28 מאי 2017 ג' סיון תשע"ז
מעודכן לתאריך  12.10.2009  באדיבות ה 

סוכרת סוג 2 - מידע רפואי

Diabetes, type 2

הטיפול בסוכרת סוג 2

במידה שהובחנתם כחולי
סוכרת
, תופנו למכון ייעודי לטיפול
בסוכרת
. הצוות המקצועי במכוני הסוכרת כולל רופאים, אחיות, תזונאיות ומומחים נוספים בתחום הסוכרת.
חשוב לקבל טיפול כולל למחלה, מאחר שסוכרת אשר אינה מאוזנת כראוי עלולה לגרום לבעיות ולסיבוכים רפואיים ארוכי טווח. צוות מכון הסוכרת יסביר למטופל את מצבו בפירוט, יתאים לו את הטיפול המתאים ביותר וינטר בקפדנות את מצבו. זאת במטרה לזהות מוקדם ככל האפשר כל בעיה רפואית שתצוץ. ניתן לפנות לצוות המכון בכל שאלה או בקשה לסיוע.
מחלת הסוכרת אינה ניתנת לריפוי. מטרת הטיפול היא שמירה על רמת תקינה של
גלוקוז
בדם באופן שיצמצם את הסימפטומים האופייניים למחלה, וימנע התפתחות סיבוכים.
סוכרת היא מחלה כרונית, ולכן צריך ללמוד לחיות עימה. ניתן לשלוט במחלה באמצעות שינויים בתזונה, ירידה במשקל (במקרה של משקל עודף) וביצוע פעילות גופנית סדירה. מרבית החולים בסוכרת מסוג 2 מטופלים באמצעים תרופתיים שכוללים טבליות או זריקות.

שינוי אורח החיים

שינוי באורח החיים, כמו תזונה נכונה ופעילות גופנית סדירה, יכול לעזור לשלוט בסוכרת סוג 2. פעילות גופנית חשובה במיוחד מאחר שהיא מסייעת לשלוט ברמת
הגלוקוז
בדם. הפסקת עישון מקטינה את הסיכון לסיבוכים במערכת הלב וכלי הדם.

איזון רמת הגלוקוז בדם

המטרה העיקרית של הטיפול היא לאזן את רמת הסוכר בדם, על מנת למנוע סיבוכים. רמת הסוכר הרצויה בדם תיקבע באופן פרטני לגבי כל מטופל ומטופל. בקביעת רמה זו יתחשב הרופא במרכיבים כמו גיל, סיבוכי הסוכרת, מחלות נלוות, רקע משפחתי ואורח חיים. באופן כללי, רמת הסוכר הרצויה קרובה לזו של אדם שאינו סוכרתי.
מכבי טבעי

בדיקת
המוגלובין
מסוכרר (HbA1c)

בדיקה תקופתית זו מספקת מדד לכמות הגלוקוז בדם במשך 6-12 השבועות האחרונים. היא נותנת מענה לשאלות כמו האם הושגה רמת גלוקוז בטווח הרצוי, והאם תוכנית הטיפול אכן מתאימה לחולה.
המוגלובין הוא חלבון שמצוי בתאי הדם האדומים. כאשר הגלוקוז שבדם נקשר להמוגלובין נוצרת מולקולת המוגלובין מסוכרר. ככל שרמת הגלוקוז בדם גבוהה יותר, כך תעלה גם רמת
ההמוגלובין
המסוכרר. לפיכך רמה גבוהה של המוגלובין מסוכרר מצביעה על רמה גבוהה של גלוקוז בדם ועל טיפול שאינו מתאים.
בהתאם למטופל ולטיפול, יקבע הרופא את רמת ההמוגלובין המסוכרר אליה צריך המטופל להגיע. בכול מקרה הרמה צריכה להיות נמוכה מ- 7.5%.
זוהי אחת הבדיקות החשובות ביותר שיש לבצע באופן סדיר. אצל חולים מאוזנים, מומלץ לבצע את הבדיקה אחת לשנה, אולם אצל חולים שאינם מאוזנים רצוי לבצע אותה אחת ל- 3 חודשים, עד שמושג איזון.

