24 מרץ 2017 כ"ו אדר תשע"ז
מעודכן לתאריך  19.02.2010  באדיבות ה 

סרטן צוואר הרחם

(Cervical Cancer, Cancer of the Cervix)

הטיפול בסרטן צוואר הרחם

בהתאם לשלב המחלה ודרגתה, המצב הכללי של החולה וגילה, יותאם הטיפול המיטבי.
הקו הטיפולי הראשון הוא בדרך כלל ניתוח, ובעיקר כאשר
הגידול
התגלה בשלב מוקדם, בו הוא מוגבל לצוואר
הרחם
בלבד. כחלופה לניתוח, ניתן בשלבים מוקדמים של המחלה לטפל באמצעות קרינה. במידה שהסרטן התפשט מעבר לצוואר הרחם, הטיפול המקובל יכלול ניתוח, טיפול כימותרפי וטיפול בקרינה.

ניתוח

במרבית המקרים, משמעותו של הניתוח הוא כריתה של הרחם, חלקים מהנרתיק והסרה של
בלוטות
הלימפה האזוריות. בהתאם למצב, עלול להיות צורך גם בכריתה של השחלות. כאשר מדובר בחולות צעירות, נעשים מירב המאמצים להימנע מכריתה של השחלות, על מנת שלא לגרום לבלות מוקדמת.
בשלבים מוקדמים מאד של המחלה, טרם התפשטותה אל מעבר לצוואר הרחם, ניתן לעתים להסתפק בכריתה רק של צוואר הרחם, ובמקרים מסוימים באמצעות ביופסיית חרוט בלבד.

ניתוח לכריתת צוואר הרחם (טרכלקטומיה, Trachelectomy)

מדובר בהליך כירורגי חדשני שמאפשר הסרה רק של צוואר הרחם ושל החלק העליון של הנרתיק, ללא כריתה של הרחם. במידת הצורך, ניתן לבצע
לפרוסקופיה
לצורך הסרת בלוטות הלימפה. ניתוח זה מתאים במיוחד לנשים צעירות, מאחר ששימור הרחם מאפשר לשמר את היכולת שלהן להרות בעתיד. נשים אשר עברו טרכלקטומיה נמצאות בסיכון מוגבר להפלה.

טיפול בקרינה (רדיותרפיה)

טיפול קרינתי
מבוסס על שימוש בקרני רנטגן (קרני X). מטרת הטיפול לחסל כול שאריות של תאים סרטניים באברי מערכת הרבייה, על מנת למנוע התפשטות עתידית של המחלה.
טיפול בקרינה יינתן כאשר המצב אינו ניתן לטיפול באמצעות ניתוח בלבד (למשל כאשר הגידול התפשט אל מחוץ לצוואר הרחם), או אם קיים חשש להישנות המחלה.
הטיפול הקרינתי יכול להינתן באמצעות מקור קרינה חיצוני, או ממקור קרינה שמוחדר לתוך הגוף באזור הגידול (
קרינה פנימית
,
ברכיתרפיה
). טיפול בקרינה פנימית יינתן בעיקר בשלבים מתקדמים של המחלה.
  1. קרינה פנימית - מוליך מתכתי רדיואקטיבי (מעין טמפון) מוחדר לחלקו העליון של הנרתיק, או לתוך הרחם. בהתאם לכמות הרדיואקטיביות הנפלטת ממנו יקבע משך השארתו בגוף. בסיום הטיפול מוצא המוליך מהגוף. כיוון שהפעולה עלולה להיות כרוכה בכאב, או באי נוחות, מבוצע הטיפול תחת
    הרדמה
    . יתרונו בכך שצוואר הרחם נחשף למינון גבוה של קרינה ממוקדת, אך שאר אברי הגוף אינם חשופים לקרינה.
  2. קרינה חיצונית – הטיפול מבוצע באמצעות מכונת
    הקרנה
    שתכוון לאזור
    האגן
    . טיפול ממקור קרינה חיצוני יבוצע אם קיים חשש לגרורות שהתפשטו אל מעבר לאזור הרחם והאגן, ודרושה חשיפה נרחבת יותר של שטחי הגוף לקרינה.
 
