הפרעה טורדנית-כפייתית - מידע רפואי

הפרעה טורדנית-כפייתית היא מחלה נפשית כרונית, השייכת לקבוצת הפרעות חרדה. המחלה קשורה בדרך כלל הן למחשבות טורדניות (אובססיות) והן להתנהגות כפייתית (קומפולסיבית). הגורמים להפרעה טורדנית-כפייתית אינם ידועים.

אובססיות מוגדרות כמחשבות, דימויים או דחפים בלתי רצויים שפולשים למוחו של האדם בצורה חוזרת ובלתי נשלטת. כפייתיות מוגדרת כפעולות או התנהגויות החוזרות על עצמן, שאדם מרגיש שהוא חייב לבצען.

בניגוד לסוגים אחרים של התנהגות כפייתית, כמו התמכרות לסמים או להימורים, אדם הלוקה בהפרעה אובססיבית-כפייתית אינו מוצא שום הנאה בהתנהגותו. הוא מרגיש שהוא חייב לבצע את המעשים הכפייתיים כדי למנוע מהמחשבות האובססיביות שלו להפוך למציאות. לדוגמה, אדם המפחד להידבק במחלה חמורה חש שהוא מוכרח להתקלח לאחר כול שימוש שלו בשירותים ציבוריים.

טווח הסימפטומים הקשורים בהפרעה זו יכול לנוע מקלים ועד לחמורים. ישנם אנשים המבלים למשל כשעה ביום במחשבות ובהתנהגות טורדנית-כפייתית, בעוד שאצל אחרים הסימפטומים יכולים להשתלט לחלוטין על המהלך התקין של חייהם.

טיפול הכרתי (קוגניטיבי) התנהגותי (Cognitive Behavioral Treatment CBT), שהוא סוג של פסיכותרפיה, נחשב ליעיל מאד בהקלה על הסימפטומים של ההפרעה הטורדנית-כפייתית. אם לא מטפלים בסימפטומים, הפרעה טורדנית-כפייתית עלולה להחמיר עם הזמן. קבלת טיפול עשויה לשפר את המצב ולהביא לשליטה מלאה בסימפטומים, כולם או חלקם. בכל מקרה, הטיפול מפחית בצורה משמעותית את הסימפטומים ומסייע לשמור על איכות החיים.

עד כמה שכיחה המחלה?

הפרעה טורדנית-כפייתית נחשבת לאחת המחלות השכיחות מבין אלו הקשורות לבריאות הנפש. מעריכים כי 1-3% מהמבוגרים וכ-2% מהילדים ובני נוער לוקים בהפרעה זו.

בקרב גברים מתחילים הסימפטומים להופיע בשנות הנעורים, בעוד שבקרב נשים המחלה מופיעה מאוחר יותר, לרוב בסביבות שנות ה-20 המוקדמות. עם זאת, הסימפטומים של הפרעה טורדנית-כפייתית יכולים להופיע בכל גיל, כולל בגיל הילדות.

דפוסי מחשבה והתנהגות

רוב האנשים הלוקים בהפרעה טורדנית-כפייתית נופלים קורבן לדפוס קבוע, מחזורי, של מחשבות והתנהגות. לדפוס זה 4 שלבים עיקריים:

1. אובססיה (מחשבה טורדנית) – המוח מוצף בעקבות עומס של דאגות או פחדים טורדניים קבועים. למשל, פחד מפני פריצה של גנבים לבית.
2. חרדה – המחשבה הטורדנית מעוררת תחושות של חרדה עזה ומצוקה.
3. כפייתיות – אדם מאמץ דפוס של התנהגות כפייתית במטרה להקל על אותה חרדה ומצוקה. בהמשך הדוגמה שלעיל, האדם יבדוק שכל החלונות והדלתות נעולים מספר פעמים לפני שהוא ייצא מהבית.
4. הקלה זמנית – התנהגות כפייתית מביאה להקלה זמנית על החרדות, אך המחשבות האובססיביות והחרדה חוזרות שוב ושוב.

אובססיות

כמעט לכל האנשים יש מידי פעם מחשבות לא רצויות או לא נעימות, כמו דאגה חולפת לגבי הביטחון במשרה שלהם, חשד חולף שבן הזוג מסתיר הוצאות או מנהל קשר חסוי. רוב האנשים יודעים להתמודד עם הדברים ולהמשיך בחיי היומיום, אולם אצל מקצתם המחשבות הללו אינן מרפות ומשתלטות על החשיבה, עד למצב שהן מפריעות למחשבות אחרות – היינו, מתפתחת אובססיה.

