הריון חוץ רחמי

על מנת שהריון יתפתח באופן תקין, על הביצית המופרית לנדוד מהחצוצרה, במורד השחלה, ולהשתרש ברחם. בהריון המתרחש מחוץ לרחם משתרשת הביצית המופרית מחוץ לרחם, ב- 95% מהמקרים בחצוצרה. יתכנו הריונות מחוץ לרחם גם בשחלות, בחלל הבטן, או בצוואר הרחם.

החצוצרה, או כול איבר אחר, אינה מהווה קרקע מתאימה להמשך התפתחות ההריון, מאחר שהיא אינה מכילה רקמות שיכולות לתמוך בהמשך התפתחות העובר. לפיכך הריון מחוץ לרחם לעולם לא יסתיים בלידת תינוק.

אם קיים חשש להריון מחוץ לרחם, יש לפנות לרופא המטפל על מנת לברר את מיקום ההריון. בחלק מהמקרים, הריון מחוץ לרחם יסתיים מעצמו ותתרחש הפלה טבעית. במידה שלא, יש צורך בהליך רפואי שיביא לסיום ההריון. הריון שימשך מחוץ לרחם עלול לסכן את חיי האישה, בין השאר על ידי התפוצצות החצוצרה.

קיימות מספר שיטות באמצעותן ניתן לסיים הריונות מחוץ לרחם.

יש להדגיש כי הריון מחוץ לרחם אינו נגרם עקב התנהגות או פעולה מסוימת של האם, ועל כן אין מקום לרגשי אשם כלשהם.

הריון מחוץ לרחם מתרחש בכ- 1% מכלל ההריונות. בישראל מדווחים מדי שנה כ- 1600 מקרים של הריונות מחוץ לרחם.

הגורמים להריון מחוץ לרחם

במרבית המקרים הסיבה להריון מחוץ לרחם אינה ידועה. חשוב להבין שאין כל דרך למנוע הריון מחוץ לרחם. קיימים מספר גורמים שמגדילים את הסיכון להריון מחוץ לרחם.

בעיות בחצוצרות

תפקיד החצוצרות להעביר את הביצית מהשחלה אל הרחם, באמצעות התכווצויות עדינות לאורך החצוצרה, ובסיוע ריסים עדינים שבדופן החצוצרה. לאחר ההפריה, דוחפים שרירי החצוצרה והריסים את העובר לכיוון הרחם, שם יושרש. מום או תקלה בתהליך זה, עלולים להתבטא בירידה בתנועתיות של החצוצרה, באופן שימנע את הגעת העובר לרחם.

סיבות שכיחות לפגיעה בתנועתיות התקינה כוללות:

• זיהום קודם באגן עקב מחלת מין (כגון קלמידיה, PID, Pelvic Inflammatory Disease), שהורס את הריסים המרפדים את דופן החצוצרה, גורם להצטלקות בחצוצרה, ואף לחסימה מבנית. נשים שסבלו בעבר מזיהום, נמצאות בסיכון גבוה פי חמש להתרחשות הריון מחוץ לרחם בהשוואה לנשים שלא סבלו מזיהומים דומים.
• שימוש בהתקן תוך רחמי למניעת הריון – התקן עלול לגרום להצטלקות בחצוצרות והוא מגביר את הסיכון לזיהום באגן, דברים שעלולים להביא להריון חוץ רחמי. יש להדגיש כי מדובר אך ורק במקרה של הריון המתרחש תוך כדי שימוש בהתקן, ולא בהריון שמתרחש לאחר הפסקת השימוש בו.
• אנדומטריוזיס - זוהי מחלה שבה רקמה מהרחם חודרת אל חלל הבטן ונצמדת לאברי הבטן הפנימיים. אנדומטריוזיס עלולה לפגוע בחצוצרות, ולכן נשים הלוקות בה נמצאות בסיכון מוגבר להריון מחוץ לרחם.

גורמי סיכון אחרים

• עישון – עישון נמצא כגורם אשר מעלה פי חמישה את הסיכון להריון מחוץ לרחם. הסיבה לכך נעוצה ככול הנראה בניקוטין שנמצא בסיגריות אשר מגביר את יכולת הכיווץ של החצוצרות. התרחשות עווית בחצוצרה עלולה להוביל לחסימת המעבר של העובר לכיוון הרחם.
• ניתוחים קודמים, ובפרט ניתוחים באברי מערכת הרבייה, מגבירים את הסיכון להריון מחוץ לרחם. קשירת חצוצרות, או ניתוח אחר בחצוצרות, מגבירים מאד את הסיכון. נשים שעברו ניתוחים מסוג זה צריכות להיות במעקב צמוד מיד לאחר כניסתן להריון.
• תרופות – תרופות הורמונליות מסוימות, כגון אלו המשמשות לטיפולי פוריות (איקקלומין ופרגונל), וכן אמצעי מניעה המכילים נגזרות של פרוגסטרון, מעלים את הסיכון להריון מחוץ לרחם. נשים שנכנסות להריון במהלך נטילת תרופות אלו צריכות להיבדק מיד עם היוודע דבר ההריון.
• גיל – הסיכון להריון מחוץ לרחם עולה בצורה משמעותית אחרי גיל 35.

