22 אוגוסט 2014כ"ו אב תשע"ד
גודל אות גדול בינוני קטן
חזרה למגזין
תאריך:22.02.2010

כל אישה רביעית בעולם המערבי, מעל גיל 20, לוקה בדליפת שתן. התופעה רווחת גם בגיל צעיר, בעיקר לאחר לידה. שיקום שרירי רצפת האגן יעיל ב- 65% מהמקרים. אף טיפול התנהגותי ותרופתי יכול לעזור.

 

באופן תקין מסוגלת האישה להתאפק עם מתן השתן, ללא מאמץ מיוחד, עד הגעתה לשירותים. בעת בעיה מתרחשת 'בריחת' שתן, בטיפות, או בכמות גדולה, טרם הגעה לשירותים. הגישה המקובלת כיום ברפואה היא שאין צורך בבדיקות המאשרות את תלונת האישה טרם מתן טיפול.

 

דליפת שתן מהווה פגיעה באיכות החיים ואיום על בריאותה הכללית והנפשית של הסובלת מהתופעה. נשים רבות מדווחות על תחושת 'הזדקנות מוקדמת' והתבודדות חברתית מפחד הדפת ריח שתן. אותן נשים חדלות לטפח את עצמן ואינן מתלהבות מקיום יחסי מין. לעיתים הן תעדפנה לנתק קשר זוגי כדי להימנע ממתן הסבר או מפנייה לטיפול.

 

דליפה במאמץ ודליפה בדחיפות

קיימים שני סוגים עיקריים של דליפת שתן. דליפת שתן במאמץ שכיחה יותר בגיל צעיר, ואילו דליפת שתן בדחיפות שכיחה יותר בגילאים מבוגרים. הסיבות לכול אחד מהסוגים שונות, כאשר בדרך כלל נובעת דליפת שתן במאמץ מבעיה בתמיכת השלפוחית והשופכה, והסיבה לדליפת שתן בדחיפות לרוב לא ידועה. יתכן גם שילוב של שני הסוגים ובמצב זה יתרכז הטיפול בסוג אשר פוגע יותר באיכות חיי המטופלת.

 

דליפת שתן המתרחשת בעת מאמץ כמו עיטוש, שיעול, הרמת קול או הרמת משא, קשורה להחלשות רקמות החיבור ושרירי רצפת האגן אשר תומכים את השופכה והשלפוחית. הגורם העיקרי לה הוא עליית לחץ תוך בטני באופן תדיר וחזק כמו בעת הריון, עצירות, מאמץ במתן שתן, עודף משקל, שיעול כרוני ואף פעילות גופנית הכוללת קפיצות או כפיפות בטן בקצב מוגבר ובתדירות גבוהה.

 

הסטטיסטיקות הקיימות מצביעות על כך שתרגול מונחה פיזיותרפיסטית מומחית בתקופת ההריון, הביא לירידה משמעותית בדליפת השתן במאמץ, גם כשנה לאחר הלידה. ככלל, לאחר הלידה מומלץ לבחון את יכולת השליטה בשרירי רצפת האגן ובמידת הצורך לקבל הדרכה להפעלה נכונה ולשיקום שרירי רצפת האגן.

 

הטיפול הראשוני אשר מומלץ לדליפת שתן שהמרכיב העיקרי בה הוא דליפת שתן במאמץ, מתבסס על חיזוק שרירי רצפת האגן ותרגול הפעלתם בזמן מאמץ. הוא כולל תרגול שרירי רצפת האגן, ביופידבק ושינוי התנהגותי. הטיפול מתבצע בהדרכת פיזיותרפיסטית לשיקום רצפת האגן. מומלץ להתמיד בו לפחות 3 חודשים כדי להשיג יעילות ובטרם יישקל טיפול פולשני כגון ניתוח.

 

תרגול נכון הוא המפתח לשיפור

רק שילוב של שרירי רצפת אגן חזקים עם תזמון נכון של פעולתם יהווה הגנה מדליפה במאמץ. התרגול לכשעצמו צריך להתבצע פעמיים-שלוש בשבוע, לרבות כחלק משיעורי התעמלות. משך הכיווץ המומלץ הוא 10 שניות, והרפיה זמן דומה. מומלץ לתרגל 3 פעמים ביום, בכל פעם 10 מחזורי כיווץ והרפיה.

 

קיימות מספר דרכים לאימות תנועה נכונה, למשל לשים אצבע בנרתיק ולהרגיש את דפנות הנרתיק מתהדקות עליה בזמן הכיווץ, תוך שהאצבע נמשכת פנימה.

 

מבחן 'עצירת שתן' בשירותים מהווה אף הוא דרך לווידוא תנועת כיווץ נכונה. כיווץ שרירי רצפת האגן יגרום לזרם השתן להיעצר. אסור לבצע את מבחן עצירת השתן כתרגיל חיזוק, אלא רק לשם זיהוי תנועה נכונה של כיווץ. תרגול שרירי רצפת האגן בדרך זו עלול לגרום לשריר השלפוחית לעצור את התכווצותו בעת הטלת השתן ולגרום לשארית שתן בשלפוחית.

