הקדמה
דלקת באוזן החיצונית היא מצב שכיח למדי, המתבטא בנפיחות של תעלת האוזן החיצונית, שהיא צינור המחבר בין האוזן החיצונית ובין עור התוף. הדלקת מכונה גם "אוזן של שחיינים" או "אוזן טרופית", היות שהיא נגרמת במקרים רבים כתוצאה מחדירה של מים לתעלת האוזן. תופעה זו נפוצה יותר בסביבה חמה עם לחות גבוהה.
סיבות נוספות להתפתחות דלקת באוזן החיצונית כוללות זיהום ממקור חיידקי, פטרייתי, או תגובה אלרגית לחומר עימו באה במגע תעלת האוזן החיצונית, דוגמת כלור הנמצא במי הבריכה. במקרים רבים הסיבה בלתי ידועה.
הטיפול בדלקת האוזן החיצונית מתבצע בעזרת טיפות אוזניים ומשככי כאבים. במקרים נדירים עלולים להתפתח סיבוכים.
ניתן למנוע חזרה של דלקת באוזן החיצונית על ידי נקיטת מספר צעדים פשוטים, לרבות שמירה על אוזן יבשה ונקייה, מניעת פגיעה פיסית באוזן וטיפול במחלות עור שונות העלולות לעודד התפתחות דלקת.
הדלקת נפוצה יותר בקרב נשים.
סימפטומים
קיימים 3 סוגים של דלקת באוזן החיצונית:
- דלקת מקומית.
- דלקת חריפה מפושטת.
- דלקת ארוכת טווח (כרונית).
הסוגים השונים מתבטאים באופן שונה מעט זה מזה.
דלקת מקומית באוזן החיצונית
מדובר בזיהום בזקיק של שערה בתעלת האוזן החיצונית. הסימפטומים של מצב זה:
- פצע, או פצעון אדום קטן אשר עלול להזדהם ולהפוך לפצעון לבן, או צהוב, עם מוגלה במרכזו. במקרים נדירים הפצעון עלול להתפתח ולהפוך לפרונקל אשר יכול לגרום לחסימה בתעלת האוזן החיצונית ועקב כך לירידה בשמיעה.
- כאב חזק באוזן, בעיקר כאשר נוגעים בה או באפרכסת האוזן. עוצמת הכאב אינה עומדת ביחס ישר לגודל הפצעון הקטן. לעיתים הפצעון או הפרונקל מתפקעים והכאב פוסק באופן מיידי.
דלקת חריפה מפושטת באוזן החיצונית
זהו מצב של זיהום מפושט בתעלת האוזן החיצונית, אשר גורם לפריחה בעור ועלול להתפשט לאוזן החיצונית ולעור התוף. זיהום הנמשך פחות מ-3 שבועות מוגדר כזיהום חריף, להבדיל מזיהום ארוך טווח (כרוני). הסימפטומים שלו כוללים:
- אדמומיות ונפיחות של האוזן החיצונית ושל תעלת האוזן, הגורמים לכאבים עזים.
- קשקשת מסביב ובתוך תעלת האוזן.
- הפרשה נוזלית מהאוזן בעלת מראה מימי או מוגלתי.
- תחושת גירוי המעודדת גירוד של איזור תעלת האוזן.
- רגישות בעת הזזת האוזן או הלסת.
- נפיחות של בלוטות הלימפה בגרון.
- אבדן חלקי של השמיעה.
דלקת ארוכת טווח (כרונית) של האוזן החיצונית
בניגוד לדלקת חריפה, זוהי דלקת מפושטת של תעלת האוזן החיצונית אשר נמשכת תקופה ארוכה, לעיתים למעלה מ- 3 חודשים ואף מספר שנים. הסימפטומים שלה דומים לאלו המופיעים בדלקת חריפה אך כוללים בנוסף:
- גירוי מתמיד בתוך ומסביב לתעלת האוזן.
- חוסר נוחות וכאב באוזן המוחמרים אגב תנועה.
- הפרשה מימית דלילה מהאוזן.
- מחסור בשעוות האוזן (חומר דביק שהאוזן מפרישה על מנת לקלוט אבק ולכלוך המגיעים מהסביבה החיצונית).
- התהוות שכבה עבה ויבשה של עור בתעלת האוזן. זו גורמת להיצרות התעלה ועלולה להשפיע על יכולת השמיעה.