המחשבות האובססיביות הנפוצות כוללות:

• פחד שמישהו עלול להזיק לי.
• פחד שאני עלול לפגוע באחרים.
• פחד להידבק במחלה, להזדהם או להיחשף לחומרים מזיקים.
• צורך בסימטריה או בסדר מיוחד. למשל, אדם הלוקה בהפרעה טורדנית-כפייתית עלול לחוש צורך עז שכל התוויות על צנצנות הניצבות במטבח תהיינה באותו כיוון ובאותו גובה.
• פחד מהתפרצות או מהתנהגות אלימה.
• פחד לבצע מעשה פן יעליב את האמונות הדתיות.
• פחד שאנשים יחשבו עלי שאני סוטה מין.
• פחד לבצע פעולה שעלולות להיות לה השלכות חמורות. למשל, פחד מהדלקת גז מחשש שהבית יישרף.

התנהגות כפייתית

רוב ההתנהגויות הכפייתיות נובעות בעצם מהאובססיות. במקרים מסוימים ההתנהגות הכפייתית קשורה לאובססיה בצורה הגיונית. למשל, רחיצת ידיים חוזרת במטרה למנוע מחלות.

במקרים רבים של הפרעה טורדנית-כפייתית, אין להתנהגותו של האדם קשר לאובססיה. אדם הלוקה בהפרעה מתנהג בצורה מוזרה, או כמי שמאמין באמונות תפלות. הוא מאמין כי להתנהגות המיוחדת שלו יש כוח למנוע את מה שכל כך מעסיק אותו.

לדוגמה, אדם הלוקה בהפרעה סופר את כל המכוניות האדומות שהוא רואה בכביש, כי הוא מאמין שאם יעשה כך יוכל להציל את אמו ממוות בתאונת דרכים. סוג זה של התנהגות מוזרה וכפייתית נפוץ במיוחד בקרב ילדים הלוקים בהפרעה טורדנית-כפייתית.

למרות שרוב האנשים הלוקים בהפרעה טורדנית-כפייתית מבינים שהתנהגותם אינה הגיונית, הם אינם מסוגלים לחדול ממנה. הסוגים הנפוצים של התנהגות כפייתית כוללים:

• בדיקה חוזרת ונשנית שכל הדלתות נעולות, הגז סגור והאורות מכובים.
• ניקוי ורחצה עצמית תכופים, גם שלא לצורך.
• חזרה על מעשים או על טכסים מסוימים. למשל, נגיעה בכל עמוד חשמל שני כשהולכים ברחוב.
• חזרה על מילים או משפטים מסוימים.
• איסוף חפצים חסרי ערך כגון שקיות מהסופר או קרטונים ריקים של מזון.
• ספירת חפצים שונים.

הסיבה להתפתחות הפרעה טורדנית-כפייתית אינה ידועה, אך קיימות מספר השערות שהוצעו על ידי המדענים. הפרעה טורדנית-כפייתית מתחילה לעיתים בשנות הילדות, סביב גיל 10. כשהפרעה זו מתגלה במבוגרים, זה קורה לרוב בסביבות גיל 21.

גורמים תורשתיים

קיימות עדויות המצביעות על כך שהפרעה טורדנית-כפייתית קשורה לתורשה של גנים מסוימים, המשפיעים על התפתחות המוח. אמנם לא ידוע באילו גנים מדובר, אך התברר כי הסיכון ללקות בהפרעה גדול פי 4 אם כבר יש במשפחה מישהו שלוקה בה.

שינויים מבניים בגנגליונים הבזליים במוח

מחקרים שסרקו את מוחם של אנשים הלוקים בהפרעה טורדנית-כפייתית, הראו שיש אצלם שינויים בקבוצות העצבים המכונות גנגליונים בזליים (basal ganglia) שנמצאות במעמקי המוח. אלו נחשבות לאחראיות על הרגשות והתגובות הבסיסיות דוגמת תגובת "הילחם או ברח" (זיהוי של איום וקבלת החלטה אם לתקוף או לברוח).

קיימת השערה הגורסת כי הפרעה טורדנית-כפייתית מתפתחת על רקע תפקוד לקוי של אזור הגנגליונים הבזליים. התפקוד הלקוי גורם לאדם שלקה בהפרעה להאמין שהוא נמצא תחת איום. החלק המודע של המוח יודע שהאיום איננו ממשי, אך הדחף הרגשי, התת-מודע של האזור הפגוע במוח, מונע מהחלק המודע להתנער מהחרדה. כתוצאה מכך מאמץ המוח דפוסי התנהגות כפייתיים כמנגנון התמודדות.