ניטור יומי של רמת הגלוקוז בדם

בנוסף לבדיקה התקופתית של רמת ההמוגלובין המסוכרר, יש למדוד את רמת הגלוקוז בדם באופן עצמאי, על מנת לוודא שרמת הגלוקוז בדם נמצאת בטווח התקין והרצוי, ונשמרת יציבה. מדידה יומיומית של רמת הסוכר בדם מספקת מידע מיידי בזמן אמת.
גם כאשר מקפידים על טיפול תרופתי מתאים ותזונה נאותה, יש לזכור שקיימים גורמים שונים ומרובים העלולים להשפיע על רמת הגלוקוז בדם. ביניהם פעילות גופנית, מחלה, מתח נפשי או גופני, שתיית אלכוהול, נטילת תרופות ושינויים הורמונליים במהלך
המחזור החודשי
(אצל נשים). כול אלו מחייבים ניטור שוטף של רמת הסוכר בדם.
מרבית חולי הסוכרת מנטרים מידי יום את רמת הגלוקוז בדם באופן עצמאי בבית, בעזרת ערכה ביתית. בהתאם לתרופות אותן נוטלים, עלול להיווצר צורך למדוד את רמת הסוכר בדם 4 פעמים ביום ואף יותר. חולים שמזריקים אינסולין צריכים לבצע בדיקה לפני כל הזרקה. תדירות הבדיקות העצמיות תלויה ברמת איזון הסוכרת, במידת התלות של הסוכרת באינסולין ובאופי הטיפול הפרטני שמקבל החולה.

כיצד מודדים את רמת הגלוקוז בדם?

רמת הגלוקוז בדם נמדדת ביחידות של מיליגרם לדציליטר (מ"ג לד"ל, mg/dL).
רמת הגלוקוז בדם משתנה מאדם לאדם, וכן לאורך היממה. רמה תקינה של גלוקוז בדם נמצאת בטווח של 70-110 mg/dL לפני הארוחה, ופחות מ- 180 mg/dL שעתיים לאחר הארוחה.

אופן השימוש במכשיר ביתי למדידת רמת הסוכר בדם

מאחר שמומלץ לבדוק את רמת הגלוקוז בדם בתדירות גבוהה יחסית, כדאי שהמטופל ילמד לנטר את רמת הגלוקוז באמצעות מכשיר מדידה ביתי. התוצאה המתקבלת נכונה לרגע המדידה.
הערכה צריכה לכלול:
  • סטריפים (רצועות) לבדיקה.
  • מכשיר מדידה.
  • מכשיר לדקירת האצבע.
  • דוקרנים.
  • יומן לרישום תוצאות הבדיקות.
  • קופסה שמיועדת להשלכת הדוקרנים.
 
הוראות השימוש:
  1. וודאו שיש ברשותכם את כל הציוד הדרוש וכי הוא מאוחסן במקום יבש ונקי.
  2. שטפו היטב את הידיים במים חמים. ידיים מלוכלכות עלולות לזהם את דגימת הדם הנלקחת, ולגרום לקבלת תוצאות שגויות.
  3. בחרו את האצבע שאותה תדקרו, ושפשפו אותה כדי לשפר את זרימת הדם למקום.
  4. דקירה של החלק הבשרני (השמן) של האצבע עלולה להיות כואבת. לכן עדיף לדקור את צד האצבע שרחוק מהאגודל. כיום קיימים דוקרנים עם מחטים מונחות ומדויקות, שמסבות אך
    כאב
    מזערי. המחט צריכה לדקור את העור עמוק מספיק על מנת שטיפת הדם הנדרשת תצא, אך לא עמוק מדי, כדי לא להגביר את תחושת
    הכאב
    . היכרות עם עובי העור ועומק הדקירה הרצוי תושג במהרה, ובהתאמה יכוון הדוקרן. לרוב, הכאב שמופיע עם הדקירה הראשונה נעלם והדבר הופך הרגל. ככל שהדקירה תיעשה בתנועה מהירה יותר, כך יפחת הכאב. על מנת להקל על הכאב ניתן למרוח משחות
    אלחוש
    שמכילות חומר להרדמה מקומית ולטשטוש הכאב. ניתן גם לקחת דם מאזורים אחרים בגוף.
  5. לחצו על האצבע בעדינות כדי לקבל טיפה של דם.
  6. שימו את טיפת הדם על רצועת הבדיקה (סטריפ).
  7. המכשיר ימדוד את ריכוז הגלוקוז בטיפת הדם באופן אוטומטי.
  8. רשמו את תוצאות הבדיקה ביומן, לצד נתונים על מועד הבדיקה המדויק (יום ושעה).
 
