23 אוקטובר 2017 ג' חשון תשע"ח
מעודכן לתאריך  14.02.2010  באדיבות ה 

מחלת פרקינסון

(Parkinson's disease)

הגורמים למחלת פרקינסון

מחלת פרקינסון נגרמת בעקבות אבדן תאי עצב בחלק של המוח הנקרא "החומר השחור" (Substantia nigra). תאים אלו אחראים על ייצור של דופמין, חומר המסייע להעברת מסרים עצביים בתוך המוח ומהמוח אל השרירים. הדופמין חשוב לשליטה בתנועות הגסות והעדינות של הגוף ולתיאום ביניהן.
כאשר תאי העצב במוח נפגעים או מתים, קטנה כמות הדופמין שהם מייצרים והמסרים העצביים הופכים להיות איטיים ופגומים. כשהמוח מאבד 80% מתאי העצב באזור "החומר השחור", מופיעים הסימפטומים של מחלת פרקינסון. עם הירידה המתמשכת ברמת הדופמין יחמירו גם הסימפטומים של המחלה.
הסיבה להיווצרות הנזק לתאי העצב, כתוצאה ממחלת פרקינסון, אינה ידועה עדיין. סבורים ששילוב של גורמים גנטיים (פגמים בגנים) עם חשיפה לחומרים סביבתיים מזיקים (רעלנים וחומרי הדברה) ממלא תפקיד מהותי בהתפתחות המחלה. תחומים אלו נחקרים בהרחבה, על מנת להבין טוב יותר את תפקידם בהתפתחות מחלת פרקינסון.

גורמי סיכון

גורמי הסיכון להתפתחות מחלת פרקינסון כוללים:
גיל – נדירים אנשים צעירים המאובחנים כחולי פרקינסון. זוהי מחלה שלרוב מתחילה בעשור השישי לחיים, כשהסיכון להתפתחותה עולה עם הגיל.
תורשה חולה פרקינסון במשפחה הקרובה מעלה את הסיכון להתפתחות המחלה, אם כי מדובר בעלייה של פחות מ- 5%. מחקרים עדכניים מעידים על כך שגנים רבים ושונים עלולים לתרום בצורה משולבת להתפתחות המחלה.
מין – גברים נוטים לפתח את המחלה יותר מנשים.
חשיפה לחומרים רעילים – חשיפה מתמשכת לחומרי הדברה וקוטלי עשבים מגבירה מעט את הסיכון להתפתחות המחלה.