סרוטונין

מסתבר שתרופות שמעלות את רמות הסרוטונין במוח (מעביר מסרים בין תאי העצב במוח והחוצה), כמו נוגדי דיכאון מסוימים, יעילות להפחתת הסימפטומים האופייניים להפרעה טורדנית-כפייתית. כלומר, למרות שלא ידוע כיצד תורם הסרוטונין להטבה, ברור שלמתווך העצבי הזה יש תפקיד במניעת הפרעה טורדנית-כפייתית.

אירועים מלחיצים

קיימות עדויות שאירועים היוצרים לחץ ומתח, כמו אבל או פרידה, עלולים לגרום להתפתחות ההפרעה בקרב אנשים הנוטים לתגובות קיצוניות ובקרב בעלי נטייה לפתח אותה.

הריון

מחקרים מסוימים מעידים על כך שנשים בהריון ואמהות טריות נמצאות בסיכון מוגבר לפתח הפרעה טורדנית-כפייתית, אך עדיין לא ברור מדוע. במקרים כאלו הסימפטומים מתמקדים במחשבות על גרימת נזק לתינוק או חשש מכאלו.

בעבר חשבו שהפרעה זו היא נדירה, אך כיום מסתבר שהיא נפוצה הרבה יותר ממחלות נפש אחרות.

חולים רבים מצליחים להסתיר לאורך זמן את העובדה שהם לוקים בהפרעה, אפילו מבני המשפחה ומחבריהם. חלק נכבד מהלוקים בהפרעה טורדנית-כפייתית אינם ששים לספר על הסימפטומים שהם חווים לרופא המטפל, עקב בושה ומבוכה.

חשוב לזכור שאין במה להתבייש. הפרעה טורדנית-כפייתית היא מחלה בדיוק כמו כל מחלה כרונית אחרת, והחולה בה אינו אשם בכך שהיא התפתחה אצלו.

לפעמים חברים ובני המשפחה של אנשים הלוקים בהפרעה טורדנית-כפייתית מוצאים את עצמם מעמידים פנים ש"הכול בסדר", כדי לא לפגוע בחולה. התעלמות מהבעיה מחזקת ומעצימה את ההתנהגות הטורדנית-כפייתית ולכן עדיף לעמת את החולה עם המציאות ולהציע לו לפנות לעזרה רפואית.

הבדיקה הראשונית

בעת הבדיקה יצטרך הנבדק לענות על מספר שאלות שעוזרות להעריך אם הוא לוקה בהפרעה טורדנית כפייתית. שאלות אלה כוללות בין היתר את הנקודות הבאות:

• האם הנבדק מרבה להתרחץ או לנקות?
• האם הוא מרבה לבדוק דברים?
• האם יש לו מחשבות שמטרידות אותו והוא אינו מצליח להיפטר מהן?
• האם לוקח לו זמן רב לסיים את הפעילויות היומיומיות?
• האם הוא מרגיש שהוא חייב לסדר את הדברים בסדר מסוים?
• האם חוסר הסדר גורם לו להתעצבן?
• האם בעיות כאלה מטרידות אותו כל הזמן?

הערכה

אם תוצאות התשאול הראשוני מצביעות על הפרעה טורדנית כפייתית, השלב הבא באבחון יהיה הערכת חומרת הסימפטומים. הרופא המטפל יכול לבצע את הערכה בעצמו או להפנות את המטופל למומחה בתחום בריאות הנפש.

קיימות מספר שיטות הערכה, אך כולן מסתכמות בסדרת שאלות מפורטות שמטרתן לקבוע עד כמה נפגע התפקוד היומיומי בעקבות המחשבות וההתנהגות הטורדנית-כפייתית.

חשוב לענות בכנות ולתת תשובות מדויקות, כי כך ניתן להבטיח קבלת טיפול מתאים.

דרגות החומרה של הפרעה טורדנית כפייתית

חומרת ההפרעה נקבעת על סמך המידה שבה הסימפטומים משפיעים על התפקוד התקין בחיי היומיום. אנשי המקצוע בתחום בריאות הנפש נוהגים לחלק את חומרת ההפרעה באופן הבא:

• פגיעה תפקודית קלה – מחשבות אובססיביות והתנהגות כפייתית התופסות כשעה אחת ביום.
• פגיעה תפקודית מתונה - מחשבות אובססיביות והתנהגות כפייתית התופסות שעתיים ביום.
• פגיעה תפקודית חמורה - מחשבות אובססיביות והתנהגות כפייתית התופסות יותר משלוש שעות ביום.