הסיכון שנשים אשר חוו בעבר הריון מחוץ לרחם, יחוו זאת פעם נוספת, עולה לכדי 10%. הסיכון של נשים מעל גיל 44 לחוות הריון חוץ רחמי עולים מ- 1% בכלל האוכלוסייה לכ- 8%.

כמחצית מהנשים שחוו הריון מחוץ לרחם, לא סבלו מכל גורם סיכון ידוע. התופעה התרחשה אצלן עקב סיבות בלתי ידועות.

אם אישה נמצאת בקבוצת סיכון, עליה להיות ערה לסימנים המאפיינים הריון מחוץ לרחם. כאשר היא נכנסת להריון, מומלץ שתפנה בהקדם לברור רפואי בכל מקרה של חשד להריון מחוץ לרחם.

סימפטומים להריון מחוץ לרחם

בשלבים המוקדמים, דומים הסימנים של הריון מחוץ לרחם לסימניו של הריון רגיל. הם כוללים איחור בקבלת מחזור הווסת, עייפות, תכיפות במתן שתן, בחילה ורגישות בשדיים. חלק מהנשים אינן חשות בסימנים מיוחדים, או אפילו אינן יודעות כי הן בהריון.

כשבוע לאחר האיחור במחזור, עלולים להופיע הסימנים הבאים:

• דימום נרתיקי קל, בדרך כלל בצבע חום. חלק מהנשים סבורות שמדובר בדימום תקין של המחזור החודשי. הדימום הזה מופיע עקב נשירה של רירית הרחם, הנובעת מכך שהשליה אינה מסוגלת לספק את צרכי ההריון שנמצא מחוץ למקומו הטבעי ברחם.
• כאב בבטן התחתונה, בעיקר בצד אחד.

בהיעדר טיפול מתאים יחמירו הסימפטומים במהלך הימים או השבועות העוקבים. יופיעו סימפטומים נוספים הכוללים:

• כאב חריף וחד בבטן ובאגן ורגישות גבוהה למגע. לאחר מספר התקפי כאב יהפוך הכאב לקבוע ובלתי נסבל.
• כאב בכתף שיורגש בחיבור בין הכתף לזרוע. משמעותו שההריון החוץ רחמי גרם לדימום פנימי. ההנחה היא שהדימום גורם לגירוי העצבים בסרעפת, אשר מתורגם לתחושת כאב בכתף.
• חולשה או סחרחורת עקב היווצרות קרישי דם.
• בחילה והקאה.
• לחץ דם נמוך.
• כאב בגב התחתון.
• כאב בעת מתן שתן או צואה.

הריון מחוץ לרחם אשר מתפוצץ, גורם לדימום פנימי כבד. הוא נחשב למצב מסכן חיים. במצב זה האישה עלולה להתמוטט. הסימפטומים שלו כוללים ירידה בלחץ הדם, סחרחורת, תחושת עילפון והרגשה כללית רעה, דופק מואץ, חיוורון ושלשול.

אם את בתחילת הריונך וחשה סימנים שעלולים לרמז על הריון מחוץ לרחם, יש לפנות בהקדם לבדיקת רופא, או לחדר המיון הקרוב.

אבחון הריון חוץ רחמי

על מנת למנוע סיכונים מיותרים וסיבוכים אפשריים, חשוב לאבחן הריון חוץ רחמי מוקדם ככל האפשר. ככל שההריון החוץ רחמי ימשך, כך תעלה מידת הנזק לחצוצרה.

ראשית יש לבצע בדיקת הריון כדי לוודא שהאישה אכן בהריון. במידה שכן תיערך בדיקה גינקולוגית פנימית ובדיקת אולטרא סאונד וגינאלית.

במהלך הבדיקה הגינקולוגית יחדיר הרופא שתי אצבעות לנרתיק וימשש באמצעות ידו השנייה את הרחם והשחלות דרך דופן הבטן. על ידי בדיקה זו יכול הרופא לבחון אם יש רגישות ברחם או בשחלות, והאם עקב נוכחות הריון הרחם או השחלות מוגדלים.

בסריקת האולטרא סאונד, ניתן יהיה לברר את מיקום שק ההריון. אם בבדיקה לא יראה שק הריון ברחם או בשחלות, אך תוצאת בדיקת ההריון הייתה חיובית, תבוצע לפרוסקופיה אבחנתית. הליך רפואי זה נועד לאפשר לרופא לבחון את אברי מערכת הרבייה בצורה קפדנית, ועל ידי כך לאתר את מיקום ההריון החוץ רחמי.

במידת הצורך, ניתן לבצע בדיקת דם למדידת רמת ההורמון HCG. הרמות של הורמון זה עולות בתקופת ההריון, אך עקב תפקודה הירוד של השליה, כאשר ההריון מחוץ לרחם, הן תהיינה נמוכות בצורה משמעותית מהמצופה.

