29 מאי 2017 ד' סיון תשע"ז
מעודכן לתאריך  14.02.2010  באדיבות ה 

מחלת פרקינסון

(Parkinson's disease)

הטיפול במחלת פרקינסון

התגובה הראשונית לטיפול התרופתי במחלת פרקינסון היא במקרים רבים שיפור ניכר בסימפטומים, אולם עם הזמן פוחתת יעילות התרופות והתועלת מהשימוש בהן הופכת לפחות עקבית. יחד עם זאת, עדיין ניתן לשלוט בסימפטומים בצורה סבירה בעזרת טיפול תרופתי.
הרופאים עשויים להמליץ בנוסף לטיפול התרופתי על שינויים באורח החיים, לרבות פיזיותרפיה, תזונה בריאה ופעילות גופנית. במקרים מסוימים, גם ניתוח יכול לעזור.

תרופות

התרופות יכולות לסייע לבעיות הליכה, בעיות בתנועה ורעד, על ידי הגדלה של אספקת הדופמין למוח. בגלל שדופמין לכשעצמו אינו יכול להיכנס למוח, אין טעם במתן ישיר של תוספת דופמין.

סוגי התרופות השונים:

לבודופה ודואודופה

לבודופה (Levodopa)

התרופה היעילה ביותר לטיפול במחלת פרקינסון היא לבודופה. מדובר בחומר טבעי שיש לכולנו בגוף. כשחומר זה נלקח דרך הפה בצורת כדור, הוא חודר למוח והופך לדופמין.
בישראל משווקות התרופות הבאות: סינמט (Sinemet®), לבופאר (Levopar®) ודופיקאר (Dopicar®) המשלבות לבודופה עם קרבידופה. התוספת של קרבידופה מגנה על הלבודופה מהפיכתו לדופמין לפני שהוא מספיק להגיע למוח. בנוסף, מפחית קרבידופה את
הבחילה
שאופיינית לטיפול בלבודופה לבד.
עם התקדמות המחלה, יורדת יעילותן של התרופות והופכת לפחות עקבית. במצב כזה יש צורך בהתאמת המינונים.
תופעות הלוואי האופייניות לטיפול בלבודופה כוללות בלבול, הזיות וחזיונות שווא ותנועות בלתי רצוניות (הנקראות דיסקינזיה). תופעות הלוואי יכולות לחלוף עם הירידה במינון התרופה, אך לפעמים זה עלול לבוא על חשבון השליטה בסימפטומים.

דואודופה (Duodopa)

דואודופה היא תרופה המיועדת לחולי פרקינסון בשלב מתקדם של המחלה, שעה שהטיפול התרופתי האחר, לרבות לבודופה, אינו מאפשר השגת איזון תפקודי סביר. מדובר בתמיסת ג'ל שמכילה שני רכיבים פעילים, לבודופה וקרבידופה.
התרופה מועברת ישירות למעי באופן רציף, במשך כל שעות הערות, באמצעות צינורית קבועה שמשתיל רופא (
גסטרואנטרולוג
) דרך פתח זעיר בדופן הבטן, אגב
הרדמה
חלקית. הצינורית מחוברת בצידה החיצוני למשאבת בקרה אלקטרונית קטנה, לה טוענים מיכלון פלסטי שמכיל מנה יומית של התרופה. המשאבה עליה שולט המטופל פשוטה לתפעול (מבוססת על סוללות AA רגילות) ונוחה לנשיאה.
אופן מתן התרופה מהווה שיפור משמעותי של הטיפול הקיים כי הוא פותר את שתי הבעיות העיקריות שמתלוות למתן לבודופה, היינו התפרקות והתפנות מהירה מהדם ותנודתיות ברמת הלבודופה בדם כתוצאה מאי יכולת לשלוט על מעבר התרופה מהקיבה למעי (לבודופה ניטלת דרך הפה). 
הזרמה קבועה ומבוקרת של דואודופה ישירות למעי שומרת על רמות קבועות של לבודופה בדם לאורך זמן, ומשמעותה שמירת יעילות הטיפול לרבות הפחתת הסימפטומים (איכות התנועה והתפקוד של המטופל).

תהליך קבלת התרופה

קבלת התרופה מותנה בהמלצת הרופא המטפל והשתתפות המבוטח בעלותה היא בהתאם לכיסוי הביטוחי שלו (נכון לחודש יוני 2014 התרופה עדיין אינה כלולה בסל הבריאות הממלכתי). המטופל מחויב רק בגין התרופה עצמה ואילו יצרנית התרופה (חברת AbbVie) מספקת ללא חיוב את הציוד הנלווה, היינו את המשאבה.
טרם השתלת הצינורית הקבועה נדרש תהליך התאמה אשר מתבצע במהלך 3-4 ימי אשפוז של המטופל. בימים אלו הטיפול ניתן באמצעות צינורית זמנית אשר מוכנסת למעי דרך האף (זונדה). לאחר שנקבע המינון המתאים מושתלת הצינורית הקבועה ואליה מחברים את המשאבה עם התרופה. המטופל נשאר בבית החולים לשם מעקב כיומיים נוספים.