הטיפולים העיקריים בהפרעה טורדנית-כפייתית כוללים טיפול תרופתי ופסיכולוגי. המחקרים מצביעים על כך שהשילוב בין שני סוגי הטיפול הוא היעיל ביותר. הטיפול תלוי במצבו האישי של הלוקה בהפרעה ובהעדפותיו.

הטיפול בהפרעה טורדנית כפייתית עלול להיות קשה ולא תמיד מושג ריפוי. חלק מהחולים יזדקקו לטיפול כל ימי חייהם, וזה עשוי לעזור להם להשתלט על הסימפטומים, כך שלא יפריעו לניהול אורח חיים יומי תקין.

פסיכותרפיה

טיפול הכרתי (קוגניטיבי) התנהגותי הוא סוג הטיפול הפסיכולוגי שנמצא כיעיל ביותר עבור הלוקים בהפרעה טורדנית כפייתית, מבוגרים וילדים כאחד. טיפול הכרתי (קוגניטיבי) התנהגותי מאמן מחדש את דפוסי החשיבה וההתנהלות השגרתית, כך שאין יותר צורך בהתנהגות הכפייתית.

אחת הגישות הטיפוליות מכונה "חשיפה ומניעת תגובה". במהלך הטיפול נחשף החולה בצורה הדרגתית למושא האובססיות או הפחדים שלו, דוגמת לכלוך, והוא לומד טכניקות ודפוסי חשיבה שיאפשרו לו להתמודד בצורה טובה עם חרדותיו. התהליך עצמו דורש זמן ומאמץ, אך בסופו של דבר הוא מביא לאיכות חיים טובה יותר ולשליטה במחשבות האובססיביות-כפייתיות.

טיפול מסוג זה יכול להיות אישי, משפחתי או להתנהל בקבוצות.

טיפול תרופתי

תרופות פסיכיאטריות מסוימות עשויות לסייע לשלוט בהתנהגות טורדנית-כפייתית. ברוב המקרים ממליצים הרופאים על נוגדי דיכאון כשלב ראשון בטיפול. נוגדי דיכאון עשויים לעזור לטיפול בהפרעה, מאחר שהם מעלים רמות של סרוטונין, מתווך עצבי הנחשב לחומר שמקנה לנו תחושה טובה, רוגע ומצב רוח טוב, ושכנראה חסר אצל אנשים הלוקים בהפרעה טורדנית כפייתית.

נוגדי הדיכאון המאושרים על ידי משרד הבריאות לטיפול בהפרעה טורדנית כפייתית כוללים:

• Clomipramine
• Fluvoxamine
• Fluoxetine
• Paroxetine
• Sertraline

תרופות אלו שייכות לקבוצת מעכבי ספיגה חוזרת בררניים של סרוטונין - SSRI. הן פועלות על ידי חסימה חלקית של תהליך הספיגה החוזרת של סרוטונין לתוך תאי העצב.

נוגדי דיכאון SSRI נוטים לגרום לפחות תופעות לוואי בהשוואה לנוגדי דיכאון ממשפחות אחרות, לרבות לפחות ישנוניות וסחרחורת. יחד עם זאת הן עלולות לגרום לבחילה וכאב ראש, יובש בפה ובעיות בתפקוד המיני.

קיימות גם תרופות פסיכיאטריות אחרות נוגדות דיכאון אשר ניתן להשתמש בהן, למרות שאין להן התוויה מדויקת לגבי הטיפול בהפרעה טורדנית כפייתית. שיקול דעתו של הרופא המטפל הוא הקובע בעניין זה.

בחירת התרופה

המטרה של הטיפול התרופתי היא לשלוט ביעילות בסימפטומים של ההפרעה, תוך נטילת המינון הנמוך ביותר של התרופה שיאפשר שליטה זו. בחירת התרופה הטובה ביותר עבור המטופל תלויה במצבו האישי והבריאותי. חשוב לזכור שיכולים לחלוף מספר שבועות מתחילת הטיפול עד שמרגישים הטבה בסימפטומים.

לעיתים יבחן הרופא את השפעתן של מספר תרופות, עד שתמצא התרופה שמצליחה להשתלט היטב על הסימפטומים שההפרעה גורמת. ישנם מקרים בהם הרופאים משלבים מספר תרופות על מנת להגביר את יעילות הטיפול. למשל, נוגד דיכאון יחד עם תרופה אנטי-פסיכוטית.