בחלק מהמקרים יתכן שילוב של שתי השיטות. במרבית המקרים יינתן הטיפול הקרינתי במשך תקופה של מספר שבועות.

תופעות לוואי של טיפול קרינתי

עלולות להיות לטיפול זה מספר תופעות לוואי:
  • בחילה
    .
  • שלשול
    או
    עצירות
    .
  • זיהומים בשלפוחית השתן.
  • צורך תכוף במתן
    שתן
    .
  • כאב
    בטן.
  • דימום או
    הפרשה
    מהנרתיק.
 
תופעות הלוואי הן זמניות, ותחלופנה בתוך מספר שבועות ממועד סיום הטיפול.
אצל נשים שטרם נכנסו לתקופת הבלות, עלול הטיפול הקרינתי להחיש את סיום
המחזור החודשי
. טיפול קרינתי גורם לעקרות ולאובדן יכולת הפריון. במידה שהחולה בגיל הפוריות ומעוניינת לשמר את היכולת להרות בעתיד, יש לדון על כך עם הצוות הרפואי טרם תחילת הטיפול. זאת כדי לבחון הן את חלופות הטיפול והן את שימור הפוריות.
הקרנה של אזור צוואר הרחם גורמת לפגיעה בשחלות, להפסקת המחזור החודשי ולכניסה לתקופת הבלות. המשמעות היא הופעת תופעות הכוללות גלי
חום
, יובש בעור ובנרתיק וירידה אפשרית בדחף המיני (תופעות שאופייניות בדרך כלל לגיל המעבר). תופעות אלו ניתנות להפחתה באמצעות טיפול הורמונאלי שניתן כטבליות או כמדבקות עוריות.
טיפול קרינתי באזור האגן עלול לגרום לפגיעה בלתי הפיכה בשלפוחית השתן ובמעיים. זו עלולה להתבטא בצורך תכוף במתן שתן ובשלשול. חלק מהמטופלות עלולות לסבול מלימפאדמה, או בצקת ברגליים, עקב הפגיעה בכושר הניקוז של בלוטות הלימפה האזוריות.

כימותרפיה

כימותרפיה היא שם כולל לטיפול באמצעות תרופות כימיות ציטוטוקסיות (ציטו=תא, טוקסי=רעיל). אלו כוללות מספר רב של תרכובות כימיות המסוגלות להרוס תאים סרטניים ואשר יכולות להגיע לכל חלקי הגוף. טיפול כימותרפי יכול להינתן לפני ניתוח, במקום ניתוח, לאחר ניתוח, לאחר הקרנות או במקביל להן. טיפול כימותרפי ניתן הן כטיפול במחלה פעילה והן כטיפול מונע, כאשר קיים חשש להישנות המחלה, או להתפשטותה.
לעתים יינתן הטיפול הכימותרפי לפני הניתוח, במטרה להקטין את הגידול ולשפר את סיכויי הצלחת הניתוח. זהו טיפול 'מקדים-מסייע' (neo-adjuvant chemotherapy). יתכן גם טיפול כימותרפי לאחר ניתוח, שמכונה 'טיפול מסייע' (אדג'ובנטי, adjuvant). טיפול זה יינתן בשישה מחזורי טיפול, במשך כ- 5-6 חודשים.
מרבית הטיפולים כוללים 'קוקטייל' של מספר תרופות, שניתנות באמצעות עירוי תוך ורידי, או כטבליות לנטילה דרך הפה.

תופעות לוואי של טיפול כימותרפי

טיפול כימותרפי פוגע בתאים המתחלקים בקצב מהיר. לפיכך, לא רק תאים סרטניים, אלא גם תאי גוף בריאים אחרים, המתחלקים בקצב מהיר, כגון תאי השערה ותאי הדם הלבנים והאדומים, יפגעו ויהרסו. פגיעה בתאי מערכת העיכול תגרום לתופעות כמו בחילה או שלשול. בשל כך, טיפול כימותרפי גורם לתופעות הלוואי הבאות:
  • נשירת שיער.
  • הקאה
    ובחילה.
  • שלשול או עצירות.
  • פריחה על עור הידיים ובכפות הרגליים.
  • חוסר תאבון.
  • פצעים סביב לפה.
  • אנמיה
    המתבטאת בעייפות ובקוצר נשימה, בעקבות ירידה במספר תאי הדם האדומים.
  • לויקופניה- ירידה במספר תאי הדם הלבנים שמתבטאת כזיהום.
 