הטיפול בבית

בעיקרון הטיפול הוא יומי, במשך כ-16 שעות (בלילה המטופל מתנתק מהמשאבה), תוך שימוש באפשרויות הבאות:
  • מנת הבוקר. כשהמטופל מתעורר הוא טוען מיכלון תרופה חדש למשאבה, מחבר אותה לצינורית ובלחיצה על מקש מתאים מקבל את מנת הבוקר.
  • המנה היומית הרציפה. מנה קבועה המוזרמת על ידי המשאבה במשך כל שעות היום.
  • מנה נוספת. מיועדת למצבים בהם המטופל רוצה להתנתק מהמשאבה לשם ביצוע פעילות גופנית או להתקלח, או למצב בו המטופל חש שהוא זקוק למנה נוספת. המנה הנוספת מוזרמת על ידי לחיצה על המקש המתאים.
 
תופעות הלוואי של התרופה זהות לאלו של לבודופה הניטלת דרך הפה. תופעות לוואי אחרות קשורות לתחזוקת המשאבה והצינורית והן עלולות לכלול חסימה של הצינורית (במידה שאינה מתוחזקת כראוי) וזיהום קל של הפתח סביב הצינורית בדופן הבטן.

תרופות נוספות

אגוניסטים לדופמין

אגוניסטים לדופמין הן תרופות בעלות השפעה דומה לזו של החומר המקורי, היינו דופמין. בניגוד ללבודופה תרופות אלו אינן הופכות לדופמין בגוף, אלא מחקות את השפעת הדופמין במוח. הן גורמות לתאי העצב להגיב כפי שהיו מגיבים בנוכחות דופמין. אגוניסטים לדופמין פחות יעילים מלבודופה, אך הם פועלים זמן רב יותר ומשמשים לעיתים קרובות לטיפול במצבים בהם לא מושגת תועלת רציפה ועקבית משימוש בלבודופה.
קבוצה זו של תרופות כוללת: (®Pergolide (Pergolide®), Pramipexole (Sifrol®), Ropinerole (Requip בצורת כדורים לבליעה. קיימת גם צורה נוספת של אגוניסט לדופמין בהזרקה,(®Apomorphine (Apo-Go, המשמש להקלה מהירה.
תופעות הלוואי של אגוניסטים לדופמין דומות לאלו הנגרמות על ידי השילוב לבודופה-קרבידופה, אך האגוניסטים לדופמין נוטים לגרום לפחות תנועות בלתי רצוניות.
מאידך גיסא, תרופות ממשפחה זו גורמות יותר להזיות, לישנוניות ולהתנפחויות. הן עלולות גם להגביר את הסיכון להתפתחות התנהגות כפייתית, כמו דחף מיני מוגזם, דחף להמר או לאכול באופן כפייתי. אם חלים שינויים התנהגותיים מסוג זה יש לפנות לרופא המטפל.

מעכבי (MAO(B

תרופות אלו מסייעות למנוע את פירוק הדופמין, הן הדופמין שנוצר באופן טבעי בגוף והן זה שנוצר כתוצאה ממתן לבודופה. הן פועלות על ידי עיכוב האנזים מונו-אמין אוקסידאז B, אשר מפרק דופמין במוח. התרופות כוללות: selegiline (Jumex®, Selegiline®) ו- (Azilect®) rasagiline
תופעות הלוואי של התרופות נדירות יחסית. יחד עם זאת הן עלולות לגרום לאינטראקציות (הפרעות הדדיות) רציניות עם תרופות נוספות, כולל תרופות לטיפול בדיכאון ותרופות הרגעה.

מעכבי COMT

מעכבי COMT הן תרופות שמאריכות את השפעת הטיפול בלבודופה-קרבידופה, על ידי עיכוב האנזים שמפרק לבודופה. החומר הפעיל העיקרי שנמצא בתרופה נקרא entacapone וניתן להשיג אותו כתרופה בודדת בשם Comtan®, או בשילוב עם לבודופה-קרבידופה (במינונים שונים) בשם Stalevo®.

תרופות אנטי-כולינרגיות

תרופות אלו המיועדות להקלה על הרעידות המופיעות במחלת פרקינסון נמצאות בשימוש מזה שנים רבות. תועלתן צנועה יחסית, מאחר שהן עלולות לגרום להזיות ולבלבול, אשר שכיחים במיוחד בקרב בני 70 ומעלה.
תופעות לוואי נוספות של התרופות ממשפחה זו כוללות יובש בפה,
בחילה
, עצירת
שתן
(במיוחד בקרב גברים עם בלוטת ערמונית (פרוסטטה) מוגדלת) ועצירות קשה.
התרופות בקבוצה זו כוללות:
  • (®Trihexyphenidyl (Artane®, Partane
  • (®Biperiden (Dekinet
  • (®Bromocriptine (Parlodel®, Parilac
 

תרופות אנטי-נגיפיות

הרופאים עשויים להמליץ על (®Amantadine (A-Parkin®, Paritrel®, PK-Merz כטיפול יחיד להקלה
קצרת
טווח, בשלבים ההתחלתיים של פרקינסון. התרופה ניתנת גם כתוספת לטיפול באמצעות לבודופה-קרבידופה לאנשים בשלבים מתקדמים יותר של המחלה. השילוב עשוי להועיל במיוחד לחולים הסובלים מתנועות בלתי רצוניות (דיסקינזיה) אשר מופיעות כתוצאה מהטיפול בלבודופה-קרבידופה.
תופעות לוואי אחרות כוללות נפיחות בקרסוליים והופעת כתמי עור בצבע סגול.

