29 מאי 2017 ד' סיון תשע"ז
מעודכן לתאריך  02.03.2010  באדיבות ה 

סכיזופרניה

(Schizophrenia)

סכיזופרניה והפרעות נפשיות אחרות

מחלות נפשיות כמו
דיכאון
, חרדה והתמכרות לסמים או לאלכוהול, עלולות להתפתח לצד סכיזופרניה ולהקשות על האבחון והטיפול במחלה. דיכאון עלול לגרום לאדישות וחוסר עניין בחיים, התקפי חרדה עלולים להוביל לפרנויה ושימוש בחשיש עלול להחמיר סימפטומים של בלבול וחוסר ארגון של החולה.

סכיזופרניה והפרעות חרדה

מחקרים מצביעים על כך ששכיחות הפרעות החרדה גבוהה יותר בקרב אנשים הלוקים בסכיזופרניה מאשר באוכלוסיה הכללית. הפרעות אלה כוללות הפרעת דחק פוסט טראומטית, הפרעה אובססיבית כפייתית, הפרעת חרדה כללית והפרעת חרדה חברתית.
הסימפטומים של חרדה עלולים להופיע ולהיעלם לסירוגין, להתפרץ בתגובה לסימפטומים פסיכוטיים או להתפתח כחלק מתופעות הלוואי של הטיפול התרופתי.

סכיזופרניה והפרעת דחק פוסט-טראומטית

חולי סכיזופרניה נמצאים בסיכון מוגבר להיפגע ממצבים טראומטיים, מהשפעות סביבתיות או משימוש בסמים או באלכוהול. שכיחות הפרעת דחק פוסט טראומטית גבוהה בערך פי 4 בקרב חולי סכיזופרניה בהשוואה לכלל האוכלוסייה.
הסימפטומים הפסיכוטיים (הזיות ומחשבות שווא), או חוויות הקשורות למחלה (אשפוז, ריתוק של החולה למיטה, מתן תרופות בכפייה) עלולים לגרום לסטרס (לחץ) ולהוביל להתפתחות הפרעת דחק פוסט טראומטית. מנגד, שחזור של חוויית האירוע הטראומטי, שהוא אחד הסימפטומים האופייניים להפרעת דחק פוסט טראומטית, יכול להתפרש כסימפטום פסיכוטי של סכיזופרניה.
אצל כמחצית מהחולים שלוקים בשתי המחלות קדמה הפרעת הדחק הפוסט טראומטית להתפרצות התקפים פסיכוטיים של סכיזופרניה. הדבר אינו מפתיע כי רבים מחולי סכיזופרניה מדווחים שעברו חוויות טראומטיות במהלך חייהם. אירועים טראומתיים שקרו בילדות מהווים את אחד מגורמי הסיכון להתפתחות
פסיכוזה
.
מחקרים מצביעים על כך שאצל אנשים הלוקים בשתי המחלות יש שכיחות גבוהה יותר של בעיות קוגניטיביות, התנהגות אובדנית ואשפוזים. יחד עם זאת, אין כמעט עדויות לכך שהפרעת דחק פוסט טראומטית מהווה חלק מסכיזופרניה. כנראה שהשכיחות הגבוהה של ההפרעה אצל סכיזופרנים נובעת מהחשיפה המוגברת לטראומה הן בגיל הילדות והן בשנים הבוגרות של החולים.

סכיזופרניה והפרעה אובססיבית כפייתית

המחקרים מראים שהסיכון לפתח סימפטומים של הפרעה אובססיבית כפייתית גבוה פי 12.5 כאשר האדם לוקה בסכיזופרניה, בהשוואה לכלל האוכלוסייה. לעומת זאת הסיכון ללקות בסכיזופרניה גבוה פי 3.77 בקרב אנשים עם הפרעה אובססיבית-כפייתית.
כנראה שאצל חלק מחולי הסכיזופרניה הסימפטומים האובססיביים-כפייתיים הם חלק מהשלב הפרודורמלי של המחלה, שלב מקדים שמבשר את התפתחות הפסיכוזה.
מדענים אומדים ש-25% מחולי הסכיזופרניה לוקים גם בהפרעה אובססיבית – כפייתית. אצל אנשים שלקו בשתי ההפרעות הנפשיות, התפתחות הסכיזופרניה אירעה בגיל צעיר יותר והסימפטומים האובססיביים-כפייתיים היו רבים וכללו 'טיקים' (עוויתות).
מומחים בתחום מציינים שסכיזופרניה המופיעה יחד עם הפרעה אובססיבית-כפייתית קשורה למידה רבה יותר של פרנויה, דיכאון והפרעות אישיות. אנשים שלוקים בשתי המחלות מגיעים יותר לאשפוז, נוטים פחות להתחתן או לעבוד ונמצאים בסיכון מוגבר להתאבדות.
העובדה שדופמין וסרוטונין, מתווכים עצביים חשובים, מעורבים בתהליכי המחלה של שתי המחלות, יכולה אולי להסביר את הקשר ביניהן. חלק מהמומחים מדברים על תת-סוג "סכיזו-אובססיבי" של סכיזופרניה, שנבחן כעת במחקרים חדשים.