במהלך עשרת השבועות הראשונים של הריון תקין, רמות ה- HCG מכפילות את עצמן מדי יומיים. מדידות של רמת ההורמון תיערכנה במשך מספר ימים. אם רמות ההורמון שתימדדנה לא תוכפלנה, או תהיינה נמוכות מהמצופה, מדובר בסימן להריון מחוץ לרחם.

הטיפול בהריון חוץ רחמי

על מנת למנוע סיכונים וסיבוכים, חשוב לאבחן ולטפל בהריון חוץ רחמי מוקדם ככל האפשר. ככל שההריון החוץ רחמי ימשך, כך תעלה מידת הנזק לחצוצרה. אם הריון מחוץ לרחם אינו מאובחן ומטופל בזמן, הדבר עלול לסכן את חיי האם.

טיפול תרופתי

כאשר הריון חוץ רחמי מאובחן בשלבים מוקדמים, ניתן לסיימו על ידי מתן חד פעמי של התרופה מתוטרקסאט. תרופה זו 'ממיסה' את ההריון ומביאה לסיומו. היא משמשת גם לטיפול כימותרפי, מאחר שמסייעת בהרג התאים המתחלקים בעובר. למתן חד פעמי של התרופה לא מתלוות כל בעיות מיוחדות, למעט כאב בטן.

מתוטרקסאט ניתן בהזרקה תוך שרירית, או בהזרקה ישירות לחצוצרה, תחת הנחיית אולטרא סאונד. לאחר טיפול זה, יש לנטר את רמות ההורמון HCG בדם, ולוודא שהן יורדות.

היתרון בטיפול נעוץ בכך שאינו כרוך בסיכון לפגיעה בחצוצרה.

המתנה (טיפול שמרני)

כאשר האישה אינה סובלת כלל מהסימפטומים, או שהתופעות קלות בלבד, ניתן להמתין ולראות כיצד הדברים יתפתחו. הריונות חוץ רחמיים רבים נספגים מאליהם, ללא כל צורך בהתערבות רפואית. הטיפול השמרני מחייב מעקב רפואי צמוד.

ניתוח באמצעות לפרוסקופיה, או ניתוח פתיחת הבטן

אם ההריון אינו מסתיים מעצמו, יבוצע בדרך כלל ניתוח לפרוסקופי. ניתוח לפרוסקופי הוא ניתוח שבו נמנעים מביצוע חתכים גדולים וההחלמה ממנו מהירה. במהלכו מחדיר המנתח לאזור המנותח מצלמה זעירה אשר מקרינה את מה שהיא רואה על מסך ווידאו. על סמך התמונות המתקבלות מתבצע הניתוח, תוך שימוש במכשירי ניתוח ארוכים ודקים שמוחדרים לאזור דרך חתכים קטנים בדופן הגוף.

במהלך הניתוח יוודא המנתח את מיקום ההריון ויסירו. בחלק מהמקרים ניתן יהיה להוציא את העובר מהחצוצרה מבלי לפגוע בה. במקרים אחרים יהיה צורך לכרות את החצוצרה כולה.

ניתוח על ידי פתיחת הבטן יבוצע כאפשרות אחרונה, רק במקרה שהשיטות האחרות כשלו, או במצב שלא ניתן לבצען בהצלחה.

לאחר סיום ההריון באמצעות ניתוח יופיע דימום. הוא עלול להיות חזק ומלווה באובדן דם רב, עייפות וחולשה. בימים הראשונים לאחר הניתוח יש להרבות במנוחה.

בהתאם לצורך ולקושי הרגשי, על מנת להתמודד עם אובדן ההריון והכאב, ניתן לפנות לקבוצות תמיכה בבתי החולים.

ניתוח חרום

כאשר ההריון החוץ רחמי התפוצץ, יבוצע ניתוח חרום על מנת לעצור את הדימום. הניתוח יבוצע בדרך כלל באמצעות חתך בבטן. בהתאם לחומרת המקרה יקבע אם ניתן להשאיר את החצוצרה, או אם יש צורך לכרות אותה.

תחושת הכאב לאחר אובדן הריון שמחוץ לרחם עלולה להיות קשה. בהתאם לצורך ולקושי הרגשי, ניתן לפנות לקבוצות תמיכה בבתי החולים או לייעוץ פסיכולוגי.

חשוב להבין שגם אם נכרתה חצוצרה אחת, עדיין נותרה חצוצרה נוספת, המאפשרת כניסה להריון רגיל. לאחר הריון מחוץ לרחם, קיים סיכוי של 90% שההריון הבא, כאשר יתרחש, יהיה תקין.

לפני שמנסים להרות שוב לאחר אירוע של הריון מחוץ לרחם, מומלץ להמתין לפחות שלושה מחזורים חודשיים.

במידה ששתי החצוצרות נפגעו, תופנה האישה להפריה חוץ גופית על מנת להיכנס להריון.