טיפול באמצעות פעילות גופנית

הפעילות הגופנית אשר חשובה לבריאות באופן כללי מקבלת חשיבות יתר עבור חולי פרקינסון. טיפול מסוג זה מומלץ מאד מאחר שהוא יכול לסייע בשיפור התנועתיות, טווח התנועה, חוזק השרירים ושיווי המשקל. למרות שהתרגילים אינם יכולים לעצור את התקדמות המחלה, חיזוק השרירים תורם לתחושת המסוגלות והביטחון העצמי.
טיפול אצל קלינאי תקשורת עשוי לשפר את בעיות הדיבור והבליעה.

ניתוח

ניתוח

ניתוח

גירוי
(סטימולציה) של האזורים העמוקים במוח הוא הניתוח הנפוץ ביותר לטיפול במחלת פרקינסון. במהלך הניתוח משתילים אלקטרודה בתוך האזורים במוח אשר שולטים על התנועה. מידת
הגירוי
שנוצר על ידי האלקטרודה נשלטת על ידי מכשיר דמוי קוצב שמושתל מתחת לעור, בחלקו העליון של החזה. חוט הנמשך מתחת לעור מחבר את המכשיר אל האלקטרודה.
גירוי האזורים העמוקים במוח מיועד עבור חולים אשר נמצאים בשלבי מחלה מתקדמים ושהתגובות שלהם לטיפול באמצעות לבודופה אינן יציבות. השתלת האלקטרודה עשויה לשפר את יעילות התרופות ולהפחית תנועות בלתי רצוניות. הטיפול משפיע בצורה טובה במיוחד על הרעידות.
החדרת האלקטרודה למעמקי המוח אינה עוזרת במצבי
דמנציה
(ניוון הפעילות הקוגניטיבית של המוח) ואף עלולה להחמיר את המצב. הניתוח אינו יעיל עבור אנשים שלא מגיבים לטיפול באמצעות לבודופה-קרבידופה.
כמו כל ניתוחי המוח, גם ניתוח זה מלווה סיכונים. ביניהם סיכון לשטף דם במוח או תופעות דמויות שבץ. בנוסף קיים סיכון להתפתחות זיהום שמצריך החלפה של חלקי המכשירים המושתלים.
החלפת הסוללה שמפעילה את המכשיר מתחת לעור מתבצעת אחת לכמה שנים אגב התערבות כירורגית.

טיפולים משלימים

  • עיסוי – עיסויים עשויים להפחית את מתח השרירים ולעודד את הרפייתם. דבר זה חשוב במיוחד עבור אותם חולים שסובלים מנוקשות שרירים.
  • טאי צ'י ויוגה – שיטות אלו של פעילות גופנית מקדמות גמישות ושיווי משקל.
 

שינויים באורח החיים

שינויים באורח החיים

שינויים באורח החיים

בנוסף לטיפולים התרופתיים, ישנם מספר שינויים באורח החיים שעשויים להקל על החולים.
תזונה בריאה – מומלץ להקפיד על תזונה מאוזנת, הכוללת שפע פירות, ירקות ודגנים מלאים. מזונות אלו עשירים בסיבים תזונתיים אשר חשובים למניעת
עצירות
- אחת מתופעות הלוואי הנפוצות בקרב החולים במחלת פרקינסון. אם נוטלים תוספים של סיבים תזונתיים יש לדאוג לשתייה מרובה במהלך היום, אחרת תוחמר בעיית העצירות.
הליכה ושיווי משקל – מחלת פרקינסון פוגעת בשיווי המשקל ומקשה על הליכה תקינה. לפיכך חשוב לצעוד בזהירות ולא לנוע מהר מדי. בגלל שהמחלה פוגעת באזורים במוח שאחראיים על תיאום בין תנועות הגוף (קואורדינציה), נוטים חולי פרקינסון ליפול לעיתים קרובות יותר. מסיבה זו מומלץ להימנע מלהתכופף או מהטיית הגוף לצדדים. בעת הליכה כדאי להימנע מנשיאת חפצים וכן להימנע מהליכה אחורה.
עקב פגיעת המחלה במוטוריקה העדינה של האצבעות, עלולה פעולת הלבישה של בגדים להפוך למשימה מתסכלת עבור חולי פרקינסון. כדאי להעדיף בגדים קלים ללבישה, שאינם מצריכים רכיסת כפתורים או סגירה ופתיחה של אבזמים.