תופעות הלוואי אופייניות לטיפול המסוים שינתן. כדי להקל על בחילה והקאה, ניתן ליטול במהלך הטיפול הכימותרפי תרופות המקלות על תופעות אלו. לאחר הפסקת הטיפול תחלופנה תופעות הלוואי והשיער שנשר יצמח מחדש. במקרים מסוימים השיער החדש יהיה שונה מהשיער שנשר.

כימו-רדיותרפיה (טיפול משולב של כימותרפיה וקרינה)

שילוב של טיפול בתרופה הכימותרפית ציספלטין (Cisplatin) עם טיפול קרינתי, נמצא יעיל בהקטנת הסיכון להישנות סרטן צוואר הרחם, ובשיפור סיכויי ההחלמה מהמחלה. טיפול זה ניתן גם כאשר הסרטן התפשט לבלוטות הלימפה האזוריות, או אם במהלך הניתוח לא ניתן היה להסיר את הגידול בשלמותו.
הטיפול המשולב עלול לגרום לתופעות לוואי קשות יותר, בהשוואה לכל אחד מהטיפולים בפני עצמו. במיוחד מדובר על תחושת
עייפות
והחלשה של מערכת
החיסון
, ובעקבות כך סיכון גבוה יותר להתפתחות זיהומים.
בסיום הטיפול יש להיות במעקב שכולל בדיקות שגרתיות ובדיקות
דימות
, במטרה לנטר את המצב. במידה שמטופלת מבחינה בתופעה חדשה כלשהיא, עליה ליידע על כך בהקדם את הרופא, על מנת לברר אם יש לכך קשר עם הישנות של הגידול.

מחקרים וניסויים קליניים

מחקרים לאיתור דרכים חדשות לטיפול בסרטן צוואר הרחם נערכים כל העת, כדי למצוא דרכי טיפול חדשות למחלה. לעתים מוצע טיפול חדשני הנמצא בתהליכי ניסוי ובדיקה. במקרה כזה חשוב לקבל מידע מפורט לגבי תהליך הטיפול, השלכותיו ומשמעויותיו - היתרונות מול הסיכונים והחסרונות. השתתפות בניסוי קליני מסייעת בקידום הרפואה ומשפרת את סיכוייהם של חולים לזכות בטיפול טוב יותר בעתיד.
כאשר מחקרים מוקדמים מצביעים על כך שטיפול חדש עשוי להיות טוב יותר מהטיפול המקובל, מבצעים הרופאים ניסויים להשוואה בין הטיפול החדש והטיפולים המקובלים הטובים ביותר שבנמצא. ניסוי כזה נקרא ניסוי קליני מבוקר והוא מהווה את הדרך האמינה היחידה לבחינת טיפול חדש. לעתים קרובות משתתפים בניסויים אלה מספר בתי חולים בארץ ולעתים גם מטופלים ובתי חולים במדינות אחרות
כדי שתתאפשר השוואה מדויקת בין הטיפולים, נקבע סוג הטיפול שיינתן לחולה באופן אקראי, בדרך כלל באמצעות מחשב, ולא על ידי הרופא המטפל. מחקרים הוכיחו שאם הרופא בוחר את הטיפול, או מציע לחולה אפשרות בחירה, הוא עלול להטות שלא במודע את תוצאות הניסוי. משום כך נדרשת הקצאה אקראית זו.
בניסוי קליני אקראי ומבוקר, מקבלים חלק מהחולים את הטיפול המקובל הטוב ביותר, בעוד שאחרים מקבלים את הטיפול החדש, אשר עשוי להתגלות כטוב יותר מהטיפול המקובל. טיפול מסוים מוגדר כטוב יותר אם פעולתו נגד הגידול יעילה יותר מהטיפול המקובל, או אם הוא יעיל באותה המידה כמו הטיפול המקובל, אך גורם לפחות תופעות לוואי בלתי רצויות.