20 ספטמבר 2017 כ"ט אלול תשע"ז
מעודכן לתאריך  08.02.2010 

הפריה חוץ גופית

IVF, In-Vitro Fertilization

שלבי ההפריה החוץ גופית

הטיפול של הפריה חוץ גופית נערך בשלבים. שלבי הטיפול כוללים:
  1. גירוי השחלות באמצעות טיפול תרופתי (הורמונאלי) בגונדוטרופינים LH ו- FSH, על מנת להבטיח ייצור מוגבר של זקיקים המכילים ביציות.
  2. שאיבה של הביציות הבשלות.
  3. הפריה בתנאי מעבדה, על ידי תאי הזרע, של הביציות שנשאבו.
  4. ניטור תהליך ההפריה והתפתחות העוברים.
  5. לאחר כ- 48-72 שעות מההפריה, כאשר העוברים בני 2-8 תאים, החזרה של העוברים לרחם. אם חלה השתרשות תקינה של העובר ברחם, מעקב אחר השלבים הראשוניים של ההריון.
  6. הקפאה של עודפי הביציות המופרות, לשימוש עתידי.
 

1. גירוי שחלות

קיימות תרופות הפועלות על השחלות אשר מביאות להתפתחות של יותר מזקיק אחד בכל שחלה. כך ניתן להשיג מספר גדול של ביציות בשלות בו זמנית, בהשוואה למחזור ביוץ רגיל, שבו ברוב המקרים, משתחררת בכל פעם ביצית אחת בלבד.
מספר תרופות משמשות בתהליך:
  • גונדוטרופינים, ובעיקר ההורמונים LH ו- FSH, ניתנים על מנת לפתח את הזקיקים. קיימים גונדוטרופינים המופקים משתן של נשים בגיל המעבר, או גונדוטרופינים המיוצרים בשיטות של הנדסה גנטית. המתן הוא באמצעות עטים להזרקה עצמית. התרופה גורמת לגירוי השחלות וגרימת ביוץ.
  • HCG) human chorionic gonadotropin) מסייע בהבשלה הסופית של הביציות לקראת תהליך השאיבה.
  • אנלוגים של GnRH, ובכלל זה דקפפטיל, סינרל בוסרילין, וסופרפקט, משמשים על מנת למנוע ביוץ מוקדם מהרצוי, באופן שמאפשר הבשלה מלאה של הביצית. על מנת לאפשר את שאיבת הביציות, חשוב למנוע את הביוץ המוקדם, שמשמעותו חריגה של הביציות מתוך הזקיקים. חריגה מוקדמת תביא לאובדן כל הזקיקים במחזור הטיפול הנתון ולכישלון הטיפול במחזור זה.
 
אחד הגורמים החשובים ביותר להצלחת הטיפול הוא מינון התרופות, שמותאם באופן אישי לכל מטופלת, בהתאם לנתוניה.
המעקב אחר גירוי השחלות והתפתחות הזקיקים נערך באמצעות אולטרא סאונד ('מעקב זקיקים'), וכן באמצעות בדיקות דם לניטור רמות ההורמון אסטרדיול בדם. כאשר מספיק זקיקים הגיעו לגודל המתאים ורמת האסטרדיול (E2) גבוהה דיה, יינתן ההורמון HCG, על מנת לגרום להבשלה סופית של הביציות, כך שניתן יהיה לשאוב אותן לקראת ההפריה. 32-36 שעות לאחר מתן ה- HCG, הביציות מבשילות באופן מיטבי, ולכן זהו חלון הזמן המתאים ביותר לביצוע השאיבה.

2. שאיבת הביציות

כיום נהוג לבצע את שאיבת הביציות דרך הנרתיק (וגינה). הפעולה מבוצעת בהנחיית אולטרא סאונד, בהרדמה כללית קצרה. במהלך הפעולה מוחדרת מחט חלולה אל הזקיק, על מנת לשאוב את נוזל הזקיק המכיל את הביצית. לאחר שנשאב, מועבר הנוזל למעבדה לצורך זיהוי הביצית והמשך אחסונה בתמיסות מתאימות (מדיום), על מנת לשמרה במצב תקין להפריה.

3. הפריה

לקראת ההפריה יש להכין את הזרע שנאסף טרם שאיבת הביציות. נוזל הזרע נשטף, כך שתאי הזרע מופרדים מהנוזל עצמו. תאי הזרע מועברים לתמיסה מיוחדת הנקראת מדיום, שדומה בהרכבה להרכב נוזלי הגוף.
על מנת להשיג הפריה מוצלחת מקצים כ- 100,000 תאי זרע (בצורה מדודה) עבור כל ביצית. הביציות עם תאי הזרע מועברות לאינקובטור למשך יממה, על מנת לאפשר חדירה של הזרע לביצית. לאחר כ- 24 שעות, נבדקת כל ביצית תחת מיקרוסקופ, על מנת לקבוע האם התרחשה הפריה. הביציות נבדקות שנית לאחר 48 שעות.