לכל התרופות הפסיכיאטריות יש תופעות לוואי וסיכונים בריאותיים. לכן, חשוב לשוחח עם הרופא ולקבל הסבר אודותיהם ואודות המעקב הבריאותי שיש לבצע, במיוחד כשלוקחים תרופות השייכות לקבוצת התרופות האנטי-פסיכוטיות. חשוב ליידע את הרופא המטפל לגבי כל התרופות האחרות שהחולה נוטל, כולל תוספי תזונה, ויטמינים, מינרלים וצמחי מרפא.

אין להפסיק את נטילת התרופות מבלי להיוועץ ברופא, אפילו אם מרגישים טוב, משום שהסימפטומים של ההפרעה הטורדנית-כפייתית עלולים לחזור. בנוסף לכך, ישנן תרופות שהפסקת השימוש בהן צריכה להתבצע הדרגתית, היינו ירידה במינון לאורך זמן, על מנת להימנע מתופעות לא רצויות של גמילה.

אפשרויות טיפול נוספות

לפעמים תרופות ופסיכותרפיה אינן יעילות דיין כדי לשלוט בסימפטומים של הפרעה טורדנית כפייתית. במקרים נדירים כאלה קיימות אפשרויות טיפול נוספות:

אשפוז פסיכיאטרי.

טיפול באמצעות הלם חשמלי.

גירוי אלקטרו-מגנטי דרך הגולגולת (TMS).

גירוי האזורים הפנימיים של המוח.

מאחר שיעילותן של שיטות אלה לטיפול בהפרעה טורדנית כפייתית לא נחקרה מספיק, יש לבדוק את ה"בעד ונגד" שיש להן, לרבות הסיכונים הבריאותיים הטמונים בהן.

התמודדות ותמיכה

התמודדות עם הפרעה טורדנית כפייתית היא אתגר אמיתי. תופעות הלוואי של התרופות השונות עלולות לגרום לכעס ולתסכול. מספר דרכים עשויות לסייע להתמודדות:

• כדאי ללמוד על ההפרעה – הבנת המחלה יכולה לחזק את ההנעה האישית להיצמד לתוכנית הטיפול ולהתמיד בה.
• מומלץ להצטרף לקבוצת תמיכה – קבוצות תמיכה לאנשים הסובלים מאובססיה-כפייתית מפגישות אנשים המתמודדים עם המחלה.
• חשוב להישאר ממוקדים במטרה – החלמה מהפרעה טורדנית כפייתית היא תהליך מתמשך שלכול אורכו כדאי להתמקד במטרות הטיפוליות. התמקדות זו מסייעת לשמור על רמת הנעה גבוהה שדרושה להצלחת הטיפול.
• יש למצוא דרכים בריאות לפריקת אנרגיה – עיסוק בספורט או פעילות נופש מסייעים לתעל את האנרגיה והמתח שהמחלה יוצרת, ומקלים על ההתמודדות עימה.
• מומלץ ללמוד שיטות הרפיה והתמודדות עם לחצים (סטרס) –שיטות כמו מדיטציה, הרפיית שרירים, נשימות עמוקות, טאי-צ'י ויוגה תסייענה להרגעה כללית.
• כדאי לנהל לוח זמנים כתוב – תכנון של הפעילויות השונות במהלך היום, רישום מטלות ועמידה בזמנים המוקצבים להן - מסייעת להישאר בשליטה.

דיכאון

אנשים מסוימים אשר לוקים בהפרעה טורדנית כפייתית, מפתחים גם דיכאון. חשוב לא להתעלם מתחושות הדיכאון, כי אם לא מטפלים בהן הן עלולות להחמיר. דיכאון שאינו מטופל יקשה גם על ההתמודדות עם הסימפטומים של הפרעה טורדנית כפייתית.

סיבוכים נוספים שהפרעה טורדנית כפייתית עלולה לגרום או להיות קשורה אליהם כוללים:

• מחשבות או נטייה להתאבדות.
• שימוש בסמים או אלכוהול.
• הפרעות חרדה אחרות.
• הפרעות אכילה.
• דלקת בעור (דרמטיטיס) כתוצאה משטיפות ידיים תכופות.
• חוסר יכולת להגיע לעבודה או לבית הספר.
• בעיות במערכות היחסים.
• איכות חיים ירודה.