התוצאות של חישובי מד הסוכר מתקבלות מיידית על גבי צג המכשיר והן מדויקות. מרבית המכשירים החדשניים מצוידים בזיכרון בעל נפח רב, שמסוגל לשמור תוצאות של בדיקות מרובות לאורך זמן. מגוון מכשירים כלול בסל הבריאות ומאושר עבור מבוטחי מכבי. סוג המכשיר יותאם אישית למטופל בעזרת הצוות הרפואי.

חיישני סוכר (סנסורים)

חיישני הסוכר הם סנסורים לניטור עצמי רציף. מדובר במכשיר מעקב מתקדם שפועל כמוניטור ומאפשר מדידה רציפה של רמת הסוכר בדם לאורך היממה, ללא צורך בבדיקות דם עצמיות שמצריכות דקירה.
החיישן מחובר באמצעות מחט גמישה לבטן או לזרוע, ודוגם את הנוזל הבין-תאי שמכיל אף הוא סוכר. המכשיר מתרגם את רמת הסוכר בנוזל הבין תאי לערכי רמת הסוכר בדם. חיישני הסוכר יתריעו על מגמה של עלייה או ירידה קיצונית ברמת הסוכר בדם, ובהתאם למגמה שנמדדת, יוכל המטופל להוסיף אינסולין (אם נמדדה מגמת עלייה), או לאכול (אם נמדדה ירידה).
חיישן סוכר הוא מכשיר יעיל מאוד במניעת היפוגליקמיה, בעיקר עבור חולים שאינם חשים אתרעות גופניות מקדימות המעידות על שינוי ברמת הסוכר. יחד עם זאת לא כל חולי הסוכרת זקוקים לניטור עצמי רציף. כל עוד הסוכרת מאוזנת, ניתן להסתפק בבדיקות דם עצמיות שתדירותן תיקבע על ידי הרופא.
כיום קיימים מכשירים חדישים המשלבים את משאבת האינסולין עם חיישני הסוכר. בהתאם לתוצאות שנמדדות על ידי החיישן, מזרימה המשאבה אינסולין על מנת להשיג איזון של רמת הסוכר.

יעדי האיזון

 ערכים לא רצוייםערכים גבולייםערכים רצויים
רמת סוכר בצום (ביחידות של מ"ג/ד"ל) מעל 140 עד 140 100 ~
רמת סוכר אחרי ארוחה (ביחידות של מ"ג/ד"ל) מעל 180 עד 180 144 - 80
המוגלובין מסוכרר (באחוזים) מעל 7.5% 7.5% - 7% פחות מ 7%

טיפול בתרופות הניטלות דרך הפה

מספר קבוצות של תרופות משמשות לטיפול בסוכרת מסוג 2, כשהמטרה היא הורדת רמת הסוכר בדם. התרופות השונות פועלות במנגנונים שונים. מאחר שסוכרת סוג 2 היא מחלה המתקדמת ומחמירה עם הזמן, במקרים רבים נוצר צורך להעלות את מינון התרופות, להוסיף תרופות, לשלב בין טיפולים שונים ולהוסיף טיפול בזריקות אינסולין.
אין להקיש ממטופל למטופל באשר להשפעת התרופות. לכל אדם פרופיל רפואי שונה ולכל אחד מתאימה תרופה אחרת במינון מסוים. יש להדגיש שכל ההסברים שיופיעו להלן אודות התרופות הם בגדר מידע כללי בלבד, אינם מהווים המלצה ואינם מחליפים יעוץ והפניית רופא.
  • נטילת תרופה תיעשה רק לאחר התייעצות עם הרופא המטפל ועל פי מרשם רופא בלבד.
 