4. ניטור

לאחר 48 שעות ניתן לקבוע אם התפתחו עוברים וכמה תאים מכיל כל עובר. בדרך כלל, בשלב זה העוברים יכילו 2-4 תאים. לאחר 72 שעות רוב העוברים יכילו 5-8 תאים.
בהתאם למהירות החלוקה של תאי העובר, צורת התאים, אחידות גודל התאים ונוכחות או העדר של שברי תאים, ניתן לדרג את טיב העוברים. עוברים טובים הם אלו בעלי הסיכויים הטובים ביותר להשתרש ברחם ולהמשיך להתפתח, ואילו עוברים פחות טובים יהיו בעלי סיכויים קטנים יותר לשרוד.
בחלק מהמקרים, יגודלו העוברים בתנאי מעבדה כ- 5-6 ימים לאחר ההפריה, עד לשלב המכונה שלב הבלסטוציסט. מקובל להניח כי בלסטוציסטים הם בעלי סיכויי הקלטות טובים יותר, מאחר שהם בוגרים ומפותחים יותר, ובפרט כאשר איכות העוברים נמוכה.

5. החזרת עוברים

במרבית המקרים, ההחזרה תבוצע 48-72 שעות לאחר שאיבת הביציות, כאשר העוברים הם בני 2-8 תאים. החזרה של בלסטוציסט תבוצע ביום ה- 5-6.
ההחזרה מבוצעת באמצעות צינורית דקה שמוחדרת אל חלל הרחם דרך הנרתיק וצוואר הרחם. הפעולה אינה כרוכה בכאב. לאחר ההחזרה מומלץ לנוח במשך כשעה.
כ- 12 יום לאחר ההחזרה מבצעים בדיקת דם על מנת לקבוע אם הושג הריון.

6. הקפאת עוברים

במידה שלאחר שאיבת הביציות ותהליך ההפריה נוצרו עוברים עודפים, ניתן להקפיא חלק מהם בהקפאה עמוקה, לצורך הריונות עתידיים. תהליכי ההקפאה וההפשרה של העוברים חוסכים מהאישה את הצורך לעבור שנית את שלבי גרימת הביוץ ושאיבת הביציות.
כיום קיימות שיטות הקפאה שמותאמות לעוברים אשר אינם מוחזרים מיד לחלל הרחם. מדובר בהקפאה עמוקה בטמפרטורה של -186 o C. העוברים מסוגלים להשתמר בתנאים אלו במשך חודשים ושנים, ללא פגיעה ביכולת התפתחותם לעובר תקין לאחר תהליך ההפשרה וההחזרה לרחם.
עוברים באיכות ירודה אינם שורדים את תהליך ההקפאה וההפשרה. לפיכך יוקפאו אך ורק העוברים 'הטובים', שהמשיכו בחלוקת תאים סדירה עד היום השלישי לאחר ההפריה.
החזרת עוברים מוקפאים שהופשרו הוא הליך פשוט יחסית. יש צורך במעקב אחר מועד הביוץ הטבעי. העוברים מופשרים ביום המיועד להחזרה, ובמידה ששרדו את ההפשרה הם יוחזרו לרחם.

הסיכוי להשיג הריון תקין

בדומה לסיכוי להשיג הריון באופן טבעי, אחוזי ההצלחה בכל טיפול הפריה חוץ גופית הם כ- 25%.
התהליך עלול להיכשל בשלב גרימת הביוץ, בשלב שאיבת הביציות, בשלב ההפריה (עקב זרע או ביציות באיכות ירודה) או בשלב ההשרשה ברחם (עקב עוברים באיכות נמוכה).
בעיקרון, ככל שמחזירים לרחם יותר עוברים, כך עולים אחוזי ההצלחה להשגת הריון. מספר העוברים המיטבי להחזרה הוא שלושה. בהחזרה של ארבעה עוברים, אחוזי ההצלחה אינם עולים, אך עולה מספר העוברים שמשתרש ברחם.
בכל החזרה של יותר משני עוברים קיים סיכון להריון מרובה עוברים. בעוד שהריון של תאומים עשוי להיות רצוי, הריון של שלושה עוברים ויותר מסכן הן את האישה ההרה והן את העוברים, ומגביר את הסיכון להפלה, לידת פגים, תחלואה ותמותה.
במידת הצורך ניתן לבצע 'דילול', או הפחתת עוברים. פעולה זו אינה חפה מסיכונים.
מקובל כיום להחזיר לרחם פחות עוברים מבעבר. ניתן לשקול החזרה של יותר משני עוברים, ולעתים אף החזרה של יותר משלושה עוברים, אצל נשים מעל גיל 40, או כאשר איכות העוברים לקויה, או אצל נשים שעברו מספר רב של מחזורי טיפול ללא הצלחה.
בכל מקרה, לפני החזרת העוברים, בני הזוג צריכים לחתום על הסכמה מודעת באשר למספר העוברים שהחליטו להחזיר.