סכיזופרניה ודיכאון

ישנן עדויות רבות לכך שדיכאון והפרעה דו-קוטבית שכיחים בקרב חולי סכיזופרניה. דיכאון מופיע בעוצמה שונה ברוב מקרי הסכיזופרניה. המומחים תוהים אם הסימפטומים הדיכאוניים מהווים חלק מהתמונה הכללית של סכיזופרניה (לצד הסימפטומים השליליים) או שדיכאון וסכיזופרניה הן שתי מחלות נפרדות.
מחד, יש לחולי סכיזופרניה סיכון מוגבר לפתח דיכאון, ומאידך, אנשים הלוקים בדיכאון נמצאים בסיכון גבוה יותר לסבול מהתפרצות של סימפטומים פסיכוטיים. 15%-20% מהאנשים שאובחנו כסובלים מדיכאון עמוק (מז'ורי) חוו גם מחשבות שווא עם או בלי הזיות.
המבנה הקלאסי של דיכאון בסכיזופרניה הוא הדיכאון הפוסט-פסיכוטי, שמופיע לאחר ההתקף הפסיכוטי. לא ברור אם הדיכאון מתפתח בתגובה לפסיכוזה או שנחשף לאחר שהסימפטומים הפסיכוטיים מתפוגגים.
מתברר שחלק מהתרופות האנטי-פסיכוטיות עלולות לגרום לירידה במצב הרוח, כנראה בעקבות חסימת ההשפעה של דופמין במוח. בנוסף לכך, נוטים חולי סכיזופרניה ללקות יותר בבעיות רפואיות ולהשתמש יותר בסמים או באלכוהול, כך שגם מצבים אלו עלולים לגרום לסימפטומים של דיכאון.
אצל 25% מחולי הסכיזופרניה שלקו גם בדיכאון, נטו הסימפטומים לחזור בתדירות גבוהה יותר, היו קשים יותר לטיפול והצפי להתאוששות מהמחלה לא היה מעודד.

סכיזופרניה והתמכרות לסמים או לאלכוהול

השימוש בסמים, באלכוהול, או בשניהם, נפוץ מאד בקרב אנשים הלוקים בסכיזופרניה.
ככלל, התמכרות לחומרים שונים קשורה להחמרה של המחלה ולהזנחת הטיפולים התרופתיים.
כ-45% מהאנשים שלקו בסכיזופרניה השתמשו בסמים עוד לפני התפרצות המחלה.
מספר מחקרים מציינים את הקשר החזק שקיים בין השימוש בחשיש לבין התפתחות סכיזופרניה בגיל מבוגר יותר. עישון חשיש מגביר פי 2 את הסיכון להתפרצות סכיזופרניה, כאשר הסיכון עולה עם העלייה במינון ובתדירות השימוש. יחד עם זאת, רק אחוז קטן מבין משתמשי החשיש מפתחים בסופו של דבר סכיזופרניה.
מחקר שנערך בניו-זילנד, מצא שאצל אנשים שנפגעו עקב שימוש בחשיש, קיים שיבוש תורשתי באנזים COMT שמפרק את המתווכים העצביים דופמין, נור-אפינפרין ואפינפרין. פעילות לקויה של
אנזים
זה גורמת כנראה למועדות של משתמשי חשיש לפתח סכיזופרניה.
במהלך סכיזופרניה חלה ירידה בתחושות ההנאה והתגמול, כחלק מהסימפטומים השליליים של המחלה. לפיכך, יתכן שאנשים הלוקים בה נוטים להשתמש יותר בסמים עקב הבעיות בוויסות הדופמין במוח.
הטיפול בחולי סכיזופרניה המכורים לסמים או לאלכוהול, נעשה בעזרת אותן תרופות אנטי-פסיכוטיות הניתנות לחולים שאינם נוהגים לצרוך סמים. התוצאות הטיפוליות בשתי הקבוצות דומות, בתנאי שהחולים מקפידים על נטילת התרופות לפי ההוראות.