמק התפשט במעלה הרגל, לעתים לא יהיה מנוס מקטיעה.

סחרחורת

היפוגליקמיה גורמת להשתנה מרובה, ולכן עלולה לגרום להתייבשות ולסחרחורת. בנוסף, עם הזמן עלולים חולי סוכרת לאבד את היכולת לווסת את לחץ הדם, ולכן כאשר יקומו בפתאומיות ממצב של שכיבה לעמידה, הם עלולים לחוש סחרחורת.
תחושה זו עלולה לנבוע כתוצאה של תפקוד לקוי של העצבים אשר מווסתים את פעולת הלב וכלי הדם, אך גם עקב גורמים אחרים, כגון תרופות ומחלות.

הפרעות במערכת העיכול

סוכרת עלולה לגרום להפרעות במערכת העיכול, ובעיקר לעצירות. כרבע מחולי הסוכרת סובלים מעצירות שנגרמת עקב פגיעה בעצבוב שרירי המעי. כ- 5-20% מחולי הסוכרת סובלים משלשול שנובע מהפרשה מועטה של אנזימי עיכול מהלבלב, נזק לעצבים ששולטים בתנועות המעי, ושימוש בתרופות שגורמות שלשול, כמו מלחי מגנזיום או מטפורמין.

פגיעה בבריאות הפה והשיניים

חולי סוכרת עלולים לסבול מדימומים בפה בעת צחצוח השיניים. הם גם נמצאים בסיכון גבוה יותר לחלות בעששת, בדלקות חניכיים ובזיהומים בריריות הפה (הלשון, השפתיים, החיך, רצפת הפה והלחיים). רמת
הגלוקוז
הגבוהה בנוזל החניכיים גורמת לפגיעה בתחזוקת החניכיים וביכולת להתרפא מנזקי
חיידקים
. עששת נגרמת אצל סוכרתיים עקב מיעוט רוק, שתפקידו לסייע בסילוק החיידקים.
כל זיהום בפה ובחניכיים עלול לשבש את איזון רמת הסוכר בדם. על כן חשוב להקפיד על היגיינת הפה ועל בריאות השן והחניכיים.

פגיעה בתפקוד המיני

כ- 55% מהגברים שחולים
בסוכרת
וכ- 40%-70% מהנשים שחולות במחלה, בגילאי 50-60, סובלים מהפרעות בתפקוד המיני. אצל גברים, ההפרעה בתפקוד המיני מוגדרת כאי יכולת להשיג זקפה מספקת לצורך קיום יחסי מין.
רמת הסוכר הגבוהה בדם פוגעת בעצבים ובכלי הדם. כתוצאה מכך עלולות להיות הפרעות לזקפה, בעיקר בקרב גברים מעשנים. הפרעה לזקפה היא תהליך איטי שמתרחש בהדרגה. בשלב הראשון ניכרת ירידה קלה בלבד בתפקוד המיני, שמתרחשת לעיתים רחוקות. בהדרגה הופעת ההפרעה לתכופה וחמורה יותר. לבסוף עלול החולה שלא להיות מסוגל לקיים יחסי מין. זהו מצב מסובך לטיפול.
אף נשים החולות בסוכרת מסוג 1 עלולות לסבול מהפרעה בתפקוד המיני. אצל נשים תתבטא ההפרעה בירידה בעוררות המינית, בירידה ביכולת לחוות
אורגזמה
, בירידה בדחף המיני, בירידה בסיפוק מיחסי המין ובכאב במהלך קיום היחסים, שנובע מיובש בנרתיק.
גורם חשוב אחר שמשפיע לרעה על התפקוד המיני הוא הדיכאון שנלווה לא פעם לסוכרת.
טיפול נכון בשלבים הקלים והבינוניים של אין האונות הוא בעל סיכויי הצלחה טובים. לפיכך חשוב להתגבר על הבושה ולפנות לייעוץ מתאים בנושא. בשלבים אלו, טיפול שיכלול איזון של הסוכרת, הימנעות מעישון ונטילת כדורים כמו ויאגרה (Viagra), סיאליס (Cialis) או לביטרה (Levitra), עשוי לשפר את יכולת הזקפה באופן משמעותי.
בשלבים מתקדמים יותר ניתן לטפל באמצעים כירורגיים כגון השתלת תותב, או על ידי זריקות מקומיות של חומר שגורם לאיבר המין להתמלא בדם ולהזדקף.

הפלה ולידת עובר מת

נשים הרות שחולות בסוכרת נמצאות בסיכון מוגבר להפלה וללידת עובר מת. אם רמת הסוכר בדם אינה מאוזנת בקפידה כבר בשלבים המוקדמים של
ההריון
, קיים סיכון מוגבר להתפתחות מומים מולדים חמורים. מסיבות אלו מבצעות נשים
בהריון
שחולות בסוכרת את מעקב ההריון במסגרת מרפאות להריון בסיכון גבוה. כחלק ממעקב ההריון, יעקוב הרופא אחר איזון הגלוקוז בדם ויווסת את מינון האינסולין בתכיפות, בהתאם למצב.