 

חתך גוף האישה
חתך גוף האישה

ביופידבק, גירוי חשמלי ומשקולות נרתיקיות

ביופידבק אינו בהכרח מכשיר, אלא שיטה של קבלת משוב לפעולה פיזיולוגית, כדי להופכה מפעולה בלתי מודעת לפעולה מודעת. אצבע בנרתיק יכולה לשמש לצורך קבלת משוב לכך שאת מבצעת תנועה נכונה עם שרירי רצפת האגן. באשר למכשירי הביופידבק, שהם מכשירים מבוססי אלקטרודה הקולטת פעילות חשמלית מהגוף ומציגה אותה בדרך חזותית, אין כל תמיכה מחקרית לכך שהשימוש בהם משפר את תוצאות הטיפול.

 

עזרים נפוצים אחרים כוללים גירוי חשמלי של שרירי רצפת האגן שבדפנות הנרתיק, בעזרת אלקטרודה המוחדרת לנרתיק. מטרת הגירוי לתת לאישה את התחושה המתלווה להפעלה נכונה של שרירי רצפת האגן, ולאפשר לה ללמוד להפעיל אותם באופן רצוני.

 

אף משקולות ייעודיות המוחדרות לנרתיק יכולות לסייע בתרגול. המשקולת המוחדרת לנרתיק מאלצת את האישה לכווץ את שרירי רצפת האגן במטרה למנוע את בריחתה ממנו. במקום לרכוש משקולת נרתיקית ניתן להחדיר טמפון רגיל, ולהתנגד להוצאתו על ידי הפעלת שרירי רצפת האגן.

 

הניתוח שמתקן את התמיכה של רקמות החיבור אינו קו הטיפול הראשון. מדובר בניתוח המתבצע על ידי רופאים מומחים באורוגניקולוגיה, בגישה נרתיקית. הוא אינו מומלץ כאשר האישה מתכננת הריונות או בטרם מוצה טיפול שמרני הכולל חיזוק שרירי רצפת האגן.

 

דליפת שתן בדחיפות

דליפת שתן בדחיפות היא בעיה הנוצרת בשל קושי להתאפק. מצב זה שונה מהותית מדליפת שתן במאמץ והוא חלק מהסימפטומים של תופעה המכונה 'שלפוחית עצבנית'.

 

דליפת שתן בדחיפות מופיעה ללא אתראה, ולכן אין אפשרות להתכונן אליה. מספר מצבים עלולים להוות גירוי לדליפה. למשל הכנה להשתנה, כניסה לפתח הבית או פתיחת מנעול הדלת ושמיעת זרם מים. כאשר אין עדות לדלקת בדרכי השתן, או להפרעה נוירולוגית, אזי הסיבה לדליפת שתן בדחיפות אינה ידועה. לא קיימות בדיקות הדמיה אשר יכולות לאשר או לזהות את הבעיה.

 

נשים הסובלות מדליפת שתן דחופה נמצאות בסיכון מוגבר לחוות תופעות כמו דלקות שתן תכופות (פי 4.3 מנשים בריאות), נפילות ושברים בגיל המבוגר (פי 1.5), דיכאון (פי 1.6) ונדודי שינה.
מעבר לכך יש למצב גם השפעה כלכלית שלילית. מדובר מחד בעלויות הנובעות מרכישת פדים, אובדן ימי עבודה וכביסה מרובה ומאידך בעלויות של מערכות הבריאות.

 

הטיפול בדליפת שתן בדחיפות

הטיפולים המקובלים והיעילים בדליפת שתן בדחיפות כוללים טיפול תרופתי, טיפול התנהגותי בפיזיותרפיה או שילוב של שניהם. שני סוגי הטיפולים כלולים בסל הבריאות.

 

עקב מספר מצומצם בלבד של מחקרים רפואיים, ההמלצות הטיפוליות אינן אחידות. התרופות האנטיכולינרגיות להרגעת השלפוחית מקובלות לעיתים כקו הטיפול הראשון, אך לעיתים מתחילים דווקא בטיפול התנהגותי, מייד לאחר הערכה ראשונית של הרופא, זאת בטרם תבוצענה בדיקות פולשניות כגון אורודינמיקה .

 

מטרתו של הטיפול ההתנהגותי בפיזיותרפיה לרצפת האגן הוא לבסס מחדש את השליטה בשלפוחית. הטיפול כולל הדרכה לשינוי הרגלים הקשורים לכניסה לשירותים ולהרגלי חיים. במהלך הטיפול רוכשת המטופלת כלים וביטחון על ידי מילוי יומני השתנה ולימוד יכולת התאפקות.