29 מרץ 2017 ב' ניסן תשע"ז
מעודכן לתאריך  28.10.2009 

הפטיטיס אוטואימונית - מידע רפואי

Autoimmune hepatitis

הטיפול בהפטיטיס אוטואימונית

כאשר הפטיטיס אוטואימונית מטופלת כראוי ובמועד, היא ניתנת לשליטה. מחקרים הראו שטיפול יכול לעצור את מהלך המחלה, למנוע החמרה ואף לתקן חלק מהנזק שנגרם לכבד. הטיפול במחלה עשוי להיות יעיל יותר אם היא מאובחנת בשלב מוקדם.
הטיפול העיקרי מתבצע באמצעות דיכוי מבוקר של פעילות מערכת
החיסון
. הוא כולל בדרך כלל סטרואיד בשם פרדניזון. הטיפול מתחיל במינון גבוה של 30 עד 60 מ"ג ליום, ויורד בהמשך, לאחר שמשתלטים על המחלה, ל-10-20 מ"ג ליום. השאיפה היא לאתר את המינון הנמוך ביותר של התרופה אשר מאפשר שליטה במחלה.
תופעות לוואי אפשריות לשימוש בפרדניזון:
 
תרופה נוספת המשמשת לטיפול בהפטיטיס אוטואימונית היא אזתיופרין (אימורן). כמו פרדניזון, אף אזתיופרין מדכאת את מערכת החיסון, אולם בשיטה שונה.
תופעות לוואי אפשריות לשימוש באזתיופרין:
  • ירידה בספירת תאי הדם הלבנים.
  • בחילה
    .
  • איבוד תיאבון.
  • גובה אלרגית.
  • פגיעה בכבד.
  • דלקת
    בלבלב (פנקריאטיטיס).
 
ניתן להתחיל טיפול משולב בשתי התרופות יחד, או להוסיף אזתיופרין לאחר שהמחלה כבר נשלטת בעזרת הטיפול בפרדניזון. הוספת אזתיופרין לטיפול מאפשרת להפחית את המינון של פרדניזון, שהיא תרופה בעלת תופעות לוואי לא קלות.

הפוגה

אצל 7 מתוך 10 מטופלים נכנסת המחלה להפוגה לאחר כ-3 שנות טיפול. בתקופת
ההפוגה
נעלמים הסימפטומים ובדיקות המעבדה מראות שיפור בתפקודי
הכבד
. אצל חלק מהחולים ניתן להפסיק את הטיפול אולם יש לקחת החשבון שהמחלה עלולה לחזור. אנשים המפסיקים את הטיפול צריכים להיות במעקב מתמיד ולדווח לרופא על כל הופעת סימפטום חדש.

טיפולים אחרים מדכאי
חיסון

חולים שלא מגיבים לטיפול המקובל, או שסובלים מתופעות לוואי חמורות כתוצאה ממנו, יכולים להיות מטופלים בתרופות אחרות מדכאות חיסון, דוגמת מיקופנולט מופטיל (סלספט), ציקלוספורין, או טקרולימוס (פרוגרף).

השתלת
כבד

חולים המגיעים למצב של צירוזיס או אי ספיקת כבד, צריכים לעבור השתלת כבד. סיכויי ההישרדות שנה לאחר השתלת כבד עומדים כיום על 90% ו-5 שנים לאחר
השתלה
שיעור ההישרדות עומד על 70-80%.

טיפולים בהליך מחקרי

מדענים חוקרים היבטים שונים של המחלה במטרה להגדיר באופן מדויק מי נמצא בסיכון לחלות בה וכן במטרה לפתח דרכי טיפול יעילות מהקיימות.
  • המחקר הבסיסי בתחום האימונולוגיה (חקר מערכת החיסון) עוסק בהרחבת ההבנה הנוגעת לתהייה מה משתבש במערכת החיסון שעה שמתפתחת מחלה אוטואימונית.
  • המחקר האפידמיולוגי מסייע להבין מהם הגורמים להתפרצות המחלה וכיצד ניתן להימנע מהם.
  • המחקר התרופתי עוסק בעיקר בפיתוח תרופות חלופיות לסטרואידים ולמדכאי חיסון אחרים, במטרה לאתר טיפול יעיל יותר במחלה.