24 ינואר 2017 כ"ו טבת תשע"ז
מעודכן לתאריך  20.10.2009  באדיבות ה 

לימפומה ע"ש הודג'קין

(Hodgkin's lymphoma)

הטיפול בלימפומה

הטיפולים העיקריים הם כימותרפיה וטיפול בקרינה. מיקום
בלוטות
הלימפה הנגועות, גודלן ומצב הבריאות הכללי של המטופל ישפיעו על סוגו ואופיו של הטיפול שייבחר.
אם המחלה אובחנה בשלב מוקדם, כאשר יש רק קבוצה אחת או שתיים של בלוטות נגועות, טיפול בקרינה עשוי להספיק. יחד עם זאת, מקובל כיום לשלב גם טיפול כימותרפי בשלבי המחלה המוקדמים.
בשלבים מתקדמים יותר של המחלה, כימותרפיה מהווה על פי רוב את אמצעי הטיפול העיקרי.
במקרים בהם המחלה אינה מגיבה לטיפול הכימותרפי המקובל, ניתן להוסיף לטיפול הכימותרפי גם טיפול בתאי גזע.

טיפול בקרינה (רדיותרפיה)

בטיפול זה נעשה שימוש בקרניים בעלות אנרגיה גבוהה המשמידות את תאי הסרטן, תוך הסבת נזק מועט ככל האפשר לתאים בריאים. הטיפול בקרינה ניתן לרוב במכוני הקרינה של בתי החולים. אופן מתן הטיפול משתנה בהתאם לצרכים הייחודיים של המקרה. מחזורי הטיפול נמשכים בין שבוע אחד למספר שבועות.
תכנון הטיפול מהווה נדבך חשוב ביותר של הטיפול בקרינה. על מנת שניתן יהיה לכוון את הקרינה במדויק אל הבלוטות הנגועות, יש צורך לסמן על העור סימנים שיורו על המיקום המדויק. סימנים אלה ישארו על העור לאורך כל הטיפול.
הטיפול בקרינה אינו מלווה בכאב, אך מצריך שכיבה ללא תזוזה במשך מספר דקות. בעת הטיפול יש להקפיד לשכב ללא תזוזה, תוך שמירה על תנוחה מסוימת.

כימותרפיה

כימותרפיה הוא שם כולל לטיפול באמצעות תרופות כימיות, המכונות ציטוטוקסיות (ציטו=תא, טוקסי=רעיל). הכימותרפיה כוללת מספר רב של תרכובות כימיות אשר ביכולתן להגיע לכל חלקי הגוף ומטרתן להרוס תאים סרטניים.
הטיפול משלב מספר תרופות הניתנות בעירוי תוך ורידי. הוא יכול להתפרש על פני מספר חודשים הכוללים כמה מחזורי טיפול. כל מחזור נמשך מספר ימים, ולאחריו מספר שבועות של מנוחה. זאת כדי לאפשר לגוף להתגבר על תופעות הלוואי ולאפשר התאוששות של תאי הדם. לפני קבלת מחזור טיפול נוסף, יש לבצע ספירת דם על מנת לוודא שתאי הדם התאוששו וחזרו לערכים תקינים.

כימותרפיה במינון גבוה בשילוב תמיכת תאי גזע

כדי לשפר את סיכויי הריפוי, חלק מהחולים יקבלו טיפול כימותרפי משולב עם
טיפול קרינתי
.
לאחר טיפול כימותרפי במינון גבוה, נוצר צורך בהשתלת תאי גזע, כי מינון גבוה של כימותרפיה הורס את מח העצם. כדי להציל את מח העצם, יש להשתיל תאי גזע.

תאי הגזע הם תאי דם לא בשלים שיתפתחו בהמשך לתאי דם אדומים, תאי דם לבנים וטסיות. את תאי הגזע מקובל כיום לאסוף ישירות ממחזור הדם, באמצעות מכשיר הנקרא 'מפריד תאים'. במכשיר מסוחרר הדם במהירות גבוהה, שמאפשרת הפרדה של מרכיבי הדם השונים בהתאם למשקל ולגודל. התהליך אורך כ- 3-4 שעות.
תאי הגזע שנאספים מוקפאים עד להשתלה. על אף שמו, מטרתו של טיפול זה אינה
השתלה
, אלא תמיכה במח העצם.
ברוב המקרים תאי החולה עצמו נאספים מדמו ומוחזרים לגופו. השתלה של תאי גזע שמקורם במטופל עצמו מכונה 'השתלה אוטולוגית', ואילו השתלה של תאים מתורם זר (אדם אחר) נקראת השתלה אלוגנית.

כיצד מופקים ומושתלים תאי גזע?

על מנת שניתן יהיה להפיק את תאי הגזע מגוף החולה, יש צורך לתת לחולה שעבר טיפול כימותרפי אינטנסיבי זריקות של
גורם גדילה
, אשר מעודדות את תאי הגזע להתחלק ולזלוג החוצה ממח העצם אל מחזור הדם. גורם הגדילה ניתן על בסיס יומי בזריקה תת עורית. מדובר בתהליך המתבצע בעת
הפוגה
מהטיפול הכימותרפי.
תאי הגזע נאספים מהחולה באמצעות עירוי מזרוע אחת, לאחר שהושגה הרמה הרצויה שלהם בדם. הדם המוצא מוזרם דרך 'מפריד תאים', ומוחזר ישירות לחולה, לאחר הפרדת תאי הגזע, באמצעות עירוי לזרוע השנייה. תאי הגזע שהוצאו מוקפאים בהקפאה עמוקה עד לשימוש בהם.
בסיום טיפול כימותרפי במינון גבוה, ניתן להפשיר את תאי הגזע ולהחזיר אותם לגוף באמצעות עירוי לוריד. במידה שההשתלה עוברת בהצלחה, מתחילים התאים המוחזרים לייצר את מרכיבי הדם להם נזקק החולה.

