18 אוקטובר 2017 כ"ח תשרי תשע"ח
מעודכן לתאריך  08.02.2010 

הריון חוץ רחמי

Ectopic Pregnancy

הטיפול בהריון חוץ רחמי

על מנת למנוע סיכונים וסיבוכים, חשוב לאבחן ולטפל בהריון חוץ רחמי מוקדם ככל האפשר. ככל שההריון החוץ רחמי ימשך, כך תעלה מידת הנזק לחצוצרה. אם הריון מחוץ לרחם אינו מאובחן ומטופל בזמן, הדבר עלול לסכן את חיי האם.

טיפול תרופתי

כאשר הריון חוץ רחמי מאובחן בשלבים מוקדמים, ניתן לסיימו על ידי מתן חד פעמי של התרופה מתוטרקסאט. תרופה זו 'ממיסה' את ההריון ומביאה לסיומו. היא משמשת גם לטיפול כימותרפי, מאחר שמסייעת בהרג התאים המתחלקים בעובר. למתן חד פעמי של התרופה לא מתלוות כל בעיות מיוחדות, למעט כאב בטן.
מתוטרקסאט ניתן בהזרקה תוך שרירית, או בהזרקה ישירות לחצוצרה, תחת הנחיית אולטרא סאונד. לאחר טיפול זה, יש לנטר את רמות ההורמון HCG בדם, ולוודא שהן יורדות.
היתרון בטיפול נעוץ בכך שאינו כרוך בסיכון לפגיעה בחצוצרה.

המתנה (טיפול שמרני)

כאשר האישה אינה סובלת כלל מהסימפטומים, או שהתופעות קלות בלבד, ניתן להמתין ולראות כיצד הדברים יתפתחו. הריונות חוץ רחמיים רבים נספגים מאליהם, ללא כל צורך בהתערבות רפואית. הטיפול השמרני מחייב מעקב רפואי צמוד.

ניתוח באמצעות לפרוסקופיה, או ניתוח פתיחת הבטן

אם ההריון אינו מסתיים מעצמו, יבוצע בדרך כלל ניתוח לפרוסקופי. ניתוח לפרוסקופי הוא ניתוח שבו נמנעים מביצוע חתכים גדולים וההחלמה ממנו מהירה. במהלכו מחדיר המנתח לאזור המנותח מצלמה זעירה אשר מקרינה את מה שהיא רואה על מסך ווידאו. על סמך התמונות המתקבלות מתבצע הניתוח, תוך שימוש במכשירי ניתוח ארוכים ודקים שמוחדרים לאזור דרך חתכים קטנים בדופן הגוף.
במהלך הניתוח יוודא המנתח את מיקום ההריון ויסירו. בחלק מהמקרים ניתן יהיה להוציא את העובר מהחצוצרה מבלי לפגוע בה. במקרים אחרים יהיה צורך לכרות את החצוצרה כולה.
ניתוח על ידי פתיחת הבטן יבוצע כאפשרות אחרונה, רק במקרה שהשיטות האחרות כשלו, או במצב שלא ניתן לבצען בהצלחה.
לאחר סיום ההריון באמצעות ניתוח יופיע דימום. הוא עלול להיות חזק ומלווה באובדן דם רב, עייפות וחולשה. בימים הראשונים לאחר הניתוח יש להרבות במנוחה.
בהתאם לצורך ולקושי הרגשי, על מנת להתמודד עם אובדן ההריון והכאב, ניתן לפנות לקבוצות תמיכה בבתי החולים.

ניתוח חרום

כאשר ההריון החוץ רחמי התפוצץ, יבוצע ניתוח חרום על מנת לעצור את הדימום. הניתוח יבוצע בדרך כלל באמצעות חתך בבטן. בהתאם לחומרת המקרה יקבע אם ניתן להשאיר את החצוצרה, או אם יש צורך לכרות אותה.