מטפורמין (Metformin)

שמות מסחריים: גלוקומין (Glucomin), גלוקופג' (Glucophge), גלופור (Glufor), מטפורמין טבע (Metformin-Teva), וכן כחלק מהמרכיבים בתרופה אבנדמט (Avandamet).
מטפורמין היא בדרך כלל התרופה הראשונה שמומלצת לחולי סוכרת סוג 2, כאשר שינויים באורח החיים לא הורידו את רמת הסוכר בדם באופן מספק. התרופה פועלת על ידי הקטנת כמות הסוכר שהכבד משחרר לזרם הדם, וכן על ידי הגברת הרגישות של תאי הגוף לאינסולין (תביא לשיפור במעבר הגלוקוז מהדם לתאים).
במקרים רבים, כאשר המטופל סובל מעודף משקל, ימליץ הרופא על טיפול במטפורמין. שלא כמו תרופות רבות לטיפול בסוכרת, אין מטפורמין גורמת לעליה במשקל, ולעיתים אף גורמת להורדת משקל הגוף.
מטפורמין עלולה לגרום לתופעות לוואי כמו
בחילה
,
הקאה
,
שלשול
וכאב בטן. ניתן להקל עליהן בעזרת נטילת התרופה עם הארוחה והעלאת המינון באופן הדרגתי. בשימוש ממושך עלולה מטפורמין לגרום לירידה ברמה של ויטמין B-12.
התרופה מטפורמין אינה ניתנת לחולים שסובלים מאי ספיקת
כליות
.

סולפונילאוריאות (Sulphonylureas)

תרופות אלו מעלות את כמות האינסולין שמיוצרת על ידי
הלבלב
, מגבירות את הרגישות של תאי הגוף לאינסולין ומעכבות שחרור של
גלוקגון
. פעילותן מותנית בהימצאות תאי בטא פעילים בלבלב.
תרופות אלו ניתנות כתחליף או כתוספת לטיפול במטפורמין.
תופעות לוואי של הטיפול בסולפונילאוריאות כוללות עליה במשקל, בחילה, שלשול, כאב ראש, סחרחורת וחולשה. סולפונילאוריאות גורמות גם לרמה גבוהה של אינסולין בדם, דבר המגביר את הסיכון למחלת לב, ועלול לגרום להיפוגליקמיה. לפיכך חשוב ליטול סולפונילאוריאות סמוך למועדי הארוחה.
קיימות מספר תרופות השייכות למשפחת הסולפונילאוריאות:
  • גליבנקלאמיד (Glibenclamide), שמות מסחריים: גלובן (Gluben), גליבטיק (Glibetic).
  • גליפיזיד (Glipizide), שם מסחרי: גלוקו-רייט (Gluco-rite).
  • גלימפיריד (Glimepiride), שם מסחרי: אמריל (Amaryl).
  • טולבוטאמיד (Tolbutamide), שם מסחרי: אורסינון (Orsinon).
  • כלורפרופאמיד (Chlorpropamide), שם מסחרי: דיאביטקס
    (Diabitex).
 

רפגליניד (Repaglinide)

שם מסחרי: נובונורם (Novonorm). תרופה זו מגבירה את הפרשת האינסולין מהלבלב. פעילותה מותנית בהימצאות תאי בטא פעילים בלבלב. התרופה יעילה כאשר ניטלת מיד בתחילת הארוחה, והיא בעלת משך פעולה קצר.
רפגליניד עלולה לגרום לתופעות לוואי כמו עליה במשקל והיפוגליקמיה.
  • התרופה אינה כלולה בסל הבריאות, אך מבוטחי מכבי יכולים לרכוש אותה ב- 50% הנחה.
 

אקרבוז (Acarbose)

שם מסחרי: פרנדאז (Prandase). תרופה שניתנת בדרך כלל בנוסף לתרופות אחרות, או לאנשים שמנועים מלהשתמש בתרופות אחרות. התרופה פועלת על ידי האטת קצב הספיגה ממערכת העיכול של מזון המכיל פחמימות. בכך היא מקטינה את העלייה החדה ברמת גלוקוז בדם לאחר ארוחה. לפיכך יש ליטול את התרופה יחד עם ארוחות שמכילות פחמימות.
תופעות הלוואי הנפוצות של אקרבוז כוללות
גזים
, תחושת נפיחות ושלשול.

רוזיגליטזון (Rosiglitazone)

שמות מסחריים: אבנדיה (Avandia), רוסיני (Rossini), רוזיגליטזון-טבע (Rosiglitazone -Teva), וכן כחלק מהמרכיבים בתרופה אבנדמט (Avandamet).
השפעת התרופה מתבצעת במספר מישורים:
  • רוזיגליטזון מגבירה את הרגישות של תאי הגוף לאינסולין ולכן מגבירה את קליטת הגלוקוז בתאים.
  • התרופה מדכאת את ייצור הסוכר בכבד.
  • מסייעת בספיגת הסוכר ברקמות השומן והשריר וממריצה ייצור של תאי שומן חדשים שרגישים יותר לאינסולין.
  • מורידה את רמת הסוכר בדם בעת צום ולאחר ארוחה.
  • מורידה את רמות ההמוגלובין המסוכרר.
  • עשויה לסייע בשיפור התפקוד של תאי בטא (בלבלב).
  • בעלת אפקט ממתן על לחץ הדם.
 
רוזיגליטזון ניתנת בדרך כלל כתוספת לטיפול במטפורמין או בסולפונילאוריאות. היא אינה מומלצת לחולים עם מחלת לב איסכמית או מחלת כלי דם פריפריים.
השימוש ברוזיגליטזון גורם לאגירת נוזלים, נפיחות, היווצרות בצקות ברגליים ועליה במשקל. כל אלו עלולים להחמיר מצב של
אי ספיקת לב
. תיתכן גם בצקת באזור הרשתית בעין. חולים שמטופלים ברוזיגליטזון עלולים לפתח זיהום בריאות. התרופה עלולה לגרום לנזק לכבד ולכן חולים שנוטלים אותה צריכים לעבור בדיקות דם תקופתיות לניטור תפקודי
הכבד
.
במקרים נדירים עלולה רוזיגליטזון לגרום להיפוגליקמיה.

מעכבי די-פפטידיל-פפטידאז 4 (DPP-4)

סיטאגליפטין (Sitagliptin)

שם מסחרי: ג'נוביה (Januvia).
סיטאגליפטין מגבירה את פעילותם של חומרים בשם אינקרטינים. חומרים אלו עוזרים לגוף לייצר יותר אינסולין (בהתאם לצורך) ולהוריד את כמות הגלוקוז שמיוצרת בכבד. התרופה פועלת באמצעות חסימה של פעילות האנזים די-פפטידיל-פפטידאז-4 שאחראי על פירוק האינקרטינים בגוף, ולכן מאריכה את משך פעולתם.
ניתן לשלב טיפול בסיטאגליפטין עם תרופות אחרות לטיפול בסוכרת סוג 2.
סיטאגליפטין אינה גורמת לעליה במשקל או להיפוגליקמיה. מאחר שתרופה זו הוכנסה לשימוש רק בשנים האחרונות, אין עדיין די נתונים לגבי השפעתה על שיפור או הארכת חיי המטופלים. כמו כן לא ידועה השפעתה על מניעת סיבוכי הסוכרת. סיטאגליפטין אינה כלולה עדיין בסל הבריאות הבסיסי.

וילדגליפטין (Vildagliptin)

שם מסחרי: גלאבוס (Glavus).
אף וילדגליפטין שייכת למשפחת מעכבי די-פפטידיל פפטידאז 4. היא מעכבת את הפירוק של אינקרטינים מסוג GIP ו-GLP-1 , אשר מיוצרים בגוף בתגובה לאכילה. על ידי כך היא משפיעה על הגברת הפרשת האינסולין מתאי בטא בלבלב, דבר שיביא להורדת רמת הגלוקוז בדם, וכן על עיכוב שחרורו של ההורמון גלוקגון מתאי אלפא שבאיי לנגרהאנס שבלבלב. גלוקגון מעודד ייצור של גלוקוז בכבד.
בדרך כלל תינתן וילדגליפטין לחולי סוכרת מסוג 2 שרמות הגלוקוז בדמם אינן מאוזנות על ידי תרופות אחרות. ניתן לשלב אותה עם תרופות נוספות לטיפול בסוכרת, אך במקרה זה יש להישמר מירידה פתאומית ברמות הסוכר בדם (היפוגליקמיה). התופעה נפוצה יחסית בקרב חולים המטופלים בתרופות כמו מטפורמין, או תרופות ממשפחת סולפונילאוריאה, יחד עם וילדגליפטין.
תופעות הלוואי של וילדגליפטין כוללות
עייפות
וסחרחורת. אלו מחייבות זהירות משנה בנהיגה או בעת שימוש בציוד מכני. במקרים נדירים עלולה התרופה לגרום לבעיות בכבד, אשר מצריכות מעקב בעזרת בדיקות דם לתפקודי
כבד
. התרופה מצריכה זהירות משנה כאשר ניתנת למטופלים מעל גיל 75, לחולים באי-ספיקת לב, או לאנשים הנוטלים תרופות ממשפחת מעכבי ACE.
כאשר התרופה ניתנת בשילוב עם אבנדיה, או עם תרופות אחרות ממשפחת TZD היא עלולה לגרום להשמנה, או לנפיחות ברגליים.
וילדגליפטין אסורה לשימוש על ידי מטופלים הסובלים ממחלות
כליה
רציניות, נשים הרות ומניקות ובני נוער מתחת לגיל 18. זאת משום שבטיחותה לא נחקרה בקבוצות אלו.

טיפול תרופתי בזריקות

אם הטיפול התרופתי באמצעות טבליות אינו יעיל דיו בוויסות רמת הסוכר בד ם, עלול להיווצר צורך בזריקות אינסולין. אזור ההזרקה המומלץ הוא הבטן, אולם מסיבות שונות יש המעדיפים להזריק במקום אחר בגוף. ניתן למשל להזריק בידיים או ברגליים. המטופל ילמד מהר מאד לבחור את זווית ההזרקה ומהירות הפעולה הרצויות.

טיפול באינסולין

קיימים מספר סוגים ותכשירים של אינסולין. אלו ייקבעו בהתאם לאורח חייו ומצבו של המטופל. מינון האינסולין משתנה כתלות בכמות המזון הנצרך, מידת הפעילות הגופנית המתבצעת, ומצבים נוספים כגון זיהום, תאונה, או לחץ. כיום מוצעים אמצעים מתקדמים דמויי עט להזרקת אינסולין.
הזרקת מינון גבוה מידי של אינסולין עלולה לגרום לירידה קיצונית ברמת הסוכר בדם, מצב שמכונה היפוגליקמיה.

סוגים של תכשירי אינסולין

מרבית המטופלים משתמשים בשילוב של מספר תכשירי אינסולין.
אינסולין רגיל (Insulin Regular) - אינסולין זהה לאינסולין שבגוף האדם אשר מתחיל לפעול כשעה לאחר ההזרקה. השפעתו נמשכת עד שמונה שעות.
שמות מסחריים: אקטרפיד (Actrapid), הומולין Humulin R) R).
אינסולין Insulin NPH) NPH)- תכשירים שמתחילים לפעול כשעה וחצי לאחר ההזרקה, בעלי משך פעולה ממוצע של כ- 16 שעות. משך הפעולה משתנה מאדם לאדם, והוא אף תלוי בסיטואציות השונות בהן נתון המטופל.
שמות מסחריים: אינסולטרד (Insultard), הומולין Humulin N) N).

עט אינסולין

אינסולין ניתן בהזרקה מאחר שהוא אינו נספג במתן דרך הפה. חולי סוכרת יקבלו הדרכה מלאה לגבי דרך ההזרקה, מועדי ההזרקה, אחסון האינסולין והדרך הבטוחה להיפטר מהמחטים לאחר השימוש. כדאי לוודא שגם אחד הקרובים או החברים יידע כיצד להזריק במקרה חרום אינסולין בצורה נכונה.
אינסולין להזרקה קיים במזרקים ובעטי הזרקה (עטי אינסולין). עטי האינסולין נראים כעט שבקצהו מחט חד פעמית. מדובר באביזר נוח, קל לניוד ומדויק. ההזרקה באמצעות העט פשוטה וכמעט נטולת כאב. חשוב להשליך את המחט בסיום השימוש ולהחליפה במחט חדשה בכל הזרקה נוספת.

טיפול במשאבת אינסולין

טיפול במשאבת אינסולין יכול להוות תחליף לזריקות אינסולין. המשאבה היא מכשיר קטן בגודל של חפיסת קלפים שמכיל אינסולין. ניתן לשאת את המשאבה בכיס או על חגורה. היא מחוברת לחולה בעזרת צינור ארוך ודק שבקצהו מחט גמישה אשר מוחדרת אל מתחת לעור. ניתן להחדיר את המחט לבטן, למותן, לירך, לישבן או לזרוע. המשאבה מחוברת לחולה במהלך כל שעות היממה, ומזלפת אינסולין באופן רציף ואוטומטי.
בנוסף להזלפה הרציפה, יש להזליף כמות נוספת של אינסולין סמוך לכל ארוחה. מינונו של המתן הנוסף יקבע בהתאם לגודל הארוחה: ככל שכמות המזון תגדל, כך יהיה צורך בכמות גדולה יותר של אינסולין בסמוך לארוחה.
המשאבה מאפשרת למטופל לשלוט בקצב הזרמת האינסולין לדם ללא צורך בדקירות נוספות, אולם הוא חייב לנטר את רמת הגלוקוז בדם בתדירות גבוהה, על מנת לוודא שכמות האינסולין מתאימה.
כמו כן מאפשרת המשאבה גמישות בזמני הארוחות ומתאימה במיוחד לאנשים בעלי סדר יום משתנה, שאינו מאפשר זמני ארוחה קבועים.

Insulin jet system

זהו מכשיר חדש להעברה של אינסולין לגוף החולה ללא שימוש במחט. המערכת דוחפת זרם דקיק של אינסולין באמצעות זרבובית שמניחים על פני העור. האינסולין נדחף במהירות מאוד גבוהה וחודר את העור. המערכת מתאימה לשימוש על הבטן, הישבן והירכיים.

אקסנטיד (Exenatide)

שם מסחרי: בייאטה (Byetta). אקסנטיד ניטלת בזריקות מתחת לעור. היא מחקה את פעילות החומר GLP-1 ששייך למשפחת האינקרטינים (חומרים העוזרים לגוף לייצר יותר אינסולין ולהוריד את כמות הגלוקוז שמיוצרת בכבד).
השפעת התרופה מתבצעת במספר מישורים:
  • עוזרת לגוף לייצר עוד אינסולין.
  • מקטינה את כמות הגלוקוז שמיוצרת בכבד.
  • מאטה את קצב העיכול והתרוקנות הקיבה.
  • מקטינה את התיאבון.
 
תופעות הלוואי של אקסנטיד כוללות הפרעות במערכת העיכול, ובעיקר בחילה שחולפת בהמשך הטיפול. התרופה אינה גורמת להיפוגליקמיה ועשויה להוביל לירידה משמעותית במשקל.

טיפולים נוספים

על מנת להקטין את הסיכון לסיבוכים, מטופלים חולי סוכרת גם בתרופות נוספות:
  • טבליות להורדת לחץ הדם.
  • טבליות להורדת רמת הכולסטרול בדם, בדרך כלל ממשפחת הסטטינים.
  • אספירין (Aspirin) במינון נמוך, למניעת
    התקף לב
    ואירוע מוחי.
  • טבליות למניעת החמרה של מחלת כליות סוכרתית (שמורידות גם את לחץ הדם), בדרך כלל ממשפחת חוסמי האנזים המהפך (Angiotensin converting
    enzyme
    inhibitors – ACEI) או חוסמי אנגיוטנסין-2 (Angiotensin
    receptor
    antagonosts - ARB's).
 
כמו כן מומלץ לחולי סוכרת להתחסן מידי שנה נגד שפעת, וכן להתחסן נגד פנאומוקוק, מאחר שזיהומים אלו עלולים להיות חמורים יותר אצל חולי סוכרת.

טיפול בהיפוגליקמיה (רמת סוכר נמוכה בדם)

היפוגליקמיה הוא מצב שבו רמת הסוכר בדם נמוכה מידי, ולכן יש צורך להעלות את רמת הסוכר בדם עד לרמה התקינה.

היפוגליקמיה מתונה

היפוגליקמיה מתונה מאופיינת בתחושות של
חולשה
ורעב. ניתן לטפל בה בעזרת מזון או שתייה שמכילים סוכר, או באמצעות תכשירי גלוקוז. לאחר הטיפול המיידי מומלץ לאכול פחמימות בעלות השפעה ארוכת טווח, כמו חטיף דגנים, כריך או פרי. ברוב המקרים, על אף שעלולות לחלוף מספר שעות, אמצעים אלו יספיקו כדי להעלות את רמת הגלוקוז בדם לטווח התקין.

תכשירי גלוקוז

  • טבליות גלוקוז - טבליות שמתמוססות בפה בקלות ומאפשרות ספיגה ישירה של גלוקוז למחזור הדם. הטבליות ניטלות בכמות מדודה וידועה מראש. חלקן משווק בטעמי פירות. לצד פעולת האיזון המהירה שלהן, הן אף עשויות לסייע במניעת התקף אכילה, שפעמים רבות נלווה להיפוגליקמיה.
  • גלוקוג׳ל - ג׳ל של גלוקוז שמיועד למריחה מתחת ללשון והוא מעלה את רמת הסוכר בדם. הג׳ל משווק בשפופרת שמכילה 15 גרם גלוקוז מרוכז. השפעתו מהירה וטובה, אך עלותו גבוהה יחסית.
 

היפוגליקמיה חמורה

כאשר חולה מפתח היפוגליקמיה חמורה הוא עלול לחוש מנומנם ומבולבל, עד כדי איבוד הכרה. במקרה כזה מתן של מזון או גלוקוז דרך הפה אינו אפשרי, ונדרש טיפול בזריקות גלוקגון (
Glucagon
) לשריר. גלוקגון הוא
הורמון
שגורם לעליה מהירה ברמת הגלוקוז בדם. אם החולה מקבל תרופות שעלולות לגרום להיפוגליקמיה, כמו אינסולין, או תרופות ממשפחת הסולפוניל-
אוריאה
, כדאי שיישא עימו דרך קבע זריקת גלוקגון. מומלץ שבני משפחה וחברים קרובים ידעו כיצד להזריק במקרה הצורך.
בישראל רשום תכשיר אחד של גלוקגון שנקרא גלוקגן היפוקיט 1 מ"ג (Glucagen Hypokit 1mg). זוהי ערכה שמכילה בקבוק מים ובקבוק של אבקת גלוקגון. יש לשאוב אל המזרק את המים ולהזריקם לתוך בקבוק האבקה, לערבב את התמיסה, לשאוב אותה אל המזרק ולהזריק לחולה לתוך השריר או מתחת לעור, בישבן, בבטן, בזרוע או בירך.
אם זריקת
הגלוקגון
אינה עוזרת והחולה עדיין מנומנם או חסר הכרה כ- 10 דקות לאחר ההזרקה, יש לפנות בדחיפות לעזרה רפואית.
במידה שהחולה מתחיל להתאושש, יש לתת לו מזון סוכרי. חולה שאיבד את הכרתו כתוצאה מהיפוגליקמיה עלול לסבול מהיפוגליקמיה חוזרת תוך מספר שעות ולכן חשוב להקפיד על מנוחה, ולוודא שהוא אינו נשאר לבדו.

טיפול בהיפרגליקמיה (רמה גבוהה של סוכר בדם)

היפרגליקמיה
הוא מצב שבו רמת הסוכר בדם גבוהה מידי, עקב מגוון סיבות, ובכללן :
  • אכילה מופרזת.
  • מחלה.
  • טיפול לא מספק.
 
במצב של היפרגליקמיה יש צורך להתאים את התזונה ואת הטיפול התרופתי, כדי לאזן את רמת הגלוקוז. ללא טיפול מתאים, עלול המצב להתדרדר לחמצת סוכרתית או לתרדמת היפר אוסמוטית, שעלולות לגרום בסופו של דבר לאיבוד הכרה ואפילו למוות.
חולה שמפתח היפרגליקמיה חמורה צריך להגיע בדחיפות לבית חולים לקבלת אינסולין בהזרקה ישירה לווריד. במידה שהחולה סובל גם מהתייבשות, הוא יקבל עירוי נוזלים.

בדיקות תקופתיות

חשוב לבצע בדיקות תקופתיות של העיניים, הרגליים והעצבים, מאחר שאלו נמצאים בסיכון להיפגע כתוצאה מסיבוכי הסוכרת.