23 מרץ 2017 כ"ה אדר תשע"ז
מעודכן לתאריך  16.06.2015  באדיבות ה 

ציטומגלו-וירוס

CMV, Cytomegalovirus

מבוא

ציטומגלו-וירוס (CMV) הוא נגיף שכיח ממשפחת נגיפי ההרפס. הנגיף מתפשט באמצעות נוזלי גוף כגון רוק או
שתן
, או באמצעות מגע קרוב עם אדם הנושא את הנגיף. במקרים נדירים יחסית תיתכן הדבקה גם בעקבות מגע עם דם נגוע.
בדומה לשאר נגיפי ההרפס, מרגע
שחלה
הדבקה, יישא האדם את הנגיף הרדום בדמו במשך כל חייו.
כיום לא ניתן לרפא אדם מנגיף ה- CMV ואין דרך להתחסן נגדו.
חיסון
נגד הנגיף נמצא במחקרים קליניים מתקדמים.
שלושת סוגי הזיהום העיקריים ב- CMV:
  • הדבקה ראשונית בנגיף.
  • התפרצות חוזרת – נגיף רדום שמתפרץ בעקבות החלשות מערכת
    החיסון
    גורם להישנות של המחלה.
  • מחלה מולדת - זיהום ב- CMV במהלך
    ההריון
    גורם למחלה אצל
    היילוד
    .
 

שכיחות המחלה

CMV הוא אחד הזיהומים הנגיפיים השכיחים ביותר. מעריכים שכ- 40-80% מכלל האוכלוסייה הבוגרת לאחר גיל 40 נדבקה בנגיף בשלב זה או אחר בחיים. מרבית האנשים ידבקו בנגיף בילדותם.
בניגוד למרבית הזיהומים הנגיפיים, הדבקה ב- CMV גורמת בדרך כלל לסימפטומים מועטים בלבד או שאין כלל סימפטומים ייחודיים. מרבית הנדבקים אינם ערים לעובדה שנדבקו בנגיף וכי הם חולים.

קבוצות סיכון

עור קבוצות מסוימות באוכלוסיה, מהווה הדבקה בנגיף בעיה בריאותית של ממש, בעלת השלכות לא פשוטות. שתי הקבוצות בעלות הרגישות הגבוהה ביותר לזיהום על ידי הנגיף הן:
  • אנשים בעלי מערכת חיסון חלשה (בפרט חולי
    איידס
    ), חולים לאחר השתלת איברים, או חולי
    סרטן
    לאחר השתלת מח עצם.
  • עוברים.
 

חולי איידס

חולי איידס שמערכת החיסון שלהם חלשה במיוחד, עלולים לסבול מהתפרצות חוזרת של המחלה שתגרום לקריסת מערכות הגוף. סיבוך אחר של התפרצות חוזרת של הנגיף בקרב חולי איידס הוא פגיעה בראייה, עד כדי עיוורון. יש לציין כי התרופות החדשות למחלת האיידס הקטינו מאד את שיעור ההתפרצויות החוזרות של CMV בקרב החולים.

מושתלי אברים

חולים שעברו לאחרונה השתלת אברים מטופלים בתרופות למניעת דחיית השתל. תרופות אלו מדכאות את מערכת החיסון של הגוף, ולכן עלולות לגרום להתפרצות חוזרת של נגיף CMV שהיה רדום בדמו של החולה. התפרצות זו עלולה לגרום לפגיעה במערכות הגוף ובאבר המושתל. כאמצעי מניעה, חולים לאחר
השתלה
מטופלים גם בתרופות נוגדות נגיפים (תרופות אנטי-ויראליות), על מנת למזער את הסיכוי להתפרצות חוזרת של נגיף ה- CMV.

עוברים

אישה הרה שנדבקה לראשונה בנגיף ה- CMV במהלך ההריון, או סמוך מאד למועד הכניסה להריון, עלולה להעביר את הנגיף לעובר. לאחר
הלידה
, עלול התינוק לסבול ממחלה מולדת.
בין 1% ל- 4% מהנשים ההרות תידבקנה לראשונה בנגיף דווקא במהלך ההריון. מתוכן, כ- 40% יעבירו את הנגיף לעובר. הסיכון להדבקה של העובר גבוה ביותר כאשר האם נדבקת לראשונה במהלך השליש השלישי להריון, אולם הדבקה בתקופה זו מסוכנת פחות לעובר בהשוואה להדבקה שמתרחשת במהלך השליש הראשון להריון. ככל שההדבקה מתרחשת בשלב מוקדם יותר של ההריון, כך עולה הסיכון לפגיעות חמורות בעובר.
כ- 1 מכל 200 יילודים שאימם נדבקה בנגיף במהלך ההריון יחלו במחלת CMV מולדת. רק כ- 10% מתוכם יציגו סימפטומים אופייניים למחלה סמוך למועד הלידה, אך אצל חלקם, הסימפטומים עלולים להיות חמורים ולגרום בהמשך לסיבוכים ארוכי טווח. 10% מהתינוקות שלקו ב- CMV מולד יהיו נטולי כל סימפטומים לאחר הלידה, אולם יסבלו מפגיעה בשמיעה בשלבים מאוחרים יותר בחייהם.
יחד עם זאת יש לזכור שגם אם האישה ההרה נדבקה לראשונה בנגיף במהלך ההריון, קיים סיכוי של כ- 60% שהעובר כלל לא יידבק. אף אם זוהתה הדבקה של העובר, עדיין יש סיכוי גבוה שהעובר לא ייפגע כלל.
למרבית הצער, למעט זיהוי בבדיקת
מי שפיר
, אין אפשרות לשלול לגמרי סיבוכים ופגיעה בעובר שנדבק. לא ניתן לקבוע בוודאות מי העוברים שנדבקו יפתחו את סימני המחלה והשלכותיה, ובאיזו חומרה.
במקרה של התפרצות חוזרת של הנגיף והישנות של המחלה, הסיכון להדבקת העובר נמוך מאד. אף אם חלה הדבקה במקרים אלו, בדרך כלל העוברים אינם סובלים מכל סימנים או השלכות אופייניות.