גורמים
סיבות שונות גורמות להתפתחות דלקת האוזן החיצונית. במקרים רבים ובעיקר במצב של דלקת ארוכת טווח, הסיבה להתפתחות המחלה נותרת בלתי ידועה.
הגורם לדלקת מקומית
הגורם לדלקת מקומית הוא זיהום בזקיק שערה הנמצא בתעלת האוזן החיצונית. לרוב החיידק סטאפילוקוקוס אאוראוס הוא הגורם לזיהום.
גורמים לדלקת חריפה מפושטת ולדלקת ארוכת טווח
הגורמים לדלקת החריפה ולדלקת ארוכת הטווח דומים, למרות שבמקרים רבים הגורם לדלקת ארוכת הטווח אינו ידוע.
- זיהום חיידקי – החיידקים העיקריים האחראים לזיהום הינם פסאודומונס אאורגינוזה או סטאפילוקוקוס אאוראוס. במקרה של דלקת ארוכת טווח קיים קושי לאבחן באופן וודאי זיהום ממקור חיידקי.
- דלקת באוזן התיכונה, המלווה בהפרשה לאורך זמן מהאוזן, עלולה בחלק מהמקרים לגרום לדלקת באוזן החיצונית.
- זיהום פטרייתי – נגרם על ידי הזנים אספרגילוס וקנדידה אלביקנס. טיפול ארוך טווח בדלקת אחרת, באמצעות טיפות אוזניים אנטיביוטיות, או טיפות המכילות קורטיקוסטרואידים, עלול לגרום לזיהום פטרייתי שיביא לדלקת באוזן החיצונית.
- תגובה אלרגית – שמפו, אטמי אוזניים או טיפות אוזניים עלולים לגרום לדלקת באוזן החיצונית, כתוצאה מהמגע של האוזן איתם. מכשיר שמיעה גורם פעמים רבות להזעה בחלק הפנימי של האוזן ולהתפתחות דלקת באוזן החיצונית.
גורמים המעודדים התפתחות דלקת באוזן החיצונית
מדובר בגורמים שאינם מהווים סיבה ישירה להתפתחות דלקת באוזן החיצונית, אולם הם מאפשרים את התפתחותה ביתר קלות.
- פגיעה פיסית בתעלת האוזן החיצונית הנגרמת עקב גירוד, ניקוי מוגזם או החדרת מקלוני אוזניים לתוך האוזן. אף שימוש לא נכון במכשיר שמיעה וכן שימוש מוגזם באטמי אוזניים או באוזניות עלולים לגרום נזק לתעלת האוזן.
- סביבה לחה – נוזלים החודרים לאוזן מגבירים את הסיכון להתפתחות דלקת של האוזן החיצונית. סביבה לחה נוצרת בעת שחייה (הסיכון עולה כאשר שוחים במים מלוכלכים) ועקב הזעת יתר כאשר שוהים באזורים חמים בעלי לחות גבוהה.
- כימיקלים – שימוש בתרסיסי שיער וצבעי שיער בקרבת האוזן מגבירים את הסיכון לפתח את הדלקת. הדברים תקפים גם לגבי מרככי שעווה לאוזן.
- סבוריאה (אזורים שמנוניים בצידי האף, המצח או הקרקפת אשר הופכים למגורים ומודלקים), אקנה, אקזמה ופסוריאזיס, מהווים גורם סיכון להתפתחות דלקת של האוזן החיצונית.
אבחון
האבחון מתבצע על פי תלונות המטופל ובדיקה פיסיקלית של האוזניים.
הבדיקה הפיסיקלית של האוזן החיצונית מתבצעת באמצעות מכשיר האוטוסקופ. באמצעות אוטוסקופ ניתן לצפות באדמומיות או בנפיחות של תעלת האוזן, בהימצאות קשקשת של העור, בסימנים בולטים המעידים על זיהום פטרייתי או קרע בעור התוף.
הרופא יברר אם המטופל נוהג להשתמש באופן תכוף באוזניות או באטמי אוזניים.
כאשר אדם לוקה בהתקפים חוזרים של דלקת באוזן החיצונית, או שהתרופה שנרשמה לו בעבר לשם טיפול בדלקת נכשלה בריפוי, ייקח הרופא דגימה מהאזור הדלקתי באמצעות ניגוב שלו בבד חבישה. בעזרת הדגימה ניתן לקבוע במעבדה אם הזיהום הוא ממקור חיידקי או פטרייתי ובהתאם לתוצאה יתאים הרופא תרופה יעילה.
טיפול
המלצות כלליות לטיפול בשלושת הסוגים של דלקת באוזן החיצונית
- יש למנוע חדירת מים לאוזן, למשל על ידי חבישת כובע בעת המקלחת או אגב שחייה. מומלץ לסלק בעדינות הפרשות או לכלוך מהאוזן על ידי ניגובה בעזרת צמר גפן.
- לשם הקלת כאב באוזן ניתן ליטול תרופות משככות כאבים, למשל אקמול, דקסמול (פרצטמול), אדוויל, ארטופן או נורופן (איבופרופן). אין ליטול תרופות המכילות איבופרופן במידה שיש או היה כיב קיבה (אולקוס) או אסתמה. בכל מקרה של ספק מומלץ להיוועץ ברופא או ברוקח. אין לתת אספירין לאדם שטרם מלאו לו 16 שנים מחשש לתסמונת ריי.
- יש להסיר מהאוזן כל פריט העלול לגרום לתגובה אלרגית, לרבות עגילים, אטמי אוזניים ומכשיר שמיעה.
- מומלץ לטפל במחלות עור קיימות כמו פסוריאזיס, סבוריאה או אקזמה, אשר עלולות להחמיר את הדלקת באוזן החיצונית.
- חומרים דוגמת נאומיצין או פרופילן גליקול הנמצאים בטיפות אוזניים, ידועים כחומרים המסוגלים לגרום לתגובה אלרגית. שימוש בטיפות אלו אינו מומלץ עבור אנשים בעלי נטייה להתפתחות תגובה אלרגית.
טיפול בדלקת מקומית
ברוב המקרים מסתיימת הדלקת מעצמה בתוך מספר ימים, כיוון שהפצעון או הפרונקל מתפקעים, הנוזל שבתוכם מופרש ובעקבות זאת מתרחשת החלמה. יחד עם זאת, הכאב וחוסר הנוחות הנגרמים עקב המצב הינם סיבה מספקת לקבלת טיפול.
לשם הקלה על הכאב ניתן ליטול משככי כאבים דוגמת אקמול, דקסמול (פרצטמול), אדוויל, ארטופן או נורופן (איבופרופן). ניתן להקל על הכאב גם באמצעות מגבת חמה המונחת על האוזן הנגועה.
דלקת מקומית שאינה מסתיימת בתוך שבוע מצריכה פנייה לרופא המטפל. במידה שהדלקת חמורה יינתן טיפול אנטיביוטי דרך הפה. אם הפצעון או הפרונקל גורמים לכאבים עזים ולנפיחות, יבוצע ניקוז של המוגלה.
טיפול בדלקת אוזן חיצונית חריפה ומפושטת
ברוב המקרים יש צורך לטפל בדלקת החריפה בעזרת טיפות אוזניים הניתנות במרשם רופא. הטיפות יכולות לכלול אנטיביוטיקה, קורטיקוסטרואידים להורדת הנפיחות, תרופה אנטי פטרייתית או חומר מכווץ. הן ניתנות בהתאם לגורם המחלה.
כאשר המקור לדלקת הוא חיידקי תינתנה טיפות אנטיביוטיות. במידה שהדלקת היא על רקע פטרייתי תינתנה טיפות המכילות מרכיבים אנטי פטרייתיים. במקרה זה אין לתת טיפול אנטיביוטי כיוון שהטיפול עלול לעודד צמיחה של הפטרייה.
לעיתים יש שילוב של מספר מרכיבים באותו התכשיר, למשל מרכיב אנטיביוטי ומרכיב קורטיקוסטרואידי.
משך הטיפול בדלקת באוזן החיצונית הינו 7-10 ימים. יש לסיים את הטיפול גם אם חלה הטבה לאחר 3 ימי טיפול.
במקרה שהדלקת קשה יהיה צורך לבצע שאיבה של הפרשות מתעלת האוזן החיצונית, על מנת לנקות את האוזן ולאפשר לטיפות האוזניים לפעול ביעילות. הפעולה מתבצעת באמצעות מכשיר שאיבה קטן. יתכן שיידרש גם שימוש בפתיל הספוג בתרופה, אשר מוחדר לתעלת האוזן החיצונית ומאפשר לה להגיע לקצה התעלה. יש להחליף פתיל זה כל 2-3 ימים.
לשם הקלה על הכאב ניתן ליטול משככי כאבים דוגמת אקמול, דקסמול (פרצטמול), אדוויל, ארטופן או נורופן (איבופרופן).
טיפול בדלקת אוזן חיצונית ארוכת טווח
על פי רוב הסיבה המדויקת להתפתחות הדלקת אינה ידועה. לפיכך ירשום הרופא מרשם המכיל טיפות אוזניים ללא מרכיב אנטיביוטי, למשך 7 ימים. המרכיב העיקרי בטיפות יכלול קורטיקוסטרואידים המשמשים להורדת הנפיחות.
בנוסף לטיפות האוזניים יינתן תרסיס המכיל חומצה אצטית, לשימוש יחד עם הטיפות. היות שמדובר במחלה ארוכת טווח, יימשך הטיפול המומלץ 2-3 חודשים. במידה שלא חל שיפור לאחר פרק זמן זה, יישקל טיפול בטיפות אוזניים המכילות מרכיב אנטי פטרייתי.
כאשר הדלקת באוזן נובעת ממחלת עור דוגמת סבוריאה, פסוריאזיס או אקזמה, ימליץ הרופא על טיפול במחלת העור לפני הטיפול בדלקת האוזן החיצונית.
המלצות לשימוש נכון בטיפות אוזניים
- יש ליטול ידיים במים ובסבון טרם השימוש בטיפות אוזניים.
- טרם השימוש בטיפות יש לנקות בעדינות, באמצעות צמר גפן, את האוזן החיצונית (בלבד!) מלכלוך ומהפרשות. אין להחדיר את מקלון האוזניים עמוק לתוך האוזן.
- לפני השימוש יש לחמם את טיפות האוזניים לטמפרטורת החדר על ידי החזקת הבקבוק בכף היד במשך מספר דקות. זאת על מנת למנוע סחרחורת שעלולה להיגרם עקב המגע עם הטיפות הקרות.
- לשם הזלפת הטיפות לאוזן יש לשכב על הצד, כשהאוזן הפגועה פונה כלפי מעלה. על מנת להחדיר ביעילות את הטיפות לאוזן וכדי לגרום ליציאת אוויר כלוא החוצה, יש למשוך ולדחוף את האוזן בעדינות. יש למלא את תעלת האוזן החיצונית בטיפות.
- יש להישאר במצב שכיבה 3-5 דקות ולוודא שהטיפות לא זולגות החוצה מתעלת האוזן החיצונית. אם אין אפשרות להמתין פרק זמן זה, יש להכניס לאוזן למשך מספר דקות צמר גפן המכוסה בווזלין, או ספוג בטיפות האוזניים.
- יש להשאיר את תעלת האוזן החיצונית בלתי מכוסה.
- יש להקפיד שקצה בקבוק הטיפות לא יגע באוזן הפגועה, בחפץ או ביד, כדי למנוע את הזדהמותו.
מניעה
נקיטת מספר אמצעים עשויה למנוע דלקת באוזן החיצונית. אלו כוללים הימנעות מפגיעה פיסית באוזן, שמירה על אוזן יבשה ונקייה וטיפול במחלות עור העלולות לעודד התפתחות דלקת.
קיסמי אוזניים
אין להחדיר לאוזן חפצים דוגמת קיסמי אוזניים לצורך ניקוי האוזן מהשעווה המצטברת. שעווה זו היא הפרשה טבעית של האוזן אשר גם דואגת להוציאה באופן טבעי החוצה. השימוש בקיסמי אוזניים עלול לדחוף את השעווה פנימה ובכך להקשות על הוצאתה. במידה שהצטברות של שעווה באוזן מהווה בעיה, יש לפנות לרופא ולא לנסות בה לטפל באופן עצמאי.
שמירה על אוזן יבשה ונקייה
- בעת רחצה יש למנוע חדירה של מים, שמפו או סבון לתוך האוזן. רצוי לחבוש כובע רחצה, או להשתמש באטמי אוזניים העשויים סיליקון.
- בעת השחייה מומלץ לחבוש כובע שחייה המגן על האוזניים, או להשתמש באטמי אוזניים העשויים סיליקון.
- על מנת לייבש את האוזן לאחר הרחצה, או לאחר יציאה משחייה, מומלץ להשתמש במייבש שיער בטמפרטורה נמוכה. אין להחדיר קצוות של מגבת לתוך האוזן על מנת לייבש אותה. פעולה זו עלולה לגרום נזק.
- לאחר סיום דלקת באוזן החיצונית מומלץ להימנע מפעילות ספורטיבית הקשורה למים לפחות למשך שבוע.
- מומלץ להשתמש בטיפות או בתרסיסים המכילים חומצה אצטית אשר יעילים בשמירה על חומציות תקינה של האוזניים. תכשירים אלו נמכרים ללא מרשם רופא ועשויים למנוע דלקת באוזן החיצונית.
אלרגיות
אם אדם מפתח תגובה אלרגית לאביזרים המוחדרים לאוזן, דוגמת אטמי אוזניים, מכשירי שמיעה או עגילים, מומלץ להסירם. כאשר התגובה האלרגית היא קלה, היא תסתיים מעצמה. שימוש במכשירים ובתכשירים היפואלרגניים (בעלי סיכון נמוך לגרום לתגובה אלרגית) עשוי לעזור.
מחלות עור
חשוב לטפל במחלות עור כמו פסוריאזיס, סבוריאה או אקזמה העלולות להחמיר או לעודד התפתחות דלקת באוזן החיצונית.
סיבוכים
סיבוכים הנגרמים כתוצאה מדלקת באוזן החיצונית הנם נדירים. יחד עם זאת ייתכנו מספר סיבוכים.
אבסס
הזיהום עלול לגרום להתפתחות קופסית מלאה במוגלה אשר נוצרת מסביב או בתוך האוזן הנגועה. לרוב מחלים האבסס מעצמו, אולם בחלק מהמקרים יהיה צורך לנקז את המוגלה.
היצרות של תעלת השמע
אחד מהסימפטומים של הדלקת הוא התהוות שכבה עבה ויבשה של עור בתעלת השמע שבאוזן. זו עלולה לגרום להצטמצמות פתח התעלה וכתוצאה מכך לפגיעה בשמיעה ובמקרים קיצוניים לחירשות. הטיפול בהיצרות תעלת השמע כולל מתן טיפות אוזניים.
קרע או דלקת בעור התוף
הזיהום עלול להתפשט לעור התוף, ובמקרים מסוימים לגרום להצטברות מוגלה בתוך האוזן הפנימית, ואף לקריעה של עור התוף. אדם שיש לו קרע בעור התוף מסוגל לחוש בטעם של תרופה הנמצאת באוזן ו"לנפח אוויר" דרך האוזן כאשר הוא צובט את אפו.
קרע בעור התוף מחלים בדרך כלל מעצמו בתוך מספר חודשים. יש להימנע ממגע של נוזל עם האוזן, כולל טיפות אוזניים, עד להחלמה מלאה של עור התוף. במקרה זה, לשם טיפול בדלקת ממקור חיידקי, תינתן אנטיביוטיקה דרך הפה.
על מנת להפחית את הכאב הנגרם כתוצאה מהקרע בעור התוף, ניתן להשתמש במשככי כאבים מסוג אקמול, דקסמול (פרצטמול), אדוויל, ארטופן או נורופן (איבופרופן). ניתן גם להניח מגבת חמה על האוזן.
צלוליטיס
זהו זיהום עורי על רקע חיידקי הנגרם כתוצאה מדלקת באוזן החיצונית. צלוליטיס מתרחש כאשר חיידק, אשר באופן רגיל אינו מסב נזק שעה שנמצא על פני העור, חודר לשכבות עמוקות של העור, באזור הפגוע מהדלקת. הזיהום עלול להתפשט מהשכבות של העור לרקמות אחרות, לבלוטות הלימפה ולזרם הדם. הטיפול היעיל הוא על ידי מתן אנטיביוטיקה.
דלקת ממאירה באוזן החיצונית
זהו סיבוך חמור ונדיר ביותר של דלקת באוזן החיצונית. במצב זה הזיהום מתפשט לעצם המקיפה את תעלת השמע. אנשים הלוקים במחלת הסוכרת, או שמערכת החיסון שלהם מוחלשת עקב מחלה דוגמת איידס, או כתוצאה מטיפול כימותרפי, נמצאים בסיכון מוגבר לפתח סיבוך זה.
המצב מתבטא בכאבי אוזן וראש עזים, במראה עצם חשופה בתעלת השמע ומראה פנים נפול בצד של האוזן הפגועה.
סיבוך זה ניתן לטיפול באמצעות שילוב של טיפול אנטיביוטי והליך ניתוחי להסרת הרקמה הפגועה. בהיעדר טיפול מדובר במצב מסכן חיים.
