20 ספטמבר 2017 כ"ט אלול תשע"ז
מעודכן לתאריך  21.03.2010  באדיבות ה 

תסמונת מינכהאוזן

(Munchausen’s syndrome)

סימפטומים של תסמונת מינכהאוזן

הסימפטומים של תסמונת מינכהאוזן מתמקדים סביב העמדת פנים, או גרימת מחלה או פציעה עצמית, על מנת לספק צורך רגשי עז. אנשים שלוקים בתסמונת זו טורחים למנוע את חשיפת ההונאה שלהם. לפיכך לא פעם קשה להבחין בכך שהסימפטומים עליהם הם מדווחים מהווים חלק מהפרעה נפשית.
תסמונת מינכהאוזן שונה מהמצאת בעיות רפואיות המתבצעת על מנת להשיג תועלת כמו פרישה מעבודה או זכייה בתביעה משפטית. היא גם אינה דומה להיפוכונדריה, כי היפוכונדרים מאמינים באמת ובתמים שהם חולים.
סימני האזהרה שלאדם יש תסמונת מינכהאוזן עלולים לכלול:
  • סיפורים מסעירים או מזעזעים על מספר בעיות רפואיות.
  • אשפוזים או ביקורים תכופים בבתי חולים באזורים שונים.
  • טענות לגבי היסטוריה של בעיות רפואיות סבוכות ומסוכנות, למרות שאין כמעט מסמכים התומכים בטענות. רבים מהחולים מתרצים את העניין בכך שהיו הרבה בחו"ל.
  • סימפטומים מעורפלים או בלתי עקביים וסימפטומים שאינם מתאימים לתוצאות של בדיקות המעבדה.
  • סימפטומים שמחמירים ללא סיבה.
  • ללוקה בתסמונת יש ידע רפואי מצוין, למרות שאינו קשור לתחום.
  • לאדם אין כמעט מבקרים. חולים רבים מאמצים אורח חיים מבודד ובקושי שומרים על קשר עם בני המשפחה או החברים. בנוסף, הם אינם ששים לאפשר לאנשי הצוות הרפואי לשוחח עם בני המשפחה או החברים.
  • פניות תכופות לקבלת משככי כאבים או תרופות אחרות.
  • נכונות לעבור בדיקות, הליכים רפואיים וניתוחים כואבים ומסוכנים.
  • אם מתעמתים איתם לגבי התנהגותם הם עלולים להפוך לתוקפנים, וכאשר מאושפזים ינסו לעזוב את בית החולים.
 

דפוסי התנהגות בתסמונת מינכהאוזן

לעיתים, הן אנשי הצוות הרפואי והן בני המשפחה מתקשים לדעת אם המחלה אמיתית או לא. זאת משום שאנשים הלוקים בתסמונת מינכהאוזן הופכים למומחים בזיוף סימפטומים ומחלות או בגרימת פציעות וחבלות אמיתיות לעצמם.
אנשים הלוקים בהפרעה נוקטים במספר דרכים עיקריות:
  • המצאת שקרים אודות הסימפטומים. מסירת מידע כוזב אודות מצבם הרפואי לבני המשפחה, לאנשי הרפואה ואפילו לקבוצות התמיכה באינטרנט. הם עלולים לטעון שהיה להם סרטן או שלקו באיידס.
  • זיוף סימפטומים. מדובר בכאבי בטן, התקפים אפילפטיים והתעלפויות. לרוב ייבחרו בסימפטומים שקשה להפריך, כמו כאבי ראש איומים.
  • שיבוש תוצאות של בדיקות. הלוקים בתסמונת עלולים לתמרן מכשור רפואי כדי להטות את התוצאות (כמו לחמם את המדחום) או לזהם דגימות שתן בדם או בתרכובות שתצבענה על בעיה.
  • גרימת נזק עצמי. הלוקים עלולים לפצוע את עצמם או לגרום לעצמם לחלות. חלק מהם מסוגלים להזריק לעצמם חיידקים, חלב, דלק ואפילו צואה. הם מסוגלים ליטול תרופות ללא כול צורך, לרבות תרופות המדללות את הדם, תרופות כימותרפיות או תרופות לטיפול בסוכרת. במקרים מסוימים הם עלולים לפגוע בעצמם על ידי נטילת מינון יתר של תרופות, לחתוך את עצמם, לגרום לעצמם כוויה או לאכול מזון שזוהם בחיידקים.
  • החמרת מצבים שהיו קיימים קודם לכן. מדובר בשפשוף לכלוך או צואה לתוך פצעים על מנת לגרום לזיהום, או פתיחת פצעים שהגלידו.