מעקב תקופתי

בתום תקופת הטיפול, חשוב להקפיד על מעקב תקופתי. בשנה הראשונה יש לבצע סריקות CT, PET, או סריקות גאליום מדי כ- 3 חודשים.
בכל מקרה של הופעת סימנים מחשידים, או בעיות, בתקופה שבין בדיקות המעקב, יש לפנות באופן מיידי לרופא המטפל ולידעו.

טיפול במקרה של
חזרת
המחלה

על אף מאמצי הריפוי, קיים סיכון שהמחלה תחזור ותופיע אצל חלק מהחולים. במקרים אלו יכלול הטיפול כיווץ והקטנת הבלוטות הנגועות, כך שתתאפשר שליטה במחלה לאורך זמן. בדרך כלל יכלול הטיפול שילוב של כימותרפיה, טיפולי קרינה והשתלה של תאי גזע.

מחקרים וניסויים קליניים

מחקרים למציאת דרכים חדשות ויעילות יותר לטיפול בלימפומה נערכים כל העת. לעתים מוצע טיפול חדשני הנמצא בתהליכי ניסוי ובדיקה. במקרה כזה, חשוב לקבל מידע מפורט לגבי תהליך הטיפול, השלכותיו ומשמעויותיו - היתרונות מול הסיכונים והחסרונות. השתתפות בניסוי קליני מסייעת בקידום הרפואה ומשפרת את סיכוייהם של חולים לקבל טיפול טוב יותר בעתיד.
כאשר מחקרים מוקדמים מצביעים על כך שטיפול חדש עשוי להיות טוב יותר מהטיפול המקובל, מבצעים הרופאים ניסויים לשם השוואה בין הטיפול החדש והטיפולים המקובלים הטובים ביותר שבנמצא. ניסוי כזה נקרא ניסוי קליני מבוקר והוא מהווה את הדרך האמינה היחידה לבחינת טיפול חדש. לעתים קרובות משתתפים בניסויים אלה מספר בתי חולים בארץ ולעתים גם מטופלים ובתי חולים במדינות אחרות.
כדי שתתאפשר השוואה אמינה בין הטיפולים, נקבע סוג הטיפול שיינתן לחולה באופן אקראי, בדרך כלל באמצעות מחשב, ולא על ידי הרופא המטפל. מחקרים הוכיחו שאם הרופא בוחר את הטיפול, או מציע לחולה אפשרות בחירה, הוא עלול להטות שלא במודע את תוצאות הניסוי. משום כך נדרשת הקצאה אקראית זו.
בניסוי קליני אקראי ומבוקר, מקבלים חלק מהחולים את הטיפול המקובל הטוב ביותר, בעוד שאחרים מקבלים את הטיפול החדש, אשר עשוי להתגלות כטוב יותר מהטיפול המקובל. טיפול מסוים מוגדר כטוב יותר אם פעולתו נגד
הגידול
יעילה יותר מהטיפול המקובל, או אם הוא יעיל באותה המידה כמו הטיפול המקובל, אך גורם לפחות תופעות לוואי בלתי רצויות.

השפעת המחלה והטיפול על הפוריות

במקרים מסוימים, מחלת הלימפומה או הטיפול בה עלולים לגרום לפגיעה זמנית או קבועה בפוריות.
חשוב לדון בנושא זה עם הרופא המטפל לפני תחילת הטיפול.
במהלך הטיפול הכימותרפי מומלץ להשתמש באמצעי מניעה, מאחר שהטיפול עלול לפגוע בהתפתחותו התקינה של העובר, במידה שיהיה
הריון
. בכל מקרה של טיפול בקרינה לאזור הבטן, או לאזור אברי המין, תקבלו מגן עופרת להגנה מפני נזקי הקרינה.

נשים

במהלך טיפול כימותרפי הופך מחזור הווסת ללא סדיר, או שעלול להיפסק כלל. אצל נשים המתקרבות לגיל המעבר קיים סיכוי גבוה שהטיפול הכימותרפי יביא להפסקתו המוחלטת של מחזור הוסת. נשים במצב זה עשויות לשקול טיפול הורמונלי מקובל, על מנת להקל על תופעות
גיל המעבר
.
עבור נשים בגיל הפוריות, קיימת כיום אפשרות לשמר חלק מהשחלה או להקפיא
ביציות
, על מנת להוליד ילדים בהמשך, באמצעות שיטות של
הפריה חוץ גופית

(
IVF
). במקרים אלו, יש לטפל בנושא הפוריות, טרם תחילת הטיפול הכימותרפי.

גברים

מומלץ שנערים וגברים המעוניינים להוליד ילדים יקפיאו
זרע
לפני תחילת הטיפול, כדי להשתמש בו בשלב